Karni Ishai Psychotherapist

נחתתי הבוקר מריטריט גאגא באיטליה. 4 ימים ימים של התאווררות, התחדשות והתחברות לחיות הגוף והנפש. הנחיתה בארץ ביום השואה היא לא פשוטה...בלשון המעטה. משתפת במעט מחשבות שעלו תוך כדי השהות הרחוקה.

ברכבת בדרך לטורינו, מהחלון מחוזות זרים, ירוק אחר משלנו, אויר לנשימה, גם הבטון מרגיש אחרת, נושם יותר. אני ערה לנוכחותי בין אנשים, שתהיה שקטה יותר, ערה לזרותי בין זרים ובין מקומיים. בתחנת הרכבת במילאנו מתרגשת מהגודל, מההמולה, מעוצמת הזרם האנושי, נחילי אדם הנפלטים מהרכבות אל מרחב התחנה, אנשים מכל הצבעים וכל המינים, תמיד מרגש אותי, כל אחת ואחד שעוברים על פני הם פוטנציאל למפגש אפילו להתאהבות. הפעם נוסף לזה קורטוב נוסף, עדיין מחפשת את המילים לתאר אותו: מי בעדי ומי נגדי...מי יוציא לפתע את דגל המחאה, עצמאות פלסטין, חס וחלילה חמאס... ואולי לאו דווקא. הפנים השונים מגזעים שונים: ארופאיים טהורים, מלוכסני עינים, אפרו... משהו, נורדים, יפים תמירים, מבטים רכים יכולים בין רגע להפוך את עורם, מבטם מזרה שינאה, עוין, מאיים כלפי, אלי...לכי מכאן!!! רק נדמה לי...תפסיקי לדמיין מראות רעים!
מה קורה לך? בסהכ עומדת בתחנה ממילאנו לאסטי נהנית מהזרות כמו שאת מכירה את עצמך מאז שנות העשרים שלך. נזכרת בנסיעה הראשונה שלי לבד מלונדון לאמסטרדם ברכבת לילה (זול יותר), לפחות כך התחלתי, היתה אז התרגשות מהולה בחשש של יציאה לבד לעולם הגדול. עכשו זה אחרת, האם אלו שנותי? האם המצב בארץ? מרגישה משהו מההיסטוריה על כתפי. אני יהודיה-ישראלית, שימי לב! זו תמצית החוויה. ובכל זאת מהי החוויה? האם משמעותה שאני שפופה במידת מה, אולי זהירה, קשה לשים את האצבע (בינתיים) רק ערה לחוויה. לשכבות שבתוכי, לקולות הפנימיים המתערבבים לסוג של מקהלה.
באתי כדי להיבלע, לשכוח ולו לרגע, לאוורר את המערכות הנפשיות-הפיסיות שהפכו לטעונות מאד, סוג של התשה. רגע לעצור את היאוש, לקדד את המערכות לנקודת האפס כדי לפגוש את החיים ובעיקר אלה שלי, שלנו מזוית חדשה רעננה יותר ובלי קשר לפרשנים, עתידנים וכל השאר, מביני דבר...כאילו. לחפש את הנקודה הפנימית העמוקה, שאצלי, לא פעם צומחת מחכמת הגוף, כשמסכימה להקשיב לו.
סיפרו לנו שגן עדן זה למעלה אבל זהו, שלא! לגן עדן יורדים, עכשו האוטובוס סיים את הירידה התלולה תימרן במיומנות וזהירות את הפניות הצרות, הרברסים והעצירות וגן עדן התגלה, נפרש לפנינו בגוונים הרבים של הירוק וצבעי האדמה הטחובה והספוגה בריחות הגשם. לא הספקנו להתבונן ולהריח וכבר גופנו הוזמן לתנועה בקצב הגרוב. אולם ענק כמעט מאה אנשים שתווי פניהם חושפים, או שלא, את ארצות מוצאם נעים ללא הפסקה במשך שעה למיגוון מקצבים, עוצמות ואכויות תנועה. שוב מגלה בפעם המי יודע כמה עד כמה קל להיפגש דרך תנועה. העולם באמת נראה טוב יותר באותם רגעים גם אם זו אשליה...
האגן מנסה לשקשק, מצליח או לא, זו לא הנקודה, אז הנה, גם במרחב התנועה העיקר זו הדרך...
שוב פוגשת את הדרך שזזה לי עם נסיבות חיי, מי סיפר לי שנחוץ לחפש אותה?
כאן ברקוד היא פשוט נוכחת מתגלה בדרכה העצמאית, על פי ההגיון הפנימי שלה, ואני? עדה בתוך גופי, עוקבת, רצה אחריה מנסה לעקוב...
ובחיים? מי יודע?
גאגא, מה זה? מנסה להבין, שמחת הגוף, חוכמת הגוף, לתת לגוף להוביל אבל גם לאתגר אותו, לעורר הקשבה לגוף, לפיסיות בצורה הכי ראשונית: לבשר, לשלד, למפרקים, לגידים, לעור, לחושים, למרחב שבפנים ולמרחב שבחוץ, להחזיק את שניהם. בעצם מבינה שגאגא זו מתודה יונגיאנית או...שיונג היה גאגאיסט...
זו בעצם מתודה של דיאלקטיקה מתח הניגודים שבגוף, בכל פינותיו ורבדיו הנסתרים והנגלים. ואולי תמצית החוויה הגופנית זו התנועה החדשה, המפתיעה שנוצרת מתוך הדיאלקטיקה.
בשדה התעופה, רגע לפני המראה, אפופה בטעם הימים שם באורסולינה, ימי הגאגא שממצים את עצמם לא רק בתנועה, בשמחת הגוף, אלא האנשים, המפגש עם האנשים היה מרגש מעל ומעבר, נזכרת בחשש, בחשדנות שבתחנת הרכבת, בתשדיר הסף תודעתי שקיבלתי מהאנשים שחלפו על פני והנה כאן במקום הקסום הזה כולם, פשוט כולם, אנשים טובים עם הפנים אלי, מתענינים, מעונינים בי, קודם כל במי שאני קרני נטו וכששומעים שאני מישראל, ליבם יוצא אלי בהבנה, בסוג של הזדהות ובעיקר פתיחות, חיבוק עוטף. 4 ימים של אהבה אנושית, נקיה, טהורה, כן, יש כזאת. המציאות הישראלית קיימת בתודעה אבל עם סוג של מרחק, אויר ביני לבין הסבל, חוסר הוודאות. בבוקר אתעורר למציאות האחרת. ואולי לזו הראשונה, הקרובה שממנה התרחקתי ולו לזמן קצר. אנצור בתוכי את התקווה האנושית שחוויתי כאן/שם רחוק מארצי המדממת.

8

שמחה לקחת חלק ביוזמה המבורכת, ביחוד בתקופה זו, של פתיחתה של 'טמנוס'. מ ת ח י ל י ם! ואתם מוזמנים לפנות אל כל אחת/ד מרשימת המטפלות/ים ולזכות בטיפול או בהדרכה במחיר מוזל! צרו קשר.

טמנוס – קליניקה יונגיאנית חברתית ״טמנוס״ היא יוזמה חברתית שנולדה במכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית, המציעה שירותי פסיכותרפיה והדרכה במחיר נגיש. מתוך הבנת הקשיים הכלכליים הקיימים בחברה, שמנו לנו ...

Who is Dreaming You?
February 7-9, 2020
Athens, Greece

What is a memory? What is transgenerational memory?
How memory or life-shaping experiences such as migration, displacement, escape, hiding, suffering of the war of one generation pass to the generation of sons, grandsons and great grandsons.
What is this intergenerational transmission and how it permeates,
affects our lives in the present.
We thought that the days between Holocaust Martyrs 'and Heroes' Remembrance Day and Independence Day are an opportunity for a meeting on the subject.
Saturday the 5th of May at 19:00 we will have an open discussion on the subject in our home.
The intention is to an intimate encounter involving people who feel that they carry in one way or another the life experiences of their parents, grandparents who have undergone persecution, wars on the way from the diaspora to the establishment of the state of Israel.

Please allow your participation so that we can organize properly. You are welcome to share and label.
Inviting: David and Karni Weiss-Ishai
25/A Hakramim St Mevasseret Zion

The workshop is behind me. Such a good feeling of satisfaction! The room was crow
ded with people that moved with closed eyes their own Labyrinth...
This conference of Art and Psyche is a unique conference in its dialogue between Jungian Analysts and people that are doing art in different ways. There is something refreshing and open in this conference. I feel at home with people that are speaking my language that bridge between worlds. I am attaching pictures from the exhibition on Jung's art that is in the center of this conference.

Finally, I landed, after 15 hours flight I am in Santa Barbara California.
I am very excited to participate and present in the Art and Psyche conference: The Illuminated Imagination.
I will conduct a workshop on the Labyrinth as a symbol that empowers growth and transformation.
Focusing on the symbol through body and movement as a way to receive answers and direction for our life questions. In a sense, this is one of my personal Labyrinth stations. My desire to share the powerful connection between the imaginary and the mental body.
My personal labyrinth clearly sees the center, the goal, and yet, the road is full of external and internal obstacles, in a way of ambiguity, doubts and other demons... Sometimes I think I am going backwards, with my back to the center.
In a culture in which images overwhelm our consciousness without control and filtering, I see it important to emphasize the healing power and the effect of this rich image / symbol with explicit and especially less explicit meanings that allow a space for personal and unique growth. If we just stop and listen consciously. This is the power of art!!!
The attached pictures are part of a collection of Labyrinth that participants bring to the workshops.
One picture, perhaps the most important one, is missing.
An eight-year-old girl answered her mother who asked her to help her find a picture or object illustrating the Labyrinth to bring to the workshop: "Mother, life is a labyrinth…"

Again I am in Warsaw airport after 2 workshops on the theme: Jung Body and Movement. Active Imagination and Creativity.
Still looking for the words, I want to bring out, to tell, to share the experience, the process, the human encounter, the discovery, the intimacy, the courage, the sincerity, the insights that are happening in these workshops. I am daring to say that I am improving as a mediator from one workshop to another. But, especially I would like to say that it is not me but the work itself, the method, the connection of body and soul, the body, the imagination, and the movement that connects between them. I would like to thank the two organizations: Institute DMT and Warsaw Dance Department for the well organized workshops and their hospitality.