מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער ולהוראתה, המכללה האקדמית בית ברל

הלכה לעולמה בּינה אופק, מן הדמויות המשפיעות ביותר על ספרות הילדים ועל תרבות הילד בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל. בּינה – שבכל התכתבות ושיחה שהייתה לנו עם בתה עטרה כונתה בפיה "אמא שלי החמודה" – נפטרה ביום 28 במאי והיא בת 90, ילדה-קונדסית שבֵעת יצירה, עשייה ואהבה.

התרבות הישראלית נוטה לשכוח את מייסדיה ויזמיה ולהכתיר גיבורי תרבות חדשים לעת מצוא; אל לנו לשכוח את בּינה, שכתבה למעלה משלושים ספרי ילדים (בהם 'ארמון של צדפים וחול' ו'חגית ועפר בשמורת החולה' המצולמים) וערכה, עיבדה ותרגמה עוד למעלה ממאה וחמישים מעשיות עממיות ואמנותיות (מאת האחים גרים, הנס כריסטיאן אנדרסן) וקלאסיקות מן העולם (פרי עטם של צ'רלס דיקנס, ז'ול וורן, ויקטור הוגו, מרק טוויין, רוברט לואיס סטיבנסון ועוד).

חשובים לא פחות הם פרקי הסדרות שכתבה בּינה לתכניות טלוויזיה לילדים בראשית ימי הטלוויזיה הישראלית – בהם 'טלפלא' המיתולוגית ו'סמי וסוסו' עטורת השבחים, שהייתה מתכניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר בשפה הערבית (גם בקרב ילדים יהודים). על תרומתה להצלחת הסדרה אמרה בּינה בראיון עתונאי: "ילדים יהודים מקבלים אליהם הביתה למעשה שני ילדים ערבים ואוהבים אותם. הם חברים שלהם. וזהו לדעתי חינוך יוצא מן הכלל לאחווה בין יהודים וערבים; שכן בכך צריכים להתחיל מן הקטנים ביותר" ('דבר', 28 דצמבר 1970).

בּינה, שבילדותה התחנכה בגן הילדים של ימימה אבידר טרשרנוביץ', הכירה בחשיבותו של 'מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער ולהוראתה' והעריכה את פועלו. כאות לכך תרמו היא ובנותיה למרכז את ארכיונו ועזבונו של ד"ר אוריאל אופק ז"ל, מבכירי ההיסטוריונים של ספרות הילדים העברית, סופר ומשורר, מתרגם, עורך ותסריטאי. בצד הספרים הנדירים, ספרים פרי עטם של בּינה ואוריאל וכתבי יד, נכללים בעזבון גם פירות תבונתה ושובבותה של בּינה - "אוצרות" שאספה מפחי הזבל במערכת 'דבר לילדים' לאחר שהושלכו, בהם סקיצות של נחום גוטמן לרשימות השונות שנפסלו לפרסום. אחדות מהן ממוסגרות ומעטרות היום את קירות המרכז.

בשנים האחרונות אירחנו את בּינה ועטרה אצלנו במרכז בשתי הזדמנויות משמחות. אחד מן הביקורים היה ידידותי וכלל שיחה, ארוחת צהריים והתענגות משותפת על מכמני הארכיון האצור במרכז; בביקור השני עלו בּינה ועטרה לבמה לומר כמה מילים לזכר הבעל והאב בכנס אקדמי שהוקדש לזכרו. בשני המקרים יש לציין את עזרתו הרבה של ראובן, בן זוגה של בּינה באחרית שנותיה, שארגן את ההיבטים הלוגיסטיים של הביקורים.

בארכיונו של אופק מצויים, בין השאר, שירים שכתב אוריאל לרעייתו ולבנותיו, שלא נדפסו מעולם. את דברי הפרידה הקצרים שלנו מבּינה בחרנו לסיים בציטוט מתוך שיר המעיד על אהבתו של אוריאל אליה:

זֶה הָיָה פַּעַם לִפְנֵי הֲמוֹן זְמַן
אוּלַי בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר
אַךְ אֲנִי עוֹד זוֹכֵר הַכֹּל
כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ

הַכּוֹכָבִים חָדְלוּ לְשַׂחֵק בֵּין הַצַּמָּרוֹת
וְיָרְדוּ לְהַבִּיט בִּשְׁנֵינוּ
בָּךְ
וּבִי
הַנְּטִיפִים שֶׁקָּפְאוּ בַּמְּעָרָה הוֹשִׁיטוּ אֶצְבָּעוֹת
כִּי רָצוּ לִנְגֹּעַ בִּשְׁנֵינוּ
בָּךְ
וּבִי
וְהַגֶּשֶׁם הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְהִצְנִיחַ טִפּוֹת
שֶׁדִּלְגוּ כְּמוֹ עֵינַיִם שְׁקוּפוֹת
מִמֶּנִּי
אֵלַיךְ
[...]

יהי זכרה של בינה אופק ברוך.

אוצרות מרכז ימימה #3
(סדרת פוסטים על הפנינים הכי בוהקות שלנו, אלה שמזכירות לנו מאיפה באנו ולאן כדאי לנו, או פחות כדאי לנו, להתקדם).

ביום 2 באפריל חל יום הולדתו של הנס כריסטיאן אנדרסן, שנקבע גם כיום החג הבינלאומי של ספרות הילדים.
ספרות הילדים היא מרחב מרתק שבעשורים האחרונים חלות בו תמורות מפליגות – הן בשדה היצירה, הן בשדה המחקר. במסגרת זו זוכות גם יצירות וותיקות כמו זו של אנדרסן עצמו לקריאות חדשות ברוח זמננו (קריאות מגדריות, כמובן, וכן קריאות בהקשרים של חברה, כלכלה, גלובליזציה, תרבות וקהילה).
לרגל יום ההולדת, ובכלל, נזכיר שבספריית מרכז ימימה אצורים גם תרגומים ראשונים של אגדות הנס כריסטיאן אנדרסן לעברית. כזה הוא למשל התרגום דוד פרישמן שראה אור בורשה בשנת 1896. בתרגום הזה נקרא הסיפור המוכר "מוכרת הגפרורים הקטנה" בשם "הנערה הקטנה עם עצי הגפרית (לחג החנכה)"; ואילו הילד המודיע כי המלך הוא עירום ב"בגדי המלך החדשים" קורא בקול: "אבל אין כל כסות למלך ואין כל בגד על בשרו!".

בהזדמנות זו נאחל חג חירות שמח ונוסיף תחינה לחירותם של כל החטופים והשבתם אלינו בהקדם האפשרי.

#הנסכריסטיאןאנדרסן
#מרכזימימה
#אוצרותמרכזימימה
#מכללתביתברל

מאוצרות מרכז ימימה #2
(סדרת פוסטים על הפנינים הכי בוהקות שלנו, אלה שמזכירות לנו מאיפה באנו ולאן כדאי לנו, או פחות כדאי לנו, להתקדם).

ב-24 למרץ השנה ציינו 119 שנים למותו של הסופר ז'ול ורן, שנחשב לאבי המדע הבדיוני בספרות. ורן הוא אחד מהסופרים המתורגמים בהיסטוריה ורבות מההמצאות שבספריו קרמו עור וגידים בשנים שעברו מאז פרסומם.
לכבודו אנחנו רוצות להזכיר שיש לנו במרכז ימימה אוסף ספרי ז'ול ורן שנחשב לאחד האוספים הגדולים והייחודים בנושא מחוץ לצרפת.
את האוסף ליקט ד"ר צבי הראל והוא נתרם למרכז בשלמותו בשנת 2014 על ידי אלמנתו.
הראל טיפח את האוסף הייחודי והנדיר, שכולל ספרים בעברית, צרפתית, אנגלית ושפות רבות נוספות, תקליטים, קלטות ומזכרות הקשורים לספריו ולחייו של ורן.

#אוצרותמרכזימימה
#מרכזימימה
#ז'ולורן

#מכללתביתברל

מאוצרות מרכז ימימה # 1
(סדרת פוסטים על הפנינים הכי בוהקות שלנו, אלה שמזכירות לנו מאיפה באנו ולאן כדאי לנו, או פחות כדאי לנו, להתקדם).

ונתחיל עם *אחד מספרי הלימוד הראשונים שפורסמו לילדים ולבני נוער בעברית*
את הספר "יסודי הדת: כולל עקרי האמונה עם ראשי המצות וחובות האדם לחנך בהם נערי בני ישראל בראשית לִמוּדם" חיבר יהודה ליב בן זאב (1811-1764), והוא ראה אור בווינה בשנת פטירתו של המחבר (1811). הספר נחשב לאחד מספרי הלימוד הראשונים שפורסמו לילדים ולבני נוער בעברית.
בן זאב היה סופר עברי ובלשן, בן לדור הראשון של תנועת ההשכלה העברית. על מנת להראות כי העברית יכולה לשמש לכל צורך וצורך (ולא רק ללימודי קודש) חיבר בין השאר את "שיר עגבים", שיר ארוטי שלא הודפס על למאה ה-20 ועבר מיד ליד בין משכילים יהודים.
הספר כתוב עברית ובגרמנית באותיות עבריות עמוד מול עמוד. מחידושיו הבולטים של החיבור: הפניה הקומוניקטיבית לילדים ולילדות (גם יחד), והשמטת הלכות התלמוד בכל הנוגע למצוות שבין האדם למקום.

הזמן נתן אותותיו בספר, וכחלק מפרויקט שימור שלחנו אותו לרסטורציה מקצועית ששיקמה אותו, ועכשיו הוא כמו חדש!
מוזמנות ומוזמנים אלינו לעיין בחיבור המרתק ולהכיר עוד מן הפנינים השמורות שלנו 💍

*מחשבות על ט"ו בשבט, ספרות ילדים, עשיה כמיטב היכולת ונטילת אחריות*

בספרות הילדים מלאכת הגינון היא תמיד אמצעי לשיפור האישיות והסביבה. הרי עבודת הכפיים, החריצות וההתמדה מביאים למיגור האפרוריות, לטיפוח סביבה ירוקה ולרווחה אישית וקהילתית.

אלא שספרה של דֶמִי, 'העציץ הריק', אינו מהסס לדבר בשבח המאמץ שסופו, לכאורה, בכישלון.
פינג, גיבור הספר, אוהב מאד פרחים וגננוּת. כאשר ילדי סין מקבלים מן הקיסר זרעים ומתבקשים ל"עשות כמיטב יכולתם" לטיפוחם במשך שנה, הם לא יודעים שהקיסר העניק להם זרעים מבושלים, שאינם יכולים לצמוח. פינג עושה כמיטב יכולתו אבל נכשל בניסיונותיו לגדל את זרעי הקיסר. עם זאת, הוא מוכרז בסוף הספר ליורשו של הקיסר...!
פינג מתייצב בארמון המלך עם עציץ ריק. בחירתו מובלטת לנוכח העובדה שהוא מוקף ילדים שבידיהם עציצים פורחים מרהיבים, אך אינו נסוג. מתברר שהילדים החליפו את הזרעים העקרים שקיבלו בזרעים אחרים, כדי לא להודות בכישלונם.
התייצבותו של פינג בארמון המלך עם עציץ ריק זיכתה אותו בכס המלוכה לא רק משום שעשה כמיטב יכולתו, אלא גם משום שאמר אמת ולקח אחריות על תוצאות מעשיו. הוא הציג בגאווה את מאמציו שלא הניבו, לכאורה, דבר.

צוות מרכז ימימה הכין קופסת SEL ייחודית, שבמרכזה הספר 'העציץ הריק' ולצדה שלל פעילויות דיאלוגיות ומשחקיות שעניינן קבלת החלטות. לכבוד ט"ו בשבט אתן.ם מוזמנות ומוזמנים לתאם עמנו ביקור להיכרות עם הקופסה הייחודית.

איחולינו וייחולנו לשיקום החברה הישראלית שרבים כל כך עושים למענה כמיטב יכולתם!

ב-7 באוקטובר שותקה באופן זמני פעילותנו - חברות סגל מרכז ימימה - ברשתות החברתיות. עקבנו בזעזוע, צער ודאגה עמוקה אחר ההתרחשויות באיזור עוטף עזה, ברצועת עזה ובגבול הצפון. ביכינו את ההרג, החטיפות וההרס, התאבלנו על קרובינו ודאגנו עד שגעון (עודנו...) לבני משפחה מגוייסים.

כעת, עם פתיחת השנה האקדמית תשפ"ד, ובפתח שנה אזרחית חדשה, אנו עושות מאמץ להיזכר גם בטוב וביפה שיש לעולמנו להציע. לשמחתנו, בתחום ספרות הילדים זו לא מלאכה קשה במיוחד.

את הפוסט הראשון לשנת 2024 בחרנו להקדיש לרשימת מאה ספרי הילדים החשובים בכל הזמנים של ה-BBC CULTURE, שפורסמה בקיץ האחרון וטרם זכתה להתייחסותנו. מדובר ברשימה שהתגבשה באמצעות בחירתם של 177 שופטים ושופטות מכל רחבי העולם. הנציגה הישראלית הייתה ידידתנו פרופ' זהר שביט – כבוד!

רשימות מעין אלו אינן חסינות לעולם מהסתייגויות. האם תעלה על הדעת רשימה של ספרי מופת לילדים ולנוער שאינה כוללת אף לא ספר אחד של צ'רלס דיקנס, מארק טוויין ואריך קסטנר? ובכל זאת העיון במכלול שנוצר מרתק; זהו מכלול של סיפורי עם (למשל אוסף הסיפורים של האחים גרים), ספרי פנטזיה (בהם 'הרפתקאות פינוקיו' ו'הקוסם מארץ עוץ') וספרים ריאליסטיים (כגון 'נשים קטנות'); ספרים לגיל הרך ('הסיפור על פיטר הארנב', 'הזחל הרעב' ו'חתול תעלול', למשל), Chapter Books וספרות נוער (כגון 'משפחתי וחיות אחרות', 'קרלסון על הגג' ו'מומו'). הספרים המוקדמים ביותר ברשימה הם 'סיפורי אלף לילה ולילה', המיוחס למאה השמינית לספירה, ובפער גדול אחריו 'אגדות פֶּרוֹ: סיפורי אמא אווזה' משנת 1697. הספר המאוחר ביותר הוא 'כמו ניצוץ' מאת אל מקניקול שראה אור בשנת 2020 וכבר תורגם לעברית.

מן הפריזמה הישראלית הצרה של אירועי ה-7 באוקטובר קשה שלא לייחס סמליות לכך שבספר הראשון ברשימה, 'ארץ יצורי הפרא' מאת מוריס סנדק (1964), מתמודד הגיבור הצעיר עם יצורי פרא ושב בשלום לביתו, מקום המבטחים שבו יש מי שאוהב אותו יותר מכל. 🎗️🎗️🎗️

קשה גם להתעלם מכך שאת המקום האחרון ברשימה מאכלס ספרו של סלמן רושדי 'הרוּן וים הסיפורים' (1990). זהו הספר הראשון שרושדי פרסם מן המחבוא לאחר פסק הדין האיראני שהושת עליו עִם פרסום 'פסוקי השטן'; הספר מבכה את הזדהמות המחשבה וכוח הדמיון על ידי מי שמבקשים לשלוט בעולם באמצעות הכחדת היצירה החופשית ורשות הדיבור.

נסיים בציטוט שאין סמלי ממנו מתוך ספרו החשוב (והמוחמץ בישראל?) של רושדי:

"למה אתה שונא סיפורים כל כך?" התפרץ הרוּן, המום כולו. "סיפורים זה כיף..."
"אבל העולם לא נוצר בשביל כיף," ענה חתם-שוד. "העולם נוצר לשלוט בו."
"איזה עולם?" הכריח הרוּן את עצמו לשאול.
"העולם שלך, העולם שלי, כל העולמות," באה התשובה. "כולם נוצרו למשול בהם. ובתוך כל סיפור וסיפור, בתוך כל זרם שבים הסיפורים, טמון עולם, עולם של סיפורים שאני לא יכול למשול בו בכלל. וזאת הסיבה."

מתפללות לשובן ולשובם של החטופות והחטופים, לשיקום החברה הישראלית ולזמנים טובים יותר -
גבי, שני ועינת

https://www.bbc.com/culture/article/20230522-the-100-greatest-childrens-books-of-all-time

BBC As inter-county football awakens from its extended slumber, there is considerable interest in Ulster with new eras dawning for three counties in this week's Dr McKenna Cup.

מרכז ימימה מאחל שנה טובה לכולנו.
שהשנה החדשה תהיה עשירה ורב-גונית כמגוון הספרים החדשים בספריה שלנו
שנה טובה ומתוקה
צוות מרכז ימימה

עד כמה מעודדת ספרות הילדים את קוראיה למחשבה עצמאית, לביקורת, לאקטיביזם ולמחאה חברתית?

באלף השלישי מכירים בהדרגה סופרים וסופרות ברחבי העולם, ועמם מו"לים, הורים ואנשי חינוך, בחשיבות הטיפוח של תודעה חברתית ופוליטית (במובן הרחב של המילה) כבר בגיל הילדוּת. במערכת הספרותית בישראל המצב רגיש ומהוסס יותר. הסיבה לכך היא, כנראה, האקלים הפוליטי המתוח שמאפיין את החברה הישראלית למוּדת הקונפליקטים, והחשש מגיוס טקסטים ספרותיים לילדים למרחבי השיח המקוטב והאלים.

ובכל זאת, בחלוף 30 שבועות למחאה כנגד ההפיכה המשטרית, ובסיומו של שבוע סוער במיוחד, נזכרנו בכמה ספרי ילדים (מקור ותרגום) שמבקשים להזכיר לילדות ולילדים את כוח הפעולה שלהן/ם.

נדגיש במיוחד את ספרו הייחודי של עודֶה בשאראת, 'אל תגנבו לי את התור' (2018, איורים: בתיה קולטון, הוצאת כתר), שמתאר את המאבק החברתי של חלא, ילדה צעירה ודעתנית, שתובעת את עלבונה כבת לקבוצה מוחלשת שהמבוגרים מתעלמים ממנה ומזלזלים בה ב... תור למכולת. כך הופכת סיטואציה יומיומית לטריגר שמניע מאבק חברתי ודיון במנהיגות, ביחסי כוח ובתיקון מוסרי.

חלא לא משיגה את מטרותיה לבד אלא באמצעות גיוס חברות וחברים. אמנם לא מדובר כאן ב"סיפור החבורה" המסורתי שמאפיין סדרות ספרים פופולריות לילדים (כי מדובר בשיתוף פעולה זמני). ובכל זאת זהו גם סיפור על כוחה של אחווה. הקבוצה מקנה לחלא תחושת שייכות וביטחון ובחסוּתה היא משיגה מטרות שייתכן ותתקשה להשיג בכוחות עצמה.

הסיפור הוא סיפור פוליטי - אבל לא במובן הצפוי של המילה, משום שאינו עוסק כלל בעימות הפלסטיני-ישראלי. נהפוך הוא; אמנם חלא מתגוררת ביישוב ערבי ואמנם הספר חושף, באופן לא מתחסד, חולשות שמאפיינות את החברה הערבית-ישראלית. אבל מדובר בחולשות שמאפיינות כל חברה רב-דורית, ומכאן שהמתרחש ביישוב הערבי הוא מיקרוקוסמוס של החברה האנושית בכלל, ושל החברה הישראלית בפרט.

מן המכולת שאליה הולכת חלא בוקר בוקר תצא הבשורה!

בחודשים ינואר ופברואר יש לתאם יעוץ ותמיכה באחד מהמיילים הבאים:
[email protected]
[email protected]

או להשאיר הודעה בטלפון: 09-7476400

צוות מרכז ימימה

המלצה על 'גלגולים' של מריאנה קופו (הוצאת סשת) 🪨📖

אתמול ביקר אותנו במרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער ולהוראתה, המכללה האקדמית בית ברל מו"ל הוצאת Seshat, אסף אזולאי. אסף, שהקים את הוצאת הספרים הייחודית שלו לפני שנה וחצי, הציג בפנינו קורפוס של שמונה ספרי ילדים נפלאים שהוציא לאור בישראל בזמן קצר-יחסית זה. כל הספרים אירופאיים, ומציגים סטנדרטים גבוהים מאד ולא מתפשרים של איור והפקה.
שעה קלה אחרי פרידתנו עלתה באתר 'הארץ' המלצתה החמה של Noa Limone על ההוצאה, בדגש על שלושת הספרים החדשים שראו בה אור לאחרונה. אני מצטרפת להתרגשות ורוצה להבליט דווקא את הספר הצנוע-לכאורה מבין השלושה – 'גלגולים'. את הספר כתבה ואיירה מריאנה קוֹפּוֹ והוא מספר את סיפורה של אבן אחת, המבקשת לה זהוּת ותחושת משמעות וייחוד. בעמודים הראשונים של הספר האבן מוצגת כהר כביר, שהמציאות סובבת סביבו ואינה משפיעה עליו, אבל כבר לאחר עמודים ספורים מלמדת אותה מציאות ממש על זעירותה וסתמיותה של האבן האפרורית. באמצעות איור מוקפד וחכם עוברת האבן הקטנה גלגולים חווייתיים, בהם גלגולי תפקוד ושימוש, שמסתיימים כאשר היא מוצבת על מדף בחדרה של ילדה שנטלה אותה וציירה עליה... פיל, מוקפת בחפצי נוי אחרים (סמליים).
ויקטור שקלובסקי, מאבות הפורמליזם הרוסי, טען שאחד מיעדי הספרות הוא לחולל הזרה ביחסנו אל המציאות, כלומר "להשיב לאבן את אבניותה". ובכן, על פניו, הספר 'גלגולים' לא משיב לחלוק הנחל את אבניותו משום שהוא הופך אותו לפיגורה מואנשת של הילד/האדם המודרני. אבל במבנה העומק של הספר מעזה קוֹפּוֹ לעשות דבר שמרבית ספרי הילדים אינם מעזים לעשות – לחולל הזרה בייצוג הנראטיב הקלישאי והשחוק של מסע החיפוש העצמי ושל "ההעצמה" האישית, הנראטיב שמעודד את כולנו למיצוי היכולות האישיות עד הגעתנו למימוש עצמי "אותנטי" ולהישג מובהק.
ב'גלגולים' נמצא הדימוי העצמי של האבן בשיאו דווקא בפתיחת הסיפור, והגלגולים שהיא עוברת (הכותרת היא הברקה של העורכת טל ניצן, כך סיפר לנו אסף – לי זה הזכיר את "אבן בגלגולים האחרונים, לאחר המורד התלול, במקום שמתחיל מישור הוויתור הגדול" של עמיחי) מטלטלים אותה בין אפשרויות שונות, כולן צנועות ואפילו נחותות ביחס לפתיחה הרמה. האבן, שצִבעה הטבעי-אך-סמלי הוא אפור, נשארת אבן אפורה גם בסוף הסיפור. ציור הפיל על פניה אינו צבעוני. ממדיה קטנים והיא נייחת; אפילו את המסר המוכר לנו מ'ארנב הקטיפה' (למשל), בדבר הקסם המיוחד שמאפיין את הקשר בין ילד או ילדה לצעצוע, קשה להחיל על סיום הסיפור. עם זאת, נראה שהאבן מרוצה למדי ממקומה על המדף בחדר הילדים. היא מצאה לעצמה אזור נוחות שלֵו, זה שממנו ממליצים לכולנו – ואנחנו לילדינו – לצאת, לפרוץ ולהתקדם.
למה בעצם?

סוחף ומפתיע: ספרי הילדים החדשים של סשת מספקים חגיגה לעיניים הארץ

חלפה שנה שלמה של אירוח כתות מבית הספר הדו-לשוני 'אליף בית' במרכז ימימה.
שמחנו לארח ילדות וילדים נפלאים, שקבלת האחר היא פרקטיקה שגרתית מובנת מאליה בחייהם, ולא ססמה ריקה. ילדות וילדים אוהבי ספר, סיפורים וספרות.
הנה חלק מכרטיסי הברכה המרגשים שקיבלנו מהם השבוע 🥹
מכל מלמדינו השכלנו, ומתלמידינו יותר מכולם.
להתראות בשנה הבאה 👋🏼

Ilana Paul, המכללה האקדמית בית ברל, Zvika Levin

ביום שלישי האחרון שמחנו לקחת חלק ביריד החינוך וביום הפתוח של המכללה.
היה תענוג לראות את הדוכנים והתוצרים הנפלאים של הסטודנטים והסטודנטיות בכל מחלקות המכללה.
אנחנו, במרכז ימימה, קפצנו שוב למחילת הארנב ונחתנו בדיוק במסיבת התה של הכובען המטורף...
את מי שרצו לדעת יותר ליווינו לסיורים מלאי תוכן אצלנו במרכז 🐰🎩♣️♥️

קבלו את איילה פלר, מן המרצות האהובות במכללה האקדמית בית ברל, בתפקידה כסבתא מושלמת (הלא היא בובע פטרי). איילה ביקרה עם נכדיה במרכז ימימה, בתערוכת קופסאות ה-SEL שלנו, ובמרכזים נוספים.
בואו גם אתם/ן לבקר!

aviv shir beitberl 15 5 23

זה עתה הסתיימה ההשקה המרגשת של התערוכה "זה לא ארגז: ספרות ילדים פוגשת מיומנויות SEL".
תודה לכל מי שעזר בהכנות ולכל המשתתפות על הבמה והאורחים בקהל!
🧜🧚‍♀️🎅

מרכז ימימה לבש חג!
מחכות לכן/ם מחר בשעה 12:00 בבניין הספריה המרכזית 👋

🎁🎁מוזמנות ומוזמנים 🎁🎁

מרכז ימימה מתאבל על פטירתו של יהונתן גפן, מחשובי המשוררים והסופרים לילדים בישראל בעשורים האחרונים, ומי שתרמו תרומה מכרעת להתגבשות הפואטיקה האופיינית לשירת הילדים העכשווית.

קשה לבחור למה להתייחס בגוף יצירה כה עשיר ומבריק.
האם להתייחס לפלא-האח השולח לאחותו בת הארבע שירים מחורזים לאחר אבדן אימם?
האם לאבהותו של גפן, לה נתן לעתים ביטוי מרגש בשיריו ("תהיי קטנה מאומה לא יברח לך / אני אהיה גדול גם בשבילך")?
האם לאופן שבו התייחס לעולמם הפנימי של ילדים וילדות ("ענת בוכה ולא יודעת למה")?
ואולי לאופן שבו התייחס לכתיבה עצמה ("איך שיר נולד?") ולשפה ("אבל הכי מצחיק זה להגיד כרובית")?
האם לכתיבתו הסאטירית הנוקבת? ('ישבנימדיה - הספור המלא והדי מדהים על ארץ אחת לשני עמים')?
להתבוננות החברתית הרגישה שלו? (בהרצל האופה, בסבא אברם, באיש העני עם החורים בגרביים, בילד הביישן, הילד הצהוב, הילד האדום והילד סתם)?
או להתרפקותו על תענוגות קטנים ("אני אוהב שוקולד"), להוקרת האפשרות להחביא ("אם יש לי משהו יקר / שהוא באמת יקר, / אני תיכף מחביא אותו / מתחת לכר"), להסתתר ("זה נהדר שלא יודעים מה יש לך מתחת למעיל!"), לדמיין ("אולי השלולית שבחצר היא ים שמשתולל") ולהחליף זהות (החתול שחושב שהוא כלב ואם פעם "יהיה מוכרח - / יכול להיות / שאפילו ינבח")?

דקה דומיה ליהונתן גפן, האבא שישב וכתב שירים. הוא היה בן 31 וכבר אב כשכתב בספרו 'הכוכבים הם הילדים של הירח' על זכרונותיו כילד העובר את הכביש עם אמו:

"עוד מעט כבר אהיה גדול,
עוד מעט כבר אהיה לבדי.
אבל בינתים יש לי הכל
כי בינתים את תמיד לידי.

אמא, עוד אל תעזבי את ידי."

יהי זכרו ברוך.

ביום שלישי האחרון נפטר הסופר מאיר שלֵו (2023-1948), מי שפרץ בכתיבתו לילדים דרכים חדשות וזכה לאהדה עצומה של קהל הקוראים והקוראות, מבקרות התחום וחוקריו.
שלו כתב לילדים על מגוון רחב של נושאים, ובחלקם היה חלוץ של ממש – מבוכת ילד בהוריו, כינים, דיכוי חינוכי (וגם ההפך הגמור – חינוך קונסטרוקטיבי ויצירתי), הזדקנות, אינטימיות, ואפילו ארוטיקה (קינקית?), בין הורים. הוא כיבד את קוראיו הצעירים בפרוזה רהוטה ושופעת, מוזיקלית מאד, עתירת המצאות לשוניות פרועות, פיגורות מקוריות והומור עשיר.
המאפיין הדומיננטי ביותר בספרות הילדים של שלו היה הרטוריקה כפולת הנמענים שלו – זו שבגינה הוא כבש את לב הילדים והילדות אבל גם את לב הוריהם. כשהכינה נחמה קופצת בגן מראש לראש היא עוברת לבסוף גם מראשה של אמא של יואב לראשו של אבא של נמרוד. מה עשו אמא של יואב ואבא של נמרוד כה סמוכים זה לזה? ('הכנה נחמה'); מדוע בלילות חולם היגואר בגן החיות על כך שהוא שהוא ב.מ.וו? ('רוני ונומי והדב יעקב') ולמה מתכוונת אמא של אפרים כשהיא אומרת לבנה שאין מה לעשות, אבא אוהב להתנשק? ('אבא עושה בושות'). נחמד לצאת מן הארון ולהיות על המפה, כתב שלֵו ('הצלחת שמתחת') ומותר לכעוס על אטימותם של מזכיר הכפר והגזבר שאינם מבינים את נפש האדם המזדקן ('הטרקטור בארגז החול'). לא אחת שולח שלֵו את הקוראים המבוגרים להיזכר בו עצמו, בביוגרפיה הנהללית שלו ובאהבתו למוטוריקה ולחתולים – כך תיאורי הרגלים ההידראוליות וההילוכים האוטומטיים של הטרקטורים החדשים ('הטרקטור בארגז החול'), הקשר בין סבא אהרון, סבא נחום וסבא יצחק למיתולוגיה הנהללית ('הגשם של סבא אהרון' והתכתבותו עם 'רומן רוסי'), סיפורי 'החתול קרמר' ואפילו העקיצה העצמית על כך ש"הדוד מאיר חושב שהוא בחור צעיר" ('הדודה מיכל'). בכפילות הזו סייעה לו מאד השותפות ארוכת השנים והפורייה כל כך עם יוסי אבולעפיה, שאייר בכישרון ובאנרגיה מתפרצת את מרבית ספריו לילדים. אבולעפיה חיזק מאד מגמה זו של דיאלוג כפול, ושיקע באיורי הספרים שלל ארמזים תרבותיים, הומור חברתי ומשחקי לשון לטובת הקורא המבוגר (ראו צילומים מצורפים).
שלו כתב לילדים בלי חנופה. הוא האריך ופירט (יש שיאמרו – בהפרזה), לימד על חולשות האדם, הנציח מסורת חלוצית והתייחס ללא מורא לזמן החולף. עוד העז לומר שלא כל מערכת יחסים בין-דורית היא לרוחו ולא כל ילד וילדה הם, בהכרח, יצירתיים ובעלי דמיון יותר מן המבוגרים הסובבים אותם. כשהטרקטור האהוב של הדוד אהרון הופך לצעצוע בגן הילדים שניהם בושים ונכלמים. לא כל סב חייב למצוא סיפוק בשעשוע נכדיו ולא כל סופר ילדים חייב לרצות את קוראיו. לכן, כשהנכד עמוס מבקש מסבא להישאר עוד קצת, עונה לו סבא: "זה לא אני, זה המקל. / משעמם לו בבית, הוא רוצה לטייל. / מנדנד ומציק בקולי קולות / אבל יש פה אנשים עם בעיית שמיעה / הם לא שומעים מקלות" ('הצלחת שמתחת').
למאיר שלו לא הייתה בעיית שמיעה; קריאה קשובה בספרי הילדים שלו מבטיחה לתגמל את קוראיו בני כל הדורות בחידוד חושיהם ורגישותם.
יהי זכרו ברוך.

מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער
מאחל *אביב שמח, אופטימי ודמוקרטי* לכל אזרחי ישראל, לעובדות המכללה האקדמית בית ברל ולתלמידיה, ולשוחרות ספרות הילדים והנוער.
לחיי חופש הבחירה, ההשכלה והקריאה, הביקורת והמחאה, בזכות ולא בחסד!
מאחלות –
גבי, שני ועינת

* כל התמונות נשלחו אלינו באופן פרטי. אם ידוע לכן/ם למי ניתן לתת קרדיט על הצילום או על השלט המקורי נעשה זאת בשמחה.

בעקבות השבתת המשק והאקדמיה נדחה אירוע ההשקה של התערוכה השנתית של מרכז ימימה (שתוכנן להתקיים ביום רביעי הקרוב) למועד אחר.
בתקווה לימים דמוקרטיים טובים יותר, צוות מרכז ימימה - גבי, שני ועינת

מרכז ימימה שמח להזמינכן.ם להשקת התערוכה השנתית - זה לא ארגז: ספרות ילדים פוגשת מיומנויות SEL

התערוכה עוסקת בקשר בין ספרות ילדים לבין מיומנויות SEL (social emotional learning).
למידה רגשית-חברתית מתייחסת לתהליכי למידה, תרגול ויישום של כישורים חברתיים, רגשיים והתנהגותיים, החיוניים להתנהלות אישית ובין-אישית במסגרות חברתיות.
התערוכה מציגה איך ספרות ילדים הכרחית בטיפוח מיומנויות אלה. בתערוכה נציג "קופסאות SEL" שבמרכזן ספרים ושלל הצעות לפעילויות והעמקה אותן ניתן ליישם בשטח.

לכבוד יום פּוּ הַדֹּב, שנחגג היום, ה-18 בינואר, ביום הולדתו של סופרו הנפלא א. א. מילן – החלטנו לחלוק שלושה תרגומים לעברית לשני שירים מתוך הספר האלמותי.

התרגומים השונים לעברית, במיוחד לשירים המופיעים בו, שיצאו ב-1943, 2004 ו-2022 מעידים על הדינמיות של השפה העברית, מעלים שאלות על תפקידיו של התרגום, ומאירים את עבודתם המאתגרת של המתרגמים.

*ואיזה תרגום אתן הכי אוהבות?*

(האיורים של ארנסט הווארד שפרד מתוך הספר המקורי)

yemimacenter
מועדון הקריאה הספרותי שלנו ממשיך! סטודנטיות וסטודנטים, סגל אקדמי ומנהלי מוזמנים להצטרף 😃
לפניכם תוכנית המפגשים המלאה

לברורים: 09-7476400
[email protected]

להרשמה: https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfeklL30LE6IvHtxgVcbCbwJz2MYdbDowRqySfKzGhX6Zohlg/viewform

ביום רביעי הקרוב ייפתח מועדון קריאה ושיח אצלנו במרכז ימימה! היוזמה משותפת למסלול להכשרת מורות ומורים להוראה בבית הספר היסודי, לחוג לספרות עברית וכללית ולמרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער ולהוראתה.
📔📖🔖
סטודנטיות וסטודנטים, סגל מנהלי וסגל אקדמי מוזמנים להשתתף.
המעוניינים ליטול חלק במועדון מחוץ למכללה, מתבקשים ליצור קשר עם שני או גבי במרכז ימימה - 09-7476400 👋

https://www.beitberl.ac.il/about/events/nov-2022/pages/club.aspx

לפני 70 שנה בדיוק, ביום 13.11.1952, נפטרה סופרת הילדים האמריקאית המחוננת מרגרט וייז-בראון (ילידת 1910).
וייז-בראון חיברה עשרות ספרי ילדים שרק בודדים מהם תורגמו לעברית. היא הייתה סופרת פוריה ומצליחה עוד לפני פרסום ספרה המצליח ביותר - 'לילה טוב ירח' (1947). ספר זה הוא אחד משלושת ספרי סדרה אחת, שווייז-בראון כתבה וקלמנט הרד אייר (השניים האחרים הם 'ארנבון בורח מהבית' 1942, ו'העולם שלי' 1949). אף שגיבורם של ספרי הסדרה הוא ארנבון, הספרים מתארים חוויות שגרתיות ומציאותיות – שעת ההרדמה, שיחה עם אמא והתבוננות בסביבת היומיום.

סגנונה של וייז-בראון הקדים את זמנו בליריות הרכה שלו המשולבת בעומק רגשי ובריאליזם. מאלפת העובדה שהספר 'לילה טוב ירח' זכה לביקורת חריפה מצד ספרנית בכירה בספריה הציבורית של ניו-יורק שטענה שהוא סמנטימנטלי באופן בלתי נסבל. בהשפעתה, הציבה ספריית ניו-יורק את הספר על מדפיה רק בשנת 1973 (!). ביקורת סמכותית זו הביאה לכך שהספר כמעט נעלם מהתודעה לפני שהפך באיטיות ובהדרגה לרב-מכר; עם זאת, נכון לשנת 2017 מכר 'לילה טוב ירח' 48 מיליון עותקים בעולם.

הספר תורגם לעשרות שפות וזכה לעיבודים לתיאטרון, לאנימציה ולמוסיקה. הרפרורים אליו בספרות הילדים האמריקאית רבים מספור ועל השפעתו עד היום הזה ממש מעידות שתי פארודיות מצחיקות – 'לילה טוב אייפד' מאת הכותבת הפיקטיבית אן דרואיד, ו-'Goognight Batcave' שכתב דיוויד קרוטו ואייר טום ריצ'מונד.

וייז-בראון נפטרה בגיל 42, ומכיוון שלא נישאה והולידה ילדים היא הורישה את רכושה לבן השכנים בן ה-9, אלברט קלארק. על השימוש המחפיר שלו בכספים שירש אפשר למצוא מידע ברשת.

אז מה אפשר ללמוד מסיפור חייה של מרגרט וייז-בראון?
• פעם לספרניות היה המוווון כוח 💪🧐
• מצד שני, גם ספרניות טועות לפעמים (לעתים ממש רחוקות) 😉
• לא כדאי לתת לילדים בני 9 יותר מדי דמי כיס...
• או לפחות לתת להם יותר הכוונה מ"ישישה שאומרת רק שה" 🤫😆

לחובבי ספרות הילדים וחדי העין (כמונו!)
היתה הפתעה מענגת בפרק ההאלווין השנתי של הסדרה "משפחת סימפסון".

במקטע The Pookadook הפותח את הפרק (פארודיה על סרט האימה The Babadook) בוחרת מארג' ספר מעגלת הספרים, על מנת לקרוא לתינוקת מגי - וכל הספרים הם פארודיות על ספרי ילדים מוכרים!

מי מזהה את ספרי המקור?

מתוך: עונה 34, פרק 6 "Treehouse of Horror # # ", מה-30.10.2022.
סליחה על איכות התמונה – זה צילום מסך הטלוויזיה הפרטי של גבי, שהתרגשה וצילמה ביד רועדת.