Humoney

זהירות
חירטוט 😎

היא חומר גלם אדיר
יש ממנה בשפע והיא נגישה לכל
אפשר לצרוך ממנה בלי הגבלה
והיא לא עולה כסף

היא כמו הקלף הזה במשחק שבגרסאות השונות שלו מקנה
פטור מאחריות על בעיות
פטור מאחריות על מציאת פתרונות
פטור נקודה
חלום!
האמנם😶

אשמה...

היא אינטלגנטית ומלאה עוצמה
מחסלת כל איום שעלול לייתר אותה
מתוחכמת, חמקמקה, שורדת
והיא גם ממכרת

היא אשליה למעגל שנסגר
יצרנית משוכללת של שקט מדומה
הורסת בסטייל
לא רואים..

אבל בעיקר חוסמת את הדרך
לשנות, לייעל, לצמוח, לאתגר
היא חוסמת יצירתיות וחשיבה פתוחה
חוסמת סיכויים
חוסמת הצלחה

אשמה

בעל עסק,

כמה נתונים מספריים חולפים לך מול העיניים במהלך יום העבודה ?

סגרת עסקה עם הלקוח מהצפון, המלאי של הספק ההוא, מיכל מהבנק....

תגיד.. עם יד על הלב

📋כמה הנתונים שלך באמת נגישים לך?

ערימות של ניירות מודפסים?🙄
דוחות אקסל עם אינספור שורות😣
4 מקורות מידע שרק אחרי שמצליבים ביניהם אפשר להבין משהו 😶

🕵️‍♀️האם הנתונים מספרים לך משהו שלא ידעת לפני העיון בהם?

מתי בפעם האחרונה זיהית בדוח תובנה אמיתית? משמעותית!
כזו שהלכה איתך עוד שעה שעתיים וגרמה לך לחשוב מחדש על דברים שהנחת עד כה שאין צורך או שאין דרך לשנות או לייעל

בעל עסק, איך לומר... ,"מרגיש" את העסק שלו.
חוש ייחודי שכזה, לא מלמדים אודותיו בשום אוניברסיטה (בדקתי 😉)
ובכל זאת..
לאיזה חידוד אתה זקוק? מה חסר לך?

נתונים הם נכס

כשיודעים איך לרכז אותם ולהפיק מהם ידע תובנתי

מודל / פורמט, דשבורד מפוקס, מדדים חכמים

שעונים לך על השאלות שבאמת מעניינות אותך
(בשונה מהמון מספרים שמוצגים או נזרקים לאוויר ללא תכלית)

ידע תובנתי
ממוקד,
מספר מצומצם של מסרים
לחולל בעזרתם את הצעד הבא בצמיחה של העסק

על מתמטיקה עקומה וההשלכות שלה...

בבית בו גדלתי כולם השתתפו במשימות הסדר והניקיון
אבא שלי טען שאם שכנה שתדפוק בלדת לבקש סוכר תגלה פתאום שבבית שלנו יש בלגן (ופה הוא נהג להפליג בתיאורים מסמרי שיער, בהגזמות חסרות פרופורציה) זו תיהיה בושה גדולה
על כן , בחישוב מהיר הוחלט : חובה עלינו, כל בני הבית, לדאוג שיהיה מסודר ונקי כל הזמן

מפה לשם השנים עברו, המסרים הוטמעו, אבל הפחד מהשכנה שתתפוס אותי לא מוכנה נשאר.

ופה הסתבכתי עם המתמטיקה..

הכי פשוט והגיוני היה לגייס את הילדים ולהטמיע גם בהם את ערכי המסורת שהבאתי איתי מהבית.
מה ששמעתי את עצמי לוחשת לי זה ש –
מכיוון שזה לא באמת עובד
מכיוון שאין זמן להטמיע ולחנוך
הכי הגיוני שפשוט אעשה את הכל בעצמי

וכך היה ...

התובנה על המתמטיקה העקומה שלי הגיעה לי דרך בעלת עסק, לקוחה חדשה יחסית, עמוסה בטירוף!

שמעתי אותה לוחשת לעצמה את אותה נוסחה שגויה:
"מרגישה לא בנוח עם דברים שלא עובדים לך? עזבי אותך עכשיו מאפיון תהליך מסודר, ביזור סמכויות, הטמעה... פשוט קחי הכל עלייך (לפני שמישהו יגלה)

אז תודה לך מ' על שאיפשרת לי לסייע לך בבניית תהליך פונקציונאלי חכם בעסק שלך ועל הדרך ללמוד שיעור חשוב במתמטיקה של החיים גם על עצמי

מוקדש לכל האריות הלוחמים שבזמן האחרון מרגישים שמשהו לא כל כך עובד להם…

אריה הוא תמיד אריה
גם כשהוא עייף
גם כשהוא לא מצליח לממש את תכניות הצייד שלו (75% אגב)
גם כשהטבע הופך מאתגר
וגם כשבסביבה הופכת צינית ומספרת בדיחות על חשבונו

… מספרים על מלך החיות שהזמין את כל חיות היער לחגוג את חתונתו.
אחד האורחים היה עכבר קטן.
העכבר הגיע ואיחל לאריה: ״כל טוב, אחי! שיהיה לך הרבה מזל טוב, אחי!"
האריה תפס אותו ואמר לו: "אני מלך החיות, ואתה עכבר. 'אחי' אתה לא".
"תירגע", אמר לו העכבר, "גם אני לפני שהתחתנתי הייתי אריה".

גם כשדברים לא מסתדרים בעסק,
(רבתם עם הבנק, העובדים מתחלפים בקצב מסחרר, המתחרים מלחיצים אתכם ועייפתם מהמרדף הזה)

זכרו, אריה הוא תמיד אריה
גם בימים פחות מוצלחים😉

לחיי ימים טובים🥂

דמיינו רגע סיטואציה...

רומא נגד ריאל מדריד ⚽
עשר דקות לסיום המשחק ⏳

ז'וזה מוריניו מאמן קבוצת רומא חוטף קריזה, נכנס למגרש ובועט בכדור לעבר השער.

הוא שאמון על ניהול המערכה בזמן אמת, על גיבוש האסטרטגיה ועל היישום שלה ברמת טקטיקה גם ברגעים הכי קריטיים

הוא, המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה, מקור הרוח והעוצמה
מתפלפ ומחליט שבמקום לנהל הוא עושה בעצמו.

אני לא מבינה גדולה בכדורגל...
אבל יודעת לומר בוודאות שמהלך כזה עלול לפגוע בסיכויי הקבוצה לנצח

ממש כמו שמנכ"ל פוגע בסיכויי העסק לשגשג כשהוא מחליט להזיז הצידה את העובדים ולעשות הכל בעצמו.

עובדים חייבים מנהיג
מנהיג תפקידו אחד: להוביל
גם מוביל וגם מובל?
זה לא באמת יכול לעבוד

"אתה לא מקבל בוטנים"
פישינזון: "אבל אני לא אוהב בוטנים"

דוגמא לפתרון טוב רק.. לא מותאם לבעיה

ממש כמו :

# להגדיל מסגרת לפני כל תשלום משכורות (במקום להתחיל לנהל תזרים מזומנים )

# כמו לקבל החלטות חשובות בעסק על בסיס תחושות בטן (ולא על סמך נתונים)

# לבחור בין כן (מהיר) או לא (מהיר יותר) במקום בין חלופות שבוחנות כדאיות כלכלית (סבלנות)

# להשאר בשותפות שלא עובדת רק כי לא בא לך להתמודד עם זה לבד

# כמו לבחור להסתיר את הבלגן במקום לקבל עזרה בלסדר אותו (גם כשברור לך שגם את הלכת שם לאיבוד)

# כמו לכבות אינספור שריפות במקום לשבת להגדיר מחדש נוהל עבודה מסודר ומותאם לצרכים

לפתרונות מותאמים לאתגרים בעסק שלכם
צרו קשר..


בטי פוגל
דידי קינן

הוא עלה עלינו..
דן אריאלי
אנחנו לא באמת כאלה טובים בקבלת החלטות.😮

נכון.. לא תמיד
להחליט אם ללכת על החולצה עם הפסים או עם הכחולה זו לא בעיה 👔
גם לא איזה טעם לבחור בגלידה 🍨

אבל מה קורה כשדברים מסתבכים?

כמה ספקים עם מגוון מוצרים מתקופות שונות ומה בכלל סוכם לגבי המחיר?🙊
מסגרת אשראי לא פרופורציונאלית להכנסות ואיך מצמצמים את זה🙄
שכר עובדים שרק הולך וגדל👀
חובות לגבייה שדחינו די והותר ומאיפה להתחיל😖

מה שקורה לנו כשדברים מסתבכים זה שאנחנו, איך לומר? זורמים...
כשדברים הופכים מסובכים עבורנו, אנחנו הולכים על האופציה הזמינה ביותר:
✓ עושים מה שאנחנו רגילים לעשות
✓עושים מה שאומרים לנו
✓מפרשנים (בצדקנות "אין מה לעשות")

וזה לא תמיד רע ואפילו עשוי לעבוד,
גם אם לתקופה מסויימת
ומה אז ?

המלצה חמה:
✓ ברחו למקום שקט
✓שימו את הטלפון בצד (אם הוא במרחק נגיעה זה לא נחשב)
✓מפו את "מה לא עובד" ולמה
✓חשבו על פתרונות (מה לשנות ואיך להטמיע)

עבד?
מעולה!

עבד פחות טוב?
מוזמנים להתייעץ

זהירות 🙊
חרטוט

לי היה ברור מהרגע הראשון שהג'ינס קטן עליה
הסתבר שלא ראינו את הדברים עין בעין,
היא יצאה לקרב
ליכסנה עיניים, הכניסה רגל, עוד רגל, משכה ,
נשכבה על המיטה והעפילה לשלב הגמר : הרוכסן

היא ניצחה, כמובן
ואני, לא יכולתי שלא לחשוב
איך לא נשברו לה כל הציפורניים
(ואם כדאי גם לי לנסות כי במקום שבו הגנטיקה לא עובדת וההגיון יצא לפגרה אולי יש לי פה הזדמנות 😎)

למעשה, מה שהכי העסיק אותי היה
למה היא זורמת על הג'ינס הצפוף הזה
הלא נוח ולוחץ
הרי אין לה אויר

השאלה הזאת מטרידה אותי גם היום
במפגש עם בעלי עסקים
כשהם מספרים בהבעת ניצחון שהם הכי יקרים בשוק,
שהם מגלגלים מלא כסף והרווחיות טפו טפו
ואז אנחנו צוללים יחד למספרים וזה צף
אין להם אויר
העו"ש מרוקן
וככה הם חיים, בלחץ
חודשים...
שנים...
בלי מתודולוגיה, בלי לנהל תזרים מזומנים
בלי פתרונות
בלי אויר

חברה עם הכנסות במיליונים יכולה לפשוט רגל?
ברור.. קל

וחברה שמרוויחה מיליונים (לא רק מכניסה) גם עלולה לפשוט רגל?

יש מצב

הסיבה: הכסף על הנייר, בדוחות אבל לא בחשבון הבנק.
המכירות נרשמו, הופקו חשבוניות, הרווח והפסד נראה מרשים ולכאורה הכל טוב!

אז מה התפספס?
חוב הלקוחות:

ההון החוזר, הכסף שאמור לחזור אל החברה נמצא עדיין אצל הלקוחות.

# בגלל תנאי אשראי של שוטף 60, 90, "תשלם כשתוכל".
# בגלל שאין מערך גבייה מסודר וגובים באיחור
# בגלל שחלק מהחובות לא רשומים ("משה סגר עם הלקוח, לך תשאל אותו)

המשמעות היא שהחברה מממנת את אשראי הלקוחות שלה באמצעות הבנק.
בעצם מנצלת את מסגרת האשראי בבנק כדי לשלם משכורות לעובדים ואת החוב לספקים בעודה ממתינה שחוב הלקוחות יהפוך מתישהו לכסף ממשי שיכסה את המינוס.

למעשה, ככל שהחוב הזה יגדל וככל שפער העיתוי בין ההוצאות להון החוזר יהיה משמעותי יותר כך תלך ותעמיק התלות של החברה בחסדי הבנק ובהתאם גם הסיכון לפשיטת רגל.

מחוייבים מדי / לא סומכים על אחרים / לא יודעים (או לא אוהבים) לבקש עזרה / לא מסוגלים לומר "לא" או פשוט רגילים ככה ...

התוצאה זהה: עוד ועוד אחריות מועמסת על הכתפיים עד שזה הופך להיות ממש כבד.

משה רבנו היה כזה...

עובד קשה מהבוקר עד הלילה , כל העם עליו והוא ממשיך בדרכו בעקביות.
עד שבא אליו החותן שלו (יועץ ארגוני בנשמתו) ושואל אותו – איך אתה לבדך מנהל את כל האופרציה הזאת?
גם בוררות (משאבי אנוש) , גם נבואה (תחזית תזרים מזומנים) גם מלמד את החוקים (מנהל תפעול) ??
על הדרך הוא גם קצת מאיים עליו שאם ימשיך ככה זה יגמר בקריסה כוללת ואז מגיע לפואנטה: מבנה ארגוני עם יותר מרמה היררכית אחת 😉 – לבזר סמכויות ולשמור על מקומו כמנהיג הממוקם בראש הפירמידה.

לא מעט בעלי חברות הם כאלה...

מנהלים הככככלללל. הם גם המנכ"ל וגם אחרון העובדים. הם אמונים גם על הלקוחות, גם על החשבונות (גביה, תזרים), גם על הרכש וגם על השיווק.

וגם אם הם טובים בהכל , זה לא באמת יכול לעבוד לאורך זמן.
בין היתר, כי הייעוד שלהם הוא להוביל את החברה קדימה אל עבר השגת היעדים האסטרטגים שלה, יחד עם טובי העובדים ובאמצעותם (לא במקומם).

בשלוש דקות היא הסבירה לי מה הבעיה בעסק שלה
ובעשרים וחמש דקות נוספות פירטה נימקה, הסבירה למה הבעיה בכלל לא פתירה.🙄
בגדול, היא מנסה ללא הצלחה כבר מלא זמן להטמיע נוהל עבודה חדש. אינספור "בדיקות פתע" שלה העלו
שד' לא טכנולוגי מספיק, ח' מבוגר מדי כדי לקלוט, ס' סתומה, וא' סתם לא ממושמע ולעולם ייצמד לדרך שהוא מכיר.

נזכרתי בעצמי, בגיל 9 מנסה ללמוד שפה חדשה מאפס.
איך ניסיתי להיצמד לשפת האם שלי (עד שלא תהיה ברירה), וכמה פעמים חשבתי לעצמי שאין מצב שאצליח להבין ולדבר עברית, מהר, בלי שגיאות ואפילו להיפתר מהמבטא.
ואיך לאורך הדרך הרגשתי כמו ד' שזה מסובך מדי, וכמו ח' שמאוחר מדי, כמו א' שאני לא מתאמצת מספיק ואולי ס' זו בכלל אני 😣

אז איך את מתכוונת לפתור את זה? (היא שלפה אותי משנות ה-80)

דרך כלים, תמיכה ובקרה השבתי, (שלב אפס בהנדסת תהליכים – חזרה למאה ה-21)

כלים – כלי עבודה מותאם לצרכים (תוכנה במקרה הזה) נוח לשימוש, לא מסובך מדי בצירוף נוהל עבודה שמפרט לאילו שימושים נועד הכלי מתי ואיך משתמשים בו -שלב אחרי שלב, סטנדרט אחיד.

תמיכה – מישהו (סבלני) שימונה לאחראי על הטמעת הכלים, התאמתם לאנשים, ליווי וטיפול בבעיות שעולות.

בקרה – "להסביר וללכת" לא מבטיח הצלחה. יעדים ומדדים הם אלה שיבטיחו שכלי העבודה החדשים יוטמעו בצורה טובה ויהפכו להרגל עבודה.

Sabat Shalom
Bonne fetes de Shavouot

אמת או חובה?

אמת שהעסק שלך עשה קפיצה משמעותית בשנים האחרונות? 😎 🤸‍♀️

אמת שאת עדיין מנהלת הכל לבד (כספים, תפעול, מכירות, שיווק, פיתוח עסקי…)? 🏅

אמת שאת עמוסה ושהשליטה שלך בנעשה הולכת ופוחתת? 😌

אמת שאת במרתון עשייה וכיבויי שרפות? 🚒

אמת שיש כמה נושאים חשובים שממתינים כבר הרבה שיהיה לך איזה רגע פנוי? 🙄

אמת שאת לא מנהלת תזרים מזומנים? 💵

אם ענית כן על יותר משלוש שאלות

חובה עלייך לעצור רגע ✋

להגדיר מחדש מה העסק שלך צריך... 👀
אנשים טובים שיתמכו בהצלחה שלך?👑
שיטות עבודה אפקטיביות יותר? 🪄
כלים ניהוליים? 🎯

ואם לבד כבד עלייך,
אנחנו בHUMONEY נשמח לשתף אותך בניסיון, הידע והכלים שרכשנו במרוצת השנים.

צל"ש או טר"ש?

בדירה שמול זו ששכרנו פעם בתל אביב גר זוג שנהג לשתף את כל השכנים במריבות שלו.
מילים קשות עפו לחלל האוויר, תוצר מזוקק של יאוש תהומי והרבה עצבים
צעקות רמות, בדר"כ של שניהם יחד (מה שהיקשה כמובן על הבנת הפואנטה ובחירת צד🙊)

חשבתי אז על מעלתה של היכולת להניח רגע בצד נושא לטיפול ולהתייחס אליו בזמן ראוי יותר.
בהקשר הזה – לנהל שיחה בזמן רגוע יותר, אחרי שהלהבות יורדות 🔥

עם יד על הלב, אם הם היו מצליחים לאמץ את זה, הייתי נותנת להם על זה צל"ש

נזכרתי בהם לאחרונה, בהם ובאג'נדה הזו שלי..
תופעה מעניינת שמאפיינת לא מעט בעלי חברות מצביעה בדיוק על אותה יכולת (להניח בצד ולטפל בהמשך) רק בזווית פחות מחמיאה.

נושאים ממש חשובים שהטיפול בהם נדחה ונדחה עד שירדו מסדר היום לחלוטין:

• מסגרת אשראי לא פרופורציונאלית להכנסות.
• דוחות שאי אפשר להפיק מהם מידע בעל ערך.
• רעיונות גדולים וטובים ללא תכנית מעשית.
• עובדים אהובים אך לא מתאימים.

אז טר"ש?
לא בטוח..

לדחות טיפול בנושאים חשובים למועד עתידי בו המחשבה צלולה והקשב במיטבו זה דווקא רעיון לא רע.
לדחות עד אינסוף – פחות....

"קומי יא חביבתי, תסדרי בלגן שלך"

הייתה דרישתה חסרת הפשרות של עוזרת הבית האגדית שלנו כשהייתי חיילת.
מה שהיא הבינה אז (ולי לקח עוד כמה שנים להטמיע במתודולוגית העבודה שלי ) זה שאי אפשר להתקדם לשום מקום מתוך כאוס
היה לה את סדר העבודה שלה, תהליך אליו היא נצמדה בעקביות
איפה מתחילים ובהמשך, אילו פעולות קודמות לאחרות
היא לא זזה מילימטר מהתוכנית שלה
ויישרה את כולנו, כל אחד בתורו
אף אחד מאיתנו לא העיז להפריע לה
ידענו בליבנו – תוך חמש שעות הכל יבריק
היא תצליח לעשות את מה שאף אחד מאיתנו לא הצליח לעשות...

עברו מאז די הרבה שנים
(לא משנה כמה 🙊)
אבל המסר נשמר.
בעבודה השוטפת עם בעלי חברות זה צף שוב ושוב
על מנת לייצר ערך – אם באפיון מודלים לחישוב כדאיות כלכלית / בבניית תשתית לניהול תזרים מזומנים או מבנה ארגוני פונקציונאלי אין מנוס מלהתחיל בלסדר את הבלגן
להכיר ולהבין עד הסוף איך דברים מתנהלים כיום ולאיזו תוצאה שואפים להגיע (יעד)
מה סדרי העדיפויות
מה לוחות זמנים
מי אחראי ועל מה
ואיך ניתן לאמץ ולהטמיע כנוהל עבודה לרוץ איתו

שורה תחתונה, קודם מסדרים – אח"כ מתכנסים לחשוב ולקבל החלטות
בשונה מאיך שלימדו אותנו 🙄 סוף מחשבה במעשה תחילה!