גילי יפה ריפוי בעיסוק והדרכת הורים

גם אתם אוהבים לעשות מבצעים לילדים?
רובנו משתמשים בשיטה הזאת,
בוחרים מטרה שחשובה לנו, עבורם,
מציירים טבלה על דף, מבטיחים פרס בסוף,
ויאללה יוצאים לדרך מלאים שמחה ותקווה!

אבל מה קורה אם למרות
כל התקווה והציפיה,
ואפילו הפרס השווה בסוף
זה לא עובד??

משום מה
הילד לא מצליח לבצע את מה שסוכם,

המבצע נשאר תלוי על הקיר
והפרס הולך ומתרחק…

ובפועל מה שהכי כואב,
זה שלא הצלחנו ליישם כלום,
הילד לא למד,
לא שינה את ההתנהגות,
לא השתפר ולא התקדם.

כולנו מתוסכלים,
ולא מבינים למה זה לא עובד.

אז כן, זה קורה אצל כולם
וגם אני מכירה את זה מקרוב 🙂

איך נעשה את זה טוב יותר?

כשאנחנו "מכריזים חגיגית" על מבצע בבית
כדאי להיות מאד ממוקדים
בהגדרת המבצע ובמטרותיו.

מה פחות עובד?
לדוגמה, מבצע "התנהגות טובה"
שם המבצע כוללני מדי
הוא לא רומז מה בדיוק נדרש מהילד לבצע
בשביל לעמוד ביעדי המבצע

אותו דבר גם מבצע "התארגנות לבד בבוקר"
אם אנו רוצים שהילד יוכל לבצע
את המבצע בצורה טובה,
אנחנו צריכים להגדיר לו במדויק
מהן הציפיות שלנו ממנו.

לדוגמה,
אם נרצה לשפר את ההתארגנות בבוקר
נגדיר מה מצופה ממנו:
למשל
לגרוב גרביים לבד,
לנעול נעליים
ללבוש חולצה ומכנס וכד'

אם נבחר במבצע לשיפור ההתנהגות,
נגדיר מה זה כולל.
האם אנו מצפים מהילד שילך לישון בשעה מסוימת,
שיאסוף את הצעצועים בסיום המשחק,
או שישים את הכביסה המלוכלכת בסל הכביסה.

בנוסף, ילדים רבים מתקשים
לעמוד ביעדים ארוכי טווח

לרוב רצוי להימנע מפרס כמו טיסה לירח
תמורת צבירה של 1000 נקודות😉
ובמקום זה לחלק את המבצע ליעדים קטנים

כך שלדוגמה על כל 10 נקודות
הילד מקבל עט נוסף מסדרת העטים הצבעוניים שהוא אוהב
או,
אחרי 5 מדבקות מקבל צעצוע קטן חדש.

מה שחשוב לזכור,

ככל שלילד יהיה ברור יותר מה מצופה ממנו,
המבצע יהיה מוגדר וספציפי,
וככל שהיעדים יהיו יותר ברי השגה,
כך הסיכויים שהמבצע יצליח, יעלו משמעותית.

בתמונה - מבצע בוקר מוצלח שהשיג ביעילות את מטרותיו

הגננת חושדת שיש לילד שלכם הפרעת קשב אבל מכרים/שכנים אומרים לכם שזה שטויות ואין הפרעה כזאת בכלל?

הנה מאמר שעושה סדר ומבוסס על מחקרים רציניים ואמינים:

https://davidson.weizmann.ac.il/online/reasonabledoubt/%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F

תשובות למתנגדי הריטלין
ד"ר מעין ברנע-זהר
4 בספטמבר, 2019

יש מקום לספק

מחקרים ונתונים מראים שהפרעות קשב וריכוז הן בעיה אמיתית, ואף מסכנת חיים לפעמים, שנובעת מחוסר איזון ביוכימי במוח. באבחון נכון ומדויק, התרופות הקיימות יכולות לעזור מאוד

בשנים האחרונות נשמעים קולות שטוענים שהפרעות קשב וריכוז – ADHD – אינן מחלה, ושהתרופות שניתנות לילדים ולמבוגרים שסובלים מהן, כגון קונצרטה וריטלין, הן סמים מסוכנים.

בטור שהתפרסם בעיתון הארץ ב-21 באוגוסט השנה הכריז הפסיכולוג הקליני יעקב אופיר שהפרעת קשב היא הפרעה מומצאת של מערכת החינוך הקונבנציונלי ותהה אם היא אכן הפרעה נוירופסיכיאטרית אמיתית שמצריכה טיפול תרופתי.

אולם בדיקה של הספרות המחקרית בנושא מעלה באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהפרעות קשב וריכוז הן בעיה אמיתית שפוגעת בילדים רבים, מקשה עליהם לממש את כישוריהם ואף עלולה לפגוע בבריאותם.
יתר על כן, התרופות שנמצאות בשימוש כיום אכן מועילות לרבים מהם, מסייעות להם לתפקד טוב יותר ומשפרות את איכות חייהם.

הפרעה קיימת, מתועדת ומוכחת

כמו כל טיפול רפואי, גם תרופות להפרעות קשב יעילות רק נגד בעיות מסוימות – במקרה הזה הפרעות קשב וריכוז – ואינן מועילות למי שסובלים מבעיות אחרות.

ההפרעה עצמה אינה "מומצאת": רופאים יודעים לאבחן אותה, אפשר לזהות אותה אפילו בבדיקות דימות מוחית באמצעות MRI תפקודי, כך שהיא בהחלט קיימת.

כשרופא מאבחן שילד סובל מהפרעת קשב וריכוז, יש לזה משמעות ביוכימית מובהקת.

הפרעות קשב וריכוז מתאפיינות בפעילות נמוכה מהרגיל של דופמין במוח. דופמין הוא מוליך עצבי, כלומר חומר שמשמש לתקשורת בין תאי עצב. הוא ממלא תפקידים חשובים מאוד באזורים שונים של המוח, ומחסור בו עלול להשפיע לרעה על תפקודו של אדם, למשל מחלת פרקינסון פורצת עקב פגיעה בתאים שאחראים על הייצור שלו בגזע המוח.

אצל אנשים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז, ירידה ברמות הדופמין פוגמת ביכולת שלהם להוציא לפועל משימות.
כך נפגעת היכולת של המוח לארגן, לרכז, להפעיל ולנהל פעולות רבות. אפשר לדמות את זה לתזמורת שמנגנת בלי מנצח – כל אחד מהנגנים יודע לבצע את תפקידו ביצירה, אולם בהיעדר דמות שתתאם בין כולם נקבל רעש צורם. זה בערך מה שקורה במוחם של אנשים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז.

כשידוע הרקע הביוכימי של הפרעה כלשהי, אפשר לטפל בה תרופתית.
בישראל האבחון של הפרעות קשב נעשה על בסיס הערכה קלינית בהתאם לקריטריונים של ה-DSM, ספר האבחנות הרשמי של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.
המאבחנים הם לרוב רופאים מומחים: נוירולוגים, פסיכיאטרים או רופאי ילדים מנוסים שעברו הכשרה ייעודית. פסיכולוגים מומחים מורשים גם הם לעסוק באבחון הפרעות קשב וריכוז, אך הם נדרשים להפנות את המטופל לאבחון סופי אצל רופא מורשה. לאחר שנקבעה אבחנה מדויקת, רק רופא מומחה מורשה לרשום טיפול תרופתי.

אופיר התייחס בטור שלו לארבע שאלות שהוא שואל את עצמו בנוגע להפרעת קשב וריכוז.

בניגוד לדבריו, התשובה לכולן חיובית:

שאלה 1: האם ההתנהגות המדוברת חריגה, כלומר שונה מהנורמה?
התשובה בקיצור: בהחלט כן.

ובהרחבה: קשה להעריך את שכיחות ההפרעות בישראל. על פי מחקר שפורסם בשנת 2017 על סמך נתוני קופת החולים מכבי, שיעור האבחון של הפרעות קשב וריכוז בשנת 2014 עמד על כ-14.4 אחוז מהילדים. אכן מדובר בעלייה ניכרת באבחונים בעשור שבין 2005 ל-2014. יתכן שחלק מהגידול הזה במספרים מעיד על אבחון יתר של ההפרעה, היות שעדכון הקריטריונים של ה-DSM – שצפוי להפחית את מספר המאובחנים החדשים – פורסם רק ב-2013. בנוסף, נראה שהעלייה נובעת גם משינוי בעמדות הציבור בנוגע לאבחון ההפרעה והטיפול בה, ומרצונם של הורים לסייע לילדיהם שמתקשים בלימודים או בקשרים החברתיים בבית הספר. בעקבות זאת יותר ילדים הולכים לאבחון ומתגלים יותר מקרים אמיתיים.

עם זאת, רק כמחצית מהילדים שאובחנו עם הפרעות קשב וריכוז קיבלו טיפול תרופתי להפרעה, כך שהעלייה בשיעור הילדים שמטופלים תרופתית הייתה מתונה יותר מהעלייה באבחון. כך שאף על פי שאופיר התעכב על האינפלציה באבחון, הוא השמיט את הנתון המעניין של השינוי בשיעור המטופלים בתרופות – בטור שהוקדש כולו להתנגחות בטיפולים כאלה.

שיעור הילדים המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז אכן גבוה, אך יש לזכור שעדיין תשעה מכל עשרה ילדים הם ללא הפרעה זו, והם הרוב המכריע של התלמידים במערכת החינוך. כך שהילדים המאובחנים חורגים מהנורמה.

כשאנחנו מדברים על חריגה מהנורמה, מטרתנו אינה להדביק תוויות לילד, אלא לבחון ברמת האוכלוסייה מהי ההתנהלות הרגילה, הממוצעת. ברוב התכונות נקבל טווח רחב של אפשרויות והנורמה היא ה"ממוצע" – ההתנהגות שאופיינית לכמות הגדולה ביותר של האנשים ומי שחורג ממנה נמצא במיעוט. זאת קביעה מספרית ולא ערכית. למשל, מנת המשכל הממוצעת היא 100, ואנשים עם מנת משכל גבוהה במיוחד חורגים ממנה. ועדיין איש לא יטען שיש פגם כלשהו בחריגוּת של אלברט איינשטיין.



שאלה 2: האם ההפרעה פוגעת באופן משמעותי בתפקוד ובביצוע פעולות יומיומיות?
התשובה בקיצור: כן.

ובהרחבה: בהפרעת קשב וריכוז למוח שלנו אין מנצח, וחוסר הארגון הפנימי משתקף בתפקוד היומיומי שלנו. כשבתי הייתה בכיתה א', בסביבות חנוכה הילדה כבר ידעה לקרוא. לא הבנו מדוע המורה מבקשת שנבוא לפגוש אותה ואת היועצת כשיש לנו ילדה שמצטיינת בלימודים. בפגישה איתה סיפרה לנו המורה על שלל קשיים וש"כששאר הילדים כבר עבדו במרץ, הילדה עדיין לא הוציאה את הספרים מהתיק". כלומר למרות הצלחתה בלימודים, ההתנהלות שלה הייתה יוצאת דופן בהשוואה לילדים אחרים.

בהמשך פגשנו עוד ועוד הורים לילדים מאובחנים והסיפורים חזרו על עצמם שוב ושוב: "צריך לקנות לו בגדים כל הזמן כי הוא מאבד אותם" או "היא חזרה עם שני ספרי חשבון אבל בלי ספר אנגלית". קיבלנו גם רשימות של טיפים והמלצות איך ללמד אותה להתארגן או להיערך לפעולות שילדים אחרים עושים בלי לחשוב פעמיים. הדברים האלה אולי נשמעים לכם פעוטים, מסוג הדברים שיכולים לקרות לכולנו, אבל כשזה חוזר על עצמו כך בכל תחום ותחום בחיים ההשפעה עלולה להיות מרחיקת לכת, כולל קושי להתארגן במשחק, פגיעה בכישורים החברתיים של הילד ודחייה חברתית מגיל צעיר.

שאלה 3: אם ההפרעה מסוכנת לאדם או לסובבים אותו?
התשובה בקיצור: בהחלט.

ובהרחבה: אופיר בחר להמעיט בערך הסכנות הכרוכות בהפרעות קשב וריכוז וכתב, "הסכנות היומיומיות מסתכמות בשפשופים בברכיים ובחולצה מוכתמת בשאריות של פיצה". בפועל, לפי הספרות המחקרית הפרעות קשב וריכוז קשורות בהחלט לפגיעה בבריאות. יותר מכך – אצל הסובלים מהם רואים עלייה משמעותית בסיכון לסבול מפציעות.

המחקרים בנושאים כאלה מתבססים בדרך כלל על ניתוח רשומות רפואיות, כך שלא מדובר רק בחתכים קלים אלא בפציעות שחייבו טיפול. חלקן, למשל פגיעות במערכת העצבים, בכלי דם גדולים או פציעות באזור הראש והצוואר, הן פציעות מסכנות חיים.

ומעבר לסיכון לעצמם, מי שלוקים בהפרעת קשב וריכוז עלולים לייצג גם סיכון מוגבר לחברה. למשל, שיעור האסירים הלוקים בהפרעות קשב וריכוז גבוה משמעותית משיעור הלוקים בהן באוכלוסייה כולה. אסירים, בהגדרה, הם אנשים שהורחקו מהחברה היות שהם מהווים סיכון. כמו כן, שיעור הלוקים בהפרעות קשב וריכוז שמעורבים בתאונות דרכים גבוה מהממוצע. האם זה לא סיכון עצמי וסיכון הזולת?

שאלה 4: האם ההפרעה גורמת מצוקה וסבל?
התשובה בקיצור: בוודאי.

ובהרחבה: כל הורה לילד עם הפרעות קשב יודע כמה מייסר לראות את הילד שלך נדחה חברתית על רקע הקושי שלו ביצירת קשרים עם בני גילו. דרושים הרבה זמן ומשאבים כדי לעזור לו לא להרגיש שהוא דחוי, כישלון וחריג.

הפרעת קשב איננה תוצר של המפגש בין אישיותו של הילד לסביבה החינוכית שבה הוא גדל, אלא הפרעה ביוכימית במוח. אפשר להאשים את מערכת החינוך בהרבה דברים, כי היא באמת לא מושלמת, אבל ילד עם הפרעה אמיתית ומאובחנת אינו "חולמני" או "מוסח" ובטח לא "שובב". זה ילד שעם טיפול מותאם יכול להגיע להישגים.

הטיפול התרופתי

למרות הניסוח בטור של אופיר, ריטלין איננו סם אלא תרופה שניתנת כטיפול בהוראת רופא. כך קבע גם משרד הבריאות בחוזר רשמי שפורסם עוד בשנת 2002 ומסדיר את הטיפול בריטלין. הפרעות קשב וריכוז מתאפיינות כאמור בפעילות נמוכה מהנורמה של דופמין במוח. הריטלין מצמצם את ספיגת הדופמין חזרה לתא בצמתים שבין תאי עצב במוח (סינפסות), וכך מאפשר לו להשפיע יותר זמן.
כל עוד משתמשים בו בהתאם להוראות הרופא, הריטלין איננו סם, הוא לא ממכר והמשתמשים בו לא חווים תסמיני גמילה כשהם מפסיקים את השימוש בו.

בנוסף לא בטוח שקיימת תופעה של אי-סבילות לתרופה, כלומר החלשות הדרגתית של היעילות שלה. אכן, יש נטייה להעלות מינונים בהתחלה עם התאמת הטיפול, כי נהוג להתחיל במינונים הנמוכים ביותר, וכמובן ילדים גדלים עם הזמן ומינון התרופה היעיל מושפע ממשקל הגוף. אבל כשמגיעים למינון המתאים הוא מתייצב, בשונה ממה שקורה בתרופות ממכרות.

גם אם אי-סבילות אכן קיימת, ממש לא מובן מאליו שזה מסוכן יותר מההפרעה עצמה, שאת סכנותיה כבר פירטנו. לדוגמה, במחקר שנערך בתל אביב נמצא ששימוש בריטלין מקטין את הסיכון לפציעה שמחייבת טיפול רפואי ואף אשפוז. כשצריך לנהל סיכונים, כמו במקרים רבים בחיים, התועלת מהשימוש בתרופות נגד הפרעות קשב וריכוז עולה לא פעם על החסרונות.

אולם, לא מדובר בתרופת קסם. תופעות הלוואי של ריטלין כוללות דיכוי תיאבון, כאבי ראש ובטן והפרעות בשינה. התרופה גם לא מתאימה לכולם וחלק מהמטופלים לא יגיבו היטב לטיפול התרופתי. על כן יש חשיבות רבה לאבחון ולמעקב הרפואי.

ריטלין לא מיועד לרפא את ההפרעה אלא רק לשיפור התסמינים, כפי שאינסולין אינו מרפא סוכרת. עם זאת הוא מקל על המטופל לתפקד ופותח דלת לטיפולים נלווים נוספים, כך שתמיד הוא יגיע עם עזרה נוספת. מחקר עדכני אף מראה שלטיפול המשולב יש השפעות ארוכות טווח שנמשכות גם לאחר תום הטיפול.

חשוב לשים לב שכפי שטיפול באנטיביוטיקה לא יעזור נגד שפעת, טיפול בריטלין לבעיות התנהגותיות שאינן קשורות להפרעות קשב וריכוז לא יתרום דבר. האבחון והטיפול חייבים להיעשות תמיד על ידי רופא מומחה, גם אם הורים ומורים ממליצים אחרת. התוצאות של מתן טיפול לילד שלא צריך אותו, או של מניעת טיפול מילד שזקוק לו, עלולות להיות חמורות.

תשובות למתנגדי הריטלין בשנים האחרונות נשמעים קולות שטוענים שהפרעות קשב וריכוז – ADHD – אינן מחלה, ושהתרופות שניתנות לילדים ולמבוגרים שסובלים מהן, כגון קונצרטה וריטלין, הן סמים מסוכנים. בטו....

"תגידי יש איתך עוד ילד כמוני?"

ככה שאל אותי המתוק הזה לקראת סיום הפגישה שלנו היום.

"מה הכוונה כמוני?" שאלתי כי לא הבנתי

"מצליח כמו שאני.."

כבר תקופה ארוכה שאנחנו עובדים לשפר
בדיוק את התחומים שכל כך לא פשוטים עבורו.
והיום, סופסוף הוא הרגיש שהוא מצליח והוא אלוף!

הוא רק תוהה האם יש עוד ילד אלוף כמוהו...

איזו נחת, איזה כיף🧡

לקרוא כאלו המלצות מפרגנות בקבוצת ווצאפ שכונתית,
אין מרגש מזה🥰

יש ילדים שמתקדמים מהר
ויש ילדים שצריכים יותר זמן

ככה זה,
אנחנו שונים אחד מהשני 🙂

אבל איזה כיף זה
לראות ילד

שמגיע פתאום
לרמה שתואמת את הגיל שלו

ולזכור שלפני כמה חודשים
הוא היה כל כך רחוק משם

היום נפרדתי לחופשת קיץ
מילד מתוק
שסיים כמה סדרות טיפול ברצף

אבא שלו אמר כשנפרדנו
"היום הוא בגילו"

איזה אושר זה בשבילי!

משפט קטן
שעבורו ועבורי הוא כל כך גדול!❤️

איך אפשר להימנע ממריבות עם הילדים?

השבוע שיתפתי בווצאפ
סרטון בנושא
מתן בחירה לילדים

איך במקום לריב איתם
על בחירת בגדים בבוקר
או על כל נושא אחר
פשוט לתת להם לבחור
מתוך כמה אופציות
את מה שהם מעדיפים

בתגובה שלחה לי אמא יקרה
את ההודעה הזו👇🏽

בה שיתפה אותי
איך מתן בחירה עזר לה ולילדיה
כאשר הלכו לקנות ילקוטים.

תחשבו שהאמא המקסימה הזאת
לא היתה פועלת בצורה של מתן בחירה

אלא היתה מחכה לראות
מה הילדים רוצים

ואז מן הסתם היתה נאלצת
לסרב לחלק מהילקוטים
שלא מתאימים לה

זה לא, וזה לא וזה לא..

זה יקר מידי💰
זה ציור שאני לא מרשה..⛔
זה מתאים לכיתה יותר גבוהה..

כמה תסכול יכול להיות לכולם

כשאומרים לילדים *מראש*
מה הולך לקרות,

הם יכולים להתכונן
לקראת מה הם הולכים

ואם גם נותנים להם את
אפשרות הבחירה

אז החוויה
היא הרבה יותר טובה ונעימה
וכך קל יותר לכל הצדדים

זהו, אנחנו בחופש הגדול

בהתרגשות גדולה
אנחנו יוצאים לקניות עם ילדינו,
להצטייד במכשירי כתיבה
וציוד לבית הספר

זהו יום משמח ומהנה!

הריח החדש הזה..
הרעננות וההתחדשות.
כיף גדול!
הילדים שלנו, בני דור השפע
חשופים לכל כך הרבה דברים יפים!

יש שפע מטורף בחנויות
ילקוט, תיק, קלמר,
מחברות ומכשירי כתיבה

כולם יפהפיים וממותגים
עם דמויות אהובות
מעולמם של הילדים

טושים במגוון צורות מעניינות
עם חותמת מצורפת
ועוד פינוקים משובבי עין

אם יצאתם לרכישה
יחד עם ילדיכם,

הם בטוח ירצו לקנות
כמה שיותר צבעוני
יותר יפה
ויותר ממותג

בקליניקה
כאשר אני עובדת
עם ילדי גן חובה
על הכנה לכיתה א',

אני אוהבת לתרגל איתם
שימוש בציוד בית הספר שלהם
בתקופה שלפני העלייה לכיתה א'

על מנת לרכוש מיומנות וזריזות
ולהכיר טוב יותר את הילקוט הקלמר וכד'.

לצערי למדתי
מנסיון לאורך שנים
עם עשרות ילדים,

שככל שמכשירי הכתיבה ממותגים יותר
כך לרוב הם יהיו איכותיים פחות

ואז הילד המאושר
עם הציוד המהמם,

מנסה למחוק טעות במחברת,
והמחק הסיני רק עושה סימנים
ולא ממש מוחק

הדבק חלש
והדף שהודבק במאמץ,
מתרופף ונשמט מן המחברת.

שפיץ העיפרון נשבר שוב ושוב
ומותיר אחריו תסכול גדול
ואכזבה קשה וכואבת

בנוסף לאכזבה מן הציוד
אנחנו מונעים מהילד שלנו
את העצמאות
שכל כך רצינו להעניק לו

שיצליח להשתמש היטב בציוד
שיהיה מהיר, זריז ויעיל

כאשר הציוד הוא בינוני
הילד נתקל בבעיות שוב ושוב ושוב.

וכל היכולת שלו לרכוש
עצמאות, נבלמת

אז מה אני ממליצה?
את עניין המותגים להשאיר
לקלמר, תיק וילקוט
(רק במידה והם מספיק נוחים ואיכותיים)

ובציוד מכשירי הכתיבה
לשים דגש על חברה איכותית
ומוצר הכי טוב שיש.

הילדים שלכם משתמשים בהם
פעמים רבות
ולאורך זמן,

ולכן איכות המוצר מאד מאד חשובה!

הילדה שלכם עולה לכיתה א'??
כל כך מרגש!

זה ממש קרוב
התחלה משמעותית ומשמחת כל כך

אבל מלווה
גם בחששות כמובן

איך היא תשתלב?
האם יהיה לה קל או קשה?
ואיך אפשר להכין אותה בצורה הטובה ביותר

תחום אחד שחשוב לעבוד עליו
לפני העליה לכיתה א'
זאת היכולת לעבודה עצמאית

היכולת של הילדה לקבל משימה
ולבצע אותה לגמרי לבד

בלי נוכחות של גננת,
סייעת או הורה בסביבה

זה חשוב במיוחד בגלל
השינוי באופן הלמידה

הילדים עולים ברמה
והדרישה כלפיהם גבוהה יותר בכיתה א'

בכיתה א' בד"כ
יש יותר ילדים ומורה אחת.

הם יושבים בשולחנות משלהם
ונדרשים לבצע מטלות למידה

המורה לא פנויה לגשת
ולעזור לילדים בכל שלב
והם נדרשים לעבודה עצמאית

איך מגיעים ליכולת הזאת
ואיך מפתחים אותה?

התחילו ממשימה פשוטה לביצוע,
קצרה, קלה או מובנת מאד

שבו ליד הילדה שלכם
הסבירו או וודאו שהיא הבינה את המשימה
ואז בקשו ממנה לעבוד לגמרי לבד
עד שמסיימת

אתם יכולים להמשיך לשבת לידה,
אבל לא להתערב בכלל בעשייה שלה

גם אם היא פונה אליכם
לשיתוף או לעזרה

אפשר להסביר שזאת משימה
שהיא עושה לבד,
ואנחנו נסתכל בסוף

כאשר ראינו שהיא מצליחה
להתמודד עם מטלה פשוטה באופן עצמאי

לאט לאט נעלה
את רמת הקושי/ המורכבות
או האורך של המשימה
כאשר הדגש הוא
על עבודה עצמאית לחלוטין

לפעמים קשה לנו לעצור
ולא לסייע לבקשת העזרה של ילדינו

למרות זאת
חשוב מאד לעצור את עצמנו
ולא להתערב במשימות שלהם.

היכולת לבצע מטלות בצורה עצמאית
היא אחת מאבני היסוד
בבניין ההצלחה שלהם
בעולם בית הספר בפרט
ובבית הספר של החיים בכלל…

תמיד פחדתי מהכנה של בצק לבד בבית
אתמול העזתי

כל כך הופתעתי

זה היה ממש קל וכיף
2 דקות עבודה

קורנפלור+
3 כפות מרכך

לערבב
ללוש

וזהו
מוכן

אפשר לשחק
ליצור דמויות..
נחשים
כדורים...

כיף ונעיםםם

קורה לכם שאתם מבקשים
שוב ושוב מהילד לעשות משהו
למשל להוריד את כלי האוכל שלו מהשולחן
או להכין שיעורי בית
וכלום לא קורה?

אתם מבקשים שוב ושוב ושוב..
ועדיין,
כלום

יש ילדים שקשה להם מאד *להתחיל* בפעילות,
אחרי שכבר התחילו
הם מצליחים להסתדר,

אבל ההתחלה
היא קשה מאד עבורם.

זה קורה הרבה אצל ילדים עם הפרעת קשב,
אבל לא רק.

על מנת לעזור להם לבצע את המשימה,
תנסו לעזור להם להתחיל.

תפתחו את המחברת יחד איתם,
תעזרו להם להוציא את העיפרון
ולהתחיל לכתוב את השורה הראשונה

או
תעזרו להם לפנות את הכוס מהשולחן,
משם יש סיכוי טוב שזה כבר ירוץ לבד

העזרה שהם צריכים כרגע
זה להתחיל.

תעזרו להם להתחיל,
ומשם כבר יהיה להם הרבה יותר קל

עבודה היא צורך בסיסי והכרחי
כזה שכל אחד צריך
בשביל להביא לחם הביתה

מטבע הדברים
העבודה דורשת מאיתנו
משאבים עצומים.

מה שמאד מסייע לנו למנוע שחיקה
זו הרגשת משמעות
והערכה למה שאנו עוסקים בו

אני שמחה שניתנה לי הזכות
לעזור לילדים ולמשפחות
לשנות את חייהם לטובים יותר…

כשאני מקבלת הודעה מרגשת
כמו שהאמא המקסימה הזאת שלחה לי
אני מרגישה אושר גדול.

אין משהו שדוחף אותי יותר
להמשיך ולהשקיע

כמו לראות שהצלחתי
לשנות את החיים
לילדה מתוקה כמוה
(ולעוד הרבה מתוקים נוספים)...

"אני לבד! אני לבד!"
מכירים את המשפט הזה

הוא מופיע בערך בגיל שנתיים - שלוש
בו הפעוט מגלה את יכולותיו ומרגיש כל יכול

הוא לא רוצה עזרה🫴🏻
ובטוח שהוא יכול להסתדר לגמרי לבד.

אז דבר ראשון,
מה שהוא באמת יכול לבד
בואו ניתן לו!

יש הרבה דברים
אותם פעוט יכול לעשות בכוחות עצמו.

למשל, לפשוט גרביים
לפשוט מכנסיים
לחבוש כובע
לאכול עם כפית
לעלות מדרגות,
להכניס את הבקבוק והכריך לתיק

ננסה לשים לב מה הוא כן יכול
ומה שלא,
לא חייבים להגיד 'אתה לא יכול'
אפשר להציע בעדינות עזרה

או לעשות "יחד איתו"
עד שיצליח יותר ויותר.

חשוב מאד לשמור
על ההתלהבות הזאת
מגילוי העצמאות
ולא לבטל אותה.

גם אנחנו וגם הילד שלנו
נשמח מאד בהמשך

שהוא יגדל להיות ילד עצמאי
שפועל בכוחות עצמו ומאמין שהוא יכול

גילי יפה ריפוי בעיסוק והדרכת הורים Occupational therapist

"זה ממש ילד חדש! כמה ביטחון יש לו. בזכותך.
תודה!"
זאת הודעה מרגשת שקיבלתי השבוע
מאמא ליד מתוק

בקליניקה אני פוגשת הרבה פעמים ילדים
שרוב הפעילויות שהם מבצעים ביומיום
מצליחות להם

אבל אחוז קטן שלא מצליח
פוגע להם באיכות החיים ובהתפתחות

פגשתי לאחרונה את דוד ואת אמו
דוד ילד מהמם ומלא חן
ואמו, אם למופת, משקיענית ודואגת🫶

דוד חכם, לומד טוב בגן
ולכאורה הכל נראה בסדר גמור

אבל היתה בעיה לכאורה קטנה
שמאד הטרידה את אמא של דוד

דוד מסרב ללכת לגן המשחקים"
זה אולי נשמע דבר פעוט

אבל מסתבר שאם דוד מסרב ללכת
אז יש בעיה לכל המשפחה שמעוניינת
לבלות בשעות אחרי הצהרים

כשכולם רוצים ללכת לפארק
דוד פשוט לא מוכן

כל ניסיונות השכנוע לא מועילים
מבוי סתום

ואז גם הגננת של דוד מספרת לאמו-
שדוד מעדיף להישאר בתוך הגן
בזמן ההפסקות כשכולם נהנים בחוץ

זה כבר הספיק בשביל להדליק נורה אדומה
לאמא של דוד שבאה אליי להתייעצות

באבחון שעשינו הבנתי שדוד נמנע
בגלל קושי אמיתי שיש לו

הוא חלש יותר מילדים אחרים בני גילו
מתעייף במהירות מכל פעילות ספורטיבית

ולא סומך על הגוף שלו
שישמור על יציבות והוא לא ייפול

עבדנו יחד בקליניקה
לעזור לדוד להתחזק
לשפר את היכולות המוטוריות שלו

ובמקביל נתתי להם תרגילים
והנחיות לתרגול בבית

ואז יום אחד כשהם הגיעו אליי
אמא של דוד מספרת באושר:

"אתמול הצעתי לדוד ללכת לגן המשחקים
לא האמנתי אבל דוד זרם והסכים"

והוא לא ישב על הספסל וצפה באחיו
משתובבים בנדנדות ובמגלשות

ממש לא: "דוד העז לעלות
על הסולמות, הנדנדות ועל המגלשה
ונהנה עד הגג"

הדבר הפשוט הזה יצר קושי גם לילד
אבל גם לכל המשפחה
שרצתה לבלות את שעות אחר הצהרים
בכיף בפארק (ולא שוב מול המסך...)

השינוי הפעוט הזה הוא שינוי ענק
עבור הילד ועבור כל המשפחה

הוא מרגיש היום יכול, חזק ומסוגל
ולכן מתנסה, מעז ונהנה

וכמובן זהו שיפור משמעותי
באיכות החיים של כל המשפחה
שחופשייה לבחור את פעילות הפנאי המשותפת
וכולם, כולל דוד יכולים להנות ממנה יחד

שוב ושוב אני מבינה
כמה הדברים היומיומיים,
"והפשוטים"
הם בעצם כל כך גדולים
וכל כך לא פשוטים

זהו מסר חשוב,
לנו כהורים שרוצים לעשות הכל
על מנת להקל על ילדינו

לדעת שיש פתרון
ויש דרך לטיפול
ואפשר ע"י עבודה מדוייקת
להביא את הילד שלנו
למקום חדש וטוב יותר

חג פסח כשר ושמח🌷🌷

כל כך כיף היה לי לשמוע פידבקים
מהורים על ההצלחות שלהם 🥰
בגיוס הילדים לעזרה בעבודות הבית
בעקבות השיטות והגישות
ששוחחנו עליהן כאן

היום רציתי להציע עוד רעיון
שעובד מדהים עם חלק מהילדים
והוא,
לתת לילד להכין *בעצמו*
את רשימת המטלות

לחשוב מה צריך להכין היום לפסח
(או לטיול וכו')
ולהכין רשימה
כך שכל פעם הוא בוחר ממנה
משהו אחד לסדר/לנקות/לארוז

ילדים בוגרים יוכלו מן הסתם
ליצור את הרשימה לבד

ילדים צעירים לעומתם
יצטרכו כנראה הכוונה וסיוע

מה שבטוח,
יכולת הבחירה ותחושת השליטה
במטלות הנדרשות לביצוע

הופכת את העבודה לקלה הרבה יותר
ויותר מהנה
ולכן שיתוף הפעולה יהיה בדרך כלל טוב יותר
והחוויה תהיה משמעותית
וטובה יותר

הילדים יצאו לחופשת פסח

והמטרה הגדולה
להצליח לגייס אותם לעזרה

שכרגע גם משמשת אותנו
כתעסוקה לימי החופשה

לאחר שנתנו
משימה מוגדרת וספיציפית

נוכחנו לדעת
שלא לכל הילדים זה מתאים

כמו שדיברנו-
לכל ילד יש את דרך התקשורת הנכונה לו

ולכן…

היום אציג לכם
דרך נוספת לגיוס הילדים לעזרה

לתת בחירה בין מספר אפשרויות

למשל מתוך רשימה
ארון משחקים/מדף ספרים/דלת הבית

כך הילד בוחר בעצמו
את המטלה / התפקיד

וברגע שהבחירה היא אישית
נוצר חיבור לתפקיד

והילד ממלא אותו במסירות

בהצלחה רבה…

דיברנו על כך שעם כל ילד
עובדת צורה אחרת של תקשורת

וחשוב להכיר את הילד שלנו
ולדעת איזו דרך
תגייס אותו לעזרה

היום ארחיב לכם
על שיטה מעולה
שעובדת עם ילדים רבים
(יעילה במיוחד עם ילדים עם הפרעת קשב וריכוז)

והיא:

לתת משימה מוגדרת
סגורה וספציפית

לדוגמא:
"תאסוף את כל הלגו מכל החדר"
"סדרי את מגירת הנעליים"
וכו'...

כך הילד יודע מה מצופה ממנו
הוא לא נלחץ ממטלה גדולה מידי
והוא ממוקד בביצוע המשימה

כך הילדים גם חווים
את ההצלחה יותר מהר

וחוויות הצלחה,
נותנות כוח ודלק להמשיך

יאללה בהצלחה
ותעדכנו אם עזר לכם

פסח עוד שנייה כאן!
כולנו מסדרים ומארגנים

וכמובן שאנו רוצים לגייס
את הילדים לעזרה

אבל..

לא לכל ילד
מתאימה אותה צורה

בה נפנה אליו
ונצליח לגייס אותו

עם כל ילד עובדת
צורה אחרת

וחשוב להכיר את הילד שלנו
ובאיזו דרך ניתן
לגייס אותו לעזרה

איזה צורת תקשורת
עובדת איתו הכי טוב❓

בימים הקרובים נשוחח
על כל מיני סגנונות של ילדים

ודרכים מגוונות
שנוח להם לקבל משימות
על מנת לקבל מהם שיתוף פעולה בקלות

ובנתיים,
אני מחכה לשמוע מכם
מה עובד לכם בבית

כיצד אתם מצליחים
לגייס את ילדכם לעזרה?

מחכה לרעיונות שלכם

כאן בתגובות👇🏻

לפעמים פחות זה דווקא יותר!

מה??

כשאתם ניגשים לעזור לילד שלכם
להתלבש/ להתקלח/
להתארגן אחרי השירותים/
לנעול נעליים/ לטפס על הכסא

תעצרו שנייה!!
ותחשבו רגע -

האם הוא חייב את העזרה הזאת?
אולי יש לו את היכולת
לעשות את זה לבד??

האם העזרה עכשיו זאת טובתו
או שזה עושה טוב דווקא לי, ההורה שלו

כי זה נותן לי תחושה
שאני אמא/ אבא טובים
מסורים, דואגים?

אני רוצה לגלות לכם שלפעמים
הילד שלנו דווקא
לא חייב את העזרה הזאת מאיתנו

אנחנו פשוט קופצים לעזור
בשנייה שהוא רק מתחיל להסתבך
או מתחיל להתמודד

לפעמים מרוב הרגל..
ולפעמים כי עושה לנו טוב ככה לעטוף אותו
ולפנק אותו

אני רוצה לבקש מכם, מכולנו:
תעצרו שנייה ותחשבו
אולי הוא יכול לבד!?

תנו לו דקה שתיים לנסות לבד,
ורק אם אתם רואים שהוא ממש חייב את העזרה
תגישו לו אותה

אבל שוב, במינימום האפשרי
ולא לעשות הכל עבורו
למשל, לתמוך בו
כאשר הוא מטפס לבד על הכסא
אבל לא להרים ולהניף אותו
ולהעלות אותו בעצמנו

בכל עזרה (מיותרת) כזאת
אנחנו מונעים ממנו את ההתנסות
את הלמידה
ואת תחושת ההצלחה והגאווה
שמגיעות איתה.

וזה הפסד ענק בשבילו!

לכל ההורים האלופים
של הילדים המאושרים והמחופשים!

רציתי שתדעו
שזה לא מובן מאליו
ומגיע לכם כל הכבוד גדול🥇

על כל הזמן, המחשבה
וההשקעה לפרטי פרטים

כדי שהילדים שלכם
יצאו הבוקר מאושרים
עם חיוך ענק על הפנים

אתם יכולים להיות גאים בעצמכם🏆

הילד שלכם לא מוכן לגזור ציפורניים?
הוא מגיב לזה בבכי
ואפילו במלחמה או התנגדות?

ואתם כבר מותשים ומיואשים
כמה שניסיתם לדבר ולשכנע כלום לא עוזר

זהו קושי אמיתי שדורש פתרון
כולם סובלים

יש ילדים שהפעילות הזאת עבורם
היא באמת סבל גדול

אבל למה בעצם זה קורה

לפעמים זהו חשש מפעילות
לא מוכרת וקצת מלחיצה

אבל לפעמים זה יהיה
על רקע רגישות תחושתית

כלומר קושי בויסות חושי

ילד בעל רגישות יתר תחושתית
יסבול באמת בזמן גזירת ציפורניים

הוא חווה את המגע הזה
חזק הרבה יותר ואפילו כואב

איך נוכל לעזור לו?
ולנו ההורים??

*-נדבר איתו על זה
נסביר לו מה קורה לו

*-נסיח את דעתו מהפעולה עצמה
למשל נשיר שיר או נדקלם דקלום

*-ניתן לו שליטה על המצב
נגדיר בדיוק מתי הולכים לגזור

*-אפשר שהוא גם יבחר
באיזו אצבע גוזרים עכשיו

*-מסאז' חזק בקצות האצבעות של הילד
לפני ואחרי הגזירה יכול מאד לעזור
מעין לחיצות על קצות האצבעות והציפורן

*-נבדוק איתו ביחד
מה נוח יותר ומציק פחות
מספריים או קוצץ ציפורניים

*-אחרי מקלחת הציפורן רכה יותר
יכול להיות שזה יקל עליו

בהצלחה!