My page wine: Sharon Talmi

אחרי תקופת העדרות של כמה חודשים, החלטנו לחגוג את תקופת ימי ההולדת הקייצית בטעימה קצת פחות קייצית בגיבוי מזגן חזק ברקע והפעם בורדו 2000, mid level, משמע, לא התוויות הגבוהות והאייקוניות של בורדו אלא כאלו שהן באזור האמצע משמע קצת פחות יקרות אך עדיין טובות ונחשבות.
לאפון רושט, סיינט אסטף, אף מעניין וטוב עם פרי שחור ומעט ליקריץ, בפה לצערי היין היה דיי שטוח ורזה וקצת משעמם, ספק בק' "דארדלה", כמו שאומרים ספק זה היין סלאש היקב.
שאטו בנצוויל, ס.ג'וליאן, שוב אף טוב ומצוין שהתפתח ללא הרף עם ריח של בשר מעושן, בפה מעט נפילה, עדיין יין טוב אבל ציפיתי לקצת יותר מהיצרן הזה,שאני דיי אוהב.
דוהארט מילון, פויאק, היקב של שאטו לאפיט, אף עוצמתי בשר צלי, פרי שחור, אצטרובל עוד ועוד. בפה כבר יין עם נוכחות מרשימה יותר, טעמי לוואי מתכתיים במקצת אבל אחד מהיינות הטובים של הערב.
שאטו מונטרוז, היין השני של היקב, פנטסטי עשוי טוב עם עוד דרך יפה קדימה, מעט טאני ובועט וזה עוד מיין שני. אולי הטוב ביותר בערב.
שאטו לגראנד, ס.ג'וליאן, את היין הזה ספציפית שתינו בטעימה לפני כ-5 שנים, לא התחברתי דאז, היה חסר לי שם משהו נוסף, סיקרן אותי לחזור אליו ולנסות שוב, לצערי לא התחברתי, לא בבלאנס, עמוס בפרי, לא מכוון. גילוי נאות: דעתי היתה במיעוט בנדון לגביו.
קסטל גרנד וין 2000, הג'וקר של הערב, קודם כל כבוד ליין ישראלי, שהתיישן בצורה יפה ונאותה, חלק גדול מהמשתתפים ישר חשדו שאין מדובר בבורדו, שכן היין הרגיש כיין "חם" וטיפה אלכוהולי עם שוליים חומים יותר אך עדיין סיפק חווית שתייה מהנה ונתן פייט יפה בליין.
שאטו מונבוסקט, הנציג היחיד מגדה ימנית, סיינט אמיליון, יין בסגנון עשייה מודרנית גרידא, עמוס בפרי ובטאנין, לא מאוזן קשה לשתייה, לא הבורדו הקלאסי עבורי.
סיימנו עם קינוח מברג'אק מתיישן 1996, אף נהדר עם טעמי תה ופרי לקראת הסוף שלו, חוויה.

טעימת חמישי האחרונה לקחה אותנו שוב, לעמק הרון. הפעם לקצהו הצפוני ביותר, לשפיץ העליון, קוט רוטי. קוט=cote שמשמעותו גבעות, מרכיבות את אחד מאזורי היוקרה של האפלסיון הצפוני והם מגיעות לטווח של עד 300מ' עם 10 רכסים צרים, בטווח של לא יותר מ-600מ'. אחרי 2 טעימות מתמחות באפלסיונים שכנים:הרמיטאג' וקורנס, זה היה הזדמנות להכיר אזור נוסף ומן הסתם השוואה מתבקשת, גם אם היא לא. להבדיל בגדול, מדובר ביינות שהאדמה והחשיפה השונה לשמש יוצרת פה יינות עם חומציות מאוד דומיננטית, כזאת שלפעמים קצת משתלטת על הפרי ומאידך גיסא כזו ששומרת ומשמרת את היין לשנים ארוכות, שכן חלקם הרגישו עדיין לא מוכנים לבין כאלה, עם טווח מדף לעוד עשור קדימה לפחות.
פתחנו עם הטרייד לוראן 2010, כזה שאסף מגדיר אותו בצורה הומוריסטית, כ"יקבי רמה"ג" של הרון, היין עשוי היטב, לא מתוחכם מידי אבל פוגע לחיך, הרבה פרי שחור, קצת חמוציות, האיזון פה רחוק מלהיות מלא, ספק אם היין צריך עוד זמן בכוס. המשכנו לכריסטוף פישון 2018, צעיר אבל באופן מפתיע יחסית נגיש, עשייה מאוד מודרנית, סגנון עולם חדש, טעים אבל עדיין לא חיממנו מבערים.
עברנו לפול ג'אבולה 2009, בעיני היין הכי נגיש ומאוזן בערב, לא יין גדול אמנם אבל התלבש בול. את הג'אן מישל גרין 05 שתיתי בעבר אמנם 04 והוא הרשים דאז יותר, הפעם פחות. ירקרקות מעט מרירות. מפה התקדמנו לגדולים: וארני 05 מורכבות יפה, עדיין צריך עוד זמן בכוס ואני גם עדיין טוען, שהיינות הגדולים של היצרן הנהדר הזה, הם מקונדריו בכלל. סיימנו בגראנד פינאלה נהדרת של רנה רוסטייג 1998 מהקוט בלונד, היין הכי עשיר מורכב ומעניין של הערב, עם עוד הרבה שנים קדימה. ערב מרתק עם כח עולה של סירה.

אחרי הפוגה לא קצרה, חזרנו למחוזותיה של צרפת האינסופית והפעם הלכנו לדרום. אולי אזור ייצור היין הגדול ביותר של צרפת גם אם הוא לא סקסי חינני מזמין ומושך כמו השכנים מלמעלה אבל עדיין עם הקסם והייחוד שלו. למיטב זכרוני היה זה אורי כפתורי שחשף אותנו לראשונה לאזור לנגדוק רוסיון בוורסיה הראשונה של חברת היבוא שלו, כאשר בחר לצאת מהמיין סטרים ולעלות את נס ליחה של לנגדוק רוסיון על שולחן הטועם הישראלי. וגם אז נחשפנו להרבה הפתעות ויציאות מעניינות, מאזור היין העמוס הזה. הפעם שינסתי מותניים וקצת מחשבה וניסיתי ליצור פסיפס מעט רחב יותר, כזה שינסה לתת השתקפות רחבה עם ספקטרום עשיר יותר על כלל האזור. האם הצלחתי? בסופו של ערב נראה לי שכן, עם אופציה לשיפור, לפעם הבאה.
התחלנו עם אפלסיון פצפון, מבוק דה לה פרובאנס, מעין כפר/אפלסיון, טיול משפחתי ב2019 הביא אותי ממש במקרה אל היקב, הבק' נשכח מאז במקרר וזו היתה הזדמנות טובה לניסוי כלים ראשוני לערב. אז יין גדול... ממש לא אבל כזה שהפתיע לטובה, הרבה יותר ממה שזכרתי, ממה שטעמתי דאז ביקב. גוף עשיר ומלא, סיומת ירקרקה ומעט מרירה, קצת מנטול ואקליפטוס, כזה שיכול להמשיך קדימה לעוד 3 שנים בשקט.
מתקדמים ליין היבוא של כפתורי, לבן(היחידי בערב), מאזור ונטוק השפיץ הדרומי של הרון, מעט מזרחה משאטונף הידועה.
La Montagne 2020 בלנד של:
קליירט, בורבונלק וגרנאש לבן, יין טרופי יפהפה לא עדין מידי לא כבד מידי כזה שמתיישב בול על הלשון והחיך, פנינה אמיתית.
המשכנו לבנדול, דומיין לה בסטיד בלאנש בנדול "קווה פונטנו" אדום 2014- שפתחתי אותו התחושה היתה שהכיוון הולך לתרכיז סמיך וכבד אבל 3 שעות חידרור עשו לו טוב, האף ברטי אפילו ברטי טו מאצ', מה שמוסיף מבחינתי טוויסט לעלילה, הגוף מעט נרגע והפתיע עם אלגנטיות משום מה, מעט חמוציות, רימון, נגיעה של קאסיס, מאוד אהבתי.
סיימנו איך לא... עם המלך הדרומי משאטונף, שאטו בוקסטל מהיצרנים כנראה שנשארתי לאהוב. אחרי שלא שתיתי זמן רב בוקסטל, התגלה 09 כיופי של יין למרות שעוד לא חשף חצי מיכולתו.
על הדרך היה גם, יין מלובראן שבעיני היה עם בלאנס דפוק, יין נוסף נחמד מאוד מבית היבוא החדש של פרימיום וויין, לנגדוק. קלו סיבון מקוט דה פרובנס על טהרת זן הטיבורן. שונה מעט בנוף הערב שעלה על שולחננו, אליו פחות התחברתי.
לסיכום ערב מעניין ומיוחד.

שנת 2022 כבר אוטוטו חלפה לה וזה הזמן שלנו לטעימת, סופשנה מופלאה, שנולדה מאיזה רעיון כלשהו לפני 3 שנים בערך. הכיוון בגדול, בורדו ואיך לא 😉 הפעם לקחנו את זה לזווית מעט שונה, טעימה השוואתית אולי לאחד האפלסיונים הכי מרתקים בגדה השמאלית(האהובה עלי, גילוי נאות),פויאק. אחד מהאזורים משופעים ביצרני על מטורפים. אני בחרתי את אחוזת בארון פישון, אחוזה ותיקה, שעברה גלגולים רבים ואי שם ב1860 התפצלה מיחידה אחת אורגנית לשתיים כאשר האח הגדול מקבל 2/5 מהכרמים ואילו שלושת האחיות זכו בשאר. מחד גיסא שאטו ללנד קומטס ומאידך גיסא שאטו בארון פישון, המדורגים כגידול שני, ע"פ הקלספיקציה של 1855 אך בפועל ההסכמה הלא רשמית טוענת שהאיכות,העקביות ואפילו הנגיעה של הכרמים כשכנם של שאטו לאטור האגדי, לא נופלת מגידול ראשון. קשה בערב אחד להגדיר מי יותר טוב באופן חד משמעי, עוד יותר להגיד שאפיון של יין באופן מוחץ לאורך הבצירים(בהתחלה נטיתי לחשוב שללנד הולך לכיוון חייתי ועוצמתי יותר ואז הגיע 89 וטרף לי את הקלפים בראש והכיוון היה שהמגע הנשי ביין כביכול מודגש ומורגש לעומת פישון הגברי והשרירי אך עם הפלייט הבא של 95 גם בזה התבדיתי). לא אלאה בפרטים ותאורים כאלה ואחרים אך בכל זאת אציין בראש ובראשונה, טעימה לפנתאון, סופר מרתקת ומעניינת להשוואה של שני בתים צמודים שבאים למעשה מבית אחד. קברנה סובניון, לחובבי היין עם השנים הפך לשם מעט נדוש לפעמים קצת משעמם, החיפוש כחובב עם השנים לדברים נוספים חדשים מרתקים מעניינים לא פחות. אבל כאן, תצוגת תכלית של קברנה ובכלל זני בורדו הקלאסים ומראים את כל היופי הייחוד העדנה הרוך הסמנטיקה המורכבות המסתוריות הניאנסים הבלתי נלאים ונגמרים של בורדו, הישנה והקלאסית ולמה באופן אישי אני מאוהב באזור הזה.
פלייט 98 הנחשב על הנייר כ"חלש" יותר באופן יחסי, פתח את הערב והיה יריית הפתיחה למה שעומד להגיע. היינות בני 24 שנים לא מורגשים כהוא זה אך מצד שני, תחושה של אאוט אוף בלאנס במקצת. פלייט שני 89, פסגת הערב ללא ספק מאפס ל100 בשניה וחצי. הברון פישון מצוין, עובר ללה לנד, הבק שעל פניו נראה הכי דפוק מכל הבקבוקים, חיצונית, פקק וצבע, היה השוס של הערב, כל הדברים הטובים של בורדו בחבילה אחת, אף מסריח, ואינסוף ניואנסים בפה שלא מפסיקים להתפתח עד שהכוס חוסלה כהרף עין כמעט. עברנו ל95 על הנייר, השנה הדומיננטית, יינות בני 28 שציר הזמן לא דקדק אותם בשיט. היינות בעיני, עדיין פוטנציאלים ליינות מדהימים בהמשך ולמי שיש אחד כזה, בין אם ללנד או פישון וגם לא לחוץ לפתוח, הייתי ממליץ לתת לפחות בין 3 ל5 שנים נוספות.
סיימנו עם רוברט מונדבי רזרב 94 כג'וקר מכוסה של הערב, יין מוצלח מבציר טוב, בפני עצמו אך שוב פער הסגנונות הורגש במיידית. ג'וקר נוסף בדמות היין השני של שאטו לאטור, לס פורטס דה לאטור 89 היה לצערי קורקי 🤨. הקינוח בסוף היה נחמד וסיומת טובה לערב מוצלח במיוחד.

ערב קייצי מהמם בתצוגת תכלית של יינות מפוי פומה מהלואר, כאלה שבסוף הגדרתי אותם כ"סשאן מונטרשה" של הלואר, יינות עם הרבה אופי, מורכבות, עומק וכאלה שצריכים יותר מחליצה של 10ד' לפני. נהפוך הוא אפילו כמה שעות טובות לפני.
הדגאנו, יצרן על של האזור כמובן כיכב. הסילקס 17 ממש לא באזור שתייה... לפחות שנתיים נוספות ואם לפתוח, 4 שעות לפני לפחות.
הבוסן ריינאר, התווית "מעט" נמוכה יותר, כבר בשל מוכן עשיר יופי של יין,לפתוח שוב שעתיים עד3 לפני.
הטראסי 101 נתן תצוגת תכלית מהממת ולמרות שזה עדיין 17 כבר נגיש קצת יותר מהדידייה.
לגבי המישל רד שניהם טובים ומעניינים, המאג'רום 20 יין שיוצא רק בשנים טובות קצת לא בבלאנס, לטעמי צעיר עדיין אבל מאוד מורכב ומיוחד. הסיינט אנדליין 18 כבר בפאזה אחרת יותר נגיש ונעים.
האחרון הינו, יבוא של הכרם. פחות מעניין בעיני גם, בתמחור אחר, לא זול עדיין אבל ביחס לאחרים, כן.
פוי פומה השכן המקביל של סנסר, שני עולמות שונים בתכלית, מי שמצפה לסנסר בפוי פומה, יתאכזב אולי.

יום הולדת עשורים, לא חוגגים כל יום ושזה קורה אז פותחים את המחסנים וחופרים קצת לעומק.
אז ככה... ביום ראשון הצוות הותיק נפגש לחגוג, יום הולדת 60, 50 ו-40 בהתאמה וגם כאלה שהם בין לבין.
פתחנו עם דום פרניון 75, כמעט בן גילי, כיף של מבעבע, עדיין גזים בבקבוק עם פקק שנשלף בקושי, צבע כבר כמעט כתום שנראה יותר לכיוון רוזה, טעמים שלישונים, חוויה.
עברנו לשרי1951 כן כן לא התבלבלתי, אף נהדר ארומטי טוסט קלייה מתקתק, נראה מבטיח, בפה נפילה לא אהבתי, טעם מריר ושטוח, הזכיר מעין תרופה, הדעות לגביו היו חלוקות. ריזלינג 82 אאוסלזה, שעם השנים הפכו אותו יותר לקבינט, חוויה. קורטון שרלמן 2010 מהיבוא הישן של ליפשיץ, מורכב מיוחד, היה צריך עוד זמן בכוס, לא הספקנו להתרשם דיו לפני שנגמר בכוס.
ולבואנה 96, האף התחיל טוב אדמתי טחוב, פטריות קלאסה, הפה משום מה עטוף בחומציות over מוגזמת שניטרלה קצת את ההנאה מהיין, ספק בק דפוק ספק צריך עוד חידרור, באעסה.
ברולו מוסלינו רזרבה 98 יין שרירן וקשוח עשוי טוב, לטעמי עוד לא בחלון האופטימלי שלו, נגיש אבל הייתי חוזר אליו עוד 5 שנים ובודק.
פנפולד קברנה 707 השני לגראנג' האייקוני, 1997 שנה נחמדה בסאוות ווילס, יין טעים ללא ספק, לא מרגישים כהוא זה את גילו אבל... וזה האבל הגדול, יין טכני ושלם, אין מעבר קצת ניואנסים מעניינים.
שאטו פיג'אק 1989, אולי המנצח הגדול של הערב, התחיל עם תחושת ברט בפה והרגיש כסוג של יין סופר מלוכלך שאיבד את זמנו או את הבק' הנ"ל ספציפית, עוד סיבוב עוד עירסול ו... וואאההווו, אף של רוזמרין טימין עלי זית דפנה, עדין ומהוסס, בפה הברט משתלב עם הטעמים של צימוקים שרי, השלם עלה על סה"כ חלקיו. מיוחד.
סיימנו עם טוקאי סמרדוני 1993 כיפי עדין בטעמיו ומהנה.

ערב חמישי האחרון, זימן לנו מפגש בו היין שיחק שחקן משני. הצוות הישן והוותיק נפגש לקוד קידה לזכרו של חבר יקר וותיק, שהלך מאתנו טרם עת - איתן קופלר. את איתן, איש ערכי ורב פעלים, הכרתי לפני יותר מעשור, ממש במקרה דרך פורום של israel wines בו הוא חיפש חבורת טועמי יין במרכז, להצטרף אליה. שלחתי לו טל' באשכול אותו הוא פתח,(כן כן... בימים בהם אנשים בהו פחות במסך ויותר תקשרו מילולית ופרונטלית אחד עם השני) ומאז השאר היסטוריה. איתן הצטרף לקבוצה ולימים הוא ואשתו אנה הפכו למארחים המובילים בקבוצה, מבחינת אירוח קולינרי עשיר וטעים. לימים לאחר מכן, איתן חלה במחלה הארורה והמפגשים שלו בקבוצה הלכו והתמעטו. באוקטובר האחרון הוא נפטר לצערנו והשאיר בנו חלל גדול. ההחלטה להפגש ולייחד ערב לזכרו, נרקמה לה כבר מזה זמן מה אך כל פעם נדחתה מחדש עקב סיבות כאלה ואחרות. בסופו של דבר, המפגש התקיים והיה מרגש ומהנה בו רב הותיקים והמכרים של איתן מתחילת הדרך נכחו.
ובכל זאת מילה על יין...
הליין נבחר ברוחו של איתן אשר היה חובב יינות לבנים בראש ובראשונה, עם אורנטצייה של יבש/חצי יבש, יינות כחול לבן ובסוף גם אדומים.
פתחנו עם אלזס גרנד קרו מתיישן שכבר עבר את שיאו אך עדיין היה מהנה והזכיר במעט סוג של שרי יבש. המשכנו לריזלינג מתיישן מהפלאץ שהיה נהדר. עברנו לשרדונה ישראלי של בת שלמה, יקב מעניין אך לצערי הבק' נחלץ מאוחר מידי וההתרשמות היתה חלקית ביותר. המשכנו למרגלית אניגמה 09 שזוהה מיידית כיין ישראלי, משום מה פחות התחברתי. המשכנו לנובל 11, יין שנטה למעין מתקתקות ומעט בשלות אך היה מהנה דיו, סיימנו עם הרמיטאג' מצוין אך צעיר מידי עם דרך ארוכה לפניו.
ערב מרגש ומיוחד ויהי זכרו של איתן ברוך.

הרבה פעמים אני אומר לחברים שמבקשים המלצות... זרמו עם המלצת המוכר, אף פעם לא יזיק, נהפוך הוא, לפעמים ויותר זה מצליח. היום דוגמא טובה לכך.
בסייל שנערך לפני מס' חודשים בבית הטבק והיין, רכשתי טלפונית מס' בקבוקים. במהלך השיחה, רני הבעלים, איש יקר, המליץ לי על היין הזה. מנסיוני הלא מועט, בתחום הבורדו, לרב כשאין מדובר במותג ידוע או בית טוב, הרבה פעמים מדובר בעוד יין בורדולזי סתמי אבל הפעם זרמתי עם רני ואמרתי לו: תרשום... בוא ננסה.
אז על מה מדובר בתאכלס, יקב קראננדל, הינו יקב יחסית צעיר שהוקם בשנת 2005 ע"י משפחת דילון או קבוצת דילון, שברשותם מס' יקבים כאשר שניים מהם הינם מהטופ של בורדו: שאטו הוט בריון ולה מסיון הוט בריון. היקב נעשה בצביון הוט בריון ובשת"פ עם הצוות שלו, למשפחה כרמים וגם פה ליינות האדומים נבחרים כרמים מובחרות, בעיקר מסיינט אמיליון ופסאק. הבלנד פה מכיל קב"ס, מרלו ופרנק. קראננדל הוקם כמיזם של יקב עם יינות אלטרנטיבים בעלי ואליו פור מאני כחלופות צנועות כיס ליקבים הגדולים אך איכותיות כשלעצמן. היקב נקרא כך ע"ש, קלראנס דילון, שקנה את האחוזה הראשונה, הוט בריון בשנת 1935.
ליין עצמו, אף נהדר של אדמה אחרי גשם, פטריות, אבק, עובש ומעט אדמוניות. בפה, יין מאוזן אלגנטי וקטיפתי, טעמי זייתי קלמנטה, דובדבנים, חומציות טובה. היין בבלאנס נהדר עכשיו..
בקיצור 2 דברים, לכו עם המלצות המוכר, לפעמים זה בינגו אדיר ואם ידכם משיגה יין זה... לחטוף והתעלמו מהמחיר הבורדלזי הזול שלו כביכול, לא תתאכזבו.

טעימת אמש לקחה אותנו בגדול לצפון הרון, אזור שבאופן אישי אני מאוד אוהב ומתחבר וברמת המיקרו לאפלסיון קטן שחי בצילם של האייקונים הגדולים והרי הוא קורנס.
קורנס למעשה אפלסיון שכמעט נשכח מהמפה האזורית עד שנות ה-80, הסיבות בעיקר בגלל טופוגרפיה קשה של האזור, גובה של כ-350מ' עם שיפוע קשה, מה שגרם לקושי רב בתקופת הבציר ובעיקר אופי הענבים, בעלי טעם קשה, טאני, מחוספסים וגסים כאלה שמייצרים יינות פחות נעימים לשתייה.
איפשהו במהלך שנות ה-80 מגיע יינן צעיר וכשרוני עם הרבה אמבציה ומוכנות לאתגר, כזה שעונה לשם טיירי אלמונד לימים, אחד האייקונים הגדולים באזור. טיירי הצליח להוציא מיים מהסלע, כפי שאומרים ולעלות במקשה אחת את קורנס להכרה עולמית.
עדיין... קורנס, הינו אפלסיון קטן כ-110 הקטר ולמרות שנהנה מתנאים הדומים מאוד לגדולים והחשובים באזור כמו: אדמה וחשיפה לשמש, עדיין קורנס ניצב מאחורי קוט רוטי והרמיטאג', אמש יצא לנו לרדת לעומקו של האזור מה שניפץ מעט מיתוסים על קורנס ועם זאת הביא לטעימה מרתקת וטעימה.
התחלנו עם שאפוטייה 12 נפתח מעט מאוחר אך עם זאת טעמים טובים פרי נגיש, עשיר אך לא מעבר ועם זאת נעים לשתייה כבר עכשיו ואף בהמשך.
המשכנו לטרייד לוריין 11 גפנים זקנות, פרי שחור אף אדמתי לא מורכב מידי אבל יופי של יין.
המשכנו אולי ליין של הערב מבחינתי לפחות, וינסנט פאריז 14, שנה שניתן לסכמה כבינונית ולא מעבר אך פה יש הצלחה למס' ייננים שהצליחו להוציא את המיטב משנה זו ומעבר לכך הנגישות של יין גבוהה יותר. אף אדמתי, טחב, עובש מורכב, בפה חמיצות נהדרת, פרי אדום, דובדבן, מעט פחם, עישון קל, פרי מאוזן... בול לחיך.
המשכנו עם אותה שנה 14 ליצרן נהדר אחר, מאתיאו בארט, בור. זה פעם שנייה תוך חודשיים שאני טועם את בור, אותו מיבא כפתורי בפעם הקודמת זה היה 16 שהיה בעל אף נגיש יותר ומהנה אך גם מעט חנפני, פה ב-14 קבלנו יותר חמיצות, פרי מתון יותר, יותר מורכבות. יין שיהיה לו הרבה מה לאמר בהמשך.
הג'וקר של הערב היה בדמותו של גיגל "ליו דיט" 16 שנה טובה, יין מאוד טעים, שרב המשתתפים, ניחשו אותו בתחילה, כיין ישראלי, הרגיש מעט יין בעל אופי חם ותחושת אלכוהול גבוהה אך בסופו של דבר מאוד טעים.
עברנו לתותחים של הערב אוגוסט קלאפ 07, שנה בינונית, היין כבר בחלון שתייה עמוק, אף מעניין גוף בינוני, מוכרח להודות שציפיתי קצת ליותר מיין אייקוני שכזה.
סיימנו עם טיירי אלמונד רנייאר 12, שנה מצוינת, יין נהדר שיש בו כמעט הכל, פרי בועט אף עשיר אבל עם עוד הרבה דרך קדימה.
בסיכומו של ערב נפצתי סטיגמה של: יינות קורנס קשים, מחוספסים וגסים לשתייה, הופתעתי לעומת זאת לגלות יינות עגולים נעימים לחיך ואף על פי שלחלקם אולי אין את המורכבות של הרמיטאג' האייקוני, עדיין מדובר באפלסיון קסום מפתיע ומהנה. לקורנס בטוח אחזור בקרוב.

ערב טעימת גאיה מאמש
ספקטרום רחב היקף של היקב האייקוני מפיימונטה כאשר רב היינות מאזור זה.
באופן אישי זה היכרות ראשונה רחבה שלי עם היקב ובנימה אישית, מוכרח להוסיף שבלשון המעטה הלסת לא נשמטה לי. בעיני העשייה של היין מאוד מודרנית, פרי עמוס ומרוכז, תחושת אלכוהול גבוהה, לא זה מבחינתי. איפשהו שם כנראה שהיקב מכוון לקהל שאוהב את הסגנון אם זה אמריקאי, שנחשב לצרכן גדול או לקהל אחר, על התמחור אני כבר לא מדבר, זה שווה התיחסות נפרדת.
אבל מכל דבר ניתן ללמוד וגם בזאת למדנו משהו מסוים.

מודה ומתוודא שביקור ביקבים מקומיים, בשנים האחרונות נהפך למשהו מאוד זניח אצלי אך היום ממש בחצי מקרה, בעקבות המלצה של חבר, התגלגלתי ליקב תל, במושב שעל שברמה"ג, לביקור שכולו קסם. יקב תל הוא יקב בן שנתיים והוא כל כולו חתום ע"י הייננית ליטל עובדיה. על ליטל, בחורה צעירה עם הרבה אש בעינים ותשוקה ליין ולכרם אולי שמעתם אולי לא אך בעשור האחרון ויותר, עבדה ביקבים ישראלים כגון: פלטר ונוספים מאחורי הקלעים, תוך כדי השלמה את השכלתה הייננית הפורמלית, באדלייד שבאוסטרליה ולפני שנתיים פנתה לדרך משלה, ביקב תל. במושב שעל היא החלה לשתול כרמים של: קב"ס, פרנק, שרדונה ועוד ובתווך מבססת את שאר יינותיה על שורות בכרמים אותה שאלה מבעלים מקומיים וכולם ללא יוצא מן הכלל באזור הרמה. היקב אגב נקרא תל על שם התלים והמבנה הטופוגרפי האזורי. היינות כולם ללא יוצא מן הכלל, הם יינות מינימליסטים, נקיים, עדינים שנותנים לפרי לכרם ובסוף ליינן לדבר. אין כאן שימוש בחביות חדשות, לבנתיים ליטל רוכשת חביות צרפתיות, בהתאמה לכל יין ויין, שהן משומשות בנות 4 שנים לכאן ולכאן. העשייה כמובן מהכרם ועד לביקבוק חתומה על ליטל לבדה וקצת סיוע מחברים.
התחלנו...
ס.בלאן שכולו כיף, אף טרופי, פיטנגו, פוג'ויה. בפה חומציות טובה,מעט חמציצים,ירקרקות נעימה, יין קלאסי לצהרי קייץ במרפסת, ניו זילנד here we r
שרדונה: תאכלס ליין הזה הגעתי ע"פ המלצת חבר, מוכרח להגיד פחות התחברתי, סגנון עדין וסולידי, מזכיר במעט את פלטר. בשרדונה שלי לפחות אני אוהב להרגיש קצת יותר נוכחות.
ריזלינג, מכרם אזורית הנטועה משנת 1993, יופי של יין, ריזלינג יבש, אף של צוף דבש, בפה מדיום באדי, מאוד מעניין, אל תחפשו מוזל או בסגנון אבל עדיין יופי של יין.
פטי ורדו: אף האנקי פאנקי, תות, מאוד מוחצן לרגע נזכרתי וחשבתי גרנאש/סירה, בפה יין מאוד עדין מתון, מינימליסטי, הפתעה. לא טעמתי פטי ורדו ישראלי כזה בשום מקום.
ק.פרנק, בוקבק ממש כמה ימים טרם הגעתנו, אף עשבוני בטירוף:רוזמרין, אקליפטוס, מרווה...וואאההוו, בפה מדיום באדי, אך עדיין לא עוצמתי מידי, נימות ירקרקות קלות ברקע, קצת שרף, יש לאן לרוץ איתו קדימה.
הערה האלכוהול ביינות יחסית מאוד נמוך, היינות ע"פ קונספט, כולם נגישים למרות שיכולים גם להשתמר קדימה.
יקב מאוד שונה בנוף הישראלי, מומלץ בחום.

***למכירה***
לרצינים בלבד
סולדרה אחד מיצרני העל בברונלו, משנה אגדית
טל' 052-4817151

טעימת חמישי האחרונה, זמנה לנו את אורי כפתורי לתצוגת תכלית של יינותיו. אורי, אושיית יין ידועה בביצה המקומית שנים רבות, נפגש עמנו בתחילת דרכו כיבואן לפני כ-11 שנים. מאז הרבה מיים זרמו בנהר, אורי נפרד משותפו והפורטפוליו שלו השתנה ללא היכר מאז לנגדוק רוסיון. נתחיל בזה שהערב היה מרתק, מעשיר וקולח. בעיקר בזכות ידע אינסופי ועשיר שאורי שפך עלינו במהלך הערב. את היינות בחר אורי ברמת העקרון ואני הוספתי בעיקר את חרז, בעקבות המלצה של חיים שרגא, באחד הפוסטים שלו. מכיוון שהערב בטוטאל, הסתכם בכ-11 יינות...קשוח, אנסה להתמקד בכמה שהרשימו מעט יותר מאחרים.
מעל כולם, התנוסס ללא מאמץ, הקורנס של מתיאו ברט 2018
ברט שולט על כ-10% מכרמי קורנס, הסגנון הוא ללא שימוש בעץ אלא במיכלי בטון וללא שזרות. היין פשוט מדהים ולמרות שהוא בתחילת דרכו, הוא מפגין כבר עכשיו ניצוצות מרשימים,אף עולם ישן, בורשט טחב, קאסיס. בפה איזון פרי מול חומצה, טעמי דובדבן שרי, מרירות עדינה וירקרקות... לחטוף.
קול דה סגה, יקב מצפון הרוסיון, אזור גבוה וקר, יקב שמכר עד לא מזמן את ענביו ליקבי חוץ ובשנים האחרונות באמצעות סיוע של יועצי חוץ החל למצות את הפוטנציאל של הכרם. מדובר ב-100% קאריניאן מגפנים בנות 70 שנה, יין מאוד אלגנטי ומעניין.
רוקאס, יין פרובנסאלי, מכפר קטן הנקרא בו דה פרובנאס(מקום יפהפה אגב),בעיקר גרנאש עם מרלו ופרנק. אל תחפשו פה את הפאנקיות והתותי פרוטי המוכר מגרנאשים של דרום הרון, כאן מדובר בבחור קשוח יותר ומחוספס אבל טעים מאוד.
אליאן דה רוס, יקב בורדולזי רבתי היושב בפאתי בורדו במקום הנקרא קוט דה מארמאנדה. בלנד של פרנק בעיקר, מרלו וסירה. אף פטל, בורשט, מאוד מפתה, בפה ירקרקות מעט מרירות יין ששווה עוד יישון.
בגזרת הלבנים היו כמה מעניינים אך המעניין מכולם היה, שאטו דה רונטה. האזור הינו, פוי פוסה, בסמוך למאקון, אזור קר, היקב מייצר יינות מינימליסטים, ללא תוספת שמרים וללא שימוש בעץ חדש.
היין בעיוור לא הרגיש כשרדונה כלל וכלל, יין חד, קשוח, ירקרק, מריר. בהתרשמות ראשונית ללא ידיעה, הרגיש לי יותר כמשהו שנע בין גרנאש בלאן למקבאו, אחרי ערסול ארוך וזמן נוסף בכוס, החל להפתח ולתת טפח או שניים ממה שיש לו להציע. יין מאוד שונה ממה שהכרתי בבורגון, זה יין שצריך סבלנות איתו גם בפתיחה וגם בכוס, יין שהולך טוב עם אוכל, מומלץ.
לסיום שתינו חרז, פרננדו דה קסטיליה, יצרן מאוד נחשב באזור, היין הוא יין יבש, אמונטיאדו אנטיק, יין על בסיס פלומינו, שעבר את תהליך הפלור, וסולרה בת 20 שנה. אף מתקתק של דבש צוף ופרחי בר, מקסים, בפה בקונטראס יין יבש עם הרבה ניו אנסים, מהמם.
תודה גדולה לאורי על הערב ועל תשומת הלב לפרטים הקטנים ועל העשרת הידע שלנו, למי שטרם מכיר את יינותיו שווה להתעכב רגע ואפילו יותר באתר שלו-הכפתוריה.

ערב מדהים מאתמול וסופר מרתק ומעשיר, בהדרכתו של חבר יקר, שגיא איש המאסטר בעיני בתחום הריזלינג הגרמני. למדנו רבות על השיטה הגרמנית המסובכת להגדרה וקלספיקציה של היינות, למרות שלא הכל ירד ונקלט למידע אינסופי בתחום. טעימה לא פשוטה וקשוחה בעליל, הרבה סוכר רץ שם ברקע ולי באופן אישי זה, יותר קשה לחיך, מיין יבש. רב היינות היו פנטסטים ובאופן אישי התחברתי ליינות צעירים יותר דווקא.
פתיחה נהדרת עם עם gg של שטיינמיץ, זלבך היה נהדר גם כן, הדוונוג מטורף, וולפר דווקא הצעיר היה מענג יותר. היינות המבוגרים בחבורה 82 ו-65 היו עם אף מורכב ומשגע, ריחות של שרי פטריות יער, צימוקים סופר מעניין, בפה התחושה קצת שונה, הסוכר כמעט ולא מורגש היין כבר עייף יותר אך בכל זאת היווה חוויה נדירה.
ערב נדיר ותודה גדולה לשגיא גם על היינות שהביא וגם על העשרת המידע.

נביולו מהלנגה, מהיבוא החדש של דני גליל. לאחר שמזגתי כוס ראשונה, האף מאוד מאוד סגור והדוק, אחרי כמה דקות טובות בכוס, היין עושה טובה ומתחיל לשדר ריחות של אורן ושרף בקטנה, התחושה שלי שאני הולך להתעמת עם נביולו קשוח ומחוספס בהתאם לגילו הצעיר של הבקבוק.
אבל... הפתעה, היין מאוד נגיש יחסית, לא כבד או מרוכז מידי, פרי קליל פלוס של תותים, תפוח גרנד, מעט רוזמרין ואניס, הכל נפתח בהדרגה ליין סופט ונעים בפה. בלי הרבה יומרות או ציפיות אקסטרא, יופי של יין, ליווה בצורה טובה את הפיצה ו-value נהדר לכסף.

טעימת מרסו מחמישי האחרון. ערב מעניין מאוד שלסכומו דבר אחד אפשר להגיד... צריך זמן, הרבה זמן עם מרסו, היינות היו עדיין בחיתולהם.
בכל זאת כמה יינות שהתעלו קצת על אחרים בערב.
סגאן מנואל 2017 חלקת גנאברי, רחב בפה, נפתח טוב מסקרן מעניין, לקנות ולשמור לעוד כמה שנים קדימה.
זאן מארק רולו 2015 מעט טרופי באופן מפתיע, חומציות טובה, צעיר אבל כבר טוב.
דומיין מיקולאט 2018 חלקת שארם, מאוד מינרלי, אגוזים, פוג'ויה, נגיעות של אפרסק, מעט מרירות, יופי של יין.
לואי זאדו 2016 חלקת שארם, התחיל עם אף בומבסטי של גבינת רוקפור, עובש ואגוזים, בפה חומצי עשיר אבל אחרי רבע שעה - 20ד בכוס פתאום נפל וקצת אכזב.
לסיכום מרסו דורשת סבלנות או אוסף פרטי של מעט מתיישנים אבל עדיין ערב מהנה ומעשיר.

טעימה מאמש, איים אבודים.
בזמנו סדרה מיתולוגית הזכורה למבוגרים מבינינו עם הפתיח המפורסם ובימינו אנו לקחנו לרגע לבדוק את השפעתם של איים המבודדים גאוגרפית, השפעות אקלים וכמובן אדמה וולקנית על היין, היבול והתוצאה בסיום.
אפרט בעיקר לגבי המעניינים ביותר בערב.
טרה נרה לבן מיבואו של אלדד לוי, הבלתי נלאה. אף טרופי מעניין בננה מקורמלת, ליצ'י, שסק... התחיל טוב.
בפה מעט פחות אבל עדיין חומציות טובה, מרירות קלה, היין מורכב מבלנד מקומי של זנים מקומיים:קארינטה, קארטרו, גרציאנו מולינה, הכרמים על האתנה עד 900מ' גובה, יישון במיכלי נרוסטה.
בנג'ה- גם הוא מהיבוא של אלדד, היין הוא פרויקט מיוחד של מס' ייננים באיים הקנרים, מורכב מ100% ענבי ליסטאן מקומיים ויחודיים לאזור, מיושן במכלי בטון וחלק בחביות באריק משומשות. זה יין שבעיני מאוס מיוחד ומילת המפתח כאן הינה... סבלנות עם היין, זה יין שצריך איתו זמן רב בכוס ובכלל. ריח "זוועתי" של רפש ורפת פרות בצורה קיצונית. בפה טעמי ים, אצות ירוקות, פטרוזיליה, מולים, מאוד מורכב ומעניין ומומלץ בחום.
דוג פוינט 94 של דני גליל, מצוין זוהי חלקת הפרימיום של היקב, יוצאי קלאודי ביי, היין חד מינרלי, ירקרק, עם עוצמות טובות, מרלבורו במיטבה ואחד הטובים ששתיתי משם. שאפו.
סנטוריני אסרטיקו של יקב ארגירוס, מנסיון עבר למדתי שהתנודות ברשמים מסנטוריני נעות בקיצוניות מיינות טובים ומפתיעים ליינות שטוחים וחסרי עניין. כאן... הצגת תכלית של אסרטיקו במיטבו זאת אחת הכרמים הותיקות באי-מונסניורי. היין תסס ברבו במיכלי בטון וחלקו הקטן התיישן בחביות באריק כחצי שנה. בעיוור הרב לקחו לכיוון שרדונה, אף עשיר יין עוצמתי אך לא מידי, מורכב ומאוד מהנה, הפתעה נהדרת של שקד.
סיימנו עם ברבריטו מאיי מדירה הפורטוגלים ובכלל אזור מאוד מעניין לפחות אותי ברמה האישית לאחרונה, היין מבוסס על ענבי בוהל מקומיים ועשוי במקצת דומה ליינות חרז, זהו יין מחוזק והייתי מגדירו כחצי קינוח, מתקתק אך לא מידי, אף פנטסטי ועשיר של שרי, שוקולד, קוניאק, וניל שלא נגמר. בפה, מתקתק עדין, ניו אנסים של שרף, מעט ירקרקות, דובדבנים, צימוקים. מהנה במלוא מובן המילה, יין שילווה נהדר סיגר טוב.
איים אבודים אך לא כל כך יש לאן לטוס השנה לראות ולטעום.🥂

והפעם בפינת המציאות, שרדונה C של יקב קסטל, מבציר 2000
כן כן... לא טעיתי בשנה 2000
אפס ציפיות ליין לבן ישראלי בן 21 שנה ואיזה הפתעה וואאההוו.
צבע צהוב בוהק על גבול הקרמל, באף ריח דומיננטי של קרטון רטוב ואדמה לחה, עם ריח של זיתים ברקע. בפה, מרסו ישראלי, לא יאמן... יין שמנוני ומלא, קצת נימות של רוזמרין, קליפה של תפוז סיני, סיומת ארוכה. הפרי אמנם כמעט נעלם פה אבל היין נכנס למימד אחר, יין בוגר שעומד בפני עצמו, שיחוק ישראלי ושאפו לקסטל.
מרשים ביותר 👏