הורות מנהלת קשב - דליה עיני - מדריכת הורים מומחית להפרעת קשב

התפרצויות זעם והפרעת קשב

"אנחנו כבר לא יכולים לשאת את התפרצויות הזעם שלו.
כשהוא מתחיל עם זה, כל הבית בסערה. הוא צורח, זורק כל דבר שיש לו ביד, בועט בחפצים, ומשתולל... ניסינו הכל: להרגיע, לכעוס, להעניש, להבטיח הבטחות, לנסות בכל דרך לעצור את "הר הגעש" שמתפרץ מול עינינו. כלום לא מצליח. זה כל כך קשה לנו ומעציב אותנו לראות אותו מאבד שליטה ומתנהג בצורה כזאת. מאיפה הוא מביא את זה? זה לא הנורמות המקובלות במשפחה שלנו. רק הוא מרשה לעצמו..."
"יש בכלל מה לעשות עם זה?" - הם שואלים אותי.

הורים רבים לילדים עם הפרעת קשב, משתפים אותי בהדרכת הורים, בחוסר האונים והתחושות הקשות שלהם מול התפרצויות הזעם של ילדיהם.
הם מתארים את התסכול הרב ואת תחושת הכישלון שהם חשים מול הניסיונות השונים שלהם, בכל מיני דרכים, להתמודד עם התפרצויות הזעם של ילדיהם, אך חווים חוסר הצלחה וחוסר אונים, פעם אחרי פעם.

כשהילד מתפרץ, אנחנו מחפשים לקבל ממנו תשובות לסיבה להתפרצויות שלו ופעמים רבות מופתעים מעוצמת התגובה שלו לסיטואציה.

ברגעים אלו , כשהוא בתוך הכעס העוצמתי שלו, הוא לא באמת מסוגל לענות ולתת הסברים כי הוא בהצפה. פעמים רבות אנו גם פונים אליו בכעס ובצעקות, לעיתים בהאשמה, כדי לקבל הסבר על התנהגותו ובהתייחסותנו זו אנחנו רק מגבירים אצלו את הכעס ואת תחושת ההצפה שהוא נתון בה.

הילד מנסה לתקשר באמצעות ההתנהגות ולהביע רגש.
אחד הדברים שילדינו עם הפרעת הקשב מאוד זקוקים ברגעים אלו, זה שפשוט נהיה שם איתם, נקשיב להם במקום אמפתי ותומך, שירגישו שהם מובנים ואהובים, גם ברגעים לא פשוטים אלו, שבהם הביעו את הכעס והתסכול שלהם מולנו בהתפרצות זעם ותגובתם הייתה קשה לנו, אבל לא פחות הייתה קשה עבורם.

פעמים רבות ילד עם הפרעת קשב מביע את רגשותיו בהתנהגותו ומתקשה להביע את רגשותיו במילים.

אף אחד לא מרגיש טוב כשהוא מאבד שליטה וכך גם ילדים עם הפרעת הקשב, שאחרי התפרצות הזעם, חשים חרטה, רגשות אשם, בושה, כישלון ותחושה של אכזבה מעצמם ומהתנהגותם.

חשוב לזכור ולדעת! - הם לא בחרו בהתפרצות הזעם, כדי לעשות לכם דווקא. זה לא נגדכם!
זאת הפרעת הקשב שלהם , שמקשה עליהם לווסת את תגובתם ואת רגשותיהם.

* חשוב מאוד שאתם, ההורים, תשתדלו להיות רגועים ולשדר שליטה ברגשותיכם ובמצב. השליטה והרוגע שאתם תשדרו, יסייעו לילדכם להירגע מהר יותר מול תסכולו ולהגיב בצורה מתונה יותר.

* כשילדכם נמצא בהתקף זעם, אל תיגררו לוויכוחים, צעקות, שיחות תוכחה, האשמה, ביקורת. אל תנסו לבנות תובנות או לקבל החלטות ברגעים אלו.

* הגיבו באופן אמפתי, חומל ואוהב. הקשיבו להם, הראו שאתם מבינים את תסכולם (זה לא אומר שבכך אתם מעניקים לגיטימציה לדרך שהם הביעו את הרגשות שלהם.)

כיצד ניתן לסייע לילדנו עם קשיי הקשב בתקופה זו, עם תגובותיו לתסכול?

השהייה הרבה בבית, המציאות עם חוסר הוודאות והתחושה המאיימת על הביטחון שלנו, עלולות ליצור תחושות של מתח, לחץ ותסכול עבור כולנו.

עבור ילד עם קשיי קשב וריכוז, הפרת השגרה, חוסר הודאות והמרחב הפיזי המוגבל, שהוא יכול כעת לשהות בו, שאינו מאפשר לו "לפרוק אנרגיות", עלולים לעיתים להעצים, אצל חלק מהילדים, תגובות של חוסר שקט, התקפי זעם, בכי, התפרצויות, כעס, ויכוחים והצקות.

חשוב שאנו ,ההורים ,ניצור סביבה רגועה של שיגרת יום קבועה ככל הניתן.
יחד עם זאת, חשוב שנלמד לזהות יחד עם ילדנו את הסיטואציה, שהשתלטותה עליו העצימה את רגעי הכעס, ההתפרצויות והתסכול.

* שבו ונהלו עם הילד שיחה ברוגע, בגובה העיניים, ללא ביקורתיות ושיפוטיות.
העבירו לו את המסר שאתם מבינים שכרגע קשה לו וסייעו לו לזהות ולהביע במילים את הרגש שהוא חש. העבירו לו את המסר שאתם כאן יחד איתו, לחשוב מה יכול לסייע לו להירגע.

* נסו לחשוב יחד עם הילד מה יכול לסייע לו להירגע.
פעמים רבות יש לילדים רעיונות טובים להציע.
במידה והוא אינו מעלה רעיונות, אתם יכולים לנסות להציע לו דברים שאתם יודעים שסייעו לו בעבר.

* ניתן לבדוק לבחור איתו משהו שהיה רוצה לנסות ושהוא חושב שיכול לסייע לו.
אפשר לנסות כלי מסוים ובמידה והוא אינו מסייע, לבחור יחד עימו כלי אחר ולבדוק את יעילותו כהרגעה עבורו.

* חשוב מאוד שאנו ,ההורים, נעצים ונחזק כל הזדמנות וכל סיטואציה שהילד הצליח או אפילו ניסה להתמודד עם תסכול, בצורה המקובלת, גם אם עבורנו זה נתפס כמובן מאליו או כמשהו קטן.

* ילדים עם קשיי קשב וריכוז זקוקים מאוד לצבירת חוויות הצלחה, כדי לחזק את תחושת המסוגלות, השליטה העצמית והביטחון שלהם.

ולכן:

* שימו "זרקור" גדול על ההתנהגות החיובית, חזקו ועודדו כל מאמץ והשתדלות של ילדכם לשלוט ולהביע את התסכול בדרך המקובלת, שאינה פוגעת בו, באחרים או בסביבה.
שימת לב, חיזוק והעצמת ההתנהגות החיובית הרצויה, תסייע לילדכם עם קשיי הקשב, לגייס את המוטיבציה שלו, להמשיך לנסות, להתאמץ ולהתנהל מול הנורמות המצופות ממנו וכן יחזקו את תחושת הערך העצמי ואת הקשר ביניכם.

* חשוב לא לבקר, לשפוט התנהגות שלילית במילות גנאי ובמיתוג שלילי.

* חשוב לערוך שיחה גם אחרי שהילד נרגע ולחזק את ההצלחה או הניסיון שלו להירגע ולשוחח עימו על מה סייע לו להירגע ולרשום על דף, (ילדים גדולים יותר, תנו להם לרשום בעצמם).
תלו את הדף במקום בולט, כך שבפעם הבאה, הילד ואתם תוכלו להיעזר בו ככלי להרגעה.

והכי הכי חשוב: הביעו אהבה, חום, הבנה, הכלה וקבלה.
דליה עיני מדריכת הורים מומחית בהורות לילדים עם הפרעת קשב
מטפלת זוגית ומשפחתית

הפרעת קשב והחופש הגדול.

החופש הגדול מזמן עבור כל ההורים אתגרים לא פשוטים. כמה דברים שכדאי לזכור, כדי לצלוח תקופה זו בשלום.

האתגרים העומדים בפיתחם של הורים לילדים עם הפרעת קשב, הופכים למורכבים אף יותר בימים של חופש. מסגרות חשובות מאוד לילדים עם הפרעת קשב.

המסגרת הבית-ספרית יוצרת עבורם סדר חיצוני, שמסייע עבורם ביצירת סדר פנימי.

שיגרת החיים המובנת והמוכרת שהייתה להם משתנה בחופש הגדול.

העדרה של מסגרת קבועה שבה יש זמני קימה ושינה, אכילה, פעילויות, לוח זמנים וסדר יום שפעלו לפיו במהלך הלימודים, משתנה מאוד ומפרה את האיזון שנוצר לילד ולהורה.

ילד עם הפרעת קשב יטה לשעמום בקלות ועלול לפתח תובענות גדולות לתשומת ליבם של הוריו, לזמנם ולסבלנותם ובכך, לתחושה של תסכול ואפיסת כוחות.

כדי לצלוח את החופש הגדול חשוב לזכור:

מסגרות חשובות מאוד לילדים בעלי הפרעת קשב. הם מסתדרים טוב יותר כאשר הם יודעים למה לצפות ומה מצופה להם.

ולכן:

* חשוב לשמור על שגרת יום קבועה וברורה לילד של: קימה בבוקר, פעילויות משותפות, זמן מסכים וכן זמן שינה, גם בחופש הגדול. ניתן להחליט יחד עם הילד על שעת שינה מאוחרת יותר, אך חשוב שהיא תהייה קבועה עד כמה שאפשר.

שמירה על שגרה קבועה, פחות או יותר, מאפשרת המשך התארגנות מתוכננת בבית והיא חשובה להגברת תחושת השליטה במה שקורה, עבור הילד ועבור הוריו.

קביעת כללים וסדר יום מסייעים לילד עם הפרעת קשב בתחושה של סדר פנימי, אשר מקנים לו רוגע ומחזקים אצלו את תחושת הביטחון.

ניתן להחליט על ישיבה יחד של כל המשפחה, אחת לשבוע, בזמן שנקבע מראש, כדי לתכנן במשותף, את התוכנית לשבוע הקרוב.

מומלץ לשלב בתוכנית את כל בני המשפחה, לצד חובות להעניק גם סמכויות וזאת כדי להגביר את המחויבות של כל אחד מבני המשפחה.

* הכינו לוח זמנים מפורט וסמנו בו את כל האירועים הגדולים כגון: חופשה משפחתית, טיול וכו'.

חשוב להכין את הילד לקראת הצפוי לו לפני כל אירוע.
ילדים עם הפרעת קשב מתקשים במעברים ובהתמודדויות עם שינויים.

חוסר ידיעה למה צפוי לקרות להם במהלך היום, עלול לגרום למתח רב, להתפרצויות ולעצבים מיותרים.

כדי למנוע זאת, שבו איתם כל ערב לפני הפעילות והכינו אותם למה שצפוי להם ביום שלמחרת.

נסו לחשוב על תרחישים אפשריים, והכינו את הילד מראש לכל האפשרויות.
שיחת הכנה כזו, תאפשר לו להגיע רגוע יותר לפעילות ויכולה לעשות את ההבדל בין ילד שלא נהנה מפעילות, בוכה, כועס ומתפרץ לבין ילד שנהנה וחווה חוויה חיובית.

* מצאו מסגרת חלופית. חשוב שהילד ישתייך למסגרת חברתית גם בחופשה.
בדקו היכן במקום המגורים שלכם, מתקיימות פעילויות מעניינות לילדים, חוג מחשבים, קורס שחייה וכדומה. צרפו אותם אליהן.

* נצלו את החופש לחוות איתם חוויות חיוביות, לחזק ולעודד את הילדים לגלות את הכישרונות שחבויים בהם, שאולי לא היה להם פנאי לגלות במהלך השנה: משחק, ריקוד, אומנות הלחימה וכו'. הכרה וחיזוק כישוריו הייחודיים של הילד יחזקו אצלו את תחושת הביטחון, המסוגלות והדימוי העצמי שלו.

* רצוי להתארגן לקראת החזרה לביה"ס, כדי לא לייצר לחץ לקראת סוף החופשה.
מומלץ לחלק את המשימות אותם קיבל הילד מביה"ס למשימות קצרות, לעשותם בפרישה רחבה, במהלך החופשה.
כמו כן, רצוי להקציב זמן מוגדר מראש לסגירת פערים לימודים שנוצרו.

חשוב לא להעמיס על הילד למידה לאורך כל החופשה.

* הקפידו להשאיר לילד זמן ללא התערבותכם, כדי לאפשר לו תחושה של שליטה ולקיחת אחריות אישית. יתכן שבזמן זה הוא יבחר לא לעשות כלום - אפשרו לו זאת.

אם בכל פעם אנחנו, ההורים, לוקחים אחריות על השעמום של הילדים, אנחנו מלמדים אותם שיש צוות הפקה ובידור העובד אצלם.

החשיבה שאם נייצר להם גירויים אלטרנטיביים, יהיה לילדים טוב יותר, הינה מוטעית.
חשוב שהילדים ייקחו אחריות על השעמום שלהם וימצאו לעצמם את העיסוק שיגרום להם הנאה.

* בקשו את עזרתם של קרובי משפחה, חברים, שמרטפים כדי שתפנו לעצמכם את הזמן עבורכם, למילוי מצברים ואגירת כוחות.

החופש יכול להיות הזדמנות נהדרת לחזק את הקשר הורה - ילד, לשוחח ולבלות ולעשות דברים שגורמים לכם הנאה משותפת.

דליה עיני
מדריכת הורים בהתמחות בהורות לילדים עם הפרעת קשב
מטפלת זוגית ומשפחתית

"הילד שלי בודד בחופש הגדול"...

ימי החופש הגדול מעצימים את תחושת הבדידות של ילדים שחווים קושי חברתי.

"הלב שלי נצבט כל בוקר כשאני יוצאת לעבודה, סוגרת את הדלת ויודעת שדן, בני בן ה-12, נשאר בבית לבד כל היום.
מאז שהתחילה החופשה, הוא לא נפגש ולא היה בקשר עם אף חבר.
כשהוא היה בבית הספר, גם אז לא היה לו קל חברתית.
היה לו קשר עם שניים - שלושה ילדים, כשהוא כל הזמן חזר ואמר לנו שהם לא בדיוק החברים הטובים שלו. כעת הוא לא בקשר גם איתם.
הוא בודד כל כך ועצוב וכואב לי מאוד לחשוב שכך חודשיים הוא יעבור את החופש הגדול.
איך אני יכולה לעזור לו? " - שאלה ניצן, כשהגיעה אליי להדרכת הורים.

הורים רבים מוטרדים מהקשיים ביצירת קשרים חברתיים של ילדם עם בני גילו.
הם חשים כאב ועצב כאשר הם רואים את ילדם יושב שעות רבות בבית, לא מוזמן לאירועים כיתתיים שנערכים ושומעים מילדם שכל ההפסקה הוא היה לגמרי לבד.

לעיתים, נאלצים ההורים להתמודד עם כך שהילדים נמנעים מלהגיע לבית הספר כדי לא להרגיש שוב ושוב את תחושת חוסר השייכות והבדידות החברתית ש"צורבת" את נפשם ואת ליבם כל יום מחדש.

תחושת הבדידות היא תחושה סובייקטיבית, כאשר מתקיים פער בין רצונו של האדם למערכת יחסים חברתית לבין קשריו החברתיים בפועל.

כמו כן, כאשר תחושת שביעות הרצון של הילד הינה נמוכה מקשרים אלו בגלל כמותם או איכותם, ולכן גם אם לעיתים נראה לנו שילדנו אהוד בקרב חבריו, החוויה והפרשנות האישית שלו היא שתכריע את תחושתו.

קשרים חברתיים של ילדים עם בני גילם תופסים מקום משמעותי בחיי הילדים כבר בגילאי הגן ולאורך כל שנותיהם בבית הספר ואצל המתבגרים אף הופכים למשמעותיים ביותר בחייהם.
ילדים רוכשים מיומנויות חברתיות ויוצרים קשרים חברתיים כבר כתינוקות עם הדמויות ההוריות ומיומנויות אלו מתפתחות כאשר הם נמצאים במסגרות חברתיות בהן הם משחקים, עובדים יחד, מחקים אחד את השני, רבים ומתפייסים.

ניתן לחלק את הקשיים החברתיים של ילדים לשתי קבוצות:

הקבוצה הפעילה: לקבוצה זו משתייכים הילדים המנסים ליצור קשרים חברתיים, אך עושים זאת באופן שגוי - נוטים לריב, פחות מתחשבים ברצונם של אחרים, מגיבים באלימות (פיזית או מילולית).
פעמים רבות לילדים אלו יש קשיים במיומנויות חברתית.
ילדים אלו חווים בדידות ודחייה על ידי בני גילם בשל חוסר בכישורים ובמיומנויות חברתיות.

הקבוצה השקטה: מתאפיינת בילדים שהם שקטים, מופנמים - "הילדים השקופים".
בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר בני נוער המדווחים על תחושה של בדידות ותחושה של חוסר שייכות.
תחושות אלו עשויות להתעורר גם בקרב ילדים ומתבגרים המוקפים בחברים או מחוברים לרשתות החברתיות מ"סביב לשעון".

מחקרים ישראלים ובין לאומיים מעידים שתחושת הבדידות של ילדים בכל הגילאים נפוצה היום יותר מאי פעם, בשל חיזוק הקשרים הוירטואליים והתרופפות הקשר הבין אישי, המשפיעים על תחושת הבדידות של הילדים והפוגעים ביכולת לפתח את המיומנויות החברתיות וליצור קשרים חברתיים.

ילדים יכולים לבטא את תחושת בדידותם בדרכים מגוונות: תאבון שמשתנה, הרגלי שינה, תנודות במצבי רוח, נסיגה, בכי, אי שקט וירידה בלימודים.

תחושת הבדידות יכולה להוביל להשלכות שליליות, לרגשות של עצב, מועקה, שעמום והימנעות.

כך אנו, ההורים, יכולים לסייע:
* חשוב לשים לב ל"תמרורים" שיכולים להצביע על בדידות חברתית אצל ילדכם כגון: מיעוט אינטראקציות חברתיות, הימנעות ממפגשים חברתיים עם בני גילו, איבוד עניין בפעילויות חברתיות, קושי בביסוס מערכות יחסים משמעותיות או דיווח של הילד על תחושה של בדידות ומצוקה.

* חשוב להיות קשובים ולנהל שיח עם ילדכם לגבי התחושות המלוות אותו בקשריו החברתיים וכן "להיות יד על הדופק" , במידה וילדכם אינו מספר ישירות על קשייו החברתיים ואתם חשים שהוא בודד מבחינה חברתית.

* חשוב לסייע בבניית סביבה שתקדם ותספק לילדכם הזדמנות לחוות קשרים חברתיים בחוגים, תנועות נוער או תחומים שהילד אוהב וחזק בהם.

* כדאי להגביל את השימוש במסכים ולעודד קשרים ומפגשים בין אישיים.

* חשוב לעודד את ילדכם ליזום מפגשים חברתיים, במסגרת הבית עם ילדים אחרים שהוא מרגיש נוח במחיצתם.

* כדאי לעודד הצטרפות לקבוצות חברתיות, שעובדות על פיתוח ושיפור מיומנויות חברתיות, בהן הילדים לומדים ומתנסים בקבוצה קטנה, כיצד להתנהל בסיטואציות חברתיות.

חשוב שאנו, ההורים, נשמור על גישה חיובית ואופטימית ונעניק את התמיכה, העידוד והסיוע הנדרשים לילדינו, כדי שיוכלו לצאת ממעגל הבדידות ותחושת המצוקה המלווה אותם, יחושו תחושת שייכות חברתית, רצויים ואהודים.

דליה עיני מדריכת הורים בהתמחות בהפרעת קשב, מטפלת זוגית ומשפחתית.

של מי התעודה הזאת?

ילדים מייחסים חשיבות ומשמעות רבה לתגובתם של הוריהם, כלפי התעודה שלהם, המתארת את תיפקודם הלימודי וההתנהגותי, במסגרת הבית ספרית.

" בלילה לא הצלחתי להירדם.
עצמתי את עיני בכל הכוח.

אך בראשי עלה חשש ועימו דאגה רבה:
מה יקרה מחר עם קבלת התעודה?

תמונות מהעבר, מתחלפות מול עיני...
ושוב...
הדמעות של אמא שמפניי היא ניסתה להסתיר...
ואז... קולו של אבא, ספק שואל אותי, ספק את עצמו -
"מה יהיה ילד? למה שוב הבאת לנו כזאת תעודה?
נראה שלא מספיק התאמצת, מה נעשה איתך?"

ואני... עמוק עמוק בתוכי יודע שבאמת באמת התאמצתי...
אבל עם זאת, לא כל כך הצלחתי..."

אוטוטו ילדכם יקבל את התעודת סוף השנה.

רוב ההורים מעניקים לתעודה משמעות רבה: היא מסמלת עבורם את היכולת של הילד להצליח בחייו, אך גם את הצלחתם שלהם, כהורים וכבני אדם.

חלק מההורים מתקשים להפריד בין הדימוי העצמי שלהם, לבין הישגי ילדיהם, וחשים אחריות על מעשיו, הצלחותיו וכישלונותיו של הילד.

לעתים ההורים רואים את הילד רק דרך הישגיו בבית הספר.
חשוב לזכור כי הישגים לימודיים אינם משקפים את מכלול אישיותו ויכולותיו של הילד.
כל אחד מילדנו הינו בעל ייחודיות, כישורים וחוזקות בתחומים שונים: חברה, ספורט, אומנות, נגינה, יצירה, נדיבות נתינה. הילד הינו עולם ומלואו.

בימים הקרובים, כשילדכם יגיע הביתה עם התעודה, מומלץ להיעזר בה כמנוף לדיאלוג עמו.
שיחה על התעודה עשויה להיות הזדמנות חשובה להרחבת הפתיחות, הקרבה וההקשבה.
ניתן לשוחח עם ילדכם ולנסות יחד להבין:
• מהי הרגשתו כשהוא מסתכל על התעודה?
• מה היעד שאותו הוא מעוניין להציב לעצמו, ומה עליו לעשות כדי להשיגו?
• במה הוא חושב שהתקדם?
• במה הוא ממש גאה?

חשוב להתייחס בהערכה להישגיו ובנועם לכישלונותיו.
ברגעים אלו ילדכם זקוק למלוא האהדה והתמיכה שלכם. חשוב לו לדעת שאהבתכם אליו איננה תלויה בהישגיו ובציוניו.

ולכן:
1. חפשו את הדברים החיוביים! אתרו את נקודות האור- והאירו אותן בגדול! התייחסו והעניקו חשיבות לדברים החיוביים בתעודה, תמיד יש כאלה, הערות חיוביות של אחד המורים, התקדמותו אפילו במקצוע ספציפי אחד.
חשוב שההתייחסות להישגיו הנכשלים לא תהיה מעמדה שיפוטית, מאשימה וביקורתית.
2. הבעת כעס ורגשות קשים לא יועילו לילד ויגרמו לו לחוש לא נאהב, יערערו את היחסים בינכם, ואף לא תנו בידיו כלים להתמודד באופן מועיל עם הכישלון.
ילדים אינם נכשלים ללא סיבה. אם ילדם מתקשה- בדקו מדוע, וכיצד ניתן לעזור לו.
3. חשוב שהילד יבין שהשקעתו בלימודים אינה עבור הוריו אלא משימתו שלו, והינה באחריותו. לכן, מומלץ להימנע ממתן פרסים על הצלחות, או להעניש על כישלונות.
4. אל תשוו בין השיגי ילדכם.
כל ילד הינו יחיד ומיוחד, וכך צריך לראות אותו.

ילדכם הוא הרבה יותר מהישגיו הבאים לידי ביטוי בתעודה: בכל ילד יש חוזקות וכישורים.
מצאו את הכישורים המייחדים את ילדכם. עודדו, התלהבו, קדמו, התפעלו והאמינו בו.

ילד הגדל עם אמונה ביכולותיו ובכישוריו יהיה לו האומץ לנסות גם כשקשה, מפחיד, וכאשר אינו מצליח הוא לא יתמוטט גם כשהוא ייפול, ולא ירים ידיים כשהוא יכשל, כי הוא יכיר את כל הכישורים האחרים שבו, והם יאפשרו לו להאמין בעצמו, להמשיך לנסות ואף להצליח.

ניטעו בילדכם תקווה ואמונה.
אם אנחנו נאמין בילדנו, הם יאמינו בעצמם.

דליה עיני
מדריכת הורים בהתמחות בהורות לילדים עם הפרעת קשב, מטפלת זוגית ומשפחתית.

"ילד דווקא"
על מאבקי כוח בין הורים וילדים:
כמה פעמים מצאתם את עצמכם מנהלים וויכוחים ומאבקי כוח אינסופיים עם הילדים שלכם ?
הרבה הורים מרגישים שהם כל היום רבים עם הילד שלהם, שיצחצח שיניים, שיסייע במטלות הבית, שילך לישון, שיסדר את הצעצועים...

בתחושה שלנו הילד עושה לנו "דווקא", אך כדי להיאבק צריך שותף. דבר אחד בטוח - במאבקי כוח אין מנצחים!!! מאבקי כוח מתרחשים כאשר הורה והילד נאבקים אחד בשני בשליטה על הכוח להחליט, לקבוע ולנצח.
לפעמים מרגיש לנו שכשאנחנו צועקים או מענישים, אנחנו פותרים את הבעיה, אך זה לא כך. הבעיה לא באמת נפתרה והניצחון במאבק לא נותן מענה למקור הבעיה ולא מלמד את הילד לשתף פעולה עם הוריו.
בית שמתקיימים בו מאבקי כוח הוא בית שמרגישים בו אווירת מלחמה.
ילד שנמצא במאבקי כוח, הוא ילד שמרגיש פעמים רבות מושפל, כועס ומובס.
ילדים אשר מנהלים מאבקי כוח פיתחו השקפת עולם כוחנית. בחוויה שלהם הם חייבים להילחם ולנצח.
הם בוחרים לקלל, להרביץ, להתחצף, לעשות "דווקא" או להתנהל בכל דרך אחרת שלילית, שתאפשר להם להרגיש חזקים.
כאשר ההורים נוקטים בעונשים או בצעקות, הם רק מחזקים את השקפת עולמו של הילד שבבית הזה פותרים בעיות בכוח ואז הילד מחריף את המאבק מול הוריו.
מאבקי הכוח יכולים להיות בצורה גלויה. לדוגמה: כאשר מבקשים מהילד לעשות משהו והוא אינו עושה זאת כדי להכעיס את ההורים או כאשר הוא דורש באופן כוחני שהדברים יעשו באופן ובזמן שהוא רוצה על ידי צעקות .
בחוויה של הילד הוא מרגיש שרק אם יניע את הסביבה לעשות כרצונו, תחושת הערך העצמי שלו מתקיימת.
כמו כן, מאבקי כוח יכולים להיות בצורה סמויה. לדוגמה: כשהילד בוחר לשתוק, מתעקש, "מתבצר" בעמדתו, מנסה להתחמק על ידי אמתלה של כאב, קושי וכו' ...
חשוב לדעת שצעקות ואיומים שלכם, ההורים, משולים להוספת עצים למדורה בוערת. כאשר אנחנו "יוצאים מהכלים" ומאבדים שליטה, הילד מבין שיש לו המון כוח, והוא ממשיך בכוח זה, כדי להשיג את מבוקשו.
כדי להימנע ממאבקי כוח צריך לנסות ולהבין את שורש הבעיה ולהסכים לשנות את התקשורת בבית.
אז מה ניתן לעשות כדי לא להיכנס ולצאת ממעגל מאבקי הכוח?
* האחריות לצאת מהמאבק מוטלת עלינו, המבוגרים.
שאלו את עצמכם, האם המטרה שלכם היא שהילדים שלנו יקשיבו לנו בכל מחיר כי אנחנו "הקובעים"? חשוב לדעת שגישה זו היא בעלת מחירים כבדים, שמשמעותם פגיעה ביחסים עם הילד ובילד.
הדבר החשוב ביותר הוא לבסס תשתית טובה ליחסים בינינו, ההורים, לבין ילדינו.
אלפרד אדלר – מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, טען: "אי אפשר לנצח ילד או לרכוש את שיתוף הפעולה שלו תוך כדי מלחמה".
* חשוב לחזק את הקשר באמצעות יחס אישי, הקשבה, שיתוף, עידוד, שיתוף פעולה והבעת אהבה ללא תנאי.
* תאמו ציפיות מראש: לרוב אנו נוטים להיות תגובתיים לסיטואציות שנוצרו.
חשוב ליזום שיחה עם הילד בזמן רגוע כדי למצוא פתרון ביחד ולבנות הסכמים משותפים.
*חשוב לאפשר בחירות בתוך מסגרת האפשרויות.
*נהגו בכבוד הדדי – חשוב להבין שהילדים פועלים למען עצמם ולא נגדנו!
לפעמים צריך לשים את הכעס / העלבון בצד כדי להתפנות ולהבין מה מנסה הילד להשיג, מה המטרה שלו.
אנחנו, ההורים, יכולים לכוון אותו, לסייע לו ולהציע לו דרכים חלופיות ולגיטימיות להשגת מטרתו.
האחריות על השינוי באווירת הבית מוטלת עלינו, ההורים.
היו קשובים לילדיכם. זיכרו כי במאבקי כוח אין מנצחים, אבל המחירים שאנחנו, ההורים, וילדינו משלמים במערכת היחסים המבוססת על מאבקי כוח, הינם כואבים ומשמעותיים.
דליה עיני
מדריכת הורים בהתמחות בהורות לילדים עם הפרעת קשב,
מטפלת זוגית ומשפחתית.

מפגש אחרון של סדנת הורים לילדים עם הפרעת קשב ולקות למידה, בבי"ס המסורתי.

היה מפגש מאוד מרגש עוצמתי.
בקבוצה נוצרה פתיחות, שיתוף, ותמיכה הדדית בין ההורים במהלך המפגשים, ואף חברויות.

ההורים יזמו ואירגנו ארוחה מגוונת וחגיגית.
כל המשובים מההורים היו מרגשים מאוד, ויצאתי בהרגשה נהדרת, שחיזקה את הצורך כמה סדנאות אילו חשובות ומועילות.
משתפת פה את בחלקן:

ליל הסדר השנה יכול להיות אחרת!

ליל הסדר הוא ערב חגיגי, כולנו - משפחה וחברים מתאספים יחדיו לקריאת ההגדה ולארוחה החגיגית.

עבור הרבה ילדים עם לקות למידה והפרעת קשב והוריהם, שמחת החג מהולה בחששות מהמפגש המשפחתי.

עבור ילדים עם הפרעת קשב, ליל הסדר עלול לגרום להצפה של גירויים ועימם העצמה של הסימפטומים המאפיינים הפרעת קשב, כגון: חוסר שקט, הפרעות, קושי בדחיית סיפוקים, אימפולסיביות ועוד.

הילד נחשף לאנשים שהוא לא בהכרח מכיר ושאינו פוגש אותם ביומיום.

הארוחה מתאפיינת בהרבה רעש והמולה סביב השולחן והוא נדרש להמתנה ארוכה ומתמשכת כדי להתחיל לאכול.

כמו כן, ילדים עם הפרעת קשב הם ילדים מאוד תוססים ונוטים להשתעמם מהר ואין להם סבלנות לטקסטים ארוכים, והציפייה מהם אמורים לקרוא מההגדה יוצרת אצלם לחצים ומתחים רבים.

פעמים רבות, הם מרגישים במהלך עריכת "הסדר" שהם ננזפים, על כך שהם מרעישים, מפריעים, ומשתוללים.

ניתן להקטין את המתחים והלחצים בערב פסח אם נתארגן מראש ניקח בחשבון את הקשיים של הילדים שלנו עם הפרעת הקשב:

* ערכו שיחה עם ילדיכם, שתפו אותו בחשיבה ובתכנון ליל הסדר.

הנושא של שיתוף הילדים בתכנון ובביצוע ערב ליל הסדר חשוב ביותר.

תנו לילדיכם אחריות בהכנות לקראת ליל הסדר וכן בזמן הארוחה עצמה. כשילד מקבל אחריות אישית, זה מחזק את תחושת הערך והדימוי העצמי, המסוגלות ואת תחושת השייכות שלו.

* בדקו וחשבו איתו מה יסייע לו להרגיש רגוע ושותף בזמן קריאת ההגדה.

אם ילדכם תנועתי יתר על המידה, דאגו לייצר עבורו סיטואציות של תנועה במהלך ארוחת החג כמו: לבקש ממנו לסייע מדי פעם להביא דברים לשולחן.

* דאגו שתהייה מנה חלופית שאותה ילדכם אוהב, (במידה אתם יודעים שילדכם בררן לגבי אוכל ואינו אוהב את הארוחה המיוחדת של החג).

* שאלו את הילד מראש אם הוא רוצה לקרוא מההגדה.
במידה והוא אינו רוצה לקרוא - אל תלחצו עליו. זה רק יוסיף למתח ולחששות שכבר יש לו.

אם הילד רוצה לקרוא מההגדה, בחרו איתו קטע קצר שאותו הוא יקרא, ותרגלו איתו לפני.

אם הילד אינו רוצה לקרוא, חשוב ביותר שתעדכנו את מנחה הסדר כדי שידלג עליו. אל תביכו אותו בניסיון
לשכנע אותו לקרוא מול כולם.

* במידה ואתם מגיעים להתארח, נסו להקדים במעט ( לא שעות לפני, כי זה מכביד עליכם ועליו). כך יקל על ילדכם להיחשף בהדרגה לכמות האנשים הגדולה ולסביבה רועשת.

* כדאי שגם אתם וגם הילד תנוחו לפני הנסיעה/ליל הסדר. כך תהיו גם אתם וגם ילדכם סבלניים ורגועים יותר.

* ילדים רבים מתקשים לחכות בזמן קריאת ההגדה עד שמגיעה הארוחה, לכן רצוי שלא ישבו רעבים לשולחן. אפשרו להם לאכול לפני הסדר.

נהלו, אל תגררו, תחזיקו מיקוד שליטה פנימי, גם רגשית וגם מעשית.

וגם ברגעים שנתפסים עבורכם כמביכים, קחו נשימה עמוקה, האמינו בעצמכם, זכרו שאתם הורים טובים, שילדכם לא עושה לכם דווקא. זכרו שהפרעת הקשב שלו מנהלת אותו פעמים רבות.

האמינו בהם! שימו זרקור על החוזקות של ילדכם, והעצימו אותם.

זכרו שלא פשוט להם והם זקוקים לאהבה והעידוד שלכם ולקבלתם ללא תנאי.

נסו להגיע לסדר, כמה שניתן רגועים, ופחות מתוחים.

אתם המודל לילדכם!
הורה רגוע מסייע לרוגע של ילדו.

חג פסח שמח ומהנה!

דליה עיני
מדריכת הורים בהתמחות בהפרעת קשב, מטפלת זוגית ומשפחתית

הורות לילד עם הפרעת קשב

הורות מביאה עימה רגעי אושר רבים, צמיחה והתפתחות, אך הינה משימה לא פשוטה ובעידן הנוכחי אף הופכת להיות מאתגרת יותר.

כתבה שלי שהתפרסמה. בעיתון: "זמן מבשרת"

בחברה שלנו איכות ההורות נמדדת על פי התנהגותו של הילד והישגיו.
הפנטזיה ההורית שלנו , עוד לפני שהפכנו להורים, היא להיות ההורה המושלם, לילד המושלם שייוולד לנו. כשנולד לנו ילד עם הפרעת קשב, פעמים רבות פנטזיה זו מתנפצת.

הפרעת קשב, הינה הפרעה "שקופה" , כאשר לסביבה ולהורים קשה לזהות אותה.

פעמים רבות, אצל ילד עם הפרעת קשב, הקשיים ניכרים כבר בינקות.
הורים מדווחים על ילדיהם כתינוקות שהתקשו להירדם, ישנו מעט מאוד, כל דבר העיר אותם, בכו המון והתקשו להירגע.

הורים לילד עם הפרעת קשב, מסתובבים פעמים רבות עם תחושה של תשישות ורגשות אשם – "אני לא מצליח להיות ההורה שרציתי", " לא מצליח להרגיע את הילד שלי".

הורות לילד עם הפרעת קשב היא ייחודית ומאתגרת בהיבטים רגשיים ומעשיים ומזמנת להורה התמודדויות רבות:

בפאן הרגשי: עומס רגשי גדול ותחושת חוסר אונים, הגורמת להתשה. ההורים מתמודדים במהלך היום עם הקונפליקטים של הילד בתחום הרגשי, החברתי, הלימודי וההתנהגותי. ההורה נדרש לניהול משברים לאורך היום.

התנהגות: ילדים עם הפרעת קשב פחות צייתנים, מתקשים בדחיית סיפוקים ונוטים למצבי רוח משתנים. הם מתקשים לקבל חוקים וגבולות ותגובות הכעס שלהם, פעמים רבות מלוות
באלימות מילולית או פיזית, בהתקפי זעם או בהימנעות מלבצע פעולות שנדרשות מהם.

בפאן המעשי: ילדים עם הפרעת קשב זקוקים פעמים רבות לעזרה ולהכוונה בהרבה מאוד דברים. ההורים נדרשים להוות פונקציה מארגנת עבורם.

הדימוי ההורי של ילד עם הפרעת קשב נפגע לרוב בשל הביקורת שהוא חווה מהסביבה, הגורמות לו רגשות אשם ותסכול.

הכרת, הבנת וקבלת הפרעת הקשב של הילד על ידי ההורה הינו תהליך.
פעמים רבות, תחילת התהליך מלווה בכעס, הכחשה, האשמה, כאב עד לשלב של ההכרה והקבלה והיערכות למסע משותף להתמודד ולסייע לילד עם הפרעת הקשב.

יש לציין כי תהליך העיבוד שונה מהורה להורה וממשפחה למשפחה בקבלה ובהשמה.

ישנן מספר סגנונות התמודדות הורית עם העובדה שלילד שלי ישנה הפרעת קשב:

* גם אני הייתי ילד כזה והסתדרתי.

* האשמה עצמית- אני אשם, כי הפרעת קשב הינה גנטית והוא ירש זאת ממני.
סגנון זה יכול להוביל הורה לשני תגובות :

ההורה שמוכן לעשות הכל כדי שהילד שלו לא יעבור את אותו מסע של קושי שהוא חווה כילד ואז ההורה מנסה להתגייס ולהעניק כל מענה כדי לסייע לילדו.

הורים אחרים בוחרים להתכחש לכך שלילד יש הפרעת קשב, כי קשה להם לשאת את המחשבה על מה צפוי לילדם מהניסיון שלהם כילדים ואז ההתגובה היא התכחשות והתעלמות.
* ההורה הדורש- לא מוותר לילד ומעמיד גבולות נוקשים כי רק חינוך נוקשה יצליח לעזור לילד להתמודד עם מה שהוא תופס כעצלנות .

* הזדהות יתר: ההורה שמבקש מעצמו ומהסביבה לוותר לילד עם הפרעת הקשב, כי גם ככה קשה לו.

הקשיים של ילד עם הפרעת קשב משפיעים מאוד על היחס בין הילד לבין ההורה.

מצד אחד, ההורים מלווים את הילד בדריכות ובחשש , רגישים לכל ביטוי תסכול, חווים את הפגיעות שהוא חווה בסיטואציות שונות בבית או בביה"ס מהסביבה וזה גורם להם להרגיש כאב, צער ודאגה.

מצד שני, הילד עם הפרעת הקשב מזמן הרבה אתגרים בכל התחומים שמשפיעים רגשית על ההורה ומשפיעים על התגובות שלו.

כל זה גורם להורה להרגיש מוצף ומותש, חרד, לחוץ, עצבני, ספקן, חסר סבלנות ונמנע מלהתעמת או להיות בקשר עם הילד.

מחקרים מוכיחים כי היחס של המשפחה לילד עם הפרעת קשב הינו מרכיב קריטי בהפרעת הקשב של הילד. כך, גם הילד יתפוס את הפרעת הקשב שלו, את תחושת המסוגלות שלו ואת היכולת שלו להתמודד עם הפרעת הקשב שלו.

כדי לסייע לילד עם הפרעת הקשב, חשוב לשקם את האמון של הילד בעצמו ולבנות מערכת יחסים טובה הדדית בין ההורה לבין הילד.

חשוב להביו את והמאפיינים *של הפרעת הקשב המייחדים את הילד עם הפרעת הקשב וההשפעה איפה/איך/מתי ורק אז ניתן לסייע.

*הורה רגוע – ילד רגוע – נסו להגיב בצורה שקולה ורגועה. נסו לזהות מה הדבר אשר הילד שלכם עושה אותו, שמוציא אותכם ממצב של שליטה והתגובה הופכת להיות לא מווסתת, לחוצה ולא מותאמת. חשוב לדעת שהלחץ שלכם והתגובות שלכם משפיעות ומעצימות את הלחץ של הילד. הורה רגוע יכול לסייע לילד שלו להירגע.

* חשוב להבין : זה לא נגדכם * – יש לילד קושי אמיתי., הוא לא עושה לכם דווקא.

נוכחות הורית תומכת ומסייעת לילד להתמודד עם הקשיים שהוא חווה.

חשוב לשים זרקור על הצלחות כדי לחזק את הביטחון העצמי, את המסוגלות העצמית ואת האמונה של הילד עם הפרעת קשב בעצמו.

דליה עיני מדריכת הורים מומחית להורות לילדים עם הפרעת קשב, מטפלת זוגית ומשפחתית.

פורים - ילדים ותחפושות:

הילד החליט ברגע האחרון לא להתחפש? נזכור שהן החג והן התחפושות, צרכים להיות בגדר חוויות חיוביות עבור ילדינו ולא משימה שיש לבצעה.
כתבה שלי שהתפרסמה בעיתון: "זמן מבשרת":

חג פורים מתקרב ואוטוטו הוא כבר כאן!

ברוב הבתים החג מזמן אווירה של התרגשות, שמחה והכנות רבות.

שבועות לפני חג פורים נערכתם לרכוש לילדכם את התחפושת שילדכם בחר, או בחרתם אותה עימו יחדיו. לשם כך הקדשתם זמן, מחשבה וכסף.

אך, לעיתים, כשמגיע היום הגדול, ישנם הורים שמגלים שילדם מסרב ואינו מוכן בשום פנים ואופן ללבוש את התחפושת.

סירובו של הילד יכול לפגוש אותנו ההורים, לעיתים, בתחושה של חוסר אונים, חוסר הבנה וכעס כלפי הילד.

חשוב להבין שחג פורים מאופיין בשינויים בהרגלים, במוסכמות ובשינויים בגבולות שהילדים מכירים. כמו כן, הדמיון והמציאות מתערבבים, בחג זה במיוחד.

ישנם ילדים שהשינויים המאפיינים את החג והתחפושות סביבם למישהו/משהו אחר, יוצרים אצלם פחד.

לעיתים, ילדים אלו יסרבו להתחפש או אפילו יחששו להסתובב במקום בו יש אחרים מחופשים.
חשוב להבין שהפחד של הילדים תואם התפתחות.

בגילאים הצעירים, מתחת לגיל שלוש, ילדים עלולים לפחד כשהם רואים ילדים/אנשים מחופשים.

גם רעשים של נפצים, רעשנים וכן כל ההמולה שהחג הזה מביא עימו עלולים ליצור אצלם רתיעה, הימנעות ואף היסגרות ופחד בשל טשטוש הגבולות בין המציאות לדמיון.

בגילאי שלוש עד שש, הדמיון מתפתח מאוד ואז ילדים חשים פחד מ"רשעים", מפלצות, גנבים וכדומה.

מגיל 6 ומעלה נכנס העניין החברתי. ילדים בוחרים להתחפש לדמויות מסדרות טלוויזיה, זמרים, שחקנים ואנשים פופולריים אחרים.
בדרך כלל בגיל זה הילד שמח לבחור את התחפושת שלו ואף מצפה ללבוש ולהסתובב איתה, בימי החג ולא רק במסגרת החינוכית.

לעיתים, גם בגיל זה ישנם ילדים שבוחרים לא להתחפש ממבוכה או מביישנות. למרות שרוב הילדים מתחפשים, ישנם ילדים רגישים יותר המתקשים להשתטות ואף נבוכים מכך.

זה מאפיין בעיקר ילדים גדולים יותר ומתבגרים או ילדים שהם ביישנים באופיים. לעומתם, ישנם ילדים שרגישים לאלמנט ההתחברות אל ההתחפשות ומעדיפים להימנע ממנה.

בקרב ילדים צעירים יותר, ישנם ילדים עם רגישויות חושיות, שהתחפושת עלולה לגרום להם חוסר נעימות או אפילו להציק להם.

בגיל ההתבגרות, חלק מהמתבגרים בוחרים בעיקר באביזרים שונים ולעיתים בוחרים בתחפושת פרובוקטיבית וישנם מתבגרים אשר בוחרים לא להתחפש כלל, כחלק מלחץ חברתי או מחשש מתגובתם של קבוצת השווים, שאליה הם משתייכים.

אז מה ניתן לעשות כאשר הילדים מסרבים להתחפש בפורים?

1. להיות אמפתיים ולהבין את פחדיו של הילד ולנסות לברר בצורה נעימה מדוע הוא מסרב להתחפש. חשוב לא לכפות על הילד להתחפש וכן לא לכעוס, למרות האכזבה והצפייה שלנו כהורים.

העניקו לילדכם את הלגיטימציה שזה בסדר לא להתחפש.

2. להביא את התחפושת לגן/ מסגרת החינוכית ובכך לאפשר לו להתחפש במידה וישנה את דעתו.

חשוב שאנו, ההורים, נזכור שהן החג והן התחפושות, צריכים להיות בגדר חוויות חיוביות עבור ילדינו ולא משימה שחייבים לבצעה. לכן חשוב שלא להילחץ ולא ללחוץ על הילדים.

במידה והילד בוחר לוותר על התחפושת, חשוב לקבל זאת בהבנה ולהנות ביחד משאר הדברים המאפיינים את החג, כגון משלוחי מנות, זמן איכות, אווירה נעימה ושמחה, היכולים לזמן לכם כמשפחה מקור להנאה ולכיף.

דליה עיני
מדריכת הורים בהתמחות בהורות לילדים עם הפרעת קשב,
מטפלת זוגית ומשפחתית

התרגשתי ושמחתי מאוד להתחיל אתמול בערב, את המפגש ראשון של הדרכת ההורים, לילדים עם הפרעת קשב ולקויות למידה, בבית ספר: המסורתי בירושלים.

בבית ספר המסורתי מתקיימת זו השנה השניה, התוכנית לקויות ללמידה של משרד החינוך, בה ניתנים מענים לתלמידים, מורים והורים בנושא הפרעת קשב ולקויות למידה.

מרגש אותי כל פעם מחדש, לפגוש בסדנאות, הורים מעורבים, שחשוב להם להשקיע וללמוד, כיצד להתמודד נכון ויעיל, עם האתגריים שהפרעת הקשב מזמנת לילדם ולהם כהורים.

היה ערב נעים מאוד, שאופיין בפתיחות רבה, שיתוף, היוועצות ותמיכה הדדית של ההורים, ששיתפו באתגרים שעימם הם מתמודדים ביום יום.

מחכים למפגשים הבאים.

"אני אף פעם לא אצליח"

לכולנו יש מידי פעם מחשבות שליליות.

למחשבות שלנו, החיוביות והשליליות, יש יכולת רבה מאוד להשפיע על נקודת המבט שלנו בנוגע לאירועים בחיינו. המחשבות שלנו במידה רבה יכולות לקבוע את ההתייחסות שלנו לחיים לפי האופן שבו אנו מפרשים את המציאות.

כתבה שלי שהתפרסמה בעיתון: "זמן מבשרת":

מחשבות שליליות הן אוטומטיות.
הם פשוט מופיעות וקיימות כל הזמן.
לילדים ולמבוגרים עם הפרעת קשב, תדירות מחשבות אלו גדולה יותר וקיימת אצלם נטייה לחשיבה פסימית.

מחשבות שליליות משפיעות על איכות החיים, על הדימוי העצמי ועל המוח. לאורך זמן נוצרת תפיסת עולם של חוסר מסוגלות עצמית ותחושת ערך עצמי נמוך, אשר משפיעה על ההתנהגות ויוצרת מצב של נבואה המגשימה את עצמה.

המסרים השליליים הרבים שמקבלים ילדים עם הפרעת קשב מהסביבה והמשפחה, גורמים להם לתחושת מסוגלות נמוכה ופוגעים בדימוי העצמי ובערך העצמי.
מסרים אלו גורמים להם לראות את עצמם ואת העתיד באור שלילי.
המחשבות השליליות מלוות אותם לאורך חייהם ומשפיעות על מצב רוחם, על התחושה הפנימית וכן על התנהגותם.

ילדים עם הפרעת קשב מייחסים לכישלונות שלהם בצורה מחמירה ואת הצלחותיהם הם מייחסים למזל ולא ליכולות האמיתיות שלהם או להשקעה שהם השקיעו על מנת להצליח.

פעמים רבות קיים בהם החשש, שאם הם יצליחו, הציפיות מהם יגדלו.
הם חוששים לאכזב את הסביבה ואת עצמם פעם אחר פעם ולכן פעמים רבות הם ינהגו בהימנעות או בחוסר תקווה לגבי עתידם והמחשבות השליליות מנהלות אותם.

כשהאדם תופס את עצמו כלא יוצלח, כחסר מסוגלות, כלא חכם מספיק, כלא אמיץ, כחסר יכולת – לפעמים לפני שניסה – הוא מכניס את עצמו למעגל שקשה לצאת ממנו ופוגע במיצוי היכולות שלו ובאיכות חייו.

דפוסי חשיבה שליליים הם מחשבות חוזרות שאינן יעילות. הן אינן משרתות כל מטרה אמיתית ומייצרות רגשות שליליים ישירים, המהווים השתקפות של המחשבות והרגשות בגוף.

ברגע שלומדים לזהות דפוסי חשיבה אלו כשהם מתרחשים, ניתן להתחיל לבחור כיצד להגיב.

דפוסי החשיבה השלילית הנפוצים ביותר כוללים:

חשיבה בשחור ולבן: אין גוונים של אפור. הכללה - הכל טוב או שהכל רע.

צריך ומוכרח: דרישות מוגזמות ולא הגיוניות מעצמנו ומאחרים.

הכללת יתר: לקחת אירוע אחד מהעבר או ההווה ולהשליך מתוכו על כל אירוע נוכחי או שיהיה בעתיד.

תיוג: לצאת בהצהרות כלליות על עצמנו או אחרים בהתבסס על מקרה בודד.

הגדלה והקטנה: הגדלה של תכונות חיוביות של אחרים והקטנה של תכונות חיוביות של עצמנו.

פילטר מנטלי: לראות רק את השלילי ולהתעלם מהחיובי.
כמו כן יש להם נטייה להכליל ו"לצבוע" את הכל במונחים של: "תמיד", "אף פעם" "כולם" או "אף אחד".

לדוגמה: הילד חוזר מבית הספר ומספר: אף אחד לא שיחק איתי היום בהפסקה, כאשר בודקים איתו ספציפית מגלים, שזה לא מדויק, והיום הפסקות שכן שיחקו איתו.
הנטייה היא לראות את חצי הכוס הריקה ולהתמקד בשלילי.

דוגמה נוספת: הלכתם עם ילדים ליום כיף, הילד נהנה מאוד מכל הפינוקים והבילויים, ואז בסוף היום הוא מבקש שתקנו לו עוד ממתק, ואתם מסרבים.
באותו הרגע הוא זוכר רק את הדבר שאותו סירבתם לקנות, ואז הוא מטיח בכם "בכלל לא היה כיף היום, איזה הורים גרועים אתם, עשיתם לי היום רק רע".

גילוי עתידות: לצפות לתוצאה הגרועה מכל מצב.

קריאת מחשבות: להאמין שאתה יודע מה חושבים אחרים – בלי שסיפרו לך.

חשיבה עם הרגשות: להאמין שרגשות משקפים את האמת, בלי לבדוק אותם.

הדבקת תוויות: להדביק תווית שלילית לעצמך או למישהו אחר.

כדי לשנות את המעגל של מחשבות שליליות, חשוב ללמד את הילדים להסתכל על הדברים החיוביים שקורים להם ולהעצים אותם.

*בקשו מהם להגיד שני דברים חיובים לפחות שקרו להם באותו יום.

*חשוב לסייע לילדינו ליצר מחשבות חיוביות, כמטרה להתרגל ולחשוב חיובי.

*לנסות לעזור להם לראות את חצי הכוס המלאה.

הוו מודל עבור ילדכם: חישבו חיובי והפכו הערות שנאמרים בדרך שלילית למשפטים שיאמרו באופן חיובי.

למדו את ילדיכם להעביר את הזרקורים אל החיובי. עודדו את ילדיכם לחשיבה חיובית.
חשיבה חיובית היא האמונה אשר מובילה להישגים והצלחה.

המח וקשריו משתנים על ידי חזרתיות , כך שאם כל יום לפני השינה שומעים משהו חיובי, לאט לאט עם הזמן, הדפוסים החיוביים מוצאים לעצמם דרך לתוך מוחנו. דפוסים חיוביים הם הדרך לחיות חיים מלאי עוצמה.