יאשי ברייב - רפואה טבעית

יש בגוף שני סוגים של תדר של אש. האחד אש החיים שבשליטת הקיסר, הלב. השני בשליטת השר. שר ההגנה, המגן של הקיסר.
אש החיים היא אש פשוטו כמשמעו להבה שמעניקה צ'י, אנרגיה לכל התאים בגוף ומאפשרת את הביטוי של הרצון החופשי, של חיבור לבריאה וקבלת השראה שמיימית.
כשאני בדרך לאירוע ואני בהצגה במקום להיות אני. בהצגה של דמות דמיונית שהולכת להוכיח של מי יותר גדול, אז עלול לקרות מצב שבו האש מתכלה. האש נכבת.
ולמה?
כי האש צריכה במה, שיראו אותה. כמה היא מדהימה ומשפיעה. כמה היא אוהבת ומצחיקה. צריכה מחיאות כפיים והערצה.
אך זה צריך להיות מתון. כי התרגשות מתישה אותה ומובילה אותה למשחק והצגה והיא בסוף נגמרת. אולי זו הסיבה שאנשי במה שמגיעים למצבים קיצוניים של חשיפה, נעזרים בסמי מרץ.
כשהלהבה נכבת, אש השר יוצאת החוצה ומשתלטת על הממלכה, שולטת על השכל, על האגו, הופכת האדם לנוקשה, לאטום, אין לב, אין אהבה, יש בוטות ושתלטנות.
אז לפני שאני הולך לאירוע, אני שואל את עצמי אם אני מסוגל להיות אני. כי בדיוק כמו שאני זה הכי טוב שיש. בלי הצגות, בלי רושם. כנות ואותנטיות. כי מי שאוהב אותי, אוהב אותי כמו שאני ומי שלא, זה לא משנה מה אעשה, כמה שמיניות באויר ועמידה על הראש, הוא לא אוהב נקודה.
אז אני הולך...
או לא!

אני סומך על כוח החיים.
הכוח הזה נמצא בתבונה הפנימית של הגוף שלי.
הכוח הזה לא נמצא בשכל ובצורך שלו לשלוט.
הרי לא יתכן שמיליוני שנות אבולוציה טועות. אי אפשר לטעון, שלברירה הטבעית יש השפעה שמשביחה את הקיום ברמה הפיזית והרגשית והרוחנית ובה בעת לחשוב שיש לנו באג במערכת...

אני הולך לישון ואני סומך על המוח שלי שהוא גם מרכז הבקרה של כל מה שקורה בגוף שלי ואפילו כשאני בשלב חלימה עמוק, אני סומך עליו שהוא יעיר אותי כדי שאקח שליטה בעת הצורך, כשיש סכנה קיומית, למשל כאשר יש הפסקות נשימה.

אז איך נכנס לתודעה שלנו הרעיון שיש לנו באג במערכת. איך שוכנענו שיש באג שחייבים לחסל אותו כי הוא אחראי על מחלות... ויקראו לו בשמות - וירוסים וחיידקים ופטריות שהם מיקרובים כביכול חיצוניים ואם לא די בכך אז יש גם באג של תאים ממאירים שיוצאים מכלל שליטה ומצריכים תמציות כימיות ותרופות נוגדות חיים (אנטי-ביו') ונגזרות של רעלים והקרנות רדיואקטיביות והסרת רקמות ועוד מיני חולאים רעים ואנחנו במאה אחת ועשרים.

אז זהו שאין באג. זה הכל אשליות. לתבונה הזו של הגוף הפתרונות.
הרפואה המקובלת עדיין חושבת מתוך הפיזיקה הניוטונית כאשר כבר התפתחו להן תאוריות בפיזיקה קוונטית (מעבר מחשיבה ליניארית לחשיבה מעגלית) שעוגנו במחקרים מדעיים.

הכל מתחיל בהבנה שכולנו מפוצלי אישיות כברירת מחדל. יש בתוכי את האני ויש גם את העצמי. האחד מחובר לאגו ולשכל והשני לילד הפנימי או האני הגבוה וצריך להיות דו שיח ביניהם כאשר המטרה היא לחבר ביניהם לסנטר הפנימי (המרכז).

אם אני חולה, בחוסר איזון אני קודם כל שואל את עצמי מה אתה מרגיש? אלו מקומות לא נקיים יש לך באינטראקציה שלך במעגלי החיים - האישי, המשפחתי, החברתי? וכו'...
הוא ממקד אותי ואני עוזר לו לנקות, לכוון את התדר, לתמוך בגוף הפיזי והריפוי נובע מאותה תבונה. השכל הוא כלי שמאפשר לי למקד את הרצון החופשי, את זכות הבחירה.

בחרתי תמונה שמתארת את הסימנית "אדם" (ren בסינית) והקפתי בעיגול.
האדם נוצר מהאדמה. דואליות של זכר ונקבה, ין ויאנג, אני ועצמי.
הרחם הקוסמי מכיל אותו באש הקיום.
הפתח במעגל מאפשר את זכות הבחירה להיות או להיות.

כשאני בוחר להיות, אני מתחבר לסנטר שלי, קשוב לצרכים שלי, מודע לשכל שלי שיוצר את הפחדים מתוך דפוסים ישנים של גוף כאב ונפרדות מעצמי ושולח ריפוי לאותם חלקים ועל כך בפוסט הבא...

אחרי הכל נולדנו שלמים בדיוק כמו שאנחנו והתשובות נמצאות מתחת לאף, כשמפנים את המבט לעבר הלב

היום יום השיווין בין היום והלילה
יש משהו אופטימי באויר. האור הולך ומתחזק, הלב הולך ומתרחב והאהבה שואפת להשפיע. אחרי חודשי ההתכנסות של החורף, זה הזמן המדויק שמתחיל מהפך. מזמין אתכם להקשיב פנימה ולזהות את אשר רוצה לפרוץ ולהשפיע. אחרי הכל רק האהבה מנצחת. אוהב אתכם מאוד ❤️

כשיש צלקות בגוף הן עלולות לחסום ערוצי אנרגיה ולגרום להפרעה בתפקוד של האיברים. גיליתי שבהרבה מהמקרים, די ב"פתיחה" של צלקת כדי לפתור בעיות כרוניות...
(אושר ע"י המטופלת)

שלום חברים יקרים

לפני 20 שנים סיימתי את לימודי ברפואה סינית ומאז למדתי, לימדתי ומצאתי ריפוי בדרך המקסימה שפגשה אותי. אחרי 20 שנים זה הרי מתבקש לעצור רגע ולהתבונן על הדרך שעברתי.

ראשית רוצה לומר תודה להשגחה הגבוהה שכיוונה אותי, תודה על כל האמון שקיבלתי, תודה על האתגרים שפגשתי ותודה על התמיכה שליוותה אותי. פגשתי אנשים טובים בדרך.

שנית רוצה לשתף אתכם, כסיכום של למידה, באני מאמין שלי כמטפל ברפואה בדרך הטבע.
אני מאמין קודם כל ביכולת של הגוף לרפא את עצמו, אלא אם מדובר באובדן גמור (מצבי חירום).

אני מאמין שהריפוי עובר דרך 3 רבדים
1. הגוף הפיזי - האיבר הפנימי.
2. התודעה והתפקוד המנטלי - המוח.
3. הנפש והרגשות.
אני מאמין שהגוף על כל מרכיביו שואפים לאיזון מתמיד באופן טבעי (הומאוסטזיס) בכל פעם שיש יציאה מאיזון. כל יציאה מאיזון גורמת לתהליכים ביולוגיים בכל שלושת הרבדים וזאת כדי להתאים את המערכת לתנאים החדשים (הסתגלות – אדפטציה).
אני מאמין שכל יציאה מאיזון נגרמת מהרובד הרגשי שנשען על הגוף הפיזי והתודעה כלומר האיברים הפנימיים והמוח מושפעים ישירות מהעולם הרגשי.
אני מאמין שכמטפל עלי להגיע לשורש הבעיה. השורש נמצא תמיד ברובד הרגשי. כלומר אם לא מגיעים לשורש הבעיה הרגשית, הגוף לא יוכל לחזור לאיזון והטיפול יהיה שטחי ומתמשך עד אין קיץ.
אדם שלומד לזהות את נקודת האיזון שלו (להיות בסנטר), לזהות את החוויות הרגשיות שמוציאות אותו מאיזון, יוכל לשמור עליו, והגוף לעולם לא יהיה חולה.
למרות שאני משתמש במילה אמונה, הכל מבוסס על מדעי הביולוגיה ומחקרי האפיגנטיקה וזו היתה תפיסתם של האבות המייסדים של הרפואה הסינית הקלאסית (העתיקה).
ולסיום - אני מאמין שכל מיגבלה של אמנות הריפוי היא מיגבלה אישית של תודעתי שלי . ככל שאתמיד בשאיפתי לגדילה – פיזית, נפשית ומנטלית, כך תלך המיגבלה ותתרחק והריפוי יגדל.