איתם שניר - סטודיו לתכנון ועיצוב פנים

שני עקרונות הנחו אותי בעיצוב פינת העבודה הזה – כניסה של אור וירוק מהחלון, וניקיון של שולחן העבודה. לכאורה פשוט וברור מאליו, אבל האמת שזה דרש הרבה תכנון מראש.

כדי לשמור על שולחן עבודה נקי רציתי למקם עליו רק את המסך, ושהמחשב עצמו יישאר בארון מאחור. כדי לעשות את זה בלי מיליון כבלים שיחצו את החדר, העברנו אותם בתעלה שהונחה מראש מתחת לריצוף. וויתרתי על תאורת שולחן שתופסת מקום ובחרתי בשני ספוטים מהתקרה, שייפלו בדיוק על משטח העבודה ויעניקו אור חזק ונעים. אחרי כל זה תכננתי שולחן בממדים מתאימים להצמדה לחלון (במקום לקיר) בשביל תפאורה של שמיים וירוק (ולא זו של מייקרוסופט).

תכננתי את פינת העבודה כך שאפשר יהיה לצאת ממנה בנוחות למרפסת, הוספתי פריטים סנטימנטליים ותמונות שיהפכו אותה לאישית ומרגשת, וספרייה לא גבוהה עם מקומות אחסון, שמשתלבת במרחב מבלי להשתלט עליו.

צילום: אורית ארנון

מטבח הלא-טרנדי שהוא גולת הכותרת של הבית!

יש איזו מחשבה (שמגובה בבנייה החדשה של בתים ודירות) שמטבחים צריכים להיות ענקיים. ואין ספק, מטבח גדול שמעוצב יפה יכול להיות מרשים. אבל הוא לא בהכרח ההתאמה המושלמת – דווקא למי שאוהבים לבשל.

מטבח שכיף לבשל בו הוא קודם כל פרקטי, וזה אומר שהמרחק בין המקרר, הכיור והגז הוא קלאסי ונוח. במטבח לא ענק אך מרווח אפשר בקלות להחיל את עיקרון "משולש הזהב" ולייצר מרחקים אופטימליים.

במטבח פרקטי יש גם הרבה מקום אחסון. אומנם שיש אינסופי מבטיח שאף פעם לא ייגמר המקום לכלים, אבל זה עלול להיות בדיוק מה שיהפוך את המטבח שלכם למבולגן ועמוס רוב הזמן. ארונות עליונים, אף שהם פחות "טרנדיים", מאפשרים להסתיר את מתקן ייבוש הכלים, יחד עם עוד אלמנטים שלא צריכים לתפוס מקום במרחב (גם אם הם יכולים).

בסופו של דבר יש יתרונות למטבחים קומפקטיים, וכשמתאימים אותם אליכם ולא למה שסופר-טרנדי, זה לרגע לא פוגע בעיצוב. בתמונה יש דוגמה מעולה :)

יצרתי כאן גריד של קווים אנכיים ואופקיים, הוספתי תבליט של סנטימטר לארונות, בחרתי בצבע ייחודי שמעניק אופי ווינטג' ומתמזג עם הבריקים הלבנים והאלגנטיים.

צילום: אורית ארנון

כמה עקרונות שאתם יכולים לקחת מהעיצוב הזה של סלון (מהמם) לבתים שלכם:

- תאורת קיר במקום תקרה – תאורת קיר נותנת אור נעים יותר מזה שנופל מלמעלה, ואפשרה לי להוסיף מאוורר תקרה שיכול להיות פריט עיצובי לכל דבר (וגם חסכוני ופרקטי).

- ארון אחסון בנראות של ספרייה – את הארון הזה תכננתי בהתאמה אישית עד לתקרה, כדי שיבליט את הגובה המרשים שלה. הוא מכיל כמות גדולה מאוד של חפצים שאין להם
מקום מוגדר ("ממש עוד חדר בבית") ונראה כמו ספרייה דקורטיבית שמחמיאה מאוד לסלון.

- לשבור את "מקדש הטלוויזיה" – את הכורסא הבודדת מיקמתי עם הפנים לספה כך שתזמן שיחה עם האורחים במקום עוד ערב מול נטפליקס, וגם תמסגר את הסלון. הבחירה הזו מוכיחה את עצמה כל פעם מחדש.

צילום: אורית ארנון

- להכניס את הטבע הביתה – העץ הגדול שנראה בחלון הוא מתנה טבעית שבאה עם הבית, וכל מה שעשינו בעיצוב הוא למסגר אותו בווילונות בהירים, שירככו את האלומיניום ולא יסתירו את הנוף לירוק.

- צבעים קרובים ולא זהים – הצבעים בסלון מתאימים זה לזה ולא חוזרים באופן מדויק, כדי למנוע מראה מיושן של "סט". בחרתי בצבעוניות פסטלית רכה ועשירה עם גווני עץ שונים עבור המזנון והארון.

- להפוך חיסרון ליתרון – בהרבה דירות יד שנייה יש עמודים שלא ניתן להסיר. במקרה שלנו העמוד הפך למחיצה המושלמת בין הסלון לבין פינת העבודה, שמפרידה ביניהם מבלי לפגוע בתחושת העומק בחלל.

כבר הגשתם שינויים??

קניתם דירת קבלן ומחלקת שינויי דיירים מלחיצה שצריך לסגור מהר-מהר. אבל התחום הזה חדש וזר לחלוטין, וכמשדובר בדירה על הנייר, זה מאתגר עוד יותר. קשה לדמיין את המרחב האמיתי של הדירה, זוויות הקירות, שעות ועוצמת האור, ושאר הדברים שיכריעו מה תרצו לשנות או לשדרג בנכס. קשה גם לדעת איך להפוך דירה סטנדרטית לכזו שיושבת עליכם בול (מבנה המטבח, מקומות אחסון ואפילו חלוקת החדרים).

לכל השאלות שאתם מפנים אל הספקים השונים, יש תשובה אצל מעצב הפנים, שתפקידו להסתכל על התמונה השלמה ולייצר תוכניות שינויים מקצועיות. תפקיד נוסף וחשוב לא פחות הוא לדאוג שאתם מתמקדים בעיקר ולא בטפל, שומרים על התקציב שלכם ומשקיעים איפה שבאמת שווה, ולא מתבלבלים עם עשרות בחירות עיצוביות בבת אחת.

אז חכו רגע עם שינויי הדיירים, קודם נשב לקפה :)

לאחרונה התחלתי להאזין לפודקאסט "הבית האופטימי" של שירלי אבנון קרייזל (ממליץ במיוחד), שעליה כבר דיברתי פעם פה. באחד הפרקים היא מספרת על מעצבת פנים שאמרה ללקוחה שהיא מלווה לזרוק לפח חפץ שהיא הביאה מאפריקה. שירלי כמובן הסתייגה מהמעשה הזה, ואותי זה לקח למחשבות על טעם ועל ריח.

אנחנו הרי בוחרים אנשי מקצוע, גם בתחומים של אסתטיקה, כדי שיגידו לנו מה נכון. אבל, ויש פה שני "אבלים":

1. יופי והתאמה הם שני דברים שונים, ויופי הוא בעיניי המתבונן. אם החפץ שבחרתם לא מתאים לסגנון של הבית, אבל הוא חשוב לכם במיוחד (וממש כמו אדם אהוב, הוא יפה!) בדרך כלל יש פתרונות יצירתיים.

2. מה שנכון לא נכון תמיד, ולא נכון לכולם. וזה נכון לכל תחום 😊

בפן האישי, אני מאמין שלמצוא יופי בכל סגנון עיצוב זה לגמרי חלק מהתפקיד, ולכן גם בחרתי להתמחות בבתים פרטיים. אני רואה קסם בחפצים שמספרים את הסיפור שלכם, ובעובדה שאף בית שאני מעצב לא נראה כמו בית אחר.

בתמונות פרויקטים שמשלבים אוספים אישיים ומיוחדים של לקוחות שלי
צילום: נויה שילוני חביב
צילום: שירן כרמל

Shirley Avnon Kraizel

בדרך כלל אני נוהג לתת מתנה וברכה ללקוחות שלי לכבוד החג
השנה לא המשכתי במנהג הזה
אני לא מצליח וגם לא רוצה להעמיד פנים שהכול בסדר
אני מקווה שבראש השנה (אמן שהרבה לפני זה) אני אשוב לתת מתנות לחג.

השנה אני גם לא מצליח להוציא מהפה את המילים "חג שמח"
החג הזה יהיה הרבה דברים
שמח הוא כבר לא יהיה

הוא גם לא יהיה חג של חירות
הוא בעיקר יהיה חג עצוב

אני לא מצליח "להתנהג כרגיל"
וגם מפחד מהמועדים שמגיעים ישר אחרי החג

בתקווה לשובם של כל החטופות והחטופים

בלעדיהם אין לנו יכולת לרפא את הפצע הנורא של ה 7.10
בלעדיהם לא נדע שהמדינה מגינה עלינו כאזרחים
בלעדיהם אין לנו חירות וגם לא עצמאות.

גם אני הייתי ילד כזה, שבכל שבוע שינה את העיצוב של החדר שלו סתם בשביל הכיף.
שאסף גלויות ופריטים ישנים שיכולים להשתלב מעולה באיזו פינה.
שהעיצוב זרם לו בדם.

אחר כך נהייתי סטודנט כזה, שרוצה לדעת הכול על תאוריית הצבע ומשולש הזהב.
שמשקיע 4 שנים בלימודי הנדסאי אדריכלות.

ועוד כמה שנים בקורסים של הלבשה, הדפסה ונגרות.
בסוף גם נהייתי מעצב כזה, שיוצא לעולם ולא יודע מאיפה מתחילים...
גם אותי לימדו הכול חוץ מאיך לדבר עם הלקוח הראשון, איך להוביל פרויקט בעצמי ואיך לדעת שאני בכיוון הנכון.

אז עכשיו כשאתן כבר יודעות דבר או שניים על עיצוב, אבל מרגישות שאתן לא יודעות מספיק על האנשים והבתים שאתן אמורות להתחיל לעצב עבורם – אני מזמין אתכן להרצאה הדיגיטלית שלי "אחד לאחד: הפרויקט הראשון".

הרצאה שבניתי במיוחד למעצבות ומעצבים בתחילת הדרך, עם כל המידע הפרקטי שהייתי רוצה לקבל ישר אחרי הלימודים, מסוכם יפה יפה כמו שאני אוהב :)

מחכה לכם בלינק: https://bit.ly/3vlGVkD

איתם

אף אחד לא הכין אותי לזה, שיום יבוא ועיצוב בתים לא יהיה הדבר היחיד שאני ארצה לעשות.
כלומר, אני עדיין רוצה לעשות בעיקר אותו, אבל גם ממש בוער בי להעביר את הידע הזה הלאה למעצבות ומעצבים אחרים.

כי אני אוהב ללמוד, אני אוהב להבין, ובעיקר אני אוהב לתרגם את ההבנה הזו לתבניות ופעולות מעשיות.

טבלה טובה כזו, שמתמצתת באופן פשוט ופרקטי כמה עקרונות עיצוביים, מרגשת אותי כמו אהיל או כורסא וינטג' שאני מוצא ללקוחות. ואני יודע שעבור מעצבים ומעצבות בתחילת הדרך, הערך של הידע הזה הוא הרבה יותר מעוד רהיט.

אז אחרי כמעט שנה של הנחיית סטודנטיות מבית ספר Sculla, אני סוף-סוף עורך סדנה דיגיטלית לקהל המעצבות ב-4.4.24. תקבלו בה הכוונה פרקטית לקראת הפרויקט העיצובי הראשון שלכן, ושלל טיפים ממני.

לינק להרשמה בתגובה הראשונה

איתם

יומולדת 33 ו-3 מתנות 🎁 🎁 🎁

המתנה הראשונה (שלא משתווה למתנות האחרות) היא כמובן יובל. קיבלתי את בתי הבכורה במתנה קצת לפני היומולדת, במשלוח עם ים של אהבה ופרופורציות. ואמנם אני ילד (או אבא) יומולדת, אבל אני לרגע לא משלה את עצמי שהיום הזה יהיה סביבי. ככה זה, וזה הכי טוב שיש.

את המתנה השנייה הענקתי לעצמי כבר לפני חמישה חודשים – ליווי תזונתי של דיאטנית, שבמסגרתו הורדתי 15 קילו. וכמו עם כל איש/ת מקצוע טוב/ה, גיליתי שהדבר הכי חשוב בתהליך לא קשור במשקל, אלא בעובדה שאני מרגיש בשליטה ומחובר לתחושת ההצלחה האישית שלי. כל זה בלי להיות רעב, או חלילה ספורטאי, ובלי לוותר על קינוח בארוחת שישי.

המתנה השלישית והאחרונה היא ממני אליכם. 33% הנחה לכבוד 33 אביבים על ההרצאה הדיגיטלית שלי, "אחד לאחד: הפרויקט הראשון" שתעלה ממש בקרוב. זו הרצאה שבניתי במיוחד למעצבות ומעצבים בתחילת הדרך, עם כל המידע הפרקטי שהייתי רוצה לקבל ישר אחרי הלימודים, מסוכם יפה יפה כמו שאני אוהב. פרטים בהמשך ועד אז בפרטי 🙂

מזל טוב!

לכל פרויקט אני ניגש ביראת כבוד, אבל כשהלקוח הוא אדריכל, הפיצוח צריך להיות מדויק פי כמה.

השאלה היתה, איך להשתמש בעיצוב אורבני כדי להפוך את החלל הריק, לבית חם?
כמובן שהיו גם מגבלות – ההחלטה לשמור על המטבח הקבלני, מחסור במקומות אחסון, מרחב ציבורי לא גדול, וגם תקציב מוגבל (כי בסוף כל תקציב הוא מוגבל).

מצד אחד, הלקוח ידע בדיוק מה הסגנון שמדבר אליו – אורבני, קליל וצעיר, ומצד שני, היה פתוח לרעיונות יצירתיים ונועזים, כמו הבחירה בצבע כחול מרענן ששדרג את החלל כולו.
בחלל המרכזי הוספנו ויטרינה ליצירת מקום אחסון מחוץ לפינת הבישול. שילבנו רכישות מחנויות עיצוב ידועות, עם פריטים מנצחים מאיקאה. ויצרנו פתרונות תאורה, שמעניקים תחושה של חלל רחב יותר במרחב המשותף.

הסלון, המטבח וחדר השינה הולבשו לחלוטין, וגם חדר הילדים קיבל נגיעות מרעננות של עץ ותכלת.
אחרי הכל, נשאר רק להניח זר פרחים על שולחן האוכל 😊

ספה וכורסאות סלון- סימפלי ווד
שולחנות סלון וויטרינה זכוכית – יוסף בחצר
תאורה- מחסני תאורה ואיקאה ישראל IKEA Israel
צילום- Rotem Prifer Photography רותם פריפר - צלמת אדריכלות, עיצוב פנים ונדל"ן

זה כמעט מעליב לקרוא לסלון "חדר" – מדובר בחלל שהוא מרכז הבית, ולרוב גם הראשון שנפגוש כשניכנס פנימה, עם מגוון רחב של שימושים והרבה תנועה לאורך היום. אין בית שבו הסלון לא מכתיב את האווירה והעיצוב. ולמרות כל זה, יש מי ששולטת בו ביד רמה והיא... הטלוויזיה.

אחד השיעורים הזכורים לי ביותר מלימודי עיצוב נקרא "הטלוויזיה כמקדש", ובו דובר רבות על העיקרון שראיתי מאוחר יותר בשטח והוא, ובכן, הטלוויזיה כמקדש. בגדול זה אומר שהרוב יבחרו במסך הגדול ביותר האפשרי ויארגנו את הסלון כולו סביב הטלוויזיה, מה שיהפוך אותו לפונקציונלי מאוד בעיקר לפעילות הזו.

ושלא תבינו אותי לא נכון, חשוב שהסלון ומערכת הישיבה יהיו נוחים ומותאמים לצפייה משותפת בטלוויזיה, אבל כמו בכל בחירה, צריך לדעת על מה אנחנו מוותרים. משום שלארגון הסלון סביב הטלוויזיה יש משמעויות של אורח חיים – קודם כל למי שאוהבים לארח לשיחה וארוחה, וגם למי שמוצאים את עצמם רבים עם הילדים על זמן מסך בבוקר, רק מפני שהטלוויזיה שם.

יש פתרונות כמו חדר הטלוויזיה האמריקאי (חדר משפחה) הנפרד מהסלון, או טלוויזיה על רהיט נייד, אבל האמת היא שאפשר למצוא את דרך האמצע ולעצב סלון היברידי שהוא גם וגם.

מבחינתי, צפייה בטלוויזיה היא רק אחת הפעילויות שנעשות בסלון, וכך אני גם מעצב אותו. אני תמיד אמשוך לכיוון של חלל שנעים ומרגיע לשהות בו, שמתחשב בתאורה הטבעית וממצה את הפוטנציאל של הנכס, עם או בלי טלוויזיה.

צילום: אורית ארנון
ושירן כרמל

אני לא יודע (בדיוק) איך הבית שלכם ייראה בסוף התהליך.
תכנון ועיצוב חלל הוא תחום שיש בו חוקים, ידע מקצועי והנדסי, אבל הכי הרבה – יש בו יצירתיות.

ובתהליך יצירתי, כמו שחשוב התכנון, חשוב גם החופש. לכן אני לא מגיע עם שבלונות של עיצובים מוכנים מראש לסוגי נכסים שונים, וגם התוכנית העיצובית שאני אבנה עבורכם היא לא תמונה מדויקת ל"יום שאחרי".

יותר מזה – החלקים שלקוחות הכי אוהבים בבית, הם לרוב תוצאה של השראה בלתי צפויה, שיכולה לקרות רק מתוך דרגה מסוימת של חופש, בבתים שכמו רומא – לא נבנו ביום אחד. 🙂

תמיד נמשכתי לפרויקטים תהליכיים יותר מאשר לשיחות ייעוץ נקודתיות, והיום אני מבין למה: אני בעצם אוהב הפתעות. אמנם כאלה שקורות בתוך תכנונים וטבלאות, ובכל זאת😅
אני רואה את זה על עצמי וגם על אחרים – מעצבים ומעצבות עם ניסיון לא "יקפצו" ישר לשפה העיצובית, וירגישו בנוח לשהות במקום של חוסר וודאות. הם אפילו יאהבו לא לדעת בדיוק לאן הפרויקט הולך עד רמת הגימורים והאקססוריז, ועדיין יהיו בטוחים שהם מובילים אותו למקום טוב, שתואם את צרכי הלקוחות ושאפשר יהיה כמובן לחתום על התוצאה שלו.

צילום: נויה שילוני חביב

איך משפצים בית שאוהבים?
זה עניין אחד לשפץ בית שלא גרתם בו מעולם, ועניין אחר לשפץ בית שגידלתם בו משפחה לתפארת במשך שלושה עשורים. זה הסיפור של בני הזוג מבנימינה – שלא רק אוהבים מאוד את הבית שלהם, אלא שיש להם טעם פשוט מעולה, חוש עיצובי וסגנון אקלקטי ומרענן.

אבל השנים עברו והצרכים השתנו, והיו גם כמה חלומות ישנים שנזנחו כשהם רק נכנסו לבית.

לפרויקט כזה אני ניגש בחרדת קודש, וזה אולי יפתיע אתכם, אבל אני רואה (ומחפש) קודם כל את מה שהם אוהבים. גם אני רוצה לאהוב את הבית, כדי שאוכל לשפץ אותו במיוחד עבורם.

בשלב הבא אני רואה גם את הקירות המיותרים שמפצלים חלל גדול לחדרים קטנים וגורמים לבני הבית להצטופף בפינת המשפחה (בעוד הסלון נשאר מיותם). אני רואה קיר נוסף שמשבש את הזרימה הטבעית במטבח, ומאלץ אותם למקם את המקרר במקום בולט, שמונע ניצול מקסימלי של שטח העבודה.

אז חוץ מהריסת קירות, תכננו תאורה חדשה שמונעת הצללה של משטחי העבודה, שילבנו אריחים עם טיח מינרלי בחדרי הרחצה שתאם במיוחד את הסגנון שנוצר, חידשנו חלונות, מסגרנו תמונות, צבענו מעקות... ושאר ירקות.

אחרי השיפוץ, החלל הפתוח והנעים שהשתרע על רוב הקומה התחתונה רק הדגיש את הבחירות העיצוביות המוצלחות של בני הזוג. והבונוס – הגשמנו את החלום של בעלת הבית לאי במטבח (שמגיע לו פוסט נפרד).

בקיצור, זה הבית שלהם, גרסה 2.0.

אדריכלות תוספת בניה: יעל סיון גייסט
צילום: שירן כרמל

בדיוק לפני חודש מהיום הפכנו מזוג למשפחה כשנולדה יובל, בתי הבכורה (!), והחיים שלי השתנו ברגע.

אני יודע (בתוכי) שאני סוג של קלישאה מהלכת כרגע, ולכן אני לא מדבר על חוסר שעות שינה, תפקוד על אדי אדרנלין וסוכר, ואפילו לא על הלב שמתפשט כמו היקום... אני מדבר על השינוי המחשבתי שעברתי, ואני עוד אעבור, כאבא שהוא עצמאי.

חשוב לי לשתף כאן כמה זה מבלבל, מעורר תהיות ומחשבות, לרצות להיות נוכח כל כך בבית ובה בעת לשאוף להגדיל את העסק ו"לעוף" מקצועית – בעיקר משום שנדמה לי שזה נושא שמדובר יותר בקרב נשים.

להיות הורה שהוא עצמאי בעבודה זה יתרון וחיסרון. זה מאפשר גמישות ושליטה מצד אחד, ומצד שני – קל כל כך להישאב לצרכים של הבית ולדחוק את העבודה לחלונות זמן חטופים של שינה תינוקית, וללילות.

אני מרגיש שיעבור קצת זמן עד שאוכל להגיד משהו חד משמעי בעניין, אבל בינתיים, יש לי שתי מסקנות חותכות:

1. איך אתן עושות את זה? לא, באמת? יולדות בגבורה ומתאוששות, ישנות פחות וערניות יותר, והרשימה עוד ארוכה.

2.אני בר מזל שאלו הלקוחות שלי. לקוחות שסומכים עליי, הולכים איתי, וגם מקבלים בהבנה כשלזום מגיחה אפרוחית קטנה שגונבת את ההצגה🐣

המשך יבוא… 🙂

מי שעוקבים כאן כבר יודעים שהלבשת בית היא לא "סידור הבית" או "ייעוץ עיצובי כללי" – אלא פרויקט שכולל אפיון צרכים מעמיק, תוכניות העמדה, חומרים וחיפויים ש"מתלבשים" על היסודות הקיימים (כשלא נדרש שיפוץ כללי).

מה שאולי פחות מכם יודעים, הוא גודל השינוי שאפשר להשיג עם הלבשה בלבד, והאופן שבו סטיילינג מנפץ מיתוסים ומשנה הרגלים.

למשל, לאנשים יש נטייה להצמיד ריהוט לקירות, ובהרבה מקרים זה דווקא לא יהיה הניצול המיטבי של החלל. מיטה או ספה שצמודות לקיר הן פחות נגישות, ולעתים אפילו פחות פונקציונליות (כשהקיר הוא קיר חיצוני שחודר ממנו רעש). בגזרת השינה, הרבה אנשים ימנעו מלקנות מיטה עם ארגז מצעים, אבל יחזיקו מתחת למיטה קופסאות שיהפכו את החדר למחסן.

תכנון נכון של אחסון ו"שחרור מהקיר" הם שני פתרונות קטנים שעושים הבדל גדול כשמדובר בהלבשת בית. וזה עוד לפני שדיברנו על קיר אלמנט, מידוף נכון, וילונות ושאר ירקות.

צילום: אורית ארנון

להשאיר תריס פתוח, לכוון עשרה שעונים מעוררים, ללכת לישון מוקדם, ועדיין לא להצליח לצאת מהמיטה – בטח שלא אל המציאות הנוכחית.

זה אולי נשמע מוזר, אבל הדבר שהכי עוזר לי לקום בבוקר בכלל לא נמצא בחדר השינה אלא במקלחת. כלומר, זאת המקלחת שלי.

לכן אני חושב שבענייני שיפוצים, חדר הרחצה הוא אחת ההשקעות החשובות והמשתלמות. כן, זה גורר כמה ימים מחוץ לבית ובהשוואה לחדרים אחרים קצת יותר "כאב ראש" (שנפתר לדעתי בבחירה נכונה של אנשי מקצוע) – אבל בעוד שחדר השינה קיבל את הטייטל המחמיא "כמו בבית מלון", בעיניי הפינוק האמתי הוא דווקא חדר הרחצה.

והכי חשוב – לא לרוץ ישר לשלב הבחירה. לפני שבוחרים את הקרמיקות והכיורים, חשוב להבין את הצרכים ולתכנן את החדר בהתאם: מה אתם מאחסנים במקלחת? כמה מגבות יש לכם? איפה אתם אוהבים להתלבש? יש לא מעט דרכים לצאת מהקופסה בחדרי רחצה, אפילו בפרויקטים של הלבשה בלבד.

ועד שנשפץ, קחו כמה מקלחות להשראה :)

צילומים:
שירן כרמל
אורית ארנון
נויה שילוני חביב

אמל"ק: סיכום השנה שלי ואקסל חכם במתנה
החודשים האחרונים של 2023 היו קשים מנשוא, ובכל זאת – בסיכום השנה המסורתי שלי, זה לא הוגן לתת להם לצבוע את כל השנה בצבעים קודרים.

כי 2023 הייתה גם שנה של לקוחות חדשים שנכנסו לי ללב, שיתופי פעולה מפתיעים, קפיצת ראש לאתגרים והרבה הרבה יופי. אבל מה שייחד אותה באמת וקידם את העסק בכמה רמות, זה התיעוד.

המעבר (המרגש) מעוסק פטור למורשה נתן לי את הדחיפה שהייתי צריך כדי להיות "על זה" ולהתחיל להשתפר בתיעוד שעות העבודה שלי. בהתחלה זה היה מן צורך מעצבן, אבל לאט לאט הפך לטבע שני, במיוחד כשהתחלתי לראות תוצאות – התיעוד פשוט מלמד אותי כל כך הרבה על עצמי ועל העסק.

כמו שאתם מכירים אותי, כמובן שלא נרגעתי עד שלא מצאתי את השיטה הנוחה ביותר שמאפשרת לי ללמוד הכי הרבה במינימום מאמץ. טבלת אקסל פשוטה אבל עם כמה טריקים, שאני מרגיש שעובדת בשבילי ולא הפוך.

לקראת 2024 אני רוצה לפנות דווקא אליכן, קולגות יקרות שלי (וגם כמה יקרים), עם הכלי לתיעוד שעות עבודה בפרויקטים עיצוביים. אני מזמין אתכן להירשם לדיוור שלי, לקבל אותו ישירות למייל וגם לשמור על קשר :)

אז ברוכות הבאות לשנה המתועדת ביותר בעסק שלכן, ושתהיה שנה טובה,
איתם

רישום לדיוור והורדת הטבלה בתגובה הראשונה

ברוכה הבאה יובל שלנו ❣️
חיכינו לך בקוצר רוח ועכשיו את כאן
רגעי אושר ואהבה מזוקקים ❤️

אחת התכונות שלקוחות כבר למדו להכיר בי, היא שאני חסיד גדול של שיתופי פעולה. עם כמה שאני משקיע בהשכלה והשתלמות (יש כמות קורסים נישתיים שלקחתי שיהיה לכם קשה לנחש...), אני יודע שתמיד יש משהו שאני לא יודע, ואני אף פעם לא חושש להתייעץ או לשתף פעולה, להיפך.

כשזוג המייסדים של משרד האדריכלות הותיק "יסודות אדריכלים" באשקלון פונו במקרה לנכס שאני משפץ (הסיפור המלא בפוסט קודם), נוצר ביננו קשר שהפך מהר מאוד לשיתוף פעולה מקצועי. אחד הצרכים שעולים בתקופה הזו מלקוחות הוא הוצאה מהירה של היתרים לבניית מדד. בזכות הידע שלי כהנדסאי אדריכלות והניסיון שלהם כאדריכלים ותיקים ודרומיים, אנחנו נותנים יחד מענה מקצועי ומקיף, משלב התכנון דרך קונסטרוקציה ועד הביצוע בפועל, לאזורים נרחבים יותר בארץ.

יניר ושוהם, המומחים לבנייה ממוגנת, הם זרוע של ליווי מרחוק שהיא גם לפעמים העיניים שלי במקומות מסוימים – והלקוחות שלי רק מרוויחים מזה.
אז אם אתם מתכננים להוסיף ממד או שעוד לא פתרתם את עניין המיגון - אנחנו כאן, בכוחות משולבים של ידע וניסיון מקצועי.

בימים רגילים, הודעות כאלה זה כיף. האמת, יותר מכיף – זה חשוב. בשבילי, לדעת שאני בכיוון הנכון, וגם בשביל השיווק של העסק שימשיך לצמוח. אבל בתקופה הזו הודעות כאלה הן אוויר לנשימה. רגע שבו אתה קולט פתאום שחייכת מכל הלב, בלי להתכוון, ושזה דווקא מוצא חן בעיניך, אז אולי כדאי להמשיך לחתור לשם בכוח 😅

הרבה לקוחות שמגיעים אליי בזכות חזון של עיצוב פנים, שמחים לגלות שאני גם הנדסאי אדריכלות שמוציא היתרים לתוספת של מרפסות, ובתקופה הזו בעיקר, של ממדים.

בזכות הקשר המיוחד שנרקם ביני לבין "יסודות אדריכלים " – משרד ותיק מאשקלון שזוג המייסדים שלו פונה במקרה לנכס שאני מתכנן (תגללו קצת למטה לסיפור...) – הצלחנו להרחיב את היריעה כמעט לכל חלקי הארץ, ולתת מענה מקצועי וליווי משלב התכנון דרך קונסטרוקציה ועד הביצוע בפועל.

אז אם אתם בדיוק מתכננים בית, יש זוג אדריכלים אשקלונים והנדסאי חיפאי (וזו לא התחלה של בדיחה שחורה על התקופה) שישמחו לשוחח איתכם על התקנות הקיימות והחדשות, ולהפוך את הבית שלכם להכי נעים ובטוח שאפשר.

בכל שנה בחנוכה אני מעלה את התמונה הזו – חנוכיית החימר שהכינה סבתא רבא שלי ועוברת אצלנו במשפחה. היא מזכירה לי את חגיגת הנר הראשון בבית של סבא וסבתא, את נגינת האקורדיון של סבא, סופגניות האשל של סבתא, החום, האור והנוסטלגיה המשפחתית שחקוקה על פיסת החימר.

לפני חודש נפרדנו מסבא שלי, ואין סמלי יותר מלציין 30 ימים למותו בחג שהיה כל-כך שלו. היום חנוכייה אפשר לקנות בגרושים, וגם לא צריך לפסל אותה מתוך גוש חימר, אבל למשמעות שיש לה בשבילי יש חשיבות, ואת החום שהיא מקרינה אנחנו צריכים השנה אפילו יותר.

מחשבות על מלחמה ובית

כבר כמעט התרגלתי לשגרה הלא שפויה הזו. להיות מוצף פתאום באמצע היום במועקה תהומית, ואז להתנתק, להתנחם באיזה פרויקט (איזו זכות זו לעסוק בעיצוב ותכנון של בתים בתקופה כזו), ואז שוב, להיות מוצף.

בתקופת הקורונה אמרו לנו שהשהייה הממושכת בבית משפיעה על מצב הרוח, וסיבוב בחוץ חשוב מאוד לנפש. אבל איך אפשר לעזור לנפש, כשכל יציאה לרחוב דווקא מפגישה אותך עם המציאות הנוראית, עם פנים ושמות, עם שלטים אופטימיים יותר ופחות. שלא תבינו אותי לא נכון - זה כל כך חשוב. וגם, בלזכור ולהזכיר יש איזושהי נחמה, מעשה משותף שהוא הפוך לשתיקה גמורה. מצד שני, התנתקות בשביל הנפש הפכה כבר כמעט ללא אפשרית.

בתקופות קשות כמו זו, יש מי שמרגישים כלואים בבית ומי שרואים בו מקלט מפני האיום שבחוץ. זה מחדד עבורי את הצורך למצוא איזון מדויק בין הכנסה פנימה של הטבע והעיר לבין יצירת מרחב מופרד ושלם, מקום בטוח ומרגיע. זה מחדד את הסיבה שאני מתעקש להכיר אתכם טוב כל כך ולעצב בתוך הקשר. אני יושב בבית שלי, שהוא כל כך נחמה, וחושב שהלוואי שיכולתי להעניק את התחושה הזו לכל נפש בישראל.

זה לא מפתיע שבתוך כל העצב והכאב של התקופה הזו, אני חושב גם על הבתים. לא כי ארבעה קירות וגג, או חפצים יקרי ערך ככל שיהיו, חשובים כמו חיים שנגדעו – אלא כי עבור מאות אלפי אנשים שניצלו באסון, פליטים במולדתם, אובדן הבית הפיזי הוא אובדן של תחושת ביטחון ושייכות, של זיכרונות וחוויות, של נורמליות ושגרה ושפיות. של עולם ומלואו.

האנשים האלה צריכים עכשיו מזון וביגוד וקורת גג זמנית, אבל הם צריכים גם להרגיש שהבית שהם איבדו נמצא שם בתוכם, והוא עוד יקרום עור וגידים. אז אם אתם מפונים או מתנדבים עם אנשים שפונו מבתיהם, תדעו שמלבד תחתונים וגופיות למלא את הארון הזמני שליד המיטה הזמנית, זה מאוד הגיוני להזדקק גם לחפצים משלכם, שיעניקו תחושה של בית. כמו שילדים צריכים בובה או צעצוע, מבוגרים רוצים תמונה, או כלי יפה, וזה כל כך טבעי ומובן.

כשיצאתי לשנת שירות, כשהתגייסתי לצבא, ובכל מקום שבו הייתי רחוק – תמיד הדבקתי ליד המיטה תמונות שיזכירו לי את הבית. ייתכן שלהשקיע בפינה כזו, של בית, במרחב הזמני שאתם נמצאים בו עכשיו, יעשה לכם קצת טוב על הלב כמו שזה עושה לי. וזה בטח ובטח שלא מותרות.

מה שקורה כשזוג אדריכלים מאשקלון מפונים בנכס שאני משפץ👇

כבר כתבתי כאן על הקשר המפתיע שנוצר לי עם קיבוץ מעגן מיכאל, שהפרויקטים בו נכנסו לי ללב אחד אחד, אבל מאז המלחמה הוא התעצם פי כמה, והכל בזכות לקוחה אחת שהיא בעצם מגנט אנושי.

את דירת המעבר של נעמי זכיתי להלביש לפני כמה שנים, ובשבועות האחרונים התחלנו לעבוד יחד על שיפוץ בית הקבע שלה בקיבוץ. נדמה שכל זה קרה בעולם מקביל, כי מאז המלחמה אותו בית דו-קומתי לפני שיפוץ הפך למן קומונה, ומאכלס 3 משפחות של מפונים מאשקלון ואחת מנחל עוז.

זו הייתה יכולה להיות תקופת הקפאה של הפרויקט שלנו, אבל נעמי, בהיותה המגנט האנושי שהיא, הניחה את היסודות להמשיך בתכנונים... במתכונת משודרגת. היא חיברה ביני לבין יניר ושוהם, אחד הזוגות המפונים שגרים עכשיו אצל נעמי, והם במקרה הבעלים של משרד האדריכלות "יסודות אדריכלים" באשקלון. אחרי שקיבלו חיבוק חם מהקיבוץ ובמיוחד מנעמי, הם רק רצו לתת בחזרה, והתנדבו לסייע בתכנונים שלנו.

לתת לאדריכלים אחרים להציץ בתוכניות הלא-גמורות שעמלתי עליהן כל כך הרבה זמן, ועוד בנוכחות הלקוחה, זה דבר שהיה מרתיע הרבה אנשי מקצוע. אבל אצלי, באמיתי-אמיתי, האגו פשוט לא משחק תפקיד כשמדובר בטובת הפרויקט – ולא רק שיניר ושוהם חשבו על רעיון יצירתי שהתאים לנו בול, אלא שבתור מי שגרים כרגע בנכס, הם הביאו את נקודת המבט של הדיירים, שחיזקו והוסיפו רעיונות מצוינים לתוכניות שעשינו לבית

אז הבית של נעמי זכה לשלושה זוגות עיניים מקצועיות וידיים טובות, ואני זכיתי בקולגות
לשיתופי פעולה עתידיים שאני כבר מחכה להם✨

יסודות אדריכלים
נעמי גלעד