אדלר חגי, עו"ס- C.B.T טיפול קוגניטיבי התנהגותי

תשעה באב - מקדש שני, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם! (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב')

מה הדבר ההפוך משנאת חינם? ספויילר - לא "אהבת חינם", ומהי הקונספציה הראשונה שהתפוצצה לנו בפנים?

●●●

קרה לי לא פעם שמטופל או מטופלת אמיצים וכנים אמרו לי: 'אבל אתה אמפתי כלפיי רק כי אני משלם לך' (או משהו בסגנון כגון: רק בגלל שההורים שלי משלמים לך אז אתה מטפל בי").

האמנם?

תשובתי לאותה שאלה ותהייה היא דבר ראשון להוריד את המילה "רק".

זה נכון, בטיפול אנו מגלים חמלה ואהבה, סבלנות וקבלה ללא תנאי כלפי המטופלים שלנו, וזה נראה "שבתמורה" לכך הם משלמים למטפל/ת. אך זה לא בדיוק "בתמורה".

את היחס שאני מעניק למטופלים שלי, והדרך שאני עושה איתם, אני עושה עם המון אהבה.

אני אוהב את המטופלים שלי❣️ רוצה בטובתם ועושה ככל יכולתי על מנת לעזור להם להגיע למטרות שאותם הציבו בתחילת הטיפול. והם מתוך הכרת תודה משלמים לי על הזמן שאותו אני מקדיש עבורם.

זה נקרא "אהבה בכסף", וזה ההיפך משנאת חינם.

וזה לא רק מטפלים.
כל אחד יכול להרבות ב"אהבה בכסף" - מורות ומורים, נהגי מוניות, פקידים, מוכרים בחנויות, טכנאים ונגרים, כולם. כולן. בכל מקצוע ובכל תפקיד.

את מה שאתם כבר עושים ממילא, תעשו מאהבה. הכסף והתשלום זה עבור ההשקעה שלכם במוצר ו/או בשירות, זה עבור זה שהיה אכפת לכם מהלקוח שלכם והזמן שהקדשתם לו.

●●●

עם ישראל שהיה מסושע ומפולג, האמין לאורך שנים רבות שבית המקדש שעמד על תילו כבר למעלה מ400 שנים מגן עלינו ומהווה חסינות מפני חורבן.

זו למעשה הקונספציה הראשונה שהתפוצצה לנו בפנים.

הם בטח שרו: "הקב"ה שומר עלינו. אז מי יכול עלינו…" ורוב העם הלך שבי אחר הקנאים שקראו למרד ברומאים, ולא לרבן יוחנן בן זכאי שהתווה מדיניות מתונה.

הסוף: ירושלים חרבה. בית המקדש שהיה "סמל שלטון" וגאוות העם עלה בלהבות. מלחמת אחים שהותירה אחריה מאות אלפים שחוטים, מתי רעב וחרב, אימהות רחמניות בישלו ילדיהן.

מי שלא מת ממלחמת האחים, מהרעב ומהרומאים, פשוט החליט שאין יותר מה לחפש פה, ורוב העם שנשאר בחיים עזבו את הארץ.

שארית הפליטה שבכל זאת נשארה בארץ שימרה את המותג "יהדות" אחרי שאותו מנהיג מתון רבן יוחנן בן זכאי יחד עם עוד כמה חכמים שחברו אליו עשו רפורמה (כן כן. הרבה לא ירצו לקבל זאת, אך ריב"ז היה מנהיג תנועת הרפורמה הראשון) מרחיקת לכת בכדי לשמר את היהדות.

בני בניהם של הגולים עתידים לשוב רק בעוד 2000 שנה ולהקים מחדש את השלטון היהודי בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. יש שיאמרו "הבית השלישי".

אבל כמו אז, גם היום, העם משוסע ומפולג. חבורת קנאים מלבה יצרים ועושה שימוש ציני בשם האל וחוקי הלכה ויש חשש גדול ששוב רוב העם ילכו שבי אחר סיסמאות ריקות מתוכן במקום לשמוע לחכמי ומנהיגי הדור הפרגמטיים והמתונים. את הסוף של הסינריו הזה כבר חווינו פעמיים בהיסטוריה.

היום אנחנו נמצאים חזקים מתמיד מול כל אויב מבחוץ. אבל גם אספסיאנוס הבין שאין צורך להילחם בעם שמכלה את עצמו מבפנים.

ומהו הדבר הזה שגורם לעם לכלות את עצמו: "שנאת חינם".

אהבת חינם זו עוד סיסמה ריקה כמו "ביחד ננצח" כשבעצם חלקים רחבים במיוחד בקרב המנהיגות ממשיכים לשסות אותנו אלה באלה, משתמשים בכוח המילה על מנת להפריד וללבות שנאה. על זה נאמר "טובל ושרץ בידו".

10 חודשים אנחנו בתוך המלחמה הכי נוראית שידעה מדינת ישראל, אחר החורבן הכי גדול שעבר העם שלנו לאחר השואה, וברשתות השיח המפלג בשיא עוצמתו. גם ברחובות זה ניכר לא מעט, בהפגנות והפגנות הנגד. השיח מפלג! נורא.

בסוף, בשדרת העם המדהים הזה ישנם אנשים טובים מכל שכבות האוכלוסייה - מרכז ופריפרייה, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונים (ודתילונים), ימנים ושמאלנים, צעירים ומבוגרים, חיילי מילואים ואזרחים. ובמיוחד החטופים ובני משפחותיהם כולל משפחות שכולות מהמלחמה, שכולם נפגעו מהמלחמה בדרך כזו או אחרת וזקוקים לסיוע ותמיכה.

סיוע בזה שנקנה מהם מוצרים או שירותים בכסף, בכדי שיוכלו לכלכל ולפרנס את משפחותיהם.

זו דרך נוספת להרבות ב"אהבה בכסף". חפשו את אותם אחים ואחיות שזקוקים לכסף וקנו מהם באהבה את השירותים והמוצרים שלהם.

וכנגד אותה שנאת חינם: פשוט אל תקחו חלק בשיח הזה.

"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן"

📌 מי שמרוצה מחייו בשלמות מוחלטת, יכול לדלג על הפוסט הזה (אבל קודם תעשו לייק לצורך קידומו באלגוריתם של פייסבוק 🙏)

אבל מי שלפעמים סובל במידה כזו או אחרת , ומעוניין/נת ומוכן/נה לעשות שינוי בחייו באופן שיפחית סבל בצורה משמעותית, הפוסט הזה עבורו/ה (מעתה אשתמש בלשון זכר מטעמי נוחות).

❓️ אם אתם סובלים מערך עצמי נמוך, חרדה, דיכאון,
אם במציאות חייכם אתם מוצאים את עצמכם כואבים, פגועים, כועסים לעתים תכופות והדבר גורם לכם סבל.

‼️ דבר ראשון עליכם להכיר בכך שאתם אלה שיצרתם את המציאות הזו. כל המידע שזורם אליכם דרך חמשת החושים מתקבצים והופכים "לסיפור" שאתם היוצרים שלו, בעזרת מסננת האמונות ועולם המושגים שלכם.

אתם האחראים הבלעדיים למחשבותיכם, רגשותיכם והתנהגותכם. במילים פשוטות: המציאות שאתם חיים בה, אתם יצרתם אותה! במעשים שלכם, בדיבור שלכם ובמחשבות שלכם. לטוב, ולמוטב.

"כל" שעליכם לעשות, זה לפענח את אמונות הליבה שלכם, לזהות את המעשים שלכם, להתבונן ולהבין דרכם כיצד הם יוצרים לכם את המציאות שלכם.

אם מציאות חייכם מלאת סבל, בידכם לשנות את הסיפור. זה הרבה יותר קל ומהיר מלנסות לשנות את העולם או את האנשים שמעצבנים אותנו, ואת אירועי החיים שלא בשליטתנו. ולמעשה, זה לא רק "קל ומהיר יותר", אלא זו בעצם הדרך שתיצור שינוי אמיתי, יציב וקבוע בחייכם.

אז למה רוב האנשים חיים ומאמינים שהאחרים (העולם) אשמים בסבלם?
"הבוס הרגיז אותי"
"החבר העליב אותי"
"בגלל המראה שלי אני עם ערך עצמי נמוך"

מוכר לכם? נתקלתם במקרים בהם אתם מוצאים את עצמכם מאשימים את האחר ברגשות שליליים שאתם חווים?

🔄 הסיבה לכך נעוצה בכך שלהתקרבנות יש רווחים גלויים וסמויים. בעיקר היא מסירה מאיתנו את האחריות לעצמנו, ופוטרת אותנו מלהתאמץ ולחתור לשינוי, "כי אין מה לעשות, אני הרי קורבן של נסיבות", ומאפשרת לנו את המעגל "הממכר" של "לסבול ולהאשים, להאשים ולסבול".

בטיפול רגשי קוגניטיבי התנהגותי (CBT) אנו בוחנים את כל הנ"ל- כיצד אדם תופס את עצמו, את העולם, את הזולת, את ה"סכמות" (אמונות ליבה), את האופן בו אנו מתמודדים עם רגשות שליליים ומהן הדרכים שאנו מכירים ומשתמשים בכדי לווסת רגשות, וכמובן מהם ההרגלים והמעשים התורמים לסבל שלנו.

את כל זאת אנו עושים "כשני מומחים בחדר". המטפל כמומחה תוכן, המכיר תיאוריות ובעל ניסיון קליני, והמטופל כמומחה לעצמו, ויחד בונים תוכנית טיפול המותאמת ליכולותיו, כוחותיו, צרכיו והמטרות אותן הוא רוצה להשיג בעזרת הטיפול.

מעוניינים לשמוע עוד❓️
מוכנים לשינוי❓️

צרו קשר https://wa.me/527722818

חגי

למה אתם לא קוראים ומתייחסים לפוסטים שלי? 😜

סמן/ני בעיגול את התשובה "הנכונה" 😉

1️⃣ למה אתה מתייחס לפוסטים שלי? אתה בעצמך אף פעם לא מגיב ומתייחס לפוסטים שלי.

2️⃣ אני?? אני כן מתייחס/ת, מגיב/ה. אולי האלגוריתם של פייסבוק מחק את הלייק שלי? ואולי, אתה זה שבכלל לא עושה קידום לפוסטים שלך, אז מה אתה רוצה ממני?

3️⃣ צודק. צודק. סליחה. זה ממש לא בסדר מצידי. אני עכשיו הולך לעשות לייק/תגובה לכל הפוסטים שלא התייחסתי אליהם.

מה הבעיה בכל אחת מהתגובות הנ"ל?

לפני שנענה על כך, קורה לכם שבאים אליכם בטענות והאשמות במסווה של "שאלה תמימה" שבדרך כלל מתחילה ב"למה"? (רק שאלתי שאלה…)

👎 למה לא ניקית אחריך?
👎 למה אתה אף פעם לא מתקשר?
👎 למה לא סיימת את העבודה שביקשתי ממך?
👎 למה אני צריך לחזור על כל דבר כמה פעמים?

שאלות כגון אלו הינם ביטוי טראגי לרגשות שליליים המקוננים בתוכנו ולא מקבלים התייחסות ישירה, אך האדם השואל מרגיש כעס, עלבון, תסכול וכדומה ומאשים את האחר ברגשותיו ומצפה ממנו לרצות ולפייס אותו בכדי שירגיש טוב יותר ויירגע מהכעס, העלבון וכדומה.

כאשר אנו מאשימים את האחר ברגשות השליליים שלנו ומטילים עליו את האחריות לשיפור הרגשתינו הוא עלול להרגיש מותקף ומאויים, אשם ולא בסדר. והוא עלול להיכנס למצב של לתקוף, לברוח, או לקפוא. ומשם, אין דרך טובה לצאת מזה, השיח עלול רק להתדרדר, חילופי האשמות וטענות יעופו באוויר והאווירה הופכת לעכורה יותר ויותר.

לעומת זאת, אם נלמד לקחת אחריות על רגשותינו, האחר לא ירגיש מותקף, יהיה פנוי להקשיב לרגשות שלנו ואף נגדיל את הסיכויים שהוא ימלא את צרכינו ובקשותינו.

מה אתם אומרים? במקום "למה אתם לא קוראים ומתייחסים לפוסטים שלי?"
אני אכתוב: כאשר אני כותב פוסט, ולא מקבל תגובות אני מודאג ומפחד, כי הייתי רוצה שתהיה תהודה והפוסטים יפורסמו בתפוצה ואקבל הערכה על הדברים.

'למה אתם לא קוראים ומתייחסים לפוסטים שלי' מבטא בצורה טרגית את הפחד והדאגה שלי, ובאמירה הזו ישנה "טענה סמויה" כלפי כל מי שלא הגיב, הוא לא בסדר, וגם "אשם" בכך שהפוסטים לא מקבלים תהודה.

כשקראתם את האופציה השניה, מה זה עשה לכם ❓️

רגשות לא מבוטאים גובים מאיתנו מחיר גבוה במערכות יחסים, בבית, בזוגיות, בעבודה, עם חברים ועם עצמנו.

הערב אני מעביר סדנה להורים לשיפור התקשורת במשפחה. הסדנה כוללת ידע תיאורטי, דוגמאות והתנסויות פרקטיות.

הסדנה מתאימה להורים, אנשי ונשות חינוך, מנהלים וחברות שרוצים להעניק לעובדים חוויה של למידה והתפתחות.

לכל שאלה ופרטים נוספים אשמח לענות בפרטי או בנייד https://wa.me/527722818

שינוי הרגלים - הפסקת עישון, דיאטה, כושר

איך עושים את זה?

פעמים רבות קורה לנו שאנו מחליטים החלטות כגון להפסיק לעשן, לעשות דיאטה, להיכנס לכושר וכדומה, ולא עומדים בהחלטות שלנו. אנו רואים את כל הניסיונות הללו ככשלונות - "שוב נכשלתי, שוב לא הצלחתי לעמוד במילה שלי", מכירים?

אז מה ניתן לעשות בכדי להצליח? מה הסיבה שאנו מקבלים החלטות ולא עומדים בהן?

אחת הדרכים ליצור שינוי בחיים שלנו טמונה בהבנה של "מי אני", האם אני הוא אחד או שיש בי כמה "אני".

אחדות האני
רבים טועים לחשוב שהמושג "אני" מייצג את כל כולי. "אני מחליט דיאטה/ כושר/ להפסיק לעשן", ומגלים שהחלטתם לא עומדת במבחן המציאות, ברגעי ההתמודדות הם "נכשלים" שוב ושוב. ותופסים את עצמם כהפכפכים, חלשי אופי, והניכור והשנאה העצמית מתגברת, הערך העצמי יורד והאמון שלהם בעצמם ליצור שינוי נחלש.

אך הטעות היא בעצם המחשבה שישנו "אני" אחד הוא המחליט, ורובנו מתייחסים אל עצמנו דרך השכל והחשיבה שלנו. אנחנו מחליטים "מהראש" על סמך שיקולים והבנות, כש"השכל" הוא זה שמבין מדוע השינוי כדאי וחשוב. אך בפועל "השכל", כפי שאנחנו רואים במציאות, יכול להחליט כמה שהוא רוצה, כל עוד לא נשתף את "האני" השותף שלו, שום דבר לא יזוז. את ה"אני" השותף, הנסתר, ניתן לגלות דרך הגוף שלנו. בפועל, מי שצריך לעשות את העבודה זה הגוף שלנו, ואם אנחנו רואים שהוא לא משתף פעולה עם החלטות השכל, אנחנו יכולים להבין שיש בנו התנגדות פנימית לשינוי.

זה לא "חלשי אופי", זה לא שההחלטות שלנו לא שוות, פשוט רק חלק ממי שאנחנו קיבל את ההחלטה, וצריך לגלות מי זה שמתנגד לשינוי, מדוע הוא מתנגד, מה האידיאולוגיה שלו לחיים, ומה אפשר לעשות בכדי לגייס אותו לשינוי.

לחלק המתנגד שבתוכנו יש רצונות וצרכים שונים ואפילו מנוגדים מאותו חלק שחפץ בשינוי, ולכן הוא מתנגד בפועל. כי לא שומעים אותו, לא מתייחסים אליו, לא נותנים לו מקום של כבוד, רק שופטים אותו שהוא לא בסדר, שהוא מקלקל את התוכניות הטובות שלנו לחיים, והוא עובר דיכוי, השפלה והשתקה. ואכן אפשר להשתיק אותו, אך לא ניתן למנוע את ההשפעה שלו, והוא אכן בא לידי ביטוי בדרך שלו - דרך הגוף - ולא משתף פעולה.

בכדי להצליח לעשות שינוי חייבים לגלות את החלק הזה בתוכנו, לדבר איתו כמו שותף לחיים ולא כמו עובד שאמור לבצע את מה שהבוס (השכל) רוצה לעשות.

רוצים להפסיק לעשן, רוצים להתחיל דיאטה, להיכנס לכושר, ללמוד וכו', זהו בתוככם את החלק המתנגד לשינוי!
נסו להבין מדוע, אבל לא ממקום שיפוטי. גלו חמלה ואמפתיה לחלק הזה שבתוככם. הוא גם חלק מכם, והתעלמות ממנו מעכבת את השינוי. התייחסות שיפוטית היא מפחיתת ערך, משתקת ולא נותנת "חופש דיבור" לחלק הזה שבכם.

לאחר שזיהיתם אותו, והתייחסתם אליו בחמלה ואמפתיה ונתתם לו מקום של כבוד בתוככם, והוא כבר לא זה שדופק לכם את התוכניות, אלא שותף בכיר לחיים שרוצה בטובתכם בדיוק כמו החלק שבכם שרוצה בשינוי, כעת בקשו ממנו שיתוף פעולה מרצון והסכמה. לא עוד כופים עליו החלטות "מלמעלה". שאלו אותו מה יכול לעזור לך להפחית את ההתנגדות ולעזור לעשות את השינוי.

אם תעשו את התהליך הזה נכון, שום דבר לא יוכל לעצור בעדכם מלעשות איזה שינוי שתרצו בחיים.

בהצלחה.

זכיתי אתמול להתחיל סדנה להורים בנושא "תקשורת מקרבת".

💫 תקשורת מקרבת הינה גישה וסגנון תקשורת אשר הגה והפך לשיטה מרשל רוזנבג המאפשרת לנו לחיות בשלום עם אחרים ועם עצמנו

💫 ביכולתה של תקשורת מקרבת לשקם ולשפר מערכות יחסים עכורות

💫 תקשורת מקרבת מלמדת אותנו לקחת אחריות על הרגשות שלנו

💫 תקשורת מקרבת מעבירה את השיח משפה של צודק וטועה, שכר ועונש לשפה של צרכים ורגשות

💫 שימוש בתקשורת מקרבת מקטינה את ההתנגדות של הצד השני לבקשה שלנו

💫 תקשורת מקרבת מצמצמת קונפליקטים מבחינת עוצמת הקונפליקט ומשך הזמן שהקונפליקט נמשך

💫 תקשורת מקרבת מבוססת על רצון ובחירה במקום "צריך וחייב"

💫 תקשורת מקרבת מעודדת חמלה ואמפתיה כלפי האחר ועצמנו ומפחיתה שיפוטיות וביקורת

💫 בתקשורת מקרבת השאיפה היא למנוע מניפולציות רגשיות של פחד, אשמה, בושה, כעס, ניכור וכדומה על מנת לקדם צרכים ורצונות

תקשורת מקרבת הינה מיומנות שניתן ללמוד, לרכוש, לתרגל ולאמץ לחיים האישיים, בעבודה, בהורות, בזוגיות ולא פחות מכך - עם עצמנו, ואני מזמין אתכם.ן ללמוד איך לשפר את איכות חייכם עם עצמכם והסביבה.

בטיפולים בקליניקה תקשורת מקרבת משמשת אותי ואת המטופלים שלי על בסיס יומיומי בכל נושא שהוא: קשיי קשר במשפחה, וויסות רגשי וניהול כעסים, התמודות עם חרדה ודיכאון, רגשות אשמה ובושה.

A

תודה על הזכות להיות משמעותי עבור נשים וגברים, מבוגרים, ילדים ובני נוער.

תודה על שבחרתם בי לעבור מסע חיים של גילוי עצמי, שינויים, צמיחה והתפתחות.

הקטע הוא, שכל מי שמתחיל את המסע מגלה מהר מאוד שאף פעם לא מגיעים :)

🎯 בטיפול רגשי קוגניטיבי-התנהגותי CBT:
✔️ נלמד להכיר את עצמנו
✔️ נקבל כלים וטכניקות על מנת לשפר את איכות חיינו
✔️ נעמיק בהבנה של הרגשות ותפקידם במסע שלנו
✔️ נשפר את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו וממילא עם הסביבה שלנו: בזוגיות, הורות, עבודה, חברים ואפילו מקומות וחפצים.

רוצים להרחיב עוד בנושא❓

מוזמנות ומוזמנים להיכנס לאתר ו/או לשוחח איתי באופן אישי.

https://www.chagaiadler.co.il/

טו בשבט הגיע חג לאילנות 🌴

אנו רגילים שאת טו בשבט חוגגים בכך ששותלים אילנות ואוכלים את פירותיהם.

אני מצאתי דרך יצירתית לחגוג. במקום עצים ואילנות אני שותל… רעיונות!

קורה לכם שאתם מרגישים "תקועים"? שדברים לא מסתדרים לכם כמו שרציתם ותכננתם? שכל מה שאתם עושים לא מצליח?

זה הזמן "לשתול". לשתול רעיונות חדשים מה אפשרי לעשות בכדי לשנות את המצב.

"לשתול רעיון" אין זה אומר שהוא כבר בר-ביצוע, שהוא ישים, לא.
הוא רק "שתיל קטן". צריך להשקות אותו, לטפח אותו, לאפשר לו לצמוח, להבשיל לכדי שינוי.

בואו תראו איך זה עובד:

1. היזכרו בנושא מסוים בו אתם רוצים לעשות שינוי בחייכם, אך אתם מתקשים בו בגלל הרגלים ישנים שאתם מתקשים להיפטר מהם.

2. כעת, חשבו: לו לא הייתם "שבויים" בהרגלים שלכם, איך החיים שלכם היו נראים?

3. לו לא היו לכם קשיים "ומחסומים" כגון "זה לא אני", "אני לא יכולה", "קשה לי", לו לא היה שום דבר שעוצר אתכם, מה כן היה אפשר לעשות על מנת ליצור את השינוי?

4. כשאתם מדמיינים את עצמכם ללא המחסומים, כיצד הייתם "תופסים" את עצמכם?

5. לכו לישון ותתעוררו עם ה"רעיון שתיל" החדש. אל תפחדו לתת לו מקום בדמיונכם. תזכרו שזה רק רעיון. אתם לא חייבים לפעול על פיו, אך לאט לאט הוא יגדל, יצמח ויתפתח. ייתכן ויום אחד תרצו להשתמש בו. או אז תדעו שהרעיון כבר לא "שתיל". הוא כבר אילן גבוה וחזק שאפשר להישען עליו וליהנות לצלו ופירותיו.

✨️ דוגמה 1 - שינוי פסיבי
אדם שרוצה להפסיק לעשן, להימנע ממתוקים ואכילה רגשית, לשלוט בכעסיו וכדומה, ולא מצליח כי "אני מכור", כי "הצורך חזק ממני", כי "אני לא עומד במילה שלי" ועוד הרבה "כי", חלקם מנטליים-רגשיים, חלקם אמונות נוקשות שאדם מחזיק בהן ביחס לעצמו, וחלקם התנהגותיים.
בשלב זה, גם אם האדם עדיין אינו מצליח להימנע מההרגל הישן, אך ההחזקה ברעיון כגון: 'אני יושב עם חבר'ה, חלקם מדליקים סיגריה, ואני לא. אני אדם "לא מעשן", אני הפסקתי'.

אדם נמצא בבית, משעמם, יש עוגות ושוקולדים שבדרך כלל הוא מיד הולך להתנחם בהם. וכעת, הוא מחזיק "רעיון-שתיל": 'אני בבית, משועמם, מתעורר בי הדחף לקחת שוקולד. אך למרות הדחף הפנימי, תחושות הגוף שלא נותנות לנו מנוח עד שנספק את הדחף, ולמרות כל המחשבות מתרוצצות לי בראש, אני מסתכל על השוקולד, ואומר לעצמי: לא!'

✨️ דוגמה 2 - שינוי אקטיבי
אדם שרוצה להיכנס לכושר, להתרגל לאכול בריא, לקום מוקדם בבוקר וכדומה, ולא מצליח כי "אני עצלן", כי "אני לא אחד שמתמיד", כי "החדר כושר רחוק", יכול "לשתול" בראשו את הרעיון ומה כן אפשר לעשות, לו לא היו "מחסומים": 'אני מגיע מדי ערב הביתה ויוצא לריצה, עולה על ההליכון, קם מוקדם בבוקר והולך לחדר כושר. אני מצליח להתמיד בכך מדי ערב' ולדמיין את זה קורה ממש. לדמיין כיצד הוא הוא מפתח מודעות לאכילה בריאה וקונה מצרכים להכין תבישילים בריאים. כיצד ב6 בבוקר מיד כשהשעון מצלצל, הוא מתנער מהמיטה ומתחיל נוהל בוקר שכולל מדיטציה, למידה, כושר וכדומה.

גם אם כרגע אין בשלות להחלטה להימנע ממתוקים, לעשות כושר וכדומה, אך החזקה של הרעיון-שתיל הנ"ל בראש יכולה להבשיל בבוא העת להסכמה והחלטה של "הגיע העת", והאדם ימצא בעצמו את הכוחות והיכולת לעשות את השינוי.

אלה רק מחשבות ורעיונות, אל תפחדו לשתול לעצמכם בראש רעיונות שיכולים להיטיב עמכם. אתם תופתעו איזה כוח יש לדמיון לפתח "רעיון-שתיל" לחולל שינוי ולהפוך ל"הרגל בריא-אילן חזק" שאפשר ליהנות מפירותיו ולחסות בצלו.

ט"ו בשבט שמח
וזכרו גם האילן החסון שבתמונה היה פעם שתיל קטן.

אמפתיה להמונים

אמפתיה - מילת הקסם. מי לא רוצה אמפתיה? כולם משוועים לאמפתיה, אך רק מעטים יודעים לתת אותה.
למה? למה כל כך קשה לזכות לאמפתיה מאדם שאנו משתפים אותו בקושי שלנו?

ושימו לב! ככל שהאדם שמשתף אותנו בקושי שלו רחוק מאיתנו, כך יהיה לנו קל יותר להיות אמפתיים כלפיו.
ככל שהאדם שמשתף אותנו בקשייו קרוב אלינו, אנו עלולים למצוא את עצמנו שיפוטיים, ביקורתיים או סתם "מחלקי עצות" ופחות אמפתיים.

מדוע הדבר כך?

אז דבר ראשון ננסה להסביר מהי אמפתיה.

אמפתיה היא היכולת לשמוע ולהיחשף לרגשות שליליים של האחר מבלי לנסות "לרכך" אותם, "לתקן" אותם, "להעלים" אותם, ואפילו לא "להסביר" אותם. פשוט להיות שם ולהרגיש איתו ביחד את הרגש הלא נעים.

איפה הבעיה מתחילה? מגיל קטן "לימדו" אותנו שרגשות שליליים (כעס, אשמה, פחד, שנאה וכדומה) הם "רעים" וצריך לעשות הכל בכדי לא להרגיש אותם.
כמה פעמים שמענו את המשפטים: "אתה לא צריך לפחד", "אין לך על מה לכעוס" וכדומה? הרגילו אותנו לעשות כל שלאל ידינו בכדי לא להרגיש את אותם רגשות, והם נתפשים אצלנו כ"בלתי נסבלים" ולכן אנחנו מתקשים להישאר איתם, להרגיש אותם, לחוות אותם.

כאשר חבר מספר לנו שהוא מרגיש כעס, אכזבה, אשמה, בושה וכדומה, הוא משתף אותנו ברגשות שלו, משמעות השיתוף זה שכעת גם אנחנו גם מרגישים קצת מהרגשות שלו, ו… קשה לנו לשאת אותם. או אז אנו חוזרים אל הנטייה הטבעית שלנו: "לתקן לו את הרגש" מפני שאם אצליח להעלים לו את ההרגשה הלא נעימה, גם הקושי שלנו יעבור.

***אנחנו מתקשים לתת אמפתיה לשני, כי בעצם אנחנו מתקשים לשאת את הרגשות השליליים שלנו.***

או

***אנשים מתקשים לתת לנו אמפתיה, כי בעצם הם מתקשים לשאת את הרגשות השליליים של עצמם (שאנו מעבירים אליהם)***

אם כך - הדרך הטובה ביותר ביותר לתרגל אמפתיה זה להיות אמפתיים כלפי עצמנו!

אז איך הופכים לאמפתיים? ראשית, מה לא לעשות:

👎 לא להיות שיפוטיים (נו, בטח, מה חשבת שיקרה…)
👎 לא לתת עצות (מה שאתה צריך לעשות…)
👎 לא לנתח אישיות (אתה יודע למה זה קרה לך…)
👎 לא לנסות לגמד את עוצמת הרגש (זה לא כזה נורא…)
👎 לא להשוות לאחרים (אתה סתם מגזים, אנשים לא עושים מזה סיפור)
👎 לא לרחם (אוישש מסכן…)
👎 לא לקחת את תשומת הלב אליכם (כן, אתה יודע, גם לי זה קרה)
👎 ובטח לא לקחת אליכם ולהראות כמה טובים אתם (כן, זה קרה גם לי, ואתה יודע מה עשיתי…)

הערה חשובה: כל ה"לאו"ים לעיל אינן תגובות פסולות. הן פשוט לא אמפתיות. יש פעמים שהחבר זקוק לעצה, לביקורת, אולי אפילו לקצת שיפוטיות בכדי שנעזור לו לראות דברים בפרופורציה, אך בכל מקרה, אמפתיה זה לא.

וצריך לזכור, שלרוב, כאשר מישהו משתף אותנו בקושי רגשי, מה שהוא מבקש זה אמפתיה. לא עצות (אלא אם כן ביקש זאת), בטח לא שיפוטיות, לא ניתוח אופי, לא השוואות, לא רחמים ולא שיקחו לו את תשומת הלב.

מה כן? אפשר לתרגל כמה תגובות:
👍 אפשר להדגיש את הרגש ולזהות את הצורך (זה באמת מאכזב כשלא מקבלים הערכה).
👍 אפשר "להדהד" את הדברים (מה שאתה אומר בעצם זה… ולחזור על עיקרי הדברים שאמר).
👍 אפשר למלא את מבוקשו בדרך של "משאלה" (הלוואי והדברים יסתדרו לך).
👍 אפשר להציע עזרה כפי יכולתנו.
👍 אפשר לשאול על מעגלי התמיכה של המספר.
👍 וכמובן חיבוק חם ועוטף.

כדאי לזכור, כאשר המטרה היא להיות אמפתי, גם לשבת ולא לומר כלום ופשוט להיות שם בשביל החבר זה בסדר. אמפתיה מביעים לא רק במילים.
אמפתיה מביעים בשפת גוף, בהבעות פנים, בטונציה.

לכל מי שמעוניין/נת בתמסיר עבודה לתרגול אמפתיה, אפשר לכתוב "אני" בתגובות ואשלח לכם.ן

על פי סוקרטס "כל הידע קיים אצל התלמיד, ורק צריך להימשך החוצה באמצעות תשאול מיומן".
בטיפול CBT, אחת המיומנויות אכן נקראת "תשאול סוקרטי".

כיום אנו יודעים שזה לא הכי מדויק. ידע לא נלמד רק על ידי תשאול, ולא רק על ידי גמול ועונש כמו שחשב סקינר. אבל בטיפול, כאשר מטופל מתמודד עם דילמה, עם קושי, ומתלבט מה וכיצד עליו לפעול ולעשות בכדי להקל על סבלו, תפקידו של מטפל טוב הוא בעיקר להקשיב ולשאול את השאלות אשר מובילות את המטופל לתשובה אשר כבר נמצאת בו.

מטופלים רבים מביאים את מצוקתם לטיפול, נשאלים את השאלות המכווינות, מבינים שצריכים לעשות שינוי, ושואלים "אז מה לעשות?" ותשובתי (לרוב) היא "לא יודע". לא בגלל שאיני יודע מה לענות, אלא שמתן תשובות ייתקלו לרוב בהסברים מדוע התשובה של המטפל לא טובה דיה. את התשובה צריך המטופל למצוא בעצמו מתוך עצמו בליווי שאלות מכווינות מצד המטפל.

כאשר המטופל יגיע בעצמו למסקנה המתבקשת, יוכל המטפל להציע את הדרכים והמומחיות שלו על מנת להגיע למטרה הרצויה.

מהם סוגי השאלות שמנחות ועוזרות להגיע לידע המבוקש? הדברים נכתבו באופן שהמטפל שואל את השאלות, אך כמובן האדם יכול לעמת את עצמו עם שאלות מעין אלו, אך יכול להיות שיתקשה להבחין בהנחות מעכבות, ולשאול שאלות על עצמו. אדם עם רמת מודעות גבוהה יכול להתחיל לעשות זאת בעצמו ולהגיע מוכן יותר לטיפול.

• המטפל יזהה הנחות יסוד עליהן מתבסס המטופל ויחקור אותן על ידי שאלותיו
• המטפל ישאל שאלות הבהרה על מנת לחדד את דבריו של המטופל.
• המטפל יבחן את הקשר בין סיבה ותוצאה שהמטפל מתאר.
• המטפל יבדוק האם יש נקודות מבט נוספות להסתכל על המציאות מלבד זווית הראייה של המטופל.
• המטפל ישאל לגבי ההשלכות והתוצאות אשר זווית הראייה ופעולותיו של המטופל כיום מובילות אליהם. האם אלה התוצאות הרצויות מבחינתו של המטופל.
• וכמו יהודי טוב, איך אפשר בלי לענות על שאלה בשאלה.

תודה סוקרטס

ראש השנה - תחילתה של שנה חדשה.
בואו נדבר רגע על התחלות.
ישנו מטבע לשון "לפתוח דף חדש" שמשמעותו "להתחיל מחדש".
זה יכול להיות במערכות יחסים, בעבודה, בהרגל כלשהו שאנחנו רוצים להכניס לחיינו.
"להתחיל מחדש" נשמע כמו מילות קסם. זה ממלא אותנו תקווה ומחדיר בנו מוטיבציה.
אבל, מצד שני, כמה פעמים פתחנו דף חדש? מחברות שלמות כבר נפתחו מרוב דפים חדשים.

איך עושים שההתחלה חדשה, השנה חדשה תהיה בה גם יציבות והמשכיות?

אז הנה כמה שאלות שחשוב לשאול את עצמנו ונקודות לשים לב אליהן על מנת להגדיל את הסיכויים שההתחלות החדשות שלנו יחזיקו מעמד ונשיג את מטרותינו:

• כיצד אתם מתכננים לעשות על מנת להשיג את המטרה?
• מה יעיד על הצלחתכם?
• קבעו יעדים ומדדים - חלקו את המטרה הסופית למטרות משנה, וקבעו לו"ז לכל מטרת משנה.
• מה הקשיים שאתם צופים שתיתקלו בהם, ואיזה מענה תוכלו לתת לקושי?
• אין חכם כבעל ניסיון - התייעצו עם אנשים שהשיגו בעבר מטרה דומה לשלכם.
• שימו לב להתנגדות - במידה ואתם מתקשים בשלב כלשהו, בררו עם עצמכם מהו הקושי הספציפי שמונע מכם התקדמות.
• תחגגו כל הצלחה והתקדמות.

חג שמח ושנה טובה
עו"ס קליני חגי אדלר - M.S.W
מטפל רגשי CBT בילדים, מתבגרים ומבוגרים

סליחה, אפשר לדבר עם האחראי כאן?

והפעם נגלה:

📌מה ניתן לעשות כאשר אנו לא עומדים בהחלטות של עצמנו ומתקשים ביישומם?

📌כיצד ניתן להגדיל את סיכויי ההצלחה שלנו ליצור שינוי בחיינו ולשנות הרגלים?

📌כיצד לחזק את הביטחון והערך העצמי ולסמוך על עצמנו.

והכל בזכות השאלה הנ"ל.

מכירים את השאלה הזאת? יצא לכם פעם לדרוש זאת מנותן שירות כלשהו? מן הסתם לא הייתם מרוצים משירות או מוצר מסוים, והנציג שלפניכם "לא סיפק את הסחורה" וביקשתם לדבר עם האחראי.

מה ניסיתם להשיג? מה הייתה מטרתכם? בראש ובראשונה רציתם לדבר עם האדם שבסמכותו לקבל החלטות, וסמכות מגיעה עם אחריות. אתם רוצים את האדם האחראי שבסמכותו לקבל החלטה לפצות (או לא לפצות) אתכם, לזכות אתכם וכדומה, ולהבין ממנו כיצד קרתה התקלה, ולדרוש ממנו לתקן את מה שנדרש.

כאשר אנו נתקלים בקושי מסוים ביישום החלטה על שינוי כלשהו בחיינו. מחליטים למשל לעשות כושר, דיאטה, הפסקת עישון, שגרת בוקר, לימודים, עבודה, הורות ועוד, ואז, במאני טיים, אנו מגלים שזה לא כל כך מצליח לנו. משהו בקרבנו מתנגד לשינוי, מטרפד אותו, מקלקל את השורה: הכושר נדחה ממחר למחרתיים, המתוקים כאילו נכנסים מעצמם לפיותנו, מוצאים את עצמנו מדליקים סיגריה כתמול שלשום.

אנחנו מתמלאים בכעס, תסכול, עצב ואפילו שנאה עצמית. בנקודה זו אנו נוטים לפעול בכל מיני דרכים: איומים על עצמנו, הפחדות, ביקורת, האשמה עצמית, בושה, וכל זאת מתוך מטרה לגרום לעצמנו ליישם את החלטותינו. הצד השווה בכל הטקטיקות הללו - הן כולן גורמות ללחצים נפשיים, הפחתת הערך העצמי, חוסר ביטחון ועוד כמה רעות חולות. וכן, לפעמים הן גם "מצליחות" וההחלטה מיושמת, אך המחיר הנפשי שאנו משלמים על כך רב. תחשבו כמה רגשות אשמה, בושה והפחתת הערך העצמי אנו נוטעים חזק בקרב ילדינו כאשר אנחנו מנסים להפעיל אותם בטקטיקות הללו.

מה אפשר לעשות אחרת?

אפשר פשוט לבקש לדבר עם האחראי! כן, עם הקול האחראי שבתוכנו. לעורר בעצמנו שיח רציני ואחראי. שיבחן מה קרה שההחלטה השתנתה? שיברר "מי זה בתוכנו" שהפר את ההחלטה? שישאל מדוע עשה זאת? האם מישהו (מתוכנו) ניסה לדבר איתו לפני? לשמוע ממנו מדוע הוא מתעלם מההחלטה, מתנגד לה ומפר אותה? ובעיקר - מה הצורך "שלו"?

אתרו וזהו את האחראי שבתוככם. רוצים רמז איך למצוא אותו? "אין סמכות בלי אחריות".

אם תצליחו בזאת, אתם מגדילים את הסיכויים להצליח לעמוד בהחלטותיכם, ובכך לחזק את הערך העצמי, את הביטחון והאהבה העצמית, ולחיות חיים עם הרבה יותר שלווה וקבלה עצמית מחד, והרבה פחות לחץ מאידך.

רוצים ללמוד להכיר את הצד האחראי שבכם ולחזקו? מומזמנות ומוזמנים ליצור קשר

https://wa.me/527722818 📲

אני לא באמת קוסם ולא מלמד קסמים.
גם לא זריזות ידיים ולא אחיזת עיניים.

בטיפול CBT אנו לומדים להקשיב לשיח הפנימי שלנו עם עצמנו.
לכל הקולות העולים בנו. לרגשות ותחושות שצפים בנו, לשים לב להתנהגויות והבחירות שלנו.

לא רק שאין קסמים, אלא ההיפך - אחד הדברים הראשונים שאני שם השולחן בטיפול זה *שאין פתרונות קסם*!

יש תהליך של העמקה פנימה. פיתוח של מנטליזציה - "לראות את עצמי מבחוץ ואת האחר מבפנים".

אם גם אתם מתמודדים עם חרדה, OCD, ערך עצמי נמוך, קושי בניהול כעסים וויסות רגשי ואתם רוצים לחזק את הביטחון העצמי.

אם בא לכם ללמוד איך להשתפר במערכות היחסים שלכם עם הסביבה: בזוגיות, בהורות, חברויות, בעבודה ובכל מקום שבו מתקיימות מערכות יחסים,

מוזמנות ומוזמנים לפנות אלי ו... ללמוד את הקסם 😉

היי חברים, פיצחתי את השיטה.

אני מכריז בזאת על פתיחת סדנה: "הדרך הקלה לחיים מלאי סבל".

אם גם אתם רוצים לראות שרק אחרים נהנים בחיים, אם גם אתם רוצים להרגיש שהחיים סוגרים עליכם, אם אתם רוצים לסבול מכעסים, תסכול וייאוש מקומכם.ן איתנו - בואו ללמוד את הדרך הקלה לחיים מלאי סבל.

בסדנה נלמד:
• כיצד לסבול מבדידות למרות שאתה במוקף במשפחה וחברים.
• נטפח את תחושת המסכנות.
• נפתח את עמדת הקורבנות, ונגמד את עמדת האחראי שבתוכנו.
• נלמד אתכם שלמרות שיש לכם בן/בת זוג, כדאי להתמקד בחסרונות שלהם ולחלום כל הזמן על בן/בת הזוג המושלם/מת.
• נלמד לזהות אשמים בכל מה שקורה איתנו וסביבנו. למתחילים ומתקשים - נציע להפיל את האשמה באופן אוטומטי על ההורים.
• גם כשאתם מצליחים, תלמדו טכניקות מתקדמות כיצד להעלים הישגים ולהדגיש כשלונות.
• נלמד שאין לסמוך על אף אדם כי כולם רוצים רק לנצל אותנו.
• נזכיר לכם שאל לכם להיות סבלניים כלפי האחר.
• תמיד תהיו ביקורתיים כלפי עצמכם וכלפי הזולת. גם כשיש משהו חיובי, תתרגלו להוסיף את המילה "אבל" והביקורת תגיע כבר מאליה.
• תזכרו שהדרך העדיפה להניע את עצמכם או אחרים לפעולה היא בלעורר רגשות אשמה, פחד ובושה.
• תיווכחו לדעת שכל רגש שלילי שאתם חווים כגון כעס, עלבון, תסכול נעשה בכוונה תחילה על ידי אחרים על מנת לפגוע בכם.
• נחזק את ההיגיון שלכם כנכון ואמיתי אל מול היגיונות אחרים שאין בהם "כל היגיון" כמובן.
• נתרגל הבעות פנים ושפת גוף המשדרים חוסר סובלנות, קוצר רוח ובוז כלפי הזולת.

נשמע לכם הזוי אה?
אבל חברות וחברים, מה מטרתו של כל טיפול באשר הוא?
להפחית סבל.
סבל הוא המשמעות שאנו מעניקים לכאב, לאירועים שקורים במציאות. ובכדי להפחית סבל, כדאי ללמוד ולהבין מה האדם עושה שמגביר את הסבל.

הרשימה הנ"ל הינה רשימה חלקית של אמונות, תפישות ופרדיגמות על העולם ועל האנשים הסובבים אותנו שמגבירות סבל.

המחזיקים בתפישות מעין אלו סובלים סבל איום בחייהם. כך שאם באמת ברצונכם ללמוד כיצד לחיות חיים מלאי סבל, אין צורך להירשם לסדנה, פשוט תאמצו לכם כמה מהתפישות הללו וסבלכם כבר מובטח.

אבל!! אם במקרה אתם מאלה שבא להם לחיות חיים משוחררים מרגשות אשמה, פחד בושה וביקורת הרסנית, אתם מוזמנות ומוזמנים להשאיר תגובה, לשלוח הודעה במסנגר או בלינק לווטסאפ הישיר אלי
https://wa.me/527722818

ביהדות יש לכל חודש עברי את המיוחדות שלו. אפילו לחודש חשוון שאין בו שום חג, זה עצמו הפך לייחודויות שלו ולכן הוסיפו לו את השם מר-חשוון (מר - שאין בו שום חג).
האמת שגם בחודש אלול אין שום חג, אך חודש זה הוא אחד החודשים המדוברים ביותר בלוח שנה העברי: חודש הרחמים והסליחות.
אנשי אמונה מוסיפים לסדר התפילה את אמירת הסליחות, והחודש הזה נחשב לזמן שבו קל יחסית לפי האמונה היהודית, לרצות את המלך השופט את בני האדם בראש השנה, ובזכות אמירת סליחות אפשר לזכות במשפט למרות החטאים שנעשו במהלך כל השנה.
אך נשאלת השאלה: אם אדם חטא, פשע, עשה עוול, מדוע שיסלחו לו על מעשיו? אם אדם גנב ונתפס, האם יעלה על הדעת שכאשר יעמוד מול שופט ויבקש סליחה, בזה ימחלו לו ויצא לחופשי ללא כל ענישה?
לשאלה זו תשובות רבות במקורות, אך לא נאריך בזה כעת. אני רוצה להתמקד בתשובה "טיפולית - רגשית".
האם קורה לנו שאנו מאשימים את עצמנו, מענישים את עצמנו - מייסרים את עצמנו במילים קשות ומטיחים בעצמנו עלבונות ומפחיתים מערכנו בגין כשלים שלנו?
אנו בעצם מעמידים את עצמנו למשפט על מעשינו, על מחדלינו, על "חטאינו". חטא מלשון החטאה. "מחטיא את המטרה". על כדורסלן שלא קלע סל בזריקתו, יאמר השדרן: "החטיא".
והמשפט שאנו עושים לעצמנו, לפעמים כמה פעמים ביום, הינו עיוות דין על פי כל ערכאה שיפוטית: זהו משפט בדלתיים סגורות, ללא כל סנגוריה על הנאשם ו"השופט" (שזה גם אנחנו עצמנו) נשמע כמו אחד מהצוות של הקטגוריה.
חודש אלול בא ללמדנו לאהוב את עצמנו. להסכים להיות רכים וסלחנים יותר כלפי עצמנו. להתייחס אל עצמנו בחמלה, ברוך, מתוך אמפתיה והבנה.
אין הכוונה לוותר לעצמנו. אנו אכן דורשים מעצמנו, זה מעולה, זה מקדם אותנו בחיים. וכאשר אנו לא עומדים בדרישות, יש מקום לחשבון נפש, לבדיקה מדוע מה שתכננו לא יצא לפועל, לא הצליח, נכשל.
אך הדרך לעשות זאת אינה צריכה להיות דרך עוררות של רגשות כגון פחד, אשמה ובושה, אשר מלבד זאת שלרוב לא מקדמות אותנו באמת לקראת המטרה שקבענו, אלא אף גורמת לנו להרגיש כל כך רע עם עצמנו עד כדי דכדוך נפשי ושנאה עצמית.
הדרך שאלול מציע לנו - היא דרך של רכות, של חמלה, של התיידדות עם עצמנו. מתוך אהבה עצמית נחזק את עצמנו להשיג את המטרות שקבענו.
אלול אומר לנו - גם אם נכשלת, זה לא סוף העולם! כישלון בסה"כ אומר שבאותה נקודת זמן לא עמדו לך מספיק ידע וכלים על מנת להצליח. זהו אירוע נורמלי בחיים! מה שלא נורמלי זה לקחת כישלון נקודתי, ולצבוע את העבר, ההווה והעתיד ואת כל אישיותנו בצבעי הכישלון.
רבים לא מכירים בדרך הזו. רבים חושבים שאם אהיה רך עם עצמי אז לא אתקדם אף פעם. שאם אסלח לעצמי, אז אני מוותרת לעצמי. רבים מפחדים להסיר מעצמם את האשמה, כי זו השפה היחידה שהם מכירים עוד מילדותם. כך הוריהם נטו להניע אותם לפעולה: "אם לא תכין ש.ב תישאר טיפש" (פחד). "תתביישי לך, מה את ילדה קטנה? את לא יכולה להתגבר על עצמך?" (בושה). "אם לא תסדר את חדרך, בגללך כל המשפחה לא תצא לטיול" (אשמה).

רבים טועים לחשוב שאם אאשים את עצמי, אבקר את עצמי ואייסר את עצמי ב"פסק דין נוקב" זה יקדם אותי. בפועל, כל מה שהאשמה עצמית עושה זה העמקה בסבל הנפשי ולא מקדמת אותנו למטרות שלנו.
רבים לא מכירים בדרך הזו של אלול, כי זה דורש מאיתנו שינוי בסגנון השיח שלנו בינינו לבין עצמנו. האוטומט שלנו נוטה לשיח מאשים וביקורתי. לא שיש רע בביקורת, השאלה היא רק מה עושים אחרי הביקורת? ממשיכים להרגיש אשמים, או שלוקחים אחריות ומתחילים לפעול אחרת, ללמוד מהכישלון - מה אני יכול לעשות אחרת בפעם הבאה?
מי שנוהג עם עצמו בדרך "אלול", יזכה לסליחה וחמלה - מעצמו. מי שמאמצת את "אלול" יכולה לעמוד מול עצמה ולומר: אני סולחת לך. מגיע לך סליחה וניקיון מרגשות אשמה, בושה ופחד. כעת, לכי וחפשי מה את יכולה לעשות אחרת. ואם תיכשלי שוב, תמשיכי ללמוד מהכשלונות ולחפש כיצד להשתפר.
חודש טוב ומבורך

מאמר חדש פרי עטי המתפרסם במקומון רמת גן ועוסק בדרך יעילה, ממוקדת ואפקטיבית להתמודדות עם חרדות, כעסים, אשמה, שנאה עצמית ועוד.

מוזמנות ומוזמנים לקרוא, ואם מצא חן בעיניכם.ן אף לשתף 😊

התקווה החדשה - כלי טיפולי יעיל להתמודדות עם רגשות שליליים כגון חרדות, כעסים, עלבון, אשמה ודיכאון ועוד. - מקומון רמת גן "כל עוד בלבב - פנימה, את סכסוכי הנפש נפתור, קדימה" ולפני שאסביר מה עשיתי להמנון שלנו, ואיך זה קשור ל"התקווה" שלנו, אני רוצה להסביר לפני כן משהו אחר. אין

דמיינו לעצמכם שאתם חיים את חייכם בדיוק כפי שאתם חיים אותם כיום - תחזוקת בית, עבודה, ילדים, משפחה וזוגיות, קניות, קופת חולים, תור לספר ולציפורניים, בילויים, סתם ערב של בטלה על הספה בסלון וכו', בדיוק כפי שאתם חיים אותם היום. רק ש… יד אחת שלכם תפוסה. היא מחזיקה מחבט טניס, ואתם צריכים כל הזמן, תוך כדי מרוצת החיים להעיף מכם כדורי פינג פונג שעפים אליכם במהירות מסחררת, ואתם צריכים להדוף אותם כל הזמן אחרת תיפגעו, וזה כואב.

נשמע בלתי נסבל, נכון? אז זהו. שיש בינינו אנשים שחיים ממש כך. כדורי הפינג פונג שעפים עליהם מורכבים מאשמה, בושה, פחד וביקורת, והם כל הזמן נדרשים להדוף אותם. בכל מה שהם עושים או לא עושים, הם שומעים קול בתוכם שמטיח בהם ביקורת בלתי פוסקת, מטיח בהם אשמה, בושה ופחד. חייהם הם סבל מתמשך. אין להם שלווה וסיפוק במה שעושים כי תמיד הם לא מספיק טובים, לא משנה כמה הם הצליחו במה שעשו, הם תמיד יואשמו על ידי עצמם שיכלו יותר, הם כל הזמן יפחידו את עצמם שכל מיני תסריטים מדומיינים אבל הם צריכים להדוף אותם כל הזמן, אחרת זה יפגע בהם. וזה סבל לחיות עם רגשות אשמה, פחד, בושה וביקורת קטלנית בלתי פוסקת.

רגשות אשמה, כמו כל רגש שלילי כשהוא במינון ותזמון נכון הוא יכול להועיל לנו. אך ממש לא חייבים לחיות את חיינו עם רגשות אשמה בלתי פוסקים.

בטיפול רגשי קוגניטיבי התנהגותי CBT ניתן ללמוד כיצד להתמודד עם רגשות אשמה וביקורת הרסנית. נלמד כיצד להפסיק את מטח כדורי הפינג פונג, נוכל להניח את המחבט וליהנות מחיים נינוחים, שלמים, שלווים ומלאי סיפוק, ביטחון עצמי ואחריות על חיינו.

בשלב ראשון נצטרך לזהות מי הוא זה אשר מטיח בנו את כדורי האשמה והביקורת. כאשר נזהה אותו, נלמד כיצד להפוך אותו מאויב לאוהב.
בשלב שני, נלמד כיצד לצאת מהמקום הקורבני, וניקח אחריות על חיינו.
בהמשך, נלמד לקבל כיצד לקבל את עצמנו ולחיות עם עצמנו בשלום ואהבה.

רבים שואלים ומביעים חשש שללא רגשות האשם הם יישארו בינוניים כי לא יהיה מה שידרבן אותם לפעול, להתקדם. וכמו יהודי טוב, אני מחזיר בשאלה: האם רגשות האשם קידמו אתכם עד היום? וגם אותם יחידים שיאמרו שכן, אזי מה המחיר הנפשי ששילמתם על התקדמות זו? האם הלחץ, המתח, הסבל, השנאה העצמית שווה את ההתקדמות הזו?

רבים יטענו שזה מוטבע בהם עוד מבית הוריהם, שזה מה שהם שמעו כל ילדותם ורק כך הם יודעים לתקשר עם עצמם. זה באמת מכשול, אבל בהחלט לא משהו שלא ניתן לשנות. להאשים את הורינו (או כל אדם אחר) במי שאנחנו היום, זה בדיוק המקום הקורבני שממנו אנו נשאף לצאת, וההיפך ממנו זה לקיחת אחריות.