Noa Jacobs

השנה בחרתי במודע שלא להתחפש.

שאלתי את עצמי מה הסיבה שמתחפשים דווקא בחג הזה,
וגיליתי כל מיני סיבות מעניינות,
אך הסיבה שתפסה אותי הייתה כזאת:

אנחנו מתחפשים כדי להזכיר שכל העולם הוא תחפושת אחת גדולה.
אדם חושב שהאחר פגע בו, עשה לו או לקח ממנו…
ואינו מבין שזה הכל תחפושת.
הכל מאת השם, או במילים שלי -
המציאות הנתפסת בעיני האדם אינה אלא השתקפות יצירתית של הוויתו.
האחר הוא בעצם אני בתחפושת, כי כולנו חלק מההוויה האינסופית,
חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל.

אדם שיודע שהכל זה אני והם וכולנו גם יחד -
אין לו על מה לכעוס.
כי יודע הוא שכל מה שקורה לו, קורה לטובת התפתחותו באהבה גדולה, שלעיתים מחופשת ל״נהפוך הוא״.
יודע שכל מה שמגיע נועד לעורר אותו לאמת.

שמעתי פעם בדיחה כזו שאומרת:
שמתחפשים בפורים למי שאנחנו באמת רוצים להיות במשך השנה.
בפורים מגלים מיהו האדם האמיתי.

מאחלת לכולנו שנזכור לראות מבעד לתחפושות,
למסיכות שלנו ושל האחר.
שנזכור לגלות את האור שבנו,
של כולנו,
כאחד.

המשפט ששבר אותי / נועה ג׳ייקובס

ישבתי אצל הפסיכיאטר בתל השומר.

אני על מדים מוקפדים ומהודקים, והוא בטי-שירט צנוע.
אני מביטה בו מעבר לשולחן החשוף. בינינו משטח ריק ומסביבנו קירות לבנים.
״ניכר כי הוא הגיע לבקר, לא עשה לו כאן בית״ אני מציינת לעצמי באבחנה רכה.
בלית ברירה אני מביטה בו, אין לי על מה להסתכל.

״הוא מומחה בהפרעת קשב, וודאי ידע לעזור לך״ קולה של הפסיכולוגית מהדהד בראשי. אולי הפעם אקבל עזרה?
הידיים שלי נעות מהברכיים לשפת השולחן, ושוב לברכיים, מתחככות ומשתלבות, בעודי ממתינה בדממה.

״שלום,״ הוא מברך, ״מדוע הגעת לכאן?״

אני מספרת לו שאני לא מצליחה לתפקד. שוטחת בפניו את הליקויים, את הקשיים היומיומיים, על שאיבדתי את אחי, אומרים שאני בדיכאון, אבל זה התחיל עוד הרבה לפני…
״אני סובלת״, אני אומרת לו בלי מילים, בעיניים פעורות לרווחה.
״אני כבר לא יכולה יותר״, מתחננת מתחת לכיסויים,
שפתיי קפוצות, הכתפיים משוחות לאחור.

אני מחזיקה. מחזיקה את האוויר בפנים, את הגב זקוף, את הצוואר ישר.
אני חזקה.
מפחדת שאם אתן לעצמי לנשום לרגע,
הכל יתמוטט כמו מגדל קלפים.

עם כל שאלה נראה שהתשובה שלי מספקת אותו, כל פרמטר עונה על הצ׳קליסט המדוקדק שלו. הוא קובע שיש לי הפרעת קשב.
״קלאסי״, הוא מפטיר.

אני מהנהנת, מתקשה קצת להודות שמשהו בי… פגום?
ואז הוא אמר את המשפט הזה, כל כך פשוט אך טעון משמעות,
שפרץ לי את הסכר:
״זה בסדר לא להיות בסדר״.

תנועת אוויר חדה נפלטה מפי. הרגשתי כמו בלון שתקעו בו סיכה.
כבר לא שינה לי מה אמר אחרי, רואה אותו כמו בסרט אילם, תודעתי מתנתקת ואני נשאבת לפרץ הרגשות שגעש בתוכי.

אני יוצאת עם מרשם לתרופות, אוחזת בנייר וברגשות,
מגיעה לדשא והאוויר הפתוח, ומשחררת אנחת רווחה.
הבכי לא אחר להגיע וכך גם ההקלה עם ההבנה -
שאני לא בסדר, ואני מודה ומכירה בכך שזו בדיוק הכוונה.
אני מקבלת אותי גם כשאני חלשה.

….
אני לא אשכח את הרגע הזה.
כל החומות שהעמדתי קרסו בדיוק כששמעתי את המשפט הזה.
באותה התקופה זה מה שהייתי צריכה לשמוע.
אבחנה להפרעה שזורה בחוסר שיפוטיות וקבלה.
אישור חיצוני ומקצועי ש… מותר לי,
ואני לא מוזרה, בינונית או טיפשה,
וזה לגיטימי,
להיות מי שאני עם המשאבים שיש לי כרגע, נקודה.
תודה!

אני כועסת
כי זה נהוג להביא פרחים לאישה ביום האישה.

ואני לא אישה סטנדרטית
ואני בוחרת שלא לשחק את המשחק

אם הוא היה מכיר אותי הוא היה יודע
אם הוא היה שם לב לדברים שאני אומרת
הוא היה מבין שאני לא רוצה

וכשאני אומרת שאני לא רוצה משהו
זה לא שאני אומרת משהו אחד ומתכוונת בסתר למשהו אחר

וזה שהוא קנה לי פרחים בעבר ואמרתי לו תודה
זה לא אומר שנהניתי לקבל את הפרחים
זה רק אומר שהערכתי את המחווה

אבל אם היו שואלים אותי
מה את רוצה לקבל?
הייתי אומרת
משהו אחר.
חיבה. הערכה. חיבוק. נשיקה.
זמן איכות ביחד.
חוויה.

אל תקנה לי פרחים כי זה
יום האהבה
יום האישה
יום הלא יודעת מה
אל תקנה לי אם אני לא רוצה

אצלי אין מנהגים כלליים
איתי מדברים ושואלים
מבררים רצונות וצרכים
כי הם לא בהכרח דומים
לשאר האנשים והנשים

אז תודה,
ולא תודה

ואל תגידו לי לקבל בחיוך ולא לומר מילה
כי זה עצם המחשבה…

אני אקבל, אומר תודה
אבל חיוך מזויף לא יגיע איתה

עוד אחרי שניהלנו שיח סוער
בנוגע להתנהגות נשית וגברית
והגדרות מגדריות אחרות שהוא מחזיק בתפיסה
שאצלי לא מובנות מאליהן
ואני לא מסכימה ללכת אחר הפרדיגמות בחברה

הוא מביא לי פרחים ליום האישה

אחרי שהעלה את הנושא
ואמרתי לו שאני לא צריכה
אז הוא אמר לי בפעם המי יודע כמה
״את יודעת שנשים…״

״היו מתחרפנות על גבר שלא מביא להן פרחים?
כן, אמרת לי את זה כבר מיליון פעמים.
זה עדיין לא הופך את זה לנכון עבורי״
הצהרתי.

ועדיין
הוא הביא לי פרחים.

כאילו הוא שומע אותי אבל לא מקשיב.

וזה מה שמכעיס באמת,
לא הפרחים שיהיו בריאים...
אלא מה שהם מייצגים

…💐

שנדע להקשיב באמת לא.נשים שאיתנו
שחולקים איתנו את החיים על הכדור

שנדע להקשיב לעצמנו
ולשדר בבהירות ובכנות את מה שאנחנו
רוצים, חושבים ומרגישים.

מבעד לערפל של כל מה שנהוג
אפשר למצוא את הרעיון שעומד בבסיס,
ולתת לו את החשיבות.

רוצים להעצים את הנשים?
הן, מעצם היותן, המשמעות.