אנה נווה-לדרמן, אימון, תרפיה, מיינדפולנס

מותר לי ליפול?🤔
לפעמים ( נו טוב...הרבה פעמים) נדמה לי שלא.
אסור לי.
כי אם אפול
אקרוס. אתבייש.
אחווה גנאי, אהיה מואשמת וארגיש אשמה.
הדופק יעלה. הרעד ירעיש.
יש מחירים אם אפול.
אשאר לבד.
לא נאהבת.
לא מוצלחת.

לא בטוח שיהיה סביבי
מי שיגיד לי שהכל בסדר.
מותר לך ליפול.
אני הרגל השנייה
לעכשיו.
עד שתרגעי.
הנה חיבוק ארוך עד שתחזרי לנשום.
את לא חייבת להתאמץ לשמור על שווי משקל על רגל אחת.
מותר לך ליפול.

מי מזדהה עם התחושה של המאמץ להשאר ביציבות על רגל אחת ?
רק לא ליפול.

מי עוד שואל.ת ( לפעמים. לא כל הזמן)
איך אפשר לתת אמון
שיש רגל שנייה
בתוכי או מחוצה לי
(אולי גם וגם)
ואני יכולה ליפול.
יש מה שיחזיק
יש מי שיתמוך.

מותר לך ליפול.
מותר לך ליפול.
את אנושית.
מותר לך ..
אתה אנושי.
🙏❣️

וזו היתה הקדמה לפוסט שיגיע היום בסדרת הפוסטים על הקשר כמרפא - התקשרות מבוססת רגש ,פגיעות ובטחון.

לפני שנתיים התלבטתי מה הדבר הבא.
דרך פוסט אקראי של מיכל זיו קרמר המקסימה נחשפתי ל טלי גרנות טלי ותומר גרנות בשן. עשיתי גוגל קצר והתאהבתי.
כהרגלי לא התעמקתי בפרטים הקטנים ופשוט הלכתי עם הלב .
הצטרפתי ללימודי הקשר כמרפא ומבחינתי כל השאר הסטוריה .
בשיעור הראשון שמעתי את הקליק של ההברגה - הגעתי הביתה .

אין לתאר את ההקלה שהרגשתי כשקבלתי הכרה והמשגה למה שהרגשתי כל חיי וחשבתי שמשהו בי לא בסדר .
שמעתי מטלי שקשר בטוח הוא החווט הבסיסי שלנו .
אנחנו יצורים של קשר. של תמיכה. של צורך בתלות ובטחון.
הצורך בהשענות מחווט בנו וכך גם הצורך להיות משענת .
care giver זו אכות שאיתה באנו לעולם .

כשאין לי אפשרות לממש את האכות הזו, כשהקרובים לי לא נענים לידי המושטת ולהפך- כשאני נמנעת מלהשען ולהעזר - הקשר יהיה חלקי ולא בטוח.
וכדי שיהיה בטוח - הבסיס הוא להביא פגיעות . רגש.
it is all about רגש. להסכים להרגיש עם עצמנו וען אחרים.

קשר בטוח אומר להסכים להשען, לקבל בטחון ולהעניק בטחון,
להסכים להחשף בפגיעות
ולהסכים לתקן כשהצרכים לא נפגשים (וכמובן שזה יקרה בכל קשר).

וכל זה נכון בזוגיות בראש ובראשונה ונכון בכל יחסים- במשפחה, בחברות.
וזה ממש תמצית אסוציאטיבית שעולה לי עכשיו .

אוקינוס אינסופי של תוכן שטלטל את נפשי. הפילטר דרכו אני פוגשת אנשים השתנה וכך גם עבודתי בקליניקה .

כל מה שאני מציעה קשור בקשר . החל מקשר בטוח איתי במפגש השבועי ודרך הסכמה לפגוש את הפגיעות , את הרגש בליבה שלנו , הרגש החשוף ולהאט בשהייה בתוכו .
בדרך כלל תגיע השאלה אז מה עושים עם זה ובקשה לכלים.
אין לי תשובה . זו בדיוק הנקודה . אין כלים להציע. אני מציעה להיות בייחד עם הרגש החשוף. ולהרגע לתוך הפגיעות הזו.
כשמסכימים להיות במגע עם הרגש , עם הפגיעות שמבעד להגנות - המעשה הנכון יגיע באופן אורגני .

רקע נוסף עלי למתענינים במיוחד 🥰:
כל החיים אני לומדת. ולא מתכוונת רק למדעי חיים מהחיים אלא לימודים של תוכן .
על הלימודים הממסדיים ויתרתי מזמן.
כבר כשסיימתי תואר ראשון הבנתי שזה לא המרחב בו אני מרגישה צומחת ומתפתחת מעבר לעוד ידע שרובו לא ממש נחוץ לי.

אז כן- הוספתי לימודים באוניבסיטת בר אילן - פסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס אבל בכל זאת - אלה לימודי תעודה שהתמקדו רק במהות ולא בכל מיני חובות מסביב.

לפני ואחרי- הרבה הכשרות מקצועיות וגם לימודים לנשמה (בעיקר בודהיזם).
כל הדרך שעברתי (ועודני עוברת) השפיעו בצורה עמוקה על חיי וגם על דרכי המקצועית.

ואז פגשתי את הקשר כמרפא והפכתי אותו לבית שלי .
סיימתי שנתיים ואני ממשיכה לשנה שלישית .

למרבה הצער לא מלמדים אותנו שזה בסדר להרגיש .
בודאי שמרכת החינוך הרגילה לא מטפחת חיבור לרגש אבל גם ברוב המשפחות הדיבור הוא לא רגש והחברה שלנטו מעודדת השגיות, תפקוד והאדרת המיינד והשליטה ופגיעות ורגש נתפסים כחולשה

חיבור לרגש בא עם פגיעות . ורובנו נבהלים מלבטא פגיעות ובהתאמה - לא נבקש עזרה, לא נענה לעזר מושטת כדי לא להתפס כחלשים ופגיעים.
את הקיץ אני מקדישה להעמקה בתכנים . אני פשוט משרה את עצמי במרינדה של העומק והריפוי העמוק שהגישה הזו מציעה.
***********************
רגש. בטחון. תלות. פגיעות. השענות . תיקון. עוד רגש . חוסר מושלמות. קבלת חוסר המושלמות.
ו 100 אחוז אחריות על החלק שלי מתוך הבנה שכל קשר הוא סייקל ואין לסייקל אשמים.

"גם למראה נושן יש רגע של הולדת" (נתן אלתרמן)

משתפת אתכם בפרק מספר 36 בערוץ הפודקאסט שלנו "יש מקום לריפוי"
בו רות רואי וינשטיין מארחת את Anna Naveh-Lederman
בפרק זה נעסוק באיך עוברים מטייס אוטומטי לחופש ובחירה? מה תפקידו של הטייס האוטומטי ואיך הוא בא ליידי ביטוי בחיי היומיום? ועוד..
אנה נווה לדרמן היא: פסיכותרפיסטית, מורה למיינדפולנס MBSR (הקורס הבינלאומי למיינדפולנס והפחתת מתח), מנחה קבוצות לחוסן בנט"ל ובעמותת תעצומות ומלמדת ברידמן, בארגונים ובקליניקה ביתית.
בעלת 25 שנות נסיון בפיתוח חוסן נפשי והתמודדות עם קשיים ומשברים.

האזנה נעימה: https://open.spotify.com/episode/5zxMqgNHa8tpKKl9U7EI9R
עמותת תעצומות - יש מקום לריפוי

פרק חדש בערוץ הפודקאסט של תעצומות:
"יש מקום לריפוי"

איך עוברים מטייס אוטומטי לחופש ובחירה?
בפרק זה רות רואי וינשטיין מארחת את אנה נווה לדרמן, פסיכותרפיסטית ומורה למיינדפולנס.

"גם למראה נושן יש רגע של הולדת" (נתן אלתרמן)

בין הדברים שמחכים לך בפרק מרתק זה:
- מה זה אומר הטייס האוטומטי בתוכנו?
- מה תפקידו של הטייס האוטומטי בחיינו?
- איך מתבטא הטייס האוטומטי בחיי היומיום במסגרת הזוגית, החברתית והמשפחתית?
- איך ולמה זה פוגע בנו ומה ניתן לעשות ע"מ לשנות את הדפוס שיטיב איתנו?
- מה קורה לנו כשאנו עוברים מטייס אוטומטי לידני?
- איך נפתח שימת לב המהווה אנטידוט לטייס האוטומטי?

אנה נווה לדרמן , פסיכותרפיסטית, מורה למיינדפולנס MBSR (הקורס הבינלאומי למיינדפולנס והפחתת מתח), מנחה קבוצות לחוסן בנט"ל ובעמותת תעצומות ומלמדת ברידמן, בארגונים ובקליניקה ביתית.
בעלת 25 שנות נסיון בפיתוח חוסן נפשי והתמודדות עם קשיים ומשברים.

להאזנה לפודקאסט - https://open.spotify.com/episode/5zxMqgNHa8tpKKl9U7EI9R

להרשמה לסדנה "שקט בלב הסערה – אי של שקט בתוך אי השקט"
בהנחיית אנה נווה לדרמן - https://www.taatzumot.com/ourevents/silenceinstorm

מוזמנים לשתף ולהעביר הלאה 💙
תעצומות - אנחנו כאן עבורכם

להצטרפות לקבוצת העדכונים השקטה > https://chat.whatsapp.com/LoHdaEo0yXs9mYnV4JKfNy

חג של בשורות טובות 🌷🙏

שקט בלב הסערה - אי של שקט בתוך אי שקט עונת האביב, אלמנט העץ, טעם חמוץ, ניקוי, להתחיל את המסע יחד בניקוי, נלמד מספר טכניקות של ניקוי, כל אחת-אחד, יתנסה במהלך השבוע בטכניקה שבחר. נדבר על השפעת הניקוי בהקשר לכע...

Dr. Sue Johnson ז"ל. מורה לחיים , פורצת דרך , מביאה בשורת ריפוי עמוק ואנושיות .
לא הכרתי אותה אישית ועדיין אני עצובה כל כך על לכתה בגיל 76 כשהעולם זקוק אולי יותר מתמיד לכוחות הריפוי שיש בקרבה, בחיבור לרגש, באהבה, באנושיות .
העולם זקוק יותר מתמיד למפת דרכים שתוביל לתחושת בטחון וחיבור בקשר זוגי ובכל קשר אחר.
וזו הבשורה של סו- בטחון בקשר, נתינה, השענות , הסכמה להיות חשופים ובפגיעות - זו האנושיות במיטבה.
זו הבריאות הנפשית החיונית לכולנו. כולנו זקוקים לחסד הזה.

לא הספקתי ללמוד ישירות צמסו. אבל אני מסימת שנתיים של לימוד עמוק ומטלטל עם טלי ותומר גרנות בשן.
ואלה המילים של טלי ושל תומר . אני כל כך מזדהה עם התחושה של לקבל הכרה לילדה התמימה והרומנטית שידעה תמיד שיש אהבה, שלגיטימי לצפות ולבקש בטחון ביחסים.
ואלה המילים שמחברות את שרשרת ה"דורות" - מסו לטלי ולתומר ומהם אלי

אובדן ואבל
אתמול התבשרנו על מותה של המורה שלנו, סו ג׳ונסון.
בשנה כה נוראית עם כל כך הרבה אובדנים טרגיים של אנשים צעירים בטרם עת, פטירתה של אישה מבוגרת שחיה חיים מלאים אמורה להיות דבר שלא מטלטל ומזעזע אותנו.

ידענו שסו חולה, ומותה הוא מוות כדרך הטבע. אף על פי כן אני מרגישה שבור עצום נפער לי בבטן. אני בעצב עמוק ובכאב חד והמילים של אחרים לזכרה לא מהוות לי נחמה או תחושה של יחד.

סו בשבילי היא הרבה יותר ממורה. המפגש איתה שינה את חיי מן הקצה אל הקצה. אני יכולה להגיד שברמה הרגשית סו נתנה בית לילדה בתוכי שהיתה אבודה לחלוטין במשך 35 השנים שלפני המפגש איתה.

היום, כשאני עובדת במקצוע הרגש, מכוונת לרגשות ומבינה ברגשות, אני יודעת שללא בית רגשי, ללא הבנה עמוקה בתפקידם של רגשות וללא מפה של רגשות אנחנו אבודים לחלוטין בעולם, וקליפות ההגנה הרוחניות והאינטלקטואליות שלנו, עבות ומרשימות ככל שיהיו, רק מרחיקות אותנו מהמטרה.
חשוב מזה, סו החזירה לי את התקווה ואת האמון באהבה. אמון של ילדה שנולדה עם נפש רומנטית והתרסקה אל מול המציאות של החיים הבוגרים שוב ושוב. היא סיפרה לילדה הזו שמה שהיא מבקשת קיים, אפשרי ואפילו קריטי לבריאות הנפש והגוף.

אבל חשוב מכל, סו בנתה לנו בית ממשי. היא שלחה אלי את תומר ואת תומר אלי. נפגשנו בזכותה. שנינו שמענו אותה מדברת ומלמדת אהבה וזוגיות. שנינו זיהינו שיש משהו מהותי, יקר ועמוק שהאשה הזו יודעת, ושנינו בחרנו ללכת בעקבותיה ולבוא להכשרה של EFT ושם נפגשנו.

היא נתנה לנו כיוון איך לא רק לזהות הזדמנות מופלאה לקשר בטוח ואהבה, אלא גם איך לבנות יחד בית ומשפחה וקשר יציב ובר קיימא שרק הולך ומשתבח בכל רגע. היא נתנה לנו אמון ותקווה שזה אפשרי, וגם מפת דרכים שמאפשרת לנו הבנה עמוקה איך לחיות יחד באהבה. היא נתנה לנו אפשרות להאמין שאפשר שיהיה יותר בטוח ויותר אוהב ויותר קרוב עם השנים שעוברות, ושכל היאוש מאהבה והכניעה לשיגרה ולמציאות פגומה, חלקית וכאובה הן רק כי אנשים לא מבינים באהבה.

אני כואבת את לכתה של סו כי כל פעם ששמעתי אותה מדברת היתה תזכורת לטוב המדויק והמכוון הזה כמו מים חיים במדבר של בלבול, ספק וחוסר אמון .
אני לא מבינה איך לא נתנו לאישה הזו פרס נובל. היא מצאה תרופה למחלה הקשה והנפוצה ביותר של האנושות. היא ריפאה מיליונים. היא בנתה מפעל ענק שהעמיד דורות של מטפלים שיודעים להמשיך אחריה עם הידע שלה עוד שנים רבות. סו הצילה מיליוני זוגות, יחידים, משפחות וילדים בכל העולם, בכל התרבויות בלי הבדל דת, גזע או מגדר.
סו הביאה לעולם חכמה עמוקה, עתיקה כמו האדם וחדשנית שאין כמותה, והפכה את עולם הטיפול בכלל ואת עולם הטיפול הזוגי בפרט.

עם כל הכאב הגדול, אני רוצה לומר לה מילה לפרידה. מילה שאולי תעשה שקט בליבי ותעזור לי להמשיך בעולם שחסר אותה. אני מרגישה באופן מלא שלא היה רגע, מהרגע שפגשתי אותך, סו, שמה שנתת לי היה לי מובן מאליו. לא היה רגע שלא הרגשתי את הפלא, שלא ראיתי את עצמי מחויבת להמשיך אותך, להמשיך אותו, לפתח אותו ולעשות איתו עוד ועוד אהבה בעולם.

כמו שאהבה זו מתנה עצומה, אבל כדי שהיא תהפוך לקשר בטוח צריך אינסוף עבודה, השקעת אנרגיה, התכווננות וחכמה. ואז זו ההשקעה הכי משתלמת בעולם, כך החכמה ההתקשרותית שלמדתי ממך היתה מתנה עצומה שקיבלתי מלמעלה, אבל מהרגע שקיבלתי אותה התמסרתי אליה, טיפחתי אותה והפכתי אותה למסע החיים שלי ואת ההפצה שלה לשליחות שלי.

החכמה שלך, סו, ששתלה אותי מחדש באדמה מזינה, פוריה ולא מאכזבת, הצמיחה מתוכי עץ מופלא של עוד ועוד מהידע הזה, עוד לעומק השורשים שלו, ועוד ועוד פירות שצומחים ממנו בכל יום ויום. אני משקיעה בו ומטפחת אותו ומשתדלת כמיטב יכלתי לעשות בו טוב לעוד ועוד אנשים, ולהעביר את החכמה שלך לעוד ועוד מטפלים, כי היא באמת הבית הכי טוב שלב אנושי יכול למצוא לו.
יהי זכרך ברוך

אני יודעת שזה קצת אוף טופיק. אבל עכשיו הגעתי לזה🙏

לא המשכתי לתואר שני כי מבחנים ועבודות סמינריוניות ותזה וכאלה דברים היו גדולים עלי מדי .
כשסיימתי תואר ראשון זו היתה הקלה עצומה ונראה היה לי שבזאת סיימתי את פרק הלימודים לתמיד.

ואז גיליתי שיש עוד אפשרויות .
פחות ממסדיות .
מקומות שפחות עוסקים בברוטו: ציונים, רשימת חובות ופורמליות קרה.
אלא יותר במהות , בנטו, בתוכן עצמו .
💜🙏
ומאז- כל השנים אני לומדת ולומדת ולומדת . ומתעשרת, מתאשרת , מרחיבה את התודעה ואת הנפש.
אני בוחרת בקפידה רבה את מסלולי הלימודים שלי ובעיקר את המורים.
ולעולם לא שבעה ולא אומרת די.

לפעמים, כמו השנה - אני ממש בבולמיה .
עוד לפני המלחמה נרשמתי ל 5 (!) קורסים שונים .
כולל...התמחויות בטראומה .
💜🙏
בין שאר עיסוקיי אני מנחה קבוצות ביחידה לחוסן וקהילה בנט"ל
ורציתי להעמיק את הידע שלי בנושא הטראומה
ואז הגיעה התופת , הטראומה והכל הפך להיות עוד יותר רלבנטי מתמיד.

אני גאה (קצת משויצה לאבא שלי ז"ל🥰)
להציג בפניכם שתיים מתוך התעודות .
😘
יש עוד תעודה המסכמת שנתיים לימודים אצל טלי ותומר גרנות בשן- לימודים שהם הכשרה מקצועית למטפלים כדי להתמקצע בטיפול זוגי מבוסס התקשרות ורגש.
לכרגע אסתפק בלומר שהלימודים של הקשר כמרפא הם מהלימודים המשמעותיים שחוויתי. מטלטלים , הופכים את הבטן גם ברמה האישית וגם המקצועית . הקשר כמרפא הוא מסע חיין משמעותי ולא תמיד קל. לגמרי נועד לאמיצים ולנחושים😍
על זה כאמור - יהיה פוסט נפרד 🙏💜

ובשנה הבאה? כבר כמעט החלטתי. בינתיים לא מגלה😍

הדבר אותו אני יכולה להחזיק
זו התקווה🙏 .
אני משתדלת. לא תמיד מצליחה לטפח תקווה.
באמת משתדלת🙏

תקווה לימים טובים יותר
תקווה לשפיות
תקווה לחטופים שיחזרו עכשיו ויעבור ריפוי ושיקום לחיים טובים
תקווה למשפחות השכולות
תקווה של ריפוי לפצועים בגוף ובנפש
תקווה למפונים לחזור לביתים
תקווה לכולנו - לסילוק המושחתים בחיינו
ולצמיחת מנהיגות ראויה
תקווה לטוב לב
תקווה לחופש שוויון ואחווה
תקווה לאפכתיות, רגישות וקשב לעצמנו ולאחרים
תקווה לטוב. תקווה לאור. תקווה לשגרה.
🙏💜🥀🌷
יותר מזה אנחנו לא צריכים
שלמה ארצי
מילים: אבי קורן
לחן: שמואל אימברמן

כבר יבשו עינינו מדמעות
ופינו כבר נותר אילם בלי קול
מה עוד נבקש, אמור מה עוד
כמעט ביקשנו לנו את הכל

את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן שיחזור שוב לביתו
יותר מזה אנחנו לא צריכים

כבר כאבנו אלף צלקות
עמוק בפנים הסתרנו אנחה
כבר יבשו עינינו מלבכות
אמור שכבר עמדנו במבחן

את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לה להיות שנית איתו
יותר מזה אנחנו לא צריכים

כבר כיסינו תל ועוד אחד
טמנו את ליבנו בין ברושים
עוד מעט תפרוץ האנחה
קבל זאת כתפילה מאוד אישית

את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לנו לשוב ולראותו
יותר מזה אנחנו לא צריכים

את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לנו לשוב ולראותו
יותר מזה אנחנו לא צריכים

ותן לנו לשוב ולראותו
יותר מזה אנחנו לא צריכים

לפני שנתיים עשיתי זאת.
הלכתי בפעם הראשונה לשיעור פילטיס .
פעם, מזמן, הייתי באיזה שיעור אצל מורה אחרת (שגם היתה חברה שלי) וממש לא התחשק לי להמשיך.
אחת הסיבות היו שהיא השתמשה בשפה "מקצועית " והיו שם כל מיני מילים שלא הבנתי .
חוץ מזה שפשוט לא התחברתי.

לפני שנתיים החברה הפסיקה להיות חברה
(אתם יודעים...מהמחרימים בגין הניסוי הרפואי. מאלה שינפנפו דגל בעד הדמוקרטיה אבל סבבה להם לרמוס זכויות ולציית להוראות לא חוקיות ודרוש את זה מאחרים )
ויכולתי ללכת למורה אחרת.

ואיתה-
אין מילים מיוחדות , פשוט לי ונעים לי,
יש קבוצה קטנה ומאז אני ממש מתמידה
בהתחלה הכל כאב לי . הלכתי כי שילמתי מראש
הייתי צריכה משולש מתחת לגב שלא יכאב לי
הסתכלתי לצדדים לוודא שאני עושה טוב
ועכשיו - אני כבר מתעמלת בלי משולש ואפילו עוצמת עיניים
ולעיתים יותר קרובות אני משלימה תרגיל בלי לעצור באמצע .
ולעיתים קרובות אני אפילו נהנית גם אם קשה וגם אם לפעמים אני מחכה שהשיעור ייגמר.

אז למען אלו שרוצים להתמיד בתרגול מדיטציה ואומרים שזה לא בשבילם והם לא מצליחים-
זה דומה לתהליך שלי של הפילטיס.
מדיטציה - היא כמו תרגול מובנה של כושר גופני .
סוג של חדר כושר או פילטיס מנטלי .
בהתחלה - נתרגל כי הרבה אנשים וגם מחקרים אומרים שמדיטציה יעילה להפחתת סטרס ולעוד תועלות של חיים יותר מאוזנים פיזית ונפשית
נחפש מורה
(רצוי שמדבר בשפה פשוטה וברורה
ורצוי שיהיה כזה שמתרגל בעצמו הרבה שנים
ורצוי שגם למד ללמד)
ונתחיל לתרגל.
בהתחלה - הכל כואב- עולה חוסר שקט. משעמם. כל מיני אורחים.
מציצים לצדדים ונראה שכולם בשיא השלווה ורק אני לא.

לאט לאט , אחרי זמן מה שמים לב
שעברנו שלב ואנחנו פשוט מתרגלים בהתמדה
לפעמים זה נעים , לפעמים לא נעים
המחשבות ממשיכות לנדוד
ומה שמשתפר זה היכולת להשאר עם כל מה שקורה.

לא חייבים לתרגל מדיטציה אבל אם רוצים- זה אפשרי ואפילו מועיל.
_______________________________________________________________
אם אתם רוצים להתחיל להתאמן בחדר הכושר למיינדפולנס בלי לצאת מהבית - אצלכם במחשב - יש קישור לקורס הדגיטלי "לעשות שקט בראש " בתגובה הראשונה

התמונה : מהעמוד של Sharon Salzberg

הרשות להיות אנושית, לא מושלמת.
זו הרשות להרגיש . להרגיש הכל -
מה שנעים וגם מה שלא נעים
בלי להדוף, בלי לגרש ובלי להאחז ב"חיובי".
ככה. קבלה רדיקלית .
זה להפסיק את המאבק
לעצור את המרדף.
זה לשים על עצמנו יד רכה
ולהגיד : ככה זה עכשיו וזה בסדר .
בלי לצפות להיות משהו אחר.
זה לקבל את כל החלקים שלי ולדעת שאלה חלקים
שמרכיבים ביחד פאזל של אנושיות של מי שאני .
ככה. לא מושלמת.
בלי הצורך מיד לפצות באמירה המכובסת שאני לא מושלמת אבל שלמה .

זה לעצור את רכבת ההרים של השיפוטיות שמגיעה עד כדי אלימות עצמית
את ההלקאה
החבטות
הנוקשות
המסיכה של החוזק
ולהסכים להיות לפעמים חלקה ולפעמים חזקה
לפעמים עצובה ולפעמים שמחה
לפעמים בטוחה ולפעמים פגיעה.
זה להפתח, לשתף כשקשה לי וגם כשקל לי.
גם וגם וגם מהכל. פלטת הצבעים של האנושיות .

זו חמלה עצמית . אכות משנה חיים.
אכות שמאפשרת לנו להעז, לאהוב, להיות נאהבת .
זה ערך עצמי שהוא מעבר למחיאות כפיים , הצלחות והשגים .

דווקא עכשיו (תכלס זה דווקא תמיד) כשכל כך קשה מבחוץ -
כל כל חשוב לטפח את הרכות הזו מבפנים
עוד יותר מתמיד.

בתגובה הראשונה - הרצאת טד מופלאה עם המורה והחוקרת לחמלה עצית כריסטין נף ובה תרגול מעשי לפיתוח חמלה עצמית .

פוסט שנמצא כבר הרבה זמן בתנור. בדרך כלל אני כותבת הכי שוטף ומה שיוצא אני מרוצה.
הפעם - בוררת את מילותי בנסיון להיות מדויקת לעצמי ולהעביר מסר פשוט.
הנושא הוא טראומה. פוסט טראומה .
כל תקופה מביאה איתה ז'רגון חדש . ועכשיו זה טראומה ופוסט טראומה.

אסתפק בכמה נקודות לתשומת לב:
⭐️רוב מי שחוו טראומה - מתאוששים ממנה באופן טבעי . כולל חיילים בשדה הקרב . לא כולנו נשאר פוסט טראומטים וגם לא כל החיילים החוזרים משדה הקרב.

⭐️ התערבות לא מקצועית ולא מדויקת יכולה בקלות לגרום נזק ותקבע האם האם יהיה פוסט טראומטי או לא. לפעמים כל מה שצריך זה כמה פגישות תמיכה ללוווי ההסתגלות וזהו.

⭐️טיפול באדם הסובל מטראומה דורש מקצועיות עמוקה והבנה רחבה ביותר
לא מקבלים מומחיות כזו ב 4 מפגשי השתלמות בשיטה כזו או אחרת

⭐️לא כל מי שחוזר מהמלחמה וחווה סימפטומים כמו חוסר שינה , חוסר שקט , מופנמות, הצפה, בכי וכו יהיה פוסט טראומטי ולא צריך מיד לשלוח אותם לטיפול. להפך. חשוב לנשום רגע , להכיל ולא למהר לאבחן ולתייג אלא לתת רגע זמן להתרגל שוב ולהסתגל באופן טבעי .

⭐️כמובן שבצד זה- חשוב להיות ברגישות ואם מודאגים אפשר להתייעץ בקו הפתוח של נט"ל 1800363363 . הקו הפתוח זמין 24/7 והמענה הוא מאנשי מקצוע שקבלו הכשרה מיוחדת .

⭐️מדובר על כ 15% שישארו פוסט טראומטים- כלומר עם זכרונות פולשניים וחודרניים המשתלטים על החיים ולא מאפשרים אכות חיים ותפקוד.

⭐️ חוויות קשות יכולות להעיר טראומות עבר במיוחד אם לא טופלו. זו סיבה נוספת למה כל כך חשוב שהמטפל יהיה מקצועי ומבין גם בטראומה מורכבת שזו מומחיות בפני עצמה.

⭐️ יש טווח בין החלמה לבין תסמינים כרוניים שהמלווים כל החיים. זה לא אפס או מאה .

⭐️ יש היום טיפולים מאד מקצועיים עמוקים ויעילים לפוסט טראומה ולטראומה מורכבת .
ביחד עם זאת להבטיח ריפוי מלא זו יוהרה, אשליה ומתן תקוות שווא.
זהו. אמרתי את זה.
יש רמיסיה, שיפור משמעותי, כלים טובים לחיות טוב עם זה.
אבל פוסט טראומה (PTSD) זה לכל החיים ויהיו רגעים של אבדן איזון . טיפול מקצועי יעניק כלים להתמודד טוב יותר. ולחיות בשלום ובאיזון לצד הסימפטומים שיכולים להופיע במפתיע.

⭐️ מי שמדברים על ריפוי מלא - שיסבירו מה זה ריפוי מלא ואיך יודעים שאכן זה קרה ולאורך זמן. פוסט טראומה זה לא לחץ דם גבוה או תופעה אחרת שניתן למדוד ולהכריז על ריפוי .

⭐️בקיצור - ענווה , מקצועיות ויושרה הם הנכסים הכי חשובים של מטפלים תמיד ובודאי שבימים אלו כשכל כך הרבה אנשים זקוקים לעזרה .

העקרון של ראשית אל תזיק הוא כלל היסוד למי שמטפל במגע , ברפואה משלימה, בדרך רוחנית או בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה.

חשוב!!! הכותבת לא מתיימרת להיות מטפלת בטראומה.
כשפונים אליה לטיפול בטראומה היא מפנה לאנשי מקצוע מומחים בנושא.
הנ"ל נכתב מתוך נסיון במפגש בשטח ומתוך שיחות עם אנשי מקצוע ולימודים בנושא טראומה.

הכותבת כן מסיימת לימודי הנחיית קבוצות טראומה בנט"ל אצל ד"ר יעל שובל צוקרמן , למדה טראומה וחמלה אצל ד"ר רוני ברגר, מנחה קבוצות חוסן בנט"ל ועובדת בקליניקה עם אנשים במעגל השני של הטראומה (טראומטיזציה משנית) כמו בני משפחה .

בני משפחה , נפגעים, מקומות עבודה - מוזמנים לפנות לנט"ל לקבל הדרכה ו/או טיפול ביחידה הקלינית .
נט"ל הוא ארגון מוביל במקצועיות בטיפול בטראומה . אל תשארו לבד. אפשר לחבר את חלקי הפאזל שהתפרק בארבעת החודשים האחרונים
🙏💜

מאה ימים של בדידות
😭😰😢🌧🌧🌧
דמעות ממסכות קשת נוגעת בענן
100 ימים של דקירות בלב
100 ימים של עצב תהומי
רעד תמידי בבטן
מלקחי הכובד לופתים
קשת מיקום מקביל
ואין נחמה
אלא בנשימה האחת
נאבקת על המשך קיומה.
חיים שיוצרים את עצמם
מרגע לרגע🙏💜

להיות טובים יותר בלהרגיש .
גם את הנעים וגם את הלא נעים .

כשאני פוגשת את העיניים האלה שמתמלאות ברק
את הנשימה שמתרווחת
את הכתפיים היורדות
משהו בי מתעורר ואני מתרגשת כל פעם מחדש .

ולא. זה לא בעניין של להרגיש יותר טוב.
זה הרגע הזה שבו מי שמולי מוותר על להרגיש יותר טוב
מוותר על המרדף אחרי אושר דמיוני
משחרר את הרעיון האשלייתי שיש דבר כזה לא לסבול
רגע כזה שבו מופנמת ההכרה שתמיד יהיו גם רגשות לא נעימים וחוויות לא נעימות .

בחיים החוצפניים האלה
נקבל משהו שאנחנו לא רוצים
לא נקבל משהו שאנחנו רוצים
ומה שנעים ילך .
ומה שלא נעים -
אולי יישאר ואף יתגבר למרות שרוצים שילך.
וככל שננסה לברוח מהעובדות הקיומיות האלה
ולהתאמץ להמלט מרגשות לא נעימים-
הם יתגברו .

ואז אומרים לי שאני פסימית .😍
לא פסימית. אני מציאותית .
כי אני רוצה לחיות בחופש רגשי
ולא בתא קטן וסגור ומנותק.

החופש הוא ברגע הזה שבו מתחילה היציאה מהמלכוד
שמשאיר אותנו מאד בודדים
כשאנחנו באחיזה ברגשות נעימים
ובהדיפה דחייה ואפילו סלידה מרגשות לא נעימים .

מלכוד האושר האשלייתי
שגורם לאנשים להסתגר ולהתנתק למעגל הסגור שלהם
כי כל כך מפחיד לחשוף חולשה ורגשות לא נעימים
וממשיכים לכלות את הכוחות
במופע הזה של happy happy joy joy
מופע שמייצר נוקשות והדיפה של קשר קרוב , פתוח ואמיתי .

וזה מה שאנשים שבאים אלי לתהליך האישי בקליניקה עוברים
האם זה קל ?
לא.
האם זה קסם ואור ואהבה?
ממש לא .
זו דרך. זה תהליך.
וכמו כל דבר בחיים - לפעמים נעים ולפעמים לא נעים
אבל אי אשפר להאיץ . כמו תינוק שלומג ללכת -
בהרבה סבלנות , חמלה , אמונה וידיעה מוחלטת שזו הדרך.

הרגע הזה שמופנם הרעיון שהמסע שלנו הוא
לא להרגיש יותר טוב
אלא להיות טובים יותר בלהרגיש
הוא רגע משחרר ממנו אפשר להתחיל להרגיש יותר טוב.
כי זה חופש.

" it's not about feeling better, it's about being better at feeling״.

#מיינדפולנס #פסיכותרפיה

במקום להלחם ברגשות לא נעימים
לגרש, להדחיק , להתנגד , להרגיש אשמה ובושה -
ההזמנה היא להסכים להפתח לכל רגש
בסבלנות, בפתיחות ,
ואז נזהה שיש גוונים , יש תנועה , זה לא דיכוטומי .
התעתוע הוא של שחור ולבן :
או שאני בתקווה או ביאוש
או שאני שמחה או שאני עצובה .

כשמתקרבים לרגש , מסכימים לשהות איתו באופן מיומן ונכון -
אני לומדת להכיר את הגוונים שלו
ובעיקר אני מגלה שזה לא סוף העולם ויכולה להרגע
במקום להבהל ולהכנס למצב איום השרדותי מרגש לא נעים.

כי כשיש רגש לא נעים יש חלק השרדותי
כמו שדרן קטן שמפעיל מכ"מ ומשדר אזעקת אזהרה:
מסוכן לך להרגיש עתצב/כעס/אכזבה/עלבון/ יאוש/בדידות/חוסר אונים
וכל רגש אחר
השדרן מציף אותץנמו במחשבות שלא נדע להתמודד עם הרגש הזה
הו אלוחש תא זה באופן שבדרך כלל קשה לזהות שאלה השידורים שלו
ואנחנו קולטים את המסרים האלה מגיל ממש צעיר
כי לא לימדו אותנו . כי לא שידרו לנו :
גם כשיש רגש לא ענים - את יכולה להתבונן בזה . את יכולה להתמודד עם זה .

כשאני מוכנה להתבונן ברגש - השדרן שותק כי המערכת שלנו יודעת באופן אוטומטי שכשיש עצירה והתבוננות - אין מצב סכנה ואפשר להרגע .

איך מתבוננים ?
שמים לב לתחושת הגוף , למחשבה שמצטרפת , לרגשות נוספים .
וגם אשאל - איזה התנהגות מצטרפת לרגש הזה ?
אני מתבוננת ומוכנה לשהות עם כל מה שעולה
ואומרת : ככה זה עכשיו וזה בסדר . 🙏💜

#מיינדפולנס #פסיכותרפיה #סדנאות #לווימנהלים

אני רוצה שליטה עצמית .אני רוצה לא להתפרץ על הבת המתבגרת שלי .
אני שונאת את עצמי כשזה קורה לי ואחר כך אני מאשימה את עצמי ומרגישה אמא רעה ומפלצת .
אני רוצה להיות בן אדם טוב , לנשום לפני שאני מגיבה ולהגיב ממקום רגוע .
תמיד ?
כן. תמיד .

מאחורי ההתפרצות של יעל (שם בדוי ) עומדת המנעות מלהרגיש כאב .
ההתפרצות נותנת אשליית שליטה במצב בו היא מרגישה חוסר אונים .
כי הבת לא מקשיבה לה.
אלף פעם היא אמרה לה שהיא צריכה שהכיור יהיה ריק מכלים
ולא אכפת לה .

וכל הסטורית הלמידה הרגשית של יעל עולה באותו רגע.
יעל הילדה שלא הקשיבו למה שהיא רוצה .
שאולי נתנו לה המון אבל לא את מה שהיא באמת היתה זקוקה לו .
והכאב חי .
יעל הילדה חיה בתוכה ומייחלת , כמהה , שישמעו את קולה .
שישימו לב מה היא באמת צריכה כדי להרגע . כדי להרגיש בטוח .

וכשהיא נכנסת הביתה
היא מופעלת מחדש וצורחת. כמו הילדה שצרחה אז...
או שהפסיקה לצרוח מתישהו כי הבינה שזה לא יעזור .
או הרגישה שפלשו לה למרחב ושלטו בה
אז היא צורחת היום.

היא צורחת את חוסר האונים
את הכאב
את הצער
את היאוש
את כל הכאבים של הפעמים בהם הרגישה את כל אלה והדפה.
את כל השנים בהן עשתה הכל כדי לא להרגיש את כאב החוסר
של יעל הילדה
שכל כך רצתתה שישימו לב למה שהיא זקוקה לו
אולי חיבוק , אולי מחיאות כפיים , אולי הערצה (כל ילד צריך הערצה) , אולי שיגידו לה שהיא מסוגלת , שיראו את הטוב שבה.

כל מה שאפשרתי ליעל במפגשים שלנו
היה לבוא במגע עם התחושות האלה .
עם החויה הנוכחת באותו רגע. זה היה בעיקר חוסר אונים .
את הצורך שלה במרחב משלה והתחושה שהמתבגרת משתלטת עליה.
כמו ההורים שהשתלטו עליה אז..פעם.

היא הבינה שהיא צורחת כדי לא להרגיש את חוסר האונים
והשאלה היתה לא איך להפסיק לצעוק
לא איך להפסיק להרגיש חוסר אונים .
שינינו את מטרת התהליך מהפסקת ההתפרצויות למשהו אחר לגמרי.

המטרה החדשה היתה :
איך את רוצה לפגוש את חוסר האונים ? איך לתת לו מקום?
ויעל אמרה : קודם כל לזהות. ככה. פשוט
ולהגיד : אני מרגישה חוסר אונים וזה בסדר .
מכאן היא גם אמרה : וצעקתי - גם זה בסדר . אני אנושית. מותר לי.

יעל בחרה לעצור לפני שהיא נכנסת הביתה
ולהגיד לעצמה שיכול להיות שהיא תרגיש חוסר אונים וזה בסדר.
וגם אמרה לעצמה שגם אם היא תצעק - זה בסדר .
וסיכמנו שאם היא צועקת - היא אחר כך לוקחת לעצמה כמה דקות
להתרחק - ולעשות משהו שיהיה נעים לה ומרגיע .
ואומרת לעצמה : הרגשתי חוסר אונים , אני אנושית והכל בסדר .

תנחשו מה קרה ?
ברגע שרגשי האשמה התחלפו בקבלה ובחמלה עצמית
הלופ נפרם . אפשר להרגע מהמלחמה הפנימית.
ומהמקום הזה יש גם אפשרויות התנהגותיות חדשות .

נ.ב השם, הדמות , הסיפור- כולם בדויים וגם הכי אמיתיים בעולם - זה כולנו.
#פסיכותרפיה #מיינדפולנס

אז מי אני בכלל ❓
הגיונית , רגשנית , שמחה , עצובה , נוקשה, גמישה ,
בטוחה , מבוהלת , מפחדת, דואגת,
סומכת , חשדנית , מאמינה
תלותית , עצמאית , נתמכת, תומכת
מסתגרת , נפתחת , חסרת בטחון , יציבה ,
עלה נידף , אבודה , צלולה ,
מתקשרת , מסתגרת , מבקשרת, שופטת
מקבלת , חומלת , שופטת , מחוברת , מנותקת,
רגישה , אטומה , רכה, דוקרנית ,
מתמסרת, עוצרת , זורמת , מתנגדת ,
מתגוננת, תוקפת , מתרחקת, מתקרבת

הכל זו אני . הכל אלה חלקים ממי שקוראים לה "אנה ".
כל החלקים בתנועה כמו דגיגים בנהר.
מדי פעם חלק אחד מוביל את הלהקה .
כשזה חלק לא מיטיב אני יכולה לעצור ולנהל איתו שיחה .
לשאול אותו מה הוא רוצה . גם אם זה בדיעבד.
לכל חלק יש תפקיד . יש פונקציה אלא שפעמים רבות הפונקציה היא השרדותית מהעבר.

מטרת העל של החלקים שאינם מיטיבים , אלה שסוגרים ומקשיחים אותנו , היא לגונן עלינו בדרך שבה הסטוריית הלמידה שלנו הרגילה אותנו .

אסטרטגיות הגנה כמו ניתוק, המנעות , ביקורת ושאר החלקים הפוגעניים (לעצמנו ולאחרים) נועדו לשמור עלינו כשהאוטומט מזהיר (רוב הפעמים אזעקת שווא) מסכנה .

תהליך ריפוי הוא לנהל דיאלוג עם החלקים הפוגעניים.
להתבונן במחיר שאני משלמת עליהם , ברווח מהם ולנהל דיאלוג שלפחות ירכך את השליטה שלהם בי גם אם לא ייעלמו .

ובעיקר - לימדתי את עצמי לומר - גם זו אני או יותר נכון - גם זה חלק ממני.💦

כל פעם מופיע חלק אחר, לפעמים זה חלק שחשבתי שכבר נפרדתי ממנו או שאולי אפילו לא זכרתי את קיומו .
גם זה חלק ממני. ומכוון שזה רק חלק אני יכולה לנוע בין החלקים ולהתאמן בחופש להפגש בפתיחות ובסקרנות עם כולם.
גם עם החלקים שהחלק המאיים שלי אומר לי להזהר מלהתקרב אליהם.

"זו אני " - מקבע ראיה צרה מאד ומצמצמת ובודאי שלא מאפשר ריפוי, שינוי ושיח. יש חלקים ועם חלקים אפשר לנהל שיח מקרב של קבלה ואולי אפילו אהבה

שבת של שלום לכל החלקים של כולם 🙏💖

תזכורת לסופש :
💜לשים לב כשאנחנו עושים מה ש"נכון/צריך" (זה בעצם לשים לב לאוטומט. כי יש פעמים שממש בסדר ואפילו חשוב לעשות מישהו שלא בא לי למען מישהו שאני אוהבת וחשוב לי )

💜לבקש עזרה ותמיכה (ממש חשוב!! לבקש תמיכה ולהענות לתמיכה מוגשת)

💜לתרגל מיינדפולנס (הכי פשוט -לעצור ולשים לב לתחושות הגוף ולמצב הרוח כמה פעמים ביום או לפנות אלי בקשר לקורס הדיגיטלי )

💜לעצב גבולות - להגיד "לא". עד כאן. לא מתאים. משהו לא עובד בשבילי .

💜להניח לציפיות (לגמרי אנושי ואפילו בריא כשיש לנו ציפיות מאנשים קרובים לנו. העניין הוא להגמיש ציפיות. לראות שאולי הציפיה מתממשת בדרך אחרת מכפי שחשבתי. ואולי לתקשר ציפיות וזה מעביר שוב לסעיף לבקש עזרה במום לצפות שהעולם יבין מה אני זקוקה בלי שאגיד )

💜דיבור עצמי ידידותי (לפטר את השדרן הפנימי שמלקה, מאשים ומבקר אותך)

💜להתמקד בעוצמות שלך ( כשממש בדאון אפשר להתחיל אפילו מאחת)

💜הוקרות תודה- (בכל רגע יש לנו על מה להודות אפילו אם זה "רק" על הנשימה הזו )

בסוגריים אלה התוספות שלי .
נ.ב
חמלה עצמית מאפשרת לנו חויים שיש בהם חופש.
החופש הוא כשמותר לטעות , מותר להגיד שטות , מותר לא להיות "מדויקת " (ביטוי בלתי נסבל בעיני והפוך לחמלה עצמית) , מותר לא לדעת, להתבלבל , להבהל, להרגיש עצובה, מיואשת ,מאוכזבת, לא חשובה .
כשיש רשות פנימית אמיתית להרגיש הכל - יש חופש ! -

וכשיש חופש גם הקשרים שלנו יכולים להיות קרובים יותר ונוכל להתנהל בעולם עם ערך עצמי שלא קשור רק למחיאות כפיים מבחוץ .
(אם כי מחיאות כפיים מבחוץ זה תמיד נחמד 😍👏👏👏👏👏)

#מיינדפולנס

מה שלומך ?
מה שלומך? שלך.
לא כמו כולם .
לא כזה ככה ככה .

באמת מה שלומך ?

שתי מילים. סימן שאלה .
עולם ומלואו.

מה שלומך ?

אני שואלת אותך . מה שלומך ?
ורוצה לדעת באמת .

ואני שמחה כששואלים אותי -
ואז עוצרת להתבונן רגע
כי גם אני שוכחת לשאול את עצמי :
מה שלומי ?
וכששאלת אותי מה שלומי
נזכרתי בי
בזכות העיניים הטובות שלך.

הרבה מדברים על חיוביות ,
להיות חיובי, רגשות חיוביים לעומת שליליים .
ואני מציעה פרשנות חדשה לרגש חיובי.

להבדיל מזה שרגש חיובי נתפס כמשהו נעים
אני מציעה שרגש חיובי הוא רגש אותנטי, אמיתי שניתן לזהות בהתבוננות פנימה💖 .
כשאני עוצרת ומעבירה את תשומת הלב מהסיפור -
אל מה שחי ברגע נתון בתוכי –
זה רגש חיובי .
גם אם מה שפוגשת זה רגש לא נעים (אכזבה, עלבון, כצב , כעס וכ)
כשהרגע הזה קורה- זו תחושה של להגיע הביתה.

אין צורך לשנות דבר. אפשר לנוח מהמאבק כולל מהמרדף אחרי להרגיש "חיובי" במובן של נעים .
ברגע הזה של הקשב יש חופש רגע כזה הוא רגע של חסד
שנובע מהרשות להיות אנושית
זה רגע המאפשר לי תחושת בטחון ויציבות" .

מה שקוראים במיינדפולנס- להרגיש נחת (כשהנפש נחה) בתוך אי הנחת .

הפסקת המאבק היא גם להפסיק לברוח ממה שלא נעים וגם להפסיק לרדוף אחרי הנעים.
אלא להסכים לפגוש את כל מה שקורה בתוכי ממקום של סקרנות פתיחות וחמלה עצמית.
זה מה שאני מתרגלת כבר הרבה שנים ורואה בתרגול הזה ריפוי עמוק ומלא חסד.🙏💜

במקום הזה אני גם יכולה לשאול את עצמי למה אני זקוקה.
מה יתמוך בי. ואולי לבקש את התמיכה הזו מבחוץ ואולי להעניק אותה לעצמי.
במקום הזה יש תחושת חיות וחיוניות ונוכחות פשוטה שמתרחשת בהתבוננות הפשוטה הזו שלא מבקשת דבר.
האם זה קל?
ממש לא. כי זה סותר את האוטומט ואת המסרים של העידן שלנו .
האם זה אפשרי? לאט לאט . כן. בסבלנות וביד רכה על עצמנו.
ומועיל כשיש גם בעיניים טובות מבחוץ.
**********************************************
מוזמנים להעניק לעצמכם או ליקרים לכם מתנה קורס מיינדפולנס דיגיטלי - "לעשות שקט בראש " ב 490 שח בלבד
ל 8 שיעורים+ 8 הדרכות לתרגול+מייל העשרה בין השיעורים.
והכל אצלך למחשב, בקצב שלך, בלי לצאת מהבית , בפיגמה ונעלי בית .
לפרטים מוזמנים לפנות אלי ולבקש קישור לדף המידע.
#מיינדפולנס

פוסט ראשון בסדרה על מלכודות אתיקה ויושרה בתהליכים טיפוליים רגשיים ונפשיים/אימוניים
אחד האתגרים שיש למטפלים בימינו זה הרשתות האלה שמאפשרות חשיפה מוחלטת. אמנם אני כמעט לא משתפת על חיי האישיים אבל הדעות שלי חשופות פה על מלא (ואני ממש לא רוצה להסתירן) ואנשים שאני מלווה בקליניקה ו/או משתתפים בסנדאות שאני מנחה חשופים לכל תגובה שלי ולכל פרסום שלי .
עד כאן- סבבה לי .
איפה לא סבבה לי?
בין שאר עיסוקיי אני מדריכה מטפלים ומאמנים .
ואחד התנאים בהסכם ההתקשרות שלנו ובתאום הציפיות זה שאני מבקשת את הסכמתם לעולם לעולם...לא לכתוב על תוכן פגישות שלהם , לא לפרסם מכתבי תודה, לא צילומי מסך ולא לצטט ולו מילה אחת מתוך הפגישה .
למה?
כי הדבר הכי חשוב בתהליך הוא מרחב פתוח ובטוח ואתיקה ללא רבב.
מי שפותח את הלב והבטן בתהליך הרגיש הזה לא רוצה לקרוא על עצמו ברשתות ולא רוצה להיות כלי להאדרה עצמית של המטפל.
ואז לפעמים אומרים לי:
אבל הוא הסכים. אבל היא אמרה לי שאני יכולה לפרסם.
אבל זה בעילום שם .
אין אבל. לא וממש לא וזהו.
זה אחד מסימני הקריאה באתיקה. אבן יסוד .
אם מישהו כותב על עצמו מרצונו החופשי- זכותו. לא כי ביקשתי.
כי למשל מה אם בעוד זמן מה ירצו לעזוב וישנו את דעתם?
ומה אם אמרו מתוך רצון לרצות (יחסי מטפל- מטופל הם יחסים מורכבים שיש בהם מרכיז של סמכות) ?
ממש לא בטוח שיוכלו לבוא פגישה אחר כך ולהגיד שקראו מה כתבת עליהם והיה להם מביך.
ובכלל ...
יחסים טיפוליים /אימוניים צריכים להיות ממוסגרים בהקשר המקצועי ולא לדלוף (הלוואי ויכולתי לעשות פונט מודגש למשפט הזה).
ברשימת הדליפות :
1. בארטרים (ביג לא!!! זו עבירה וטעות אתית מוחלטת )
2. יחסים מקבילים למיניהם (אני מנחה אותה בקבוצה וגם מלווה אותה בתהליך אישי. או : הוא המנהל שלי וגם עובר איתי תהליך אישי אנחנו חברים והוא גם מנחה אותי בתהליך אישי ו/או קבוצתי וכו וכו וכו ) לא ולא ולא ולא!!!!
3. הפרה של סודיות הרמטית - למשל אם את מנהלת צוות מנחים ואת מדברת על מנחה אחד על מנחה אחר. או : שימוש במידע אישי מתוך פגישה. בפרונטלי או ברשתות.
יש עוד. מוזמנים להוסיף🙏 .
אז מעכשיו תדעו שגם אם אני מספרת סיפור על תהליך - אני בעצם יוצרת סיפור מכל מיני אפיזודות שאני שוזרת וזה תמיד רק אווטאר. לעולם לא משהו שמישהו הפקיד אצלי ויקרא על עצמו ברשת .
בפרקים הבאים :
טיפול ואבחון אינסנט והבטחות לעולם שכולו טוב
הכשרה מקצועית וחובת הדרכה -
מי מטפל במטפל
מוטב להזהר מאשר להצטער
ועוד.stay tuned💜