ג'ון גי'קובס- טיפול רגשי - גופני

הגעתי לאימון טאייקוונדו טעונה – המאמן ישר קלט אותי.
מה קורה? שאל
"אני כועסת" עניתי
"סבבה". אמר. "בואי ניקח את הרגש הזה ונתעל אותו לאימון".
בנינו תרגיל שכלל סדרה של אגרופים ובעיטות והאימון התחיל.
דקות ארוכות הכיתי באגרופים ובעטתי בלאפות שמיועדות לכך
( אביזר אימונים שמאפשר להרגיש את האימפקט של התנועה)
דמיינתי שאני מעבירה דרך התנועה את הכעס
ולאט לאט האינטנסיביות הרגשית הלכה והתמסמסה.
אלא, שככל ששכבת הכעס הלכה והתפוגגה הבנתי שהכעס
רק ממסך חוויה ש"מחזיקים אותי מהגרון" (מטאפורית).
ברגע שהמללתי לעצמי את החוויה כבר הכל היה לי יותר ברור.

בקשתי שנעשה סימולציה פיזית כדי לשחרר אתת התחושה סומטית
כשהמאמן מחזיק לי את הגרון ואני צריכה להשתחרר.
באותה הזדמנות התרעננו על 3-4 דרכים קלות ויעילות
להשתחרר מלפיתה כזו.
ברגע שהגוף השתכנע שאין בעיה להשתחרר הכל נרגע
וכל מה שנותר היה לתרגם את תחושת השחרור לסיטואצית החיים.

אני משתפת אתכם באימון הזה כדי להמחיש את ההבדל
בין רגש לחוויה וכדי לחזור ולחדד שהחוויה היא זו שצריך להגיע אליה
ושהיא תמיד מצויה בתוך הגוף.
בנוסף, בטיפול, כשאדם חוזר לזיכרון סיטואציה בעבר, לפעמים עולה
צורך פיזי ספונטני להשלים תנועה שבזמנו לא התאפשר לבצע אותה.
למשל , כשאנשים נזכרים במצבים בהם הגוף זוכר צורך או רצון
להגן על עצמם או להגיב פיזית כמו להניף יד או לבעוט ולא עשו זאת בזמנו.

במרחב הטיפולי אפשר להשלים את התנועה באוויר או על לאפה
וגם הדמיית התנועה תעשה את העבודה ברוב המקרים.
מבחינת הגוף, ביצוע התנועה, גם אם "בכאילו"
משלים את החוויה שנקטעה
ולאחר מכן הרבה יותר קל לשחרר אותה גם רגשית.

היופי בטיפול רגשי סומטי הוא שהעבודה היא דו כיוונית.
לפעמים זו העבודה הרגשית שמשחררת את הגוף
ולפעמים דווקא הפעלה של הגוף משחררת את הרגש.
הם כל כך קשורים זה בזה שהתייחסות לאחד אוטומטית משפיעה על השני.
ההדרכה הפנימית תמיד יודעת לכוון אותנו למה שנכון לנו
בכל נקודת זמן.
פלא אמיתי! 💙

עוד על טיפול רגשי סומטי בלינק הזה:
https://hiburim.ravpage.co.il/TipulSomati?ref=FB

*התמונה מאימון אחר

www.hiburim.org
052-3523160

הרצאת טד מצוינת של ד"ר בראד פנסטיל (16 דק)
שמסבירה בגובה עיניים ובהומור
למה הפתרון לכאב, חרדה וסימפטומים אחרים
נמצא במערכת היחסים עם תחושות גוף
ולא בהסברים וסיפורים שבאים מהראש.

מצורף תרגום נקודות מרכזיות ברוח הדברים (לא מילולי)
מומלץ להיכנס להקשיב לכל ההרצאה.

היום אנחנו מתחילים להבין שכאב וחרדה הן אזעקות מהמוח לגוף
שמטרתן להגן עלינו.
מערכת העצבים האוטונומית (המוח הפרימיטיבי) מנהלת הכל
ואין לנו עליה שליטה.
מטרתה האחת והיחידה היא לשמור על הגוף חי, בטוח ומוגן.
המערכת הזו לא מבדילה בין סכנת חיים פיזית
כמו כשרודפת אחרינו חית טרף לתשלום השכירות או בעיות במערכות יחסים.
כשהחלק הזה מזהה סכנה יש לו תגובה אחת
והיא לשלוח מסרים של אזהרה (הגנה) לגוף. ( תחושות לא נעימות וסימפטומים)

אם זו סכנה קטנה כמו טריקת דלת המערכת מאזנת את עצמה חזרה.
אם זה משהו מתמשך, בפרט אם יש לכם זיכרון של תחושות לא נעימות דומות מהעבר, נכנסות מחשבות שליליות ודאגות סביב התחושות הלא נעימות
מה שגורם למוח לשלוח עוד מסרי אזהרה לגוף וחוזר חלילה.
כך נוצר מעגל סגור שלילי שמגביר את עצמו.

הבעיה היא שמעגלי המוח האלה לא מתרחשים בחלק החושב של המוח
שלו כך היה הייתם חושבים את דרככם החוצה מהמצב.

ברפואה גוף-נפש מתרחקים מהסיפור שספרתם לעצמיכם
בשעה שניסיתם להבין מה קורה אתכם
ובמקום זה אנחנו פונים אל הגוף
כי שם נמצאת השפה של מערכת העצבים האוטונומית.
החלק הזה של המוח לא לומד באמצעות קריאת ספרים
או הקשבה להרצאות הוא לומד באמצעות התנסות, חוויה וחזרתיות.

אז במקום לברוח מהתחושות האלה אנחנו מלמדים אנשים
איך לנוע אל התחושות ואיך לעשות משהו אחר איתם במקום פחד.
אנחנו מלמדים את המוח הרגל חדש באמצעות תרגילים חווייתיים
שמלמדים את הגוף לחוות ביטחון.
אי אפשר לחשוב או לדבר את עצמך לתחושת ביטחון.

כשאתם אומרים לעצמיכם "אני בסדר, הכל טוב"
המוח הפרימיטיבי שומע ג'יבריש. הוא לא מדבר אנגלית .
הוא מדבר שפה אחת והיא שפת הגוף.
כל היום הוא מקבל ושולח מסרים אל הגוף וממנו.
אנחנו משתמשים במסרים גופניים לשלוח מסרי רגיעה לגוף
באמצעות תרגילים המחזקים את מערכת העצבים הפרה-סימפטטית
האחראית על החזרת הגוף לרגיעה.

לנסות לשלוט במוח באמצעות המוח זה בערך כמו לנסות לתפוס ערפל.
אם אתם רוצים לשלוט במוח תפנו לגוף.
ד"ר בראד פנסטיל
https://www.youtube.com/watch?v=Nv-Ol3l4QX4&list=FLFF57Z32PkBkXyFOH926Zzw

תודה ל Doc Tovah ששתפה את ההרצאה והביאה אותה לידיעתי

www.hiburim.org
052-3523160

Chronic Pain and Anxiety: Why Doctors Get It Wrong & How to Hack Your Brain | Brad Fanestil | TEDxCU NOTE FROM TED: Do not look to this talk for medical advice. This talk only represents the speaker's personal views and understanding of pain, the brain, and ...

מעבר להישגי ספורט וביצועים מרהיבים
האולימפיאדה היא גם הזדמנות טובה לדבר על סטרס ולחץ מנטאלי.
במשחקים בטוקיו 2021, בעודה רק בת 24 סימון ביילס המתעמלת האמריקאית
זכורה, כמי שלא חששה לדבר על האתגרים המנטאליים שלה.
כשפרשה מגמר התחרות הקבוצתית בהתעמלות מכשירים אמרה:
"אנחנו חייבים להגן על הראש והגוף שלנו
ולא רק לעשות את מה שהעולם רוצה שנעשה"
הגישה שלה לעצמה ולסיטואציה והפתיחות שלה לדבר על הנושא
הפכו אותה למודל לחשיבות ההתמודדות והטיפול בלחץ נפשי.

השנה ביילס חזרה לתחרויות אחרי טיפול והכנה מנטאליים
ועשתה come back הרבה יותר ממרשים.
"הישגתי הרבה מעבר לחלומות הכי פרועים שלי" אמרה במסיבת עיתונאים
"לפני כמה שנים לא חשבתי שאהיה כאן במשחקים האולימפיים.
אני מאד גאה בעצמי שסיימתי עם 4 מדליות, 3 מהם זהב".
ובזאת היא הפכה למתעמלת האמריקאית העטורה בפרסים הרבים ביותר.

אולימפיאדה זו אמנם דוגמה של לחצים מנטאליים ורגשיים קיצוניים
אבל חשוב לזכור שבריאות מנטאלית ורגשית קובעת גם את התפקוד,
הביצועים וההישגים שלנו בחיי היום יום.
אפשר לטפל!
מומלץ לטפל!
טיפול לא מעיד על חולשה אלא על חוזק.
אין סיבה שנסתפק בפחות ממה שאנחנו באמת מסוגלים.
סיימון ביילס פשוט הוכיחה את זה הלכה למעשה .
כל הכבוד לה!

www.hiburim.org
052-3523160

למה חשוב לזכור שלא חייבים להגיב מיד.

לאתגרי חיים שקשורים להיווצרות מחלה מאפיינים מובהקים.
הם דרמטיים, לא צפויים וגורמים לתחושה ראשונית
של "אין לי מושג מה לעשות עם זה."
מולם נעמדים בגבורה החוסן הגופני והנפשי שלנו
ומנגנוני ההתמודדות שלנו, שמתגייסים לתת קונטרה ראויה
במטרה לבלום עד כמה שאפשר את עוצמת הטלטלה.

בהתחשב בכך שאתגרי חיים לא מתריעים מראש
ובכך שלחוזק החוסן תנודתיות טבעית
החוליה שיש לנו עליה הכי הרבה השפעה
אלה מנגנוני ההתמודדות שלנו.

הקטע עם מנגנוני ההתמודדות הוא
שלמרות שעשינו ק"מ או שניים בחיים
ואנחנו יודעים (תיאורטית לפחות) שניתן לבחור
את אופן ההתמודדות
אנחנו נופלים בפח פעם אחר פעם
וחוזרים על מנגנוני התמודדות לא בהכרח יעילים
שכל חטאם הוא שהם צרובים עמוק במערכת
לפעמים ממש מהילדות.
זו בעיה משום שכילדים היו לנו משאבים פנימיים דלים יחסית
ומעט מאד ניסיון חיים ובכללי מה שמתאים בילדות
לא בהכרח מתאים בבגרות.

כאשר מה שקורה בהווה נקשר אסוציאטיבית עם סיטואציה בעבר
גם אם באופן לא מודע, אוטומטית מופעל
אותו מנגנון ההתמודדות שהשתמשנו בו בעבר, לפעמים כילדים.
זו הסיבה, שבבגרות, לא פעם, גם אם אנחנו מבינים
שאנחנו מגיבים לא פרופורציונלית או בצורה שמזיקה לנו
התחושה היא שאנחנו לא יכולים למנוע את התגובה.

הפתרון הכי טוב במצבים האלה היא השהיית התגובה
כדי להרוויח זמן התבוננות, חשיבה ובחירה.
כשמצליחים ליצור אתנחתא בין האירוע לתגובה
יש יותר סיכוי שנצליח לבחור תגובה
שמשקפת את היכולות שלנו בהווה
וגם משרתת אותנו בכל סיטואציה ספציפית לעניינה.

לא חייבים להגיב על דברים מיד.
"אני אחשוב על זה ואחזור אליך" זו תשובה מצוינת
שמקנה זמן חשיבה.
תנשמו.
קחו לפחות כמה שעות לחשוב על איך אתם רוצים להגיב
במקום לשלוף ולירות מהמותן את הרגיל והאוטומטי.
נצלו את כל ניסיון החיים ואת כל מגוון המשאבים הפנימיים
במקום לירות לעצמיכם ברגל.

בהצלחה!
www.hiburim.org
052-3523160

כל דבר ש"שומרים בבטן"
כל דבר שנמנעים מלדבר עליו
כל דבר שלא פותרים ולא מעבדים
נשאר כלוא בגוף.
בסופו של דבר המטען הזה מופיע בגוף
כתחושה, סימפטום או מחלה.

הגוף מקבל את צורתו ואת כאביו מכל מה שכלוא בו
מכל מה שתקוע, שלא נע, שלכוד ברקמות
שסגור במגירות פנימיות.

המלילו ודברו את שעל לבכם
תפרקו ושחררו את כאבכם מהגוף
ותפתרו מה שאפשר גם אם הפתרון לא אופטימלי.
אל תחכו שהגוף יאלץ אתכם להתמודד עם חבלות הלב.

רק בריאות ❤
www.hiburim.org
052-3523160

אני מוקירה תודה היום על החלק בתוכי
שיודע להתעלם מהשטויות שמברבר הראש
שיודע להתעלם ולעקוף את הספקות והמסקנות המעכבות
יש לי כוח / אין לי כוח, אני במיטבי /לא במיטבי
להתחבר למוסיקה ולהניע את הגוף כמו שנכון.

האימונים הכי טובים שלי קורים
כשהחלק האינטואיטיבי והאוטומטי הזה
אומר לראש "סתום" ולוקח פיקוד על הגוף.
הגוף הולך אחריו בקלות ובשמחה
כאילו לא ברור לו על מה המהומה.

לא חייבים להאמין לכל דבר שעובר בראש
יש חלק ש"קולט אותנו" הרבה יותר טוב מהראש
וכדאי תמיד להתייעץ גם איתו 🩷

www.hiburim.org
052-3523160

האם חוק ההתיישנות חל על חוויות רגשיות?

היא הגיעה עם כאבי גב תחתון שהקרינו לרגל ימין (סיאטיקה).
כשנכנסנו לכאב היא ראתה פצע פתוח, נקי, לא מדמם
אך עמוק מאד עם שוליים משוננים כמו נשיכה של חיה גדולה
שתלשה את הבשר מהמקום.
האסוציאציה הראשונה היתה לחווית תלישה
ועקירה משורשים בילדות שטופלה בטיפולים קודמים.
האירועים שעברה בשנים האחרונות עוררו את התחושה הזו שוב.

האם חוויה שטופלה לפני כל כך הרבה שנים יכולה להתעורר שוב ולגרום לכאב?
התשובה היא חד משמעית כן.

לתחושתה האינטואיטיבית, גודל הפצע ועומקו
העידו על עוצמת הכאב הרגשי המקורי
אך ניקיון הפצע העיד שהפצע כבר טופל ורק נפתח מחדש
בעקבות הטריגר מהתקופה האחרונה.

על אף שהמטען הרגשי עובד ולדבריה נפתר
הזיכרון הגופני-תחושתי נשאר, גם אם כזיכרון ניטרלי.
אין דרך שידועה לי למחוק תוכן מהזיכרון.
טריגר רלבנטי ,מספיק חזק, יכול להעיר את הזיכרון הסומטי הישן
ויחד עם הטריגר החדש לבוא לידי ביטוי גופנית.
זה בדיוק כמו שעצם שמחלימה משבר, פגיעה יותר במקום השבר
כך שגם חבלה יחסית פחות דרמטית אבל באותו מקום
תשבור את העצם שוב ביתר קלות.

למחרת הטיפול כאבי הגב ירדו ב 50%.
כעבור כמה ימים עברו כמעט לגמרי.
תגובת הגוף היתה טובה ומהירה.

המערכת הרגשית-גופנית לא עובדת כמו צ'ק ליסט.
גם דברים שטפלנו בהם בעבר בהצלחה עלולים להתעורר שוב
בנוכחות הטריגרים הנכונים בעוצמה מספיקה.
במקרה כזה הטריגר העכשיוי מעורר זיכרון חוויה ישנה
שמחזק את עוצמת הטריגר הנוכחי ויחד הם משפיעים על הגוף.

זה לא אומר שהטיפול שעשיתם לא היה מספיק טוב.
זה אומר שהטריגרים היו חזקים, כנראה מעל סף החוסן.
במצב כזה לרוב התגובה לטיפול טובה ויחסית מהירה
כי לגוף זיכרון גם של תהליך ההחלמה.
העיקר - טפלו בעצמיכם.

פרטים נוספים על טיפול סומטי
https://hiburim.ravpage.co.il/TipulSomati?ref=FB
www.hiburim.org
052-3523160

"אני לא יכול לסבול את המחשבה שאפשרתי לזה לקרות...
שלא ראיתי, שלא הגבתי בזמן...
איפה הייתי ומה חשבתי לעצמי?
אני לעולם לא אצליח להשלים עם זה
שנרדמתי בשמירה על החיים שלי
לעולם לא אסלח למי שפגע בי...."

אי אפשר להחלים כשאנחנו בהלקאה עצמית
על כך שהתמודדנו הכי טוב שיכולנו בזמנו
אי אפשר להחלים כשאנחנו בשנאה וכעס על מה שקרה לנו
וכשאנחנו שומרים טינה לאנשים שפגעו בנו.

אני חלילה לא טוענת שקל לשחרר את הרגשות האלה
אני רק אומרת שהם משמרים כאבים וסימפטומים אחרים
ושצריך לשאוף לצמצם אותם למינימום אפשרי.

כדי לפתח ולטפח אנרגיה מרפאה של אהבה
אנחנו חייבים למצוא את הדרך לקבל
שאירועי חיינו, טראומתיים ככל שהיו
הם חלק ממי שאנחנו ושבכל חוויה שלילית
ישנם גם משאבי נפש מחזקים.
החיבור לאהבה מתחיל בפרגון לעצמינו
שעברנו ושרדנו את מה שעברנו והמשכנו הלאה ובנינו חיים.

"כדי לאהוב את מי שאתם, אתם לא יכולים לשנוא את האירועים שעצבו אתכם"
כששלחתי את הציטוט הזה לבחור המצוטט בתחילת הפוסט
וכשהוא קרא מה עבר על אנדראה דיקסטרה עד שהגיעה להבנה הזו
הוא הבין שהוא כנראה יכול ושאל: אז איך עושים את זה?
יצאנו לדרך....

www.hiburim.org
052-3523160

איך להתחיל להשתחרר מחוויות שליליות חוזרות

המוח מאד אוהב הכללות.
הכללות מקלות את ההתמודדות עם כמויות מידע גדולות
והן יעילות מאד כשמדובר במידע אובייקטיבי.
אם למדנו פעם אחת לזהות את צורתו ואת הפונקציונליות של "כסא"
בכל פעם שנפגוש רהיט בעל מושב ומשענת נדע מיד מהו ומה השימוש שלו.

כשמדובר בחוויות סובייקטיביות וביחסי אנוש הנטייה להכליל בעייתית
משום שהכללה מונעת הבחנה בין סיטואציות ובין בני אדם שמגוונים במהותם.
קל להבין את הבעייתיות בהכללת קבוצות אוכולוסיה גדולות כמו "נשים" או "גברים"
או כשאנחנו מכלילים חוויה בסיטואציה מסוימת על כל מצבי החיים.

במקרים רבים, הפיכתה של חוויה ספציפית למסקנה כללית
מתרחשת בעקבות חוויה לא נעימה.
במצב הזה הכללה הינה חלק ממנגנון ההתמודדות
ששואף לשמור ולהגן עלינו ולמנוע הישנות החוויה.
מה שמתחיל כמנגנון התמודדות על פני זמן הופך לסוג של זהות
או אמונת יסוד על עצמינו שמקבעת את המסקנה
או את החוויה הספציפית על האדם השלם.

כך חוויה ספציפית של חוסר אונים
הופכת לחוויה כוללת של "אני חסר אונים".
חוויה ספציפית של חוסר הכרה או חוויה ש"לא רואים אותי"
הופכת לחוויה כוללת של"אין לי מקום בעולם"
וחוויה אחת של כישלון הופכת ל"אני לא מספיק טוב" בגורף.
המסקנות הספציפיות כמובן משתנות מאדם לאדם.

כשאנחנו חווים את עצמינו כחסרי אונים באופן כללי
לא נצליח לזהות ובטח לא לפרגן לעצמינו
במצבים בהם גילינו תושיה או כשעמדנו על שלנו.
כשבבסיס אנחנו מרגישים שאין לנו מקום בעולם
לא נזהה מצבים, מקומות או אנשים שמקבלים אותנו
בהם אנחנו מרגישים שייכים ובטוחים להביע את עצמינו.
כשאנחנו מרגישים "לא מספיק טובים" באופן גורף
לא נחווה הצלחה או סיפוק כי כל מה שנשיג יהיה בעינינו "לא מספיק".

חלק מהפתרון הוא להתחיל לפרק את ההכללה.
לזכור ששום חוויה או מסקנה אינם אבסולוטים
ושבמצבים שונים, עם אנשים שונים או במקומות שונים
אנחנו עשויים להרגיש אחרת אם רק נפתח ונשים לב לכך.

חשוב לשים לב למצבים בהם אנחנו מרגישים טוב.
כשאנחנו מרגישים חזקים ובעלי מסוגלות
מצבים בהם מכירים בנו ובמי שאנחנו ובהצלחות והישגים.
כשמסבים את הפוקוס לחוויות שסותרות את ההכללה
נוצרת יותר גמישות מחשבתית וחווייתית ונפתחות אפשרויות חדשות.
על פני זמן אנחנו מצליחים להבחין בין מצבים שאנחנו כך
ומצבים אחרים שאנחנו אחרת.
נסו- זה נחמד ממש!
www.hiburim.org
052-3523160

כמה חשוב לכל אחד מאיתנו יהיה לפחות מקום אחד בטוח
בו אפשר להיות כנים ואותנטיים ואמיתיים עד הסוף
עם כל הרגשות, גם אלה שלא מחמיאים
שיקבלו אותנו ויתמכו בנו בכל מצב
ונדע שאנחנו מוחזקים.

לפעמים זו חברה א קרובת משפחה
ולפעמים זה חדר הטיפולים.

כשמטופל משתף שהוא מרגיש בטוח איתי
שהוא מרגיש שאני שם בשבילו
שאני רואה אותו במלואו
ומקבלת אותו בכל מצב
אני יודעת שאני עושה משהו נכון.
www.hiburim.org
052-3523160

איך קושי עם הנחתות הוביל לשינוי עמוק ומהותי מעל המצופה!

הקושי המרכזי היה נוקשות שהקשה בהתמודדות
עם הנחתות הפתעות ושיבושים לא צפויים.
"אני חייבת לשלוט בהכל כדי לא להתחרפן" היא אמרה.
"איבוד שליטה" מבחינתה היה סוג של אבדן שפיות
לאבד את כל מה שבנתה ואת מי שהיא היום...
"אם אאבד שליטה אהיה כלום" היא אמרה.

על פניו עולה, שיש צורך לאזן את הנוקשות באנרגיה של גמישות ורכות.
מצד שני אני כבר מנוסה במצבים שהמודע ממציא נרטיב שנשמע "הגיוני"
כדי להסביר דפוסים שבאים ממקום הרבה יותר עמוק.
אז יצאנו לחקור את אנרגית הנוקשות בתוך הגוף.

האנרגיה של נוקשות נמצאה במצח.
היא תארה משהו כמו מלחציים העשויים חומר קשיח
שאוחזים את המוח ביניהם, אחד מכל צד.
תפקיד המלחציים הוא לעשות סדר ולשמור הכל במקום.
הם נכנסו לתפקיד כשהמצב בבית ההורים הפך כאוטי עבורה.
לשאלה "האם את עדיין זקוקה לעזרה הזו היום"?
ענתה : אני לא יודעת.

ואז לפתע התחילה תנועת ידיים לא מודעת.
הסבתי את תשומת ליבה לכך.
הידיים כמו אוחזות כדור משני צדדיו, מגלגלות אותו מצד לצד.
היא שמה לב שתנועת הידיים מקלה את הלחץ במצח.
ככל שהמשיכה להניע את הידיים התחושה במצח התרככה
והפכה מלטפת יותר במקום לוחצת.

היא: "זה מרגיש לי כמו בחירה שיש לה שני כיוונים.
תחושת שליטה מגיעה כשהכדור באמצע".
אני: ואם תהיי "באמצע" באופן טבעי האם תזדקקי לפחות שליטה?
היא: "כנראה שכן"
היא: "קצת מפחיד לוותר על דפוסים ותפיסות שחשבתי שאני
אבל אני מבינה שאולי סתם החזקתי בהם, שאני לא זקוקה להם
והם כבר לא משרתים אותי".

היא המשיכה להניע את הידיים עד שהלחץ במצח השתחרר לגמרי.
יצאנו בתובנות הרבה יותר עמוקות לגבי מקור הנוקשות
מה שמאפשר לתת מענה לשורש האנרגתי-רגשי של הנוקשות
ובכך הטיפול הפך עמוק, מדויק ויעיל יותר.
הללויה!

עוד על טיפול סומטי בלינק הזה:
https://hiburim.ravpage.co.il/TipulSomati?ref=somati

www.hibruim.org
052-3523160

תמיד חפשתי ביטחון וחוזק מחוץ לעצמי
באישורים וחיזוקים של אחרים
ובציפייה שהעולם סביבי יהיה הגיוני ויציב.
כשבחוץ סערו הרוחות והרגיש כאילו הכל מתפרק
גם הפנים הרגיש מתפרק וזה הציף והפחיד אותי.
הספיקו לי כמה מצבי חיים כאלה לגרום לי להבין
שאני לא יכולה לסמוך על הבחוץ לביטחון.
יצאתי לחפש: ביטחון אייכה?

אחרי מסעות בארצות רחוקות, אשרמים וגורואים למיניהם
גיליתי שביטחון אמיתי נמצא בפנים.
הוא היה שם כל הזמן
זו אני שלא ידעתי שהוא קיים בתוכי
ושהוא מנסה בכל כוחו להיות שם בשבילי
לא העליתי בדעתי שהוא כל כך קרוב וזמין
ולא ידעתי איך להתחבר אליו.

גיליתי שביטחון אמיתי מסתתר במעמקי הגוף
מתחת לנשימות מואצות ותחושות של כיווץ
מעבר לפחד, חרדה, עצב וייאוש
מעבר לסרטים הרעים ולמחשבות השליליות
כשמצליחים להשקיט את כל זה מתגלה תחושה עמוקה של שקט
של ידיעה, של עוצמה וכוח שיש בהם ביטחון עצום.
ביטחון שהכוח אצלי - אני רק צריכה להתיידד איתו
להתחבר אליו ולהיות אותו.

אני כבר לא מחפשת ביטחון בחוץ
העולם כמנהגו נוהג
הבחוץ לעולם לא יתן לי את הביטחון שאני זקוקה לו
ביטחון אמיתי נמצא אצלי עמוק פנימה
ועד נשמתי האחרונה יהיה שם
עבורי

www.hiburim.org
052-3523160

*מקור לא ידוע

3 דברים שחשוב לדעת על טראומה כדי לבחור טיפול מתאים

אין ספק שהשכיחות של טראומה ותופעות פוסט טראומתיות
בעלייה מאז השבעה באוקטובר.
אני נוטה להניח שישנה הסכמה לגבי חשיבות הטיפול בטראומה
אך יש הרבה גישות שונות ולכל אחד עשויה להתאים גישה אחרת.
אחרי השתלמות ארוכה ומקיפה בטיפול סומטי בטראומה
קבלו שלושה היבטים שעשויים לסייע בבחירת גישה טיפולית.

1. טראומה איננה האירוע שקרה לנו
אלא מה שקרה בתוכינו, במערכת העצבים, בעקבות האירוע.
בטראומה, מערכת העצבים היא זו שסופגת את המהלומה.
השיבוש בה הוא הגורם למגוון הסימפטומים הרגשיים והגופניים.
מכאן, שהדגש בטיפול צריך להיות על איזון מחדש של מערכת העצבים.
הדרך הטובה ביותר שאני מכירה לכך היא באמצעות הגוף
שם מערכת העצבים שוכנת ובו צרובה הטראומה.
הקוגניציה מגויסת בטיפול בטראומה כמי שיכולה לנהל רגשות ותחושות
אבל מחקרים וניסיון קליני מראים, שאם רק מדברים על טראומה
הסימפטומים הגופניים והרגשיים לא נפתרים.

2. זמן לא מרפא טראומה
ההיערכות הפנימית שמתרחשת בעקבות טראומה
על כל מנגנוני ההתמודדות שלה לא נעלמים מעצמם - נהפוך הוא.
ככל שעובר זמן הם מתקבעים.
מכיון שאי אפשר למחוק טראומה מהזיכרון
מה שמרפא טראומה זה הגדלת היכולת להכיל אותה בתוכינו:
הרחבת המשאבים והעוגנים הגופניים והרגשיים
פיתוח היכולת להרגיש בטוחים ולהיות בשלום עם תחושות הגוף
חיזוק החוסן הרגשי והגופני ובנייה מחדש של האמון בעצמינו
וביכולת ההתמודדות שלנו.
כך טראומה נשארת בתוכינו אבל ההשפעה היחסית שלה קטנה

3. אנחנו לא הטראומות שלנו
גם אם גדלנו בסביבה פוגענית ועברנו אירועים טרואמתיים
וגם שהאירועים האלה עצבו אותנו - זה לא כל מי שאנחנו.
העובדה שנפגענו או שהתמודדנו עם טראומה
לא סותרת את היותינו במהותינו מורכבים ממגוון חלקים
ולא סותרת את האפשרות להכיר בחלקים האחרים ולהביא אותם לידי ביטוי.
בידיעה הזו לכשעצמה אופטימיות גדולה ופוטנציאל ריפוי עצום.

מידע נוסף על טיפול סומטי במאמר:
מעבר למילים – הסוד לריפוי רגשי שנמצא בתחושות הגוף.
https://hiburim.ravpage.co.il/TipulSomati?ref=Somati

והעיקר טפלו בעצמיכם - אין יקר מכם עצמכם. 🩷

www.hiburim.org
052-3523160

כשעולה מתוכינו ידיעה פנימית או אמת אינטואיטיבית
שלא נוחה לנו או שלא קל לקבל
אנחנו נוטים לסובב ולעוות אותה.
אנחנו ממציאים נרטיב חלופי לידיעה האינטואיטיבית
ואז אנחנו מחפשים כל דרך להוכיח לעצמינו שהוא "נכון".

למשל: לדעת אינטואיטיבית שמשהו לא תקין קורה בגוף ( ושכדאי לבדוק)
ולהדוף את הידיעה הזו בסיפורים למיניהם כמו: זה בטח מהמזג אוויר
בטח אכלתי משהו לא טוב, אני עייפה, ישנתי עם מזגן וכו'.

כשאנחנו מנסים לשכנע את עצמינו או "לבלוע"
משהו שאנחנו יודעים שלא נכון
אנחנו גורמים לקלקול קיבה אנרגתי
שתוקע ומשבש את כל המערכת הפנימית.

לאדם שמתכחש לאמת הפנימית שלו לעולם לא תהיה בהירות.
כשהוא ירצה הכוונה והדרכה או ידרש לקבל החלטות
הוא יגלה שאין עם מי לדבר - המערכת האינטואיטיבית מושבתת.

השבתת המערכת האינטואיטיבית זה לא עניין קטן בכלל
משום שאין מקור מידע אמין ממנה.
וגם אם האמת האינטואיטיבית לא תמיד מחמיאה או נעימה
ולא תמיד מה שאנחנו רוצים לשמוע
אי אפשר להשתיק אמת לאורך זמן
ובלי בהירות אי אפשר להגיע רחוק מדי.

חיים באמת היא תנאי ראשון והכרחי לבריאות גופנית ורגשית
תכבדו את האמת הפנימית שלכם – היא שם עבורינו.

www.hiburim.org
052-3523160

ריקוד זו השפה החבויה של הנשמה / מרתה גרהם

תנועה זו הדרך האולטימטיבית לבטא רגשות מודחקים ולא רצויים.
תנועה היא כמו שיר אהבה למיינד, לגוף ולנשמה
היא לא זקוקה לכוריאוגרפיה ואפילו לא למוסיקה
היא פשוט צריכה לקרות
ריקוד הוא שינוי
ריקוד הוא קסם
ושמחה גופנית טהורה
אין דבר מהנה ומשחרר יותר מריקוד
הזיזו את עצמכם בקלילות
תרקדו את ריקוד הלב /דבי לין

תרקדו כשאתם נשברים
תרקדו אם הורדתם את הפלסטר
תרקדו תוך כדי התמודדות
תרקדו בתוך הדם
ותרקדו כשאתם חופשיים לגמרי. / רומי

www.hiburim.org
052-3523160

*תרגום פוסט שעלה בעמוד 360 degrees of inspiration

מטרת העל בעיסוק בעצמי הפנימי היא גילוי וחיבור לכוח הפנימי שלנו.
הכוח הזה במהותו אנרגתי אבל הוא בא לידי ביטוי מוחשי מאד
בדרך ובעוצמה בה דברים משפיעים עלינו גופנית ורגשית
ובדרך בה אנחנו חווים ומגיבים לכל מה שקורה לנו וסביבנו.
הכל מתחיל ונגמר בכוח פנימי.

כשאנחנו מאבדים או מוותרים על הכוח שלנו
אנחנו מרגישים שלא אכפת לנו מה קורה
אנחנו מותשים, ש"יהיה מה שיהיה" ו"זה מה יש" אנחנו אומרים.
כשאנחנו מנותקים מהכוח שלנו האחריות למה שקורה לנו לא שלנו
אנחנו נגררים, נשאבים ומושפעים כי אין לנו עמדות
אין לנו גבולות והתחושה היא של יאללה...אין לי כוח
יקרה מה שיקרה, תעשו מה שבא לכם...

איבוד תחושת כוח לאורך זמן יוצר וואקום אנרגתי
שגורם לנו להתחיל לחפש אנרגיה בחוץ.
במצב הזה אנחנו מתחברים וניזונים ממערכות אנרגתיות של אחרים
ומרדיקלים חופשיים אנרגתיים שנמצאים בשדה הקולקטיבי.
ככה זה...תדר נמוך מושך תדר נמוך.
זה בולט כש"נדבקים" באנרגיות קולקטיביות נמוכות
כמו למשל כשמצב רוח קולקטיבי משתלט והופך למצב רוח אישי מרכזי.

לאחרונה שמעתי משפט קצת קשוח אבל הוא מאד נכון בעיני:
כשאנחנו מוותרים על הכוח שלנו
אנחנו הופכים לברווזים במטווח של כוח של אחרים
שנכנס למערכת שלנו ומשתלט עליה.
לכן כל כך התרגשתי כשמטופלת שתפה אותי בשיחה שלה עם עצמה
בעקבות שיחה שקיימנו יחד על הנושא של כוח פנימי:
"אל תפילי את מה שקורה לך על המצב הכללי
גם אם יפתר המצב הכללי זה לא יפתור את ההתמודדויות האישיות שלך.
אל תתבלבלי...מה שקורה לך זה לא בגלל "המצב"
את הגעת למצב הכללי עם החבילה שלך.
החבילה הזו שלך ובאחריותך בלי קשר ל"מצב".
נפלת בגלל מה שקרה וקורה לך
זה אולי מושפע מ"המצב" אבל לא נגרם בגלל "המצב".
אל תשתמשי ב"מצב" כתירוץ.
קחי את עצמך בידיים וקדימה..."

היכולת שלה להפריד בין הפנים לחוץ הוא הישג משמעותי
לא מובן מאליו בימים מאתגרים אלה
וחיוני מאד להתקדמות התהליך האישי שלה.
היא גם ממחישה את השפעתו המוחשית של כוח פנימי
על ההתנהלות היום יומית.
זה שנזניח את עצמינו וניתן לעצמינו להדרדר וללכת לאיבוד
בגלל "מצב" כלשהוא זה או אחר פוגע קודם כל בנו
וגם לא מסייע בשום צורה ל"מצב" הכללי.

אין ספק שאנחנו מחוברים ומושפעים ממה שקורה בחוץ.
אבל אם רוצים לשמור על שפיות ועל מידה סבירה של איזון פנימי
על אחת כמה וכמה בתקופות מאתגרות ו/או כשנמצאים בתהליך ריפוי
קריטי שנשמור על הכוח האישי שלנו
בין היתר באמצעות שמירת גבול תודעתי ברור בין האישי והקולקטיבי.

חיזוק הכוח הפנימי בלינק המצורף
https://hiburim.ravpage.co.il/giftcall?ref=force

www.hiburim.org
052-3523160

מתחת לכל שכבות הטראומה
השיבושים במערכת העצבים והרגשות הסוערים
יש לגוף בבסיס יכולת מולדת לכייל ולאזן את עצמו
אם מקשיבים לו ואם מאפשרים לו את התנאים הנכונים לכך.
הגוף יודע להסביר את עצמו ואת הצרכים שלו
רק השפה שלו איננה מילים ולכן היא לא תמיד מובנת.

כשמזהים את התנועה, את הנשימה, את התחושות
ואת הרגשות שמבקשים לנוע דרך הגוף
כשמאפשרים להם לנוע בקצב ובדרך שלהם
ומקשיבים לתוכן שעולה מתוכם
נוצרים תהליכי ריפוי קסומים, אמיתיים ומוחשיים
www.hiburim.org
052-3523160

חלק בתוכינו יודע שהחיים יכולים להיות אחרים.
שאנחנו מסוגלים ליותר ושאנחנו יכולים לחוות הרמוניה ובריאות.
החלק הזה מדרבן אותנו לעזוב מערכות יחסים רעילות
לקיים את השיחה הקשה שדחינו כל כך הרבה זמן
להתפטר מעבודה שאנחנו נובלים בה
לעשות את הטיול שתמיד חלמנו עליו
לכתוב ספר או לפרסם את השירים שלנו.

חלק אחר, גם הוא בתוכינו, מבוהל למוות ממה יקרה
אם באמת נעשה את השינוי ונהיה מה שהלב מבקש לממש.
הוא פוחד מפגיעות, דחייה, כישלון, ממה יגידו
מלא לדעת מה הצעד הבא מלהרגיש "לא בסדר" ומחרטה.

על אותו משקל יש בנו חלק שפוחד מה יקרה
אם נוותר על כל הדאגות, הפחדים, הכעסים, הדפוסים והכאבים שלנו.
הוא פוחד שלא נכיר את עצמינו ולא נדע איך לחיות ככה
שיקרסו כל הסיפורים עליהם בנויה הזהות ואמונות היסוד שלנו
לכן הוא מנסה לשכנע אותנו שזה בלתי אפשרי.

יותר פשוט וקל להישאר במקום שאנחנו רגילים גם אם הוא כרוך בסבל.
אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להבריא או לעשות שינוי בחיים
אבל אנחנו לא מוכנים להיות באי הנוחות הכרוכה בתהליך הלכה למעשה.
ככה מרגיש "תקוע" – כשהחיים לא בהלימה עם מה שאנחנו יודעים שנכון לנו.

אם אנחנו רוצים לממש את עצמינו ולהיות בטוב
כולל אם אנחנו באמת רוצים להחלים ממכאובים גופניים ורגשיים
אנחנו חייבים להסתכל על החלקים בנו, שיעשו הכל להשאיר אותנו בקיים
לא כי הקיים טוב ונכון לנו אלא רק בגלל שהוא מוכר.

אין אדם שעשה שינוי משמעותי שלא התמודד עם פחדים והתנגדויות.
מי שמצליח הם אלה שגוברים עליהם, לומדים לנווט אותם
ואלה שממשיכים הלאה למרות זאת.

בתחום הריפוי אני פוגשת את הפחדים האלה כמעט יום יום.
כוונתן תמיד טובה והן תמיד באות לשמור עלינו
אבל בהרבה מקרים הן שומרות ומשמרות כאבים ודפוסים
שמזמן לא מיטיבות איתנו.
מחלות ומשברים לא פעם בועטים אותנו באל כורחינו
לבצע שינויים, שבתוך תוכינו ידענו כבר שנים, שצריך לעשות.

פחד משינוי לגיטימי ומובן אבל זה אנחנו שמחליטים
אם לתת לו לנהל אותנו או להגיד לו "תודה" –
אני יודע שכוונותך טובות ולמרות זאת אני בוחר דרך חדשה.
שם מתרחשות פריצות הדרך הגדולות ביותר
אין תחושת הישג כזו – והתגמול... לזכות בחיים חדשים!
נסו ותיווכחו!

יצירת קשר כאן:
https://hiburim.ravpage.co.il/freeconsultcall2?ref=change

www.hiburim.org
052-3523160

לקח הרבה "אני לא יכולה לחיות ככה יותר"
כדי באמת להפסיק לחיות "ככה".
להפסיק לוותר על הקול שלי
להפסיק להתפתל עם האמת שלי ומה שנכון לי
להפסיק להתפשר על הרצונות והצרכים שלי
ולקחת חזרה את הכוח שלי.

שנים איימתי, הבטחתי לעצמי שזהו.. מספיק...
תכננתי, דמיינתי. התפללתי, חלמתי
אבל הפחד הכריע.

עד שאי אפשר היה יותר
וברגע אחד... פשוט עשיתי.
עשיתי מה שרציתי שנים ולא העזתי
ועכשיו אני בצד השני.
ניצחתי.

איך לא עשיתי את זה קודם....

www.hiburim.org
052-3523160

*התמונה להמחשה בלבד

אנחנו אוספים את החלקים ומחזירים אותם למקום
בניסיון לחזור להיות מי שהיינו בעבר.
אנחנו שוכחים שאנחנו בתהליך מתמיד של שינוי
ושגם שמחה וגם כאב מעצבים אותנו.

החלקים עדיין שלנו אבל הם מתחברים מחדש... אחרת
אנחנו עדיין אנחנו אבל קצת אחרים.
אחר לא פחות טוב.
אחר פשוט אחר.

www.hiburim.org
052-3523160

ככה זה מרגיש כשהגוף זוכר ומניע ריפוי ביוזמתו

אירועי ה 7.10 תפסו אותי ישנה באוהל, בשטח, באזור ים המלח.
עם אינטרנט חלקי מאד, לקח כמה שעות טובות עד שתפסתי את גודל האירוע.
בעודי מתארגנת לנסוע הביתה, כמו בהתערבות עליונה
נתקלתי במכר שלא ראיתי לפחות עשור מיחידת הג'יפים של המשטרה
שהוקפץ באותו בוקר.
היה ברור שהוא נסער מאד.
שכששמע שבכוונתי לנסוע לכיוון אשקלון
הודיע לי בטון שלא משתמע לשתי פנים: את לא נוסעת לאשקלון.
תמצאי מקום לישון בערד ותראי מה המצב מחר.
משהו בטון ובאנרגיה גרמו לי להקשיב לו וכך עשיתי.
בחצות של אותו הלילה הצטרפו שתי קרובות משפחה של בני הבית בו התארחתי
ששוחררו מממד בזיקים אחרי 18 שעות שהיו כלואות בו.

הסופ"ש חזרתי לאותו איזור בים המלח פעם ראשונה מאז אירועי אוקטובר.
ישנתי באותו מקום בו ישנתי בליל ה 7.10 בערד.
אחת הנשים שהגיעו באותו לילה מזיקים הצטרפה גם היא לארוחת שישי.

לא הבנתי למה הכל מרגיש לי כל כך מוזר ולא נוח
בפרט שכל המקומות הם כמו בית שני עבורי.
הרגשתי מאמץ.
הנשימה היתה מכווצת.
הרגשתי כאילו אני עוברת דרך אנרגיה דחוסה וקשה...
כמו מסך ערפל סמיך...

באמצע ארוחת ערב פתאום ירד לי האסימון ;
אני בשחזור מלא של המסלול שעברתי ב 7.10
כולל כל האנשים, המקומות והאירועים המרכזיים ששותפים לזיכרון.

באותו רגע הבנתי שאני בעצם עוברת דרך הזיכרון שצרוב בגוף
פורקת ומשחררת את הצריבה של אותו יום על כל הקישורים
והתחושות הקשות.
הגוף ידע לפני שהראש הבין.

ככה קורה הרבה פעמים גם בטיפול בזכרונות עבר קשים.
מעבר אנרגתי דרך הזיכרון, באמצעות תהליכי הדמייה מאד ספציפיים
פורק ומשחרר את המטען הרגשי המשויך לזיכרון
מה שהופך אותו לזיכרון ניטרלי שאין בו טעינה רגשית.
כך הוא יכול להיות מאוחסן בזיכרון, בלי להיות פעיל
בלי להשפיע רגשית, בלי לייצר סימפטומים.
לפריקה מלאה לא תמיד מספיק תהליך אחד
אבל הרעיון אותו רעיון.
ההקלה עצומה והכל מתרחש בקליניקה.
אין צורך לחזור לזירת אירוע המקור.

הפעם, כשנסעתי הביתה, הרגשתי לא רק הקלה
אלא פליאה והוקרת תודה על האינטלגנציה הגופנית-רגשית
שידעה וכוונה אותי לתהליך הפריקה בלי שהיתה לי כוונה מודעת.
הגוף מרגיש נוח וקליל יותר עכשיו
הנשימה חזרה לעצמה והכבדות נעלמה כלא היתה.
התפנה שוב מקום לתחושת הביתיות המוכרת.

המערכת שלנו מופלאה.
אנחנו רק צריכים להכיר בכך ולתת לה את תנאים
ואת העזרה הנכונה לריפוי.
www.hiburim.org
052-3523160

קרדיט לתמונה: חיים ברמן

"איך אתה יודע באיזו דרך ללכת" שאל הארנב
"אולי אין דרך" ענה הילד
"אולי הדרך פשוט נוצרת כשמתחילים ללכת"...
רומי
www.hiburim.org
052-3523160

קצב החיים שהתרגלנו אליו גורם לנו לצפות
שגם שינויים רגשיים וגופניים יקרו בקצב האינטרנט.
שנתעורר בוקר אחד ונגלה שהכל מאחורינו
ואיזה כייף שאנחנו במקום אחר.
אנחנו רוצים לקפוץ מנקודה א לנקודה ב
במינמום מאמץ ומקסימום מהירות.
כששינוי לא קורה ככה - מבחינתנו הוא לא קורה בכלל.

אנחנו לא נותנים את הדעת לדרך שצריך לעבור
ולצעדים הקטנים, שלאט לאט יוצרים את השינוי המלא.
אנחנו מפספסים את פריצות הדרך ה"קטנות"
את התחושות הרכות יותר, את ההקלה בכאב
את הנשימה העמוקה והנינוחה יותר, השרירים הרפויים יותר
שהשינה יותר טובה ויותר קל לשמור על הסנטר גם במצבי טריגר וסטרס.
כל ה"קטנות" האלה נבלעות ונעלמות בהמתנה חסרת סבלנות
לתוצאה הסופית.

בדיוק כמו שלא תנחתו בבית חדש בלי לעבור את התהליך
הנדרש כדי למצוא את הבית החדש ולעשות את המעבר בפועל
אותו הדבר בתהליכי ריפוי.
כאב ופגיעות רגשיות נוצרים על פני זמן.
הגיוני וסביר שגם תהליך הריפוי ייקח זמן.
לוקח זמן לזהות ולשחרר את כל שכבות הכאב
ולוקח זמן לבנות מחדש את הסביבה הפנימית
לשנות הרגלים, לחזק את החוסן וליצור גוף-נפש בריא ומאוזן.

שינויים גדולים נוצרים מצעדים קטנים.
ככל שתשימו לב, תחגגו ותעצימו את "הקטנות"
את הפרטים הקטנים, ההקלות והשיפורים הזעירים ביותר
ככל שתוקירו תודה ותזכרו ששום דבר לא מובן מאליו
כך תהיה לכם תחושת התקדמות ברורה יותר
וגם תהנו מהדרך.

www.hiburim.org
052-3523160

איך יוצרים תחושת ביטחון גם כשהחוץ מערער?

כולנו רוצים ביטחון (safety).
לדעת שיש לנו מקום בטוח ללכת אליו ולהיות בו
שנהיה בו בטוחים ומוגנים גופנית ורגשית.
יש הבדל בין מקום בטוח הישרדותי אליו אנחנו בורחים מתקיפה פיזית
למרחב בטוח פנימי או חיצוני שמשוחרר מהקונטקסט של הישרדות.
בעולם שבו ביטחון הוא עניין מאד פלואידי ולא מובן מאליו
היכולת ליצור מרחב בטוח פנימי עצמאי, בלתי תלוי בנסיבות
הוא נכס חשוב ומשמעותי.

תחושת ביטחון פיזית מבוססת במידה רבה על איכות המשאבים שלנו.
משאבים כמו בית, משפחה, חברים, קהילה ומעגלי תמיכה אחרים.
אבל יש לנו גם משאבים פנימיים, שאנחנו פחות נותנים עליהם את הדעת
שיכולים ליצור תחושה של רגיעה, יציבות וביטחון רגשי וגופני.

תחושת ביטחון פנימית תלויה במצב מערכת העצבים שלנו
ואיך היא מגיבה למה שקורה בחיים שלנו.
לכן, כדי ליצור רגיעה וביטחון פנימי אנחנו זקוקים למשאבים וכלים
שמשפיעים ישירות על מערכת העצבים ומאזנים אותה.
המשאבים העיקריים שיש לכולנו הם נשימה, תנועה, צליל והדמייה.
כשאנחנו עובדים עם המשאבים האלה באופן רצוני ומבוקר
הם מניעים לפעולה מערכות לא רצוניות, שתפקידן
להחזיר את המערכת כולה לאיזון.

המשאבים הסומאטיים (גופניים) הפשוטים והזמינים האלה
יכולים להוות עבורינו מפלט ומקלט בטוח
מגירויים של סטרס למיניהם שהחיים שלנו רוויים בהם.
הם מזכירים לנו שלא משנה מה קורה בחוץ
יש לנו את האפשרות לאזן את עצמינו
ולמצוא בתוכינו שלווה ושלום, גם אם זה לפרק זמן מסוים.

שום תרגיל שאני מכירה לא יוצר תחושת ביטחון גורפת
אני מסופקת אם יש דבר כזה בכלל.
המציאות אמנם ממשיכה להיות מציאות
אבל כמה דקות ועוד כמה דקות של איזון פנימי
מצטברות לדקות ושעות ארוכות של תחושת רגיעה
ויכולת ליצור לעצמינו איים של ביטחון שתלויים רק בנו.
בעיני, במיוחד היום, זהו נכס שראוי להוקיר וללמוד לרמת אומן.

אם אתם זקוקים לאיים של ביטחון, רגיעה ואיזון
תצרו קשר כאן:
https://hiburim.ravpage.co.il/giftcall?ref=safety

www.hiburim.org
052-3523160