משפט ועסקים - Law & Business

"ייתכנו מקרים שבהם תיפול טעות שיטתית בהכרעתו של בית המשפט עקב ההיצמדות לכלל המסורתי. טעות שיטתית זו עלולה לשנות באופן לא ראוי את מערך התמריצים של המשתתפים בפעילות... בעוד חלק מן הפתרונות היצירתיים בפסיקה מולידים תוצאה יעילה למראית עין, מנקודת ראות אקס אנטה עלול להיווצר עיוות תמריצים״.

אנו שמחים לפרסם את מאמרם של טל אלמקיס, בוגרת תואר ראשון במשפטים (LL.B.), תואר שני במשפטים (LL.M.) ותואר שני בממשל (M.A.), בית ספר הארי רדזינר למשפטים - אוניברסיטת רייכמן ובית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה - אוניברסיטת רייכמן, ופרופ' אסף יעקב, בית ספר הארי רדזינר למשפטים - אוניברסיטת רייכמן – "סיבתיות עמומה – הרחבה מתבקשת או אימפריאליזם סיבתי?".

אלמקיס ויעקב בוחנים את השילוב של כללי האחריות היחסית במשפט הישראלי במצבים של סיבתיות עמומה, ומתמקדים בשני כלים משפטיים מרכזיים: חריג ההטיה הנשנית ודוקטרינת אובדן סיכויי החלמה. המחברים טוענים כי יישום אחיד של הכללים האלו במצבי אחריות שונים אינו נכון בהכרח, ועלול לגרום לעיוות תמריצים כאשר הצדדים הרלוונטיים עלולים להימנע מלקחת אמצעי זהירות נדרשים.

המאמר מצביע על כך שחריג ההטיה הנשנית, שנתפס כפתרון אחיד לכלל מאזן ההסתברויות, עלול לפספס את הדקויות החשובות בהקשרים שונים של משטרי אחריות. בניגוד לגישה הגורסת להחיל את כללי האחריות היחסית באופן רחב וללא הבחנה, המחברים מציעים כי ההרחבה עשויה להיות מוצדקת רק בעוולות כוונה, בשל אופיין המיוחד והרצון לקדם שיקולי צדק והרתעה.

מאמרם של אלמקיס ויעקב מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business, וצפוי לראות אור בדפוס בכרך מיוחד בנושא רוב, מיעוט וכללי הכרעה.

לקריאת המאמר >>> www.runilawreview.org/2024/09/18/elmakiess-jacob.

אנו שמחים להציג את מערכת כתב העת ״משפט ועסקים״ לשנת תשפ״ה.
בהזדמנות זו נבקש להודות לחברי מערכת תשפ״ד על עבודתם המקצועית והמסורה.
מאחלים שנה טובה, והצלחה רבה לחברי המערכת הנכנסת.

היום (5.8.2024) נפרדנו ממערכת כתב העת לשנת תשפ"ד באירוע סיום מרגש במיוחד. האירוע כלל שיחה מרתקת עם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-חוקתי), עו״ד אביטל סומפולינסקי, ששיתפה אותנו על אודות אתגריה של מחלקת ייעוץ וחקיקה ציבורי-חוקתי. תודה רבה על האירוח.
בהמשך, ביקרנו ביד ושם לסיור מעניין וחשוב שהתמקד, בין היתר, באתגרים המשפטיים סביב השואה ובעקבותיה.

אנו רוצים להודות למערכת כתב העת על שנה מדהימה, ולאחל בהצלחה למערכת הנכנסת!

"התנ"ך היה חביב על השופט מישאל חשין למן שחר נעוריו ועד יומו האחרון. כפי שהעיד הוא עצמו, וכפי שמעידה יצירתו: הוא בתנ"ך, והתנ"ך – בו. אהבה זו לא מן ההפקר באה לו, אלא הייתה 'תבנית נוף מולדתו', מורשת בית אביו השופט שניאור זלמן חשין, אשר ראה בתנ"ך את 'ספר־הספרים של המשפטן'".

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט – "התנ"ך – ספר הספרים של המשפטן?! על האב, הבן, רוח הקודש ומקום התנ"ך בעולמו־אולמו של בית המשפט".

הכהן מבקש במאמרו להתחקות אחר זיקתם של השופטים לבית חשין לתנ"ך ולעולמו ולבחון את השימוש הרחב שעשו בו הן לביסוס הלכות משפט, הן לעיטור פסקי דיניהם ומאמריהם. שילוב המקרא בפסיקתם של השופטים לבית חשין מהווה מופת לכתיבה משפטית עשירה ומקור ספרותי משובב נפש. בחינת דרך הילוכם ועשייתם בנתיבות המקרא מלמדת שלצד ראייתו כמקור, אחד מני רבים, ליצירת הלכות משפט, הם ראו בשימוש בו גם ערך תרבותי, חינוכי, לשוני וספרותי. כלומר, יש בו גם כדי להאיר את דרכו של השופט בקבלת ההכרעה השיפוטית.

מאמרו של הכהן מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business, וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כו אשר מוקדש לזכרו של השופט מישאל חשין ז"ל.

לקריאת המאמר >>> https://runilawreview.org/2024/07/14/vol26-hacohen

״מטרתו של מאמר זה היא להיות מדריך מלא וממצה לנושא של 'פזיזות כלפי התוצאה' בדיני העונשין של ישראל. עד היום אין בישראל מאמר שמסכם באופן ממצה את כל הדינים והסוגיות העולים במסגרת נושא זה; ובספרים על משפט פלילי הנושא נדון רק בקצרה, ובאופן שאינו מקיף את כל הסוגיות הרלוונטיות לנושא זה. מאמר זה בא להשלים חֶסר זה. המאמר יעסוק גם ביסודות התאורטיים של נושא זה וגם בדינים הספציפיים הרלוונטיים לו״.

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של ד״ר יצחק קוגלר, מרצה בכיר בגמלאות, מופקד על הקתדרה למשפט פלילי ע"ש איבן ק' ראנד, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים – ״פזיזות כלפי התוצאה בדיני עונשין״.

המאמר עוסק בסוגיה שטרם זכתה בכתיבה ממצה ומקיפה והיא הפזיזות כלפי התוצאה. לאחר דיון מבואי בנושא היסוד הנפשי בכללותו, קוגלר מתמקד בנושא של מחשבה פלילית ביחס לתוצאות שבהגדרת העברה. ביחס למחשבה הפלילית קוגלר מסביר כיצד ברוב עברות התוצאה שבהן נדרשת מחשבה פלילית לצורך הרשעה, מספיקה קלות דעת במישור הרצוני, תוך התייחסות לשיקולים של הרתעה ואשמה. שאלת האשמה הקיימת במצב של פזיזות כלפי התוצאה מוצגת באופן מובחן, ומוסבר כי אפילו קיימת קלות דעת בלבד, עדיין העושה בחר לסכן את האינטרס המוגן ולכן הוא אשם. נוסף על כך קוגלר טוען כי די בכך שהעושה צפה את האפשרות שהתוצאה תיגרם, אף אם בדרגת הסתברות נמוכה מאוד, כדי לקיים מצב של פזיזות כלפי התוצאה. עוד הוא מסביר כי הדרישה של פזיזות כלפי התוצאה טומנת בחובה דרישה שהעושה יִצפּה את האפשרות שמעשהו יגרום להתרחשות התוצאה. במאמר נטען כי הדיון בצפיית התהליך של גרימת התוצאה צריך להיעשות במסגרת היסוד העובדתי תחת הנושא של "קשר סיבתי משפטי", ולא במסגרת היסוד הנפשי של העברה. חלקו האחרון של המאמר מעניק בחינה ייחודית לנושא של סיכון סביר. ההיתר ליטול סיכון סביר חל גם במקרים שבהם אדם נתקל בסיכון קונקרטי שמפתיע אותו. אולם, למרות ההתייחסות בספרות לדוקטרינת הסיכון הסביר כעוסקת בשקלול התועלת אל מול הנזק, קוגלר טוען במאמר היא כי קיימים שיקולים נוספים שרצוי להביאם בחשבון.

מאמרו של קוגלר מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כט.

לקריאת המאמר באתר https://runilawreview.org/2024/06/16/vol29-kugler/

"אם נודה באמת, הנהיגה ברכב לא השתנתה הרבה בדורות האחרונים. אומנם, הרכבים כיום בטוחים ונוחים יותר מאלה של סבא וסבתא שלנו, אך רוב התכונות הבולטות ברכב נותרו כשהיו: העיצוב הבסיסי, מודל הבעלות והביטוח, המהירות ואף העלות. השינויים המתרגשים עלינו עם הפיתוחים הטכנולוגיים בעשורים האחרונים, ובייחוד ההתקדמות בפיתוח רכבים אוטונומיים (autonomous vehicles), טומנים בחובם הבטחה לפריצת דרך באופן שבו רוב בני האדם מתניידים ממקום למקום במאה האחרונה."

אנו שמחים לפרסם את מאמרם של פרופ' גיא זיידמן וד"ר אביב גאון, חוקרים בבית ספר הארי רדזינר למשפטים - אוניברסיטת רייכמן – "עתיד הנהיגה האנושית".

זיידמן וגאון מבקשים במאמרם ללמוד על עתיד הנהיגה האנושית מתוך הנחה כי בעוד כמה שנים ייהפכו רכבים אוטונומיים למודל תחבורה מן השורה, ולבחון את ההשלכות של העתיד בהקשר הזה בפן המשפטי, הן בהסתכלות על הרכבים, ויתרה מכך בהסתכלות עלינו כנהגים. במאמרם, זיידמן וגאון בוחנים את היתרונות והחסרונות של הנהיגה האנושית, ומנסים לענות על השאלה אם המכוניות האוטונומיות עשויות להציב חלופה ראויה ובטוחה יותר.

מאמרם של זיידמן וגאון מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business, וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כט.

לקריאת המאמר >>>

https://runilawreview.org/2024/05/29/vol29-seidman-gaon/

״בין שלל האתגרים שנושא החיסכון לפנסיה מזמֵן, העוסקים בתחום מוטרדים מהאפשרות הנרחבת שקיימת לחוסכים למשוך את כספי פיצויי הפיטורים שנאגרים כחלק מן החיסכון הפנסיוני. משיכת כספי הפיצויים (אשר נעשית לעיתים, כנראה, למטרות שחורגות מייעודם המקורי) עלולה להביא לידי פגיעה גדולה בחיסכון לגיל פרישה... ניתן לראות בפגיעה של החוסכים בחיסכון לגיל פרישה פגיעה עצמית באוטונומיה של האני העתידי שלהם, שמניעתה מצדיקה הטלת הגבלות עליהם בהווה״.

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של ענבל תמיר, בוגר במשפטים בהצטיינות ומוסמך בפילוסופיה בהצטיינות יתרה, אוניברסיטת תל אביב, אשר מתמחה במערך ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים – ״פנסיה, פיצויי פיטורים והאוטונומיה של האני העתידי״.

תמיר במאמרו מספק מסגרת תאורטית במטרה להבהיר מדוע סוגיה מוכרת בתחום החיסכון לפנסיה – האפשרות הנרחבת שקיימת לחוסכים למשוך את כספי פיצויי הפיטורים, תוך פגיעה בחיסכון שלהם לגיל פרישה – היא בעיה קשה ומטרידה, וכיצד ניתן להצדיק הטלת הגבלות בחוק על אפשרותם של החוסכים לעשות כן. תמיר טוען כי עד כה לא הוצג הסבר מספק שמבהיר מדוע אכן מדובר במצב בעייתי שמצדיק הטלת הגבלות על פרטים, חרף עיסוק נרחב בנושא מצד גורמים בתחום והצעות חוזרות לשינוי המצב החוקי הקיים. לפי ההסבר שמציע תמיר, ניתן לראות בפגיעה של החוסכים בחיסכון לגיל פרישה פגיעה עצמית באוטונומיה של האני העתידי שלהם, שמניעתה מצדיקה הטלת הגבלות עליהם בהווה. טיעון זה מסתמך על טיעון קיים בספרות המשפטית והפילוסופית שלפיו כבוד לאוטונומיה מוכרח לקפל בתוכו התחשבות באוטונומיה של האני העתידי, דהיינו, באפשרות לא רק "לכתוב סיפור חיים" אלא גם "לכתוב אותו מחדש" בעתיד. לפי טיעון זה, פעולות מסוימות שמגבילות את האוטונומיה של האני העתידי באופן מוגזם הן פעולות שמוצדק להגביל. תמיר טוען שניתן להבין את החיסכון לגיל פרישה כמכשיר מעצים אוטונומיה עבור האני העתידי (תוך התחשבות מסוימת באוטונומיה של האני הנוכחי), ולכן את הפגיעה העצמית בחיסכון לפרישה ניתן להבין כאיום על האוטונומיה של האני העתידי. לאור הטענה שבקריאה זו, שלפיה תכליתו העיקרית של מכשיר החיסכון הפנסיוני היא דאגה לעתיד, תמיר טוען כי ביחס לפעולות שנעשות במסגרת מכשיר זה מוצדק לתת עדיפות מסוימת לאני העתידי על האני הנוכחי.

מאמרו של תמיר מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כט.

לקריאת המאמר באתר https://runilawreview.org/2024/04/24/vol29-tamir/

"טבעי לחשוב שיש להימנע ככל הניתן מענישה קולקטיבית. לכאורה הדברים ברורים, שהרי אין כל היגיון והצדקה להטיל סנקציה על מי שאינו קשור בקשר ישיר או עקיף למעשה אסור שביצע חברו. לעמדה זו ניתן ביטוי בבית המשפט העליון, בדין הבינלאומי, ואף הוגשה הצעת חוק איסור אלימות בספורט."

אנו שמחים לפרסם את רשימתו של הוד פויכטונגר (Hod Feuchtwanger), סטודנט לתואר ראשון במשפטים (LL.B.) ותואר ראשון במנהל עסקים (B.A.) באוניברסיטת רייכמן - Reichman University – "האם גם לקהל מגיע כרטיס אדום? הרחקת קהל בספורט כמקרה מבחן לענישה קולקטיבית במשפט הפרטי בכללותו".

פויכטונגר סוקר ברשימתו כיצד הדין הישראלי מתיר שימוש בענישה קולקטיבית במגוון תחומים ומבקש להציג את היעילות בשימוש בענישה קולקטיבית בייחוד בדין הפרטי. עוד הוא טוען כי ביכולתה של ענישה מסוג זה לתרום להכוונת התנהגות ראויה כמצופה מנורמות משפטיות, ויתרה מכך לתרום לשיפור הסולידריות בתוך הקבוצה עצמה. על כן, מבקש פויכטונגר לבחון את אפשרות השימוש בענישה הקולקטיבית, מתוך תפיסה שבנסיבות מסוימות כלי זה עשוי להיות יעיל ולהתברר דווקא ככלי ראוי ואף צודק, ומציג טיעוניו באמצעות מקרה בוחן בעניין הפועל תל־אביב.

לקריאת הרשימה באתר משפט ועסקים - Law & Business >>>

https://runilawreview.org/2024/03/26/feuchtwanger

"כלל גדול הוא בתורת האחריות הפלילית כי אין עברה בלא מעשה (nullum crimen sine actu). אולם מהו "מעשה" או מהו תוכנו ההולם את מובנו הפלילי הן שאלות שנותרו בלתי פתורות בספרות התיאורטית של המשפט הפלילי".

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של ד"ר שאול כהן – "מעשה פלילי מהו? ביקורת הגדרת ה"מעשה" בדין הפלילי בישראל".

כהן במאמרו מבקש לאתגר את התפיסה המסורתית שלפיה "מעשה" ו"מעשה עבירה" בפרט הם מושגים עובדתיים-אובייקטיביים-מטריאליים, וטוען כי הם דווקא מושגים שיפוטיים-נורמטיביים. נוסף לכך, כהן מבקר את הגדרת "היסוד העובדתי בעבירה", לפי סעיף 18 לחוק העונשין הישראלי, והשלכתה על היקף תחולתם של האיסורים הפליליים והאכיפה הפלילית בכלל, וטוען, בין היתר, שעניינים אלה מובילים לצורך בתיקונו (ואף ביטולו) של סעיף זה.

מאמרו של ד"ר כהן מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים – Law & Business, וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כח.

לקריאת המאמר >>>

https://runilawreview.org/2024/03/19/vol28-cohen

״חברות ההזנק מתמודדות עם קושי מתמיד בגיוס כספים וביצירת נזילות שאינה תלויה במימון חיצוני. הדרך שיזם יחיד נדרש לעבור מיום לידתה של החברה ועד להגשמת רעיונו ולהפיכתו למוצר היא ארוכה, יקרה ורצופה בסיכונים רבים. מרגע לידתה ועד לביצוע ההנפק חולפות שנים מספר, שבהן תידרש החברה לגייס מימון חיצוני כתוצאה מאי-יכולתה לייצר הכנסות ממוצריה. המימון שתגייס החברה ישמש ליצירת נזילות לצורך התקדמות במסעה המפרך, וישפיע על שווייה בעת סבב גיוס המימון הבא. זהותו של הגורם המממן, האינטרס העסקי שלו והתמורה המובטחת לו הם שיקולים קרדינליים, אשר ישפיעו על חייה, יעדיה העסקיים וסיכויי הצלחתה של חברת ההזנק״.

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של אביב טובי, סטודנט בהפקולטה למשפטים אוניברסיטת חיפה – ״מהֶנפּק (אקזיט) להנפקה לצורכי ציבור״.

טובי בוחן במאמרו את המציאות הכלכלית של תעשיית ההייטק הישראלית על רקע אופיים של מקורות המימון השונים בשוק, ומציע מודל שמטרתו להעניק תמריץ לחברות הזנק לבחור בגיוס הון ממקורות ציבוריים. תחילה, הוא מציג את מקורות המימון העיקריים העומדים לרשות חברות ההזנק, כאשר מצד אחד ניצבת רשות החדשנות שממקדת את מאמציה בעידוד הקמתן של חברות חדשות ובמימון שלביהן הראשוניים. ומהצד האחר, ניצבות קרנות הון סיכון שמהוות מקור מימון משמעותי בתעשיית ההייטק הישראלית, אך נוטות להשקיע בשלבים מאוחרים יותר. לטענתו של טובי, האופן שבו מיושם החוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשיה, התשמ"ד־1984 (להלן: חוק המו״פ) על ידי רשות החדשנות אינו נותן מענה מיטבי למציאות זו, וזאת בניגוד למטרות שהחוק נועד להגשים. בין מטרותיו של החוק ניתן להצביע על יצירת "תשואה עודפת" למשק, הגדלת הפריון והרחבת מעגל הנהנים מפירות ההייטק הישראלי בכללותו. מכוחו של חוק זה הוקמה רשות החדשנות מעניקה מסלולי הטבה בדמות מענקים המוחזרים באמצעות תמלוגים, ופועלת בשוק הפרטי כדי לעודד ולקדם פעילות של חברות הזנק פרטיות בהתאם למטרות החוק. עם זאת, פעילותה של רשות החדשנות, מתקשה לתת מענה לתופעת ההֶנפּק המוקדם, שבה מייסדיה של חברת הזנק מבצעים הנפק של מניותיהם בחברה בטרם הספיקה להגיע לבגרות ולממש את פוטנציאל הצמיחה שלה. לגישתו, הדרך הרצויה להגשמת מטרות חוק המו״פ היא באמצעות הכוונת התעשייה אל שוק ההון. שכן מדובר במקור מימוני בעל השפעה שונה על אורח חייה של חברת ההזנק, ובמקביל מהווה גשר פיננסי לאוכלוסיות שאינן חלק מהתעשייה. לפיכך, טובי מציע לרשות החדשנות להשתמש במודל של הלוואת מֵזָנין היברידית שתבוצע באמצעות מסלול הטבה. הלוואת מזנין היא הלוואה שנפרעת מהון החברה בעת מועד הבשלת ההלוואה, וזאת בניגוד להלוואה הניתנת תחת שעבוד של נכס מוחשי. מכאן, שבעת אירוע נזילות של החברה, הלוואת מזנין ממוקמת במקום גבוה (כמעט ראשונה) בסדר הנשייה של החברה כחוב בכיר עוקב. על כן, מודל זה ישתלב היטב בריבוד ההוני ובמבנה התאגידי של חברת ההזנק, יפחית את יצירתן של בועות כלכליות ויסייע בהתמודדות עם חסמי הכניסה לשוק ההון, וכפועל יוצא יקדם את הגשמת מטרותיו של חוק המו"פ.

מאמרו של טובי מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כט.

לקריאת המאמר באתר >>> https://runilawreview.org/2024/03/18/vol29-toby/

המיונים למערכת כתב העת לשנת תשפ״ה נפתחו!
על המעוניינים בתפקיד חבר/ת מערכת לשלוח בעותק אלקטרוני: קורות חיים, גיליון ציונים עדכני ורשמי, תמונת פספורט, המלצות (אופציונאלי) ומכתב פנייה.
בנוסף, אנחנו מבקשים כי עם הגשת המסמכים תגיש/י חוות דעת כתובה עצמאית ומקורית שתוכנה כולל ביקורת על פסק דין, על דבר חקיקה או על מאמר אקדמי. נושא הביקורת יכול להיות בכל תחום ובלבד שבמהותו מדובר בתחום משפטי.

לדגשים ומידע נוסף על הגשת המועמדות: https://runilawreview.org/board_of_editors/join_us/

הגשת המועמדות היא עד ליום ראשון, 31.3.2024, בשעה 22:00 לעו״ד שחר פרידמן בכתובת הדוא״ל [email protected].

ביום שלישי (6.2.2024) ביקרנו במשרד Gornitzky & Co.
וזכינו לשמוע הרצאה מעניינת מעו״ד עופר צור, ראש תחום ליטיגציה במשרד.
כמו כן שוחחנו עם עו״ד יפתח פרבר, שותף במשרד, ועם בוגרי כתב העת ״משפט ועסקים״ עו״ד אלכס פלדשר והמתמחה שירה תימור שהציגו בפנינו את המשרד והעניקו לנו כלים פרקטיים לתקופת הראיונות וההתמחות עצמה.
תודה רבה על האירוח!

״מבחן השריוּן ה'סימטרי' מציע סיווג טכני של הוראת השריוּן הפורמלי כ'כללית' או כ'פרסונלית' באמצעות זיהוי יתרון אובייקטיבי מובהק המוענק לרוב נוכחי על רוב עתידי כתוצאה מכינונה. כלל זה אינו מתמקד בתוכן הנורמה ובמניע לכינונה, אלא מספק אמת מידה טכנית פשוטה להפעלה, שמצריכה שיקול דעת מצומצם, ומכאן שהוא מתאים ליישום במסגרת דוקטרינת ה'שימוש לרעה בסמכות המכוננת'. כלל השריוּן ה'סימטרי' מיושם בעשורים האחרונים בפועל על ידי הכנסת בבואה לשריין חוקי יסוד, ונתפס בייעוץ המשפטי לכנסת ככלל שראוי לעמוד בו. כלל זה מבטיח שתנאי להסגת כוחו של הרוב מפני הנורמה החוקתית יהיה אימוצה של הנורמה החוקתית באופן מכביד, המבטיח תמיכה חזקה בהוראת השריוּן, בעוצמה שווה לזו שבה הוראת השריוּן פוגעת בעיקרון הדמוקרטי של הכרעת הרוב״.

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של נדב דישון, תלמיד לתואר שלישי במשפטים בהפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן אוניברסיטת תל אביב – ״שימוש לרעה בשריון פורמלי של חוק יסוד״.

דישון עוסק במאמרו בגבולותיה של סמכות הכנסת לשריין חוק יסוד בשריון פורמלי. טענתו היא שניתן לשרטט את גבולותיה על יסוד התשתית המשפטית של דוקטרינת ה״שימוש לרעה בסמכות המכוננת״. דוקטרינת זו פותחה בפסיקה ומאפשרת התערבות שיפוטית בחוקי יסוד כאשר הם אינם עומדים במבחני המשנה הצורניים לזיהוי וסיווג של נורמה כחוקתית. אך הדוקטרינה יושמה עד כה רק לגבי הוראות שריון מהותי. הנחת היסוד במאמרו היא שהכנסת רשאית לקבוע הוראת שריון פורמלי בחוק יסוד, ועל כן שריון פורמלי של הוראות חוקתיות כשלעצמו לא מקים חשד ל״שימוש לרעה״. מכאן, דישון מציע לאמץ את מבחן השריון ה״סימטרי״. במסגרתו יש לשאול אם בהצבעה על אישור השריון תמך בו לפחות אותו רוב מיוחס שנקבע בו לצורך שינויו. אם אכן השריון הפורמלי התקבל בדרך סימטרית, לא קם יתרון אובייקטיבי מובהק לרוב ששריין את ההוראה על פני הרוב העתידי שירצה לשנותה. לפיכך, אין לראות בה הוראה ״פרסונלית״, מעבר ל״פרסונליות״ הכרוכה בשריון מעצם טבעו. אילו התברר שהשריון התקבל באופן א-סימטרי, הנטל יעבור לסמכות המכוננות להצדיק את חוקיותו של השריון חרף ה״פרסונליות״ הכרוכה בה.

מאמרו של דישון צפוי לראות אור בספר בנושא רוב, מיעוט וכללי הכרעה אשר צפוי להתפרסם בדפוס במהלך שנת 2024.

לקריאת המאמר באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business https://runilawreview.org/2024/02/05/dishon/

״'לידה שקטה' (stillbirth) הוא מונח קצר וחד שנועד לתאר תופעה אכזרית וכואבת במיוחד, שבה כתוצאה מנסיבות בריאותיות שונות (אשר לעיתים נותרות בגדר תעלומה), ציפייתם של בני זוג ללידת תינוק מסתיימת באובדן היריון ובלידת עוּבּר מת... נדמה כי אין מודעות ציבורית והבנה חברתית לתופעה הכאובה ולהשלכותיה, לא כל שכן מודעות משפטית... מנקודת מבט אישית, עד לאחרונה הייתה תופעה זו זרה לי כמעט לחלוטין... לפני כשנתיים השתנו הדברים מן הפרספקטיבה האישית, לאחר שבת זוגי ואני עברנו לידה שקטה בהיריון הראשון שלנו – מכת הבכורות הפרטית״.

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של עו"ד מתן סטמרי (מוסמך במשפטים בהצטיינות יתרה, אוניברסיטת רייכמן) אשר מתמחה בדיני עבודה – ״לידה שקטה – תופעה משפטית שקטה״.

המטרות המרכזיות הניצבות בבסיס מאמרו של סטמרי נחלקות לשתיים: האחת, עריכת דיון אקדמי בתופעת הלידה השקטה, שבמסגרתו מציג סטמרי נקודות מבט שונות על אודותיה, תוך הדגשת היבטים שונים הנגזרים ממנה, כגון מבעים סוציולוגיים ותרבותיים; והאחרת, עריכת דיון מקיף בנקודת המבט המשפטית על תופעת הלידה השקטה ובמשמעויותיה. באופן זה סטמרי מציג את המסגרת הנורמטיבית בישראל המסדירה את הזכויות המשפטיות המוענקות לבני זוג שחוו לידה שקטה, תוך הצצה להסדרים המשפטיים הקיימים בנושא זה בחלק ממדינות העולם. בהמשך הדברים סטמרי עומד על האתגרים המרכזיים הגלומים במצב המשפטי השורר כיום, בהינתן הפערים הדרמטיים בין המציאות הרפואית בבתי החולים למציאות המשפטית בספר החוקים. כפועל יוצא מכך, מציע סטמרי לערוך שינויים אסדרתיים מסוימים על מנת לסייע לבני זוג שחוו לידה שקטה בשיקום, בעיבוד ובתמיכה.

מאמרו של סטמרי מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כט.

לקריאת המאמר באתר https://runilawreview.org/2024/02/01/vol29-szatmary/

״...סעד הערכה מכיל בתוכו את כלל המאפיינים של תאוריית הצדק ביחסים, ונחשב "סעד מהותי", כהגדרתו בתאוריה. מכיוון שכלל הניצעים – המסכימים והנכפים – צולחים את מבחן העדר הוולונטריות, בחן המחוקק את מישור האקס פוסט, על ידי שקלול חסרונו של התובע אל מול מצוקתו של הנתבע והשפעה על צדדים שלישיים, ובעקבות זאת בחר (באשרורו של בית המשפט) להעניק כפל הגנה לכלל הניצעים. הנה כי כן, הרִיק שנוצר לכאורה בין דיני החוזים לבין דיני החברות מתמלא באמצעות תאוריית הצדק ביחסים״.

אנו שמחים לפרסם את מאמרם של איתמר נדל ויצחק בומבך, בוגרי תואר ראשון, מהפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן אוניברסיטת תל אביב – ״להעריך מחדש את סעד ההערכה״.

מאמרם של נדל ובומבך מציג ניתוח תיאורטי להסדר הקבוע בחוק החברות בעניין הצעת רכש מלאה. הסדר אשר קובע שבעל מניות הרוצה להחזיק יותר מ-90% ממניותיה של חברה מחויב לפרסם הצעת רכש מלאה ולרכוש את כלל המניות בה. תכלית ההסדר היא להבטיח שלא יישארו בעלי מניות מיעוט מוחלשים מדי, וזאת לצורך קידום יעילות, הבטחת הגינות המסחר, שמירה על שוויון בין בעלי המניות ושמירה על זכויותיהם של בעלי מניות המיעוט. ההסדר מעניק לניצעים הגנה כפולה מפני רכישת מניותיהם בכפייה – הגנה מסוג כלל קניין והגנה מסוג כלל אחריות. המחברים מפנים זרקור לקושי הדוקטרינרי העולה מההסדר המתבטא בסתירה בין דיני החברות לבין עקרונות של דיני החוזים. הם מערערים בשאלה, מדוע המחוקק מעניק לבעלי מניות המיעוט שהסכימו להצעת הרכש המלאה, באופן רצוני ומודע, את הזכות לתבוע סעד הערכה. במילים אחרות לבקש מבית המשפט להעריך מחדש את מחיר העסקה. למאמר שני מהלכי טיעון, הראשון, ברובד התיאורי לפיו הם מנתחים את ההסדר מבעד למשקפיים של גישות קלסיות לניתוח סעדים משפטיים במשפט הפרטי. זאת בניסיון להתחקות אחר התיאוריה שתעניק את הפתרון הטוב ביותר לקושי הדוקטרינרי האמור. הצגת הגישות הללו מדגישה לגישת המחברים את הכשלים הדוקטרינרים אשר אינם ניתנים ליישוב. לבסוף, הם מצדדים בניתוח ההסדר לאורה של תאוריית ״צדק ביחסים״. לגישתם ברוח העקרונות של תיאוריה זו ניתן לראות בהסדר את מימושם של עקרון השוויון המהותי, בין בעלי המניות בחברה ואת עקרון האוטונומיה. המהלך השני הוא ברובד היישומי, המחברים מספקים תובנות הנוגעות להתאמתם של מרכיבי ״השווי ההוגן״ לתאוריה וכן ביחס להצעות שהועלו להקשחת המנגנון של הצעת רכש מלאה.

מאמרם של נדל ובומבך מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business, וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כט בהמשך השנה.

לקריאת המאמר המלא >>> https://runilawreview.org/2024/01/24/vol29-nadel-bombach/

כתב העת "משפט ועסקים" אבל על פטירתו של פרופ' אמנון רובינשטיין, שר החינוך לשעבר וחתן פרס ישראל לחקר המשפט.
***
בשנת 2012 ראה אור כרך יד של כתב העת שהוקדש כולו לפרופ' רובינשטיין ז"ל. הכרך - "משפט ואדם - בסימן גבורות לפרופ' אמנון רובינשטיין" - כלל ששה שערים ועשרות מאמרים שנוגעים בתחומי העניין הרבים והשונים של פרופ' רובינשטיין ז"ל.
***
מבין המאמרים הרבים בכרך, הן אלה שהוקדשו לו ועסקו ישירות במחקריו הרבים ובתחומי העניין שלו והן אחרים שנגעו בנושאים משיקים, זכורה במיוחד השיחה האישית שקיימו עימו השופט מישאל חשין ז"ל, פרופ' משה בר־ניב ופרופ' דניאל פרידמן. בתשובותיו ובמחשבותיו לא היסס פרופ' רובינשטיין ז"ל לגעת בכל. להביע עמדה, להשיב על שאלות ולהציף בעיות. השיחה מסתיימת בבחירה שלו לכתוב גם ספרי פרוזה:

"אחד הדברים שתמיד רציתי זה לכתוב ספרים שאני אוהב לקרוא - ספרים תמציתיים בסגנון יבש ורזה, בלי הרבה תיאורים. זה קינן בי; לא ידעתי את העוצמה שזה קינן בי, וזה הפתיע אותי... העולם שעליו אני כותב הוא לא העולם שלי. זה בא מהדמיון המופרע. יש דבר אחד שאני יכול להגיד להגנתי - אני מאוד נהנה מהכתיבה הזו... הכתיבה הספרותית היא ההפך מהכתיבה האקדמית. כך זה אצלי לפחות... אני נותן לאנשים לרוץ קדימה ולדבר במישרין אל הקורא".

***
כרך יד: משפט ואדם - בסימן גבורות לפרופ' אמנון רובינשטיין https://runilawreview.org/printedvolumes/vol14/
שיחה אישית עם פרופ' אמנון רובינשטייןhttps://www.runi.ac.il/media/hgeh25bt/barniv-cheshin-friedmann.pdf
***
פרופ' אמנון רובינשטיין ז"ל (1931--2024). יהי זכרו ברוך.

ביום שני (8.1.2024) ביקרנו במשרד EBN & CO - Erdinast, Ben Nathan, Toledano & Co. With Hamburger Evron שם, זכינו לשמוע הרצאה מרתקת בנושא חדלות פירעון מעו"ד אלון בנימיני, שותף במשרד, ומעו"ד תומר שקד. כמו כן שוחחנו איתם על שיטת ההתמחות וקיבלנו כלים פרקטיים לקראת תקופת הראיונות להתמחות. נוסף על כך, שוחחנו עם המתמחות, יעל סירקיס ועדי זהריה, בוגרות כתב העת, אשר שיתפו אותנו בחוויית ההתמחות שלהן במשרד. תודה על האירוח ועל הסיוע! נתראה בשבוע הראיונות.

״חיוב הליבה המרכזי של כל אמונאי הוא לפעול בתום לב לטובת הנהנה. על כן הוא נדרש לאיון עצמי מוחלט (total self-abnegation), המתבטא בַּכּללים בדבר איסור ניגוד העניינים ואיסור הרווח (no-conflict, no-profit rules), וקיומם של אלה מובטח באמצעות חובת הגילוי המלא. בהמשך לכך, גם את משטר הסעדים בדיני אמונאות מדריכה הגישה כי כל שעשה האמונאי לטובה עשה – לטובת הנהנה במשמע. ככל שהאמונאי פעל בהפרה של חיובי האמונאות שלו – למשל, הפיק טובת הנאה בקשר למשרה בלא הסכמה מיודעת במלואה מאת הנהנה – הריהו מוחזק כמי שפעל לטובת האמונאי גם בכך, ככל שהנהנה יחפוץ בכך. קבלת שוחד מהווה אך מקרה פרטי, אם כי מובהק במיוחד, של התפיסה הזו. בהתאמה, תביעות באמונאות בקשר לשוחד פועלות לאשש את התכלית המושגית הכללית של חובת האמון, דהיינו, לגונן על יושרת המשרה של האמונאי מפני כל חשש להשפעות זרות. מכאן נובעות מאליהן הנפקויות המוזכרות לעיל וכן נפקויות נוספות: שלמוני השוחד מתקבלים על ידי עובד הציבור (או המנהל או כל אמונאי אחר) לטובת הרשות (או נהנה אחר), והם מהווים נכס אמונאות בידיו מייד עם קבלתם ועד שיעביר אותם לנהנה כנדרש״.

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של פרופ׳ עמיר ליכט מבית ספר הארי רדזינר למשפטים - אוניברסיטת רייכמן – ״שלמוני אמונאי ישראל: תביעות שוחד ומגמות בדיני אמונאות ובדיני עשיית עושר ולא במשפט״.

פרופ׳ ליכט עוסק במאמרו בתביעות שוחד ובבסיס המשפטי לתביעות אלה. מאמרו נתלה בפסק הדין ע״א 6266/19 המינהל האזרחי באיו״ש נ׳ אבנון (אר״ש 25.8.2021) כדי לדון בשני מישורים: האחד מעשי, אשר ממוקד בתביעות אזרחיות בתרחישי שוחד – הן בשירות הציבורי, הן בתאגידים, הן בנסיבות מסחריות אחרות – ובכלים המשפטיים הזמינים לשם כך; והאחר, מתרחב לעיון כללי הן ביחס למה שמצוי בפסק הדין, הן ביחס למה שנעדר ממנו. המצוי וגם החסר לגישתו מבטאים מגמות יסודיות יותר במשפט הפרטי בישראל. פרופ׳ ליכט עומד על תביעת החשבון בדיני אמונאות לשם תביעת שלמוני שוחד, ותוהה מדוע בית המשפט העליון נרתע מלהתבסס עליה חרף היותה דרך המלך להשגת יעד זה. בהמשך, הוא מנתח גם את העילה הנזיקית בקשר לתביעות שוחד. נוסף על האמור, בוחן פרופ׳ ליכט את היקף התחולה של דיני עשיית עושר ולא במשפט והממשק בינם לבין דיני אמונאות. מאמרו נחתם בהצגת השערות ביחס לשאלה אם הגיע הדין הישראלי למצב שבו בתי המשפט שנדרשו לתביעות שוחד אזרחיות ביכרו דווקא את המסגרת המשפטית של דיני עשיית עושר ולא במשפט על פני המסגרות של אמונאות ונזיקין, חרף העובדה שהראשונה כרוכה בקשיים משפטיים לא מבוטלים.

מאמרו של פרופ׳ ליכט מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business, וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כח.

לקריאת המאמר >>> https://runilawreview.org/2024/01/02/vol28-licht/

״האם יש כבר מקום להסדרה חוקית של 'הייעוץ החינוכי' כפרופסיה כאשר הוא מצוי עדיין בהתהוות? ובפרוטרוט, האם יש מקום לתחום את היקפו כפי שתוחמים פרופסיה טיפולית מובהקת, דוגמת הפסיכולוגיה או העבודה הסוציאלית? או שמא יש להמתין עד להתגבשותם של דפוסי פעולה מובהקים של יועצים חינוכיים בארץ ובעולם?״

אנו שמחים לפרסם את מאמרם של פרופ' יעקב ב' יבלון, דקן הפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן ופרופ' ישראל צבי גילת, בית הספר למשפטים, המכללה האקדמית נתניה – ״היועץ החינוכי בצבת המשפט: ייעודו וחובת האמון שלו״.

פרופ' יבלון ופרופ' גילת עוסקים במאמרם ביועצים חינוכיים, אשר לטענתם נושאים בתפקיד חיוני ומרכזי במוסדות החינוך, ובאים במגע עם התלמידים (כמעט כולם קטינים) עם הוריהם, עם מוריהם ומנהלי המוסדות, ולעיתים גם עם רשויות מחוץ לבית הספר. מלבד זאת, היועצים החינוכיים משמשים "מגשרים" בין המנהל והמורה לבין ההורים בקונפליקטים המתעוררים במהלך הלימודים, ולא פעם אף "מתווכים" בין ההורים לילדם סביב רצונותיהם המנוגדים. יבלון וגילת עומדים על כך כי היועצים החינוכיים מצויים בסבך המשולש שבין הילד, ההורים והצוות הבית-ספרי (המורה והמנהל). כדי לצלוח סבך זה, חייבים היועצים החינוכיים לקנות את אמונם של כל הצדדים. כך, יבלון וגילת נוגע במאמרם בתחום שטרם נחקר – חובת האמון של היועצים החינוכיים.
יבלון וגילת שואלים כמה שאלות: האומנם היועצים החינוכיים חבים נאמנות מוחלטת כלפי התלמיד וטובתו או בראש ובראשונה כלפי המוסדות החינוכיים שבהם הם מועסקים? ואם נאמנותם היא לתלמיד, אזי מה תהיה עמדתם בסבך היחסים שבין התלמיד לבין הוריו? האם הם יצדדו בעמדת ההורים או יתמכו בתלמיד שאינו רוצה להישמע להם? האם ראוי שהם ינקטו עמדה "ביקורתית" ויהיו נאמנים רק לעצמם כ"סוכנים חברתיים"? מתוך התבוננות בהסדרי האמון הנהוגים בפרופסיות משפטיות אחרות המצריכות טיפול פרטני-אישי, יבלון וגילת מנסים להשיב על השאלה המרכזית הבאה: האם תיתכן הכרה משפטית בייעוץ החינוכי כפרופסיה טיפולית?

מאמרם של יבלון וגילת מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כח.

לקריאת המאמר באתר כתב העת >>> https://runilawreview.org/2024/01/02/vol28-yablon-gilat/

"יש להבחין בין פוטנציאל תכנוני במובנו הצר לבין פוטנציאל תכנוני במובנו הרחב. פוטנציאל תכנוני במובנו הצר כולל את כל אפשרויות הניצול של המקרקעין, השימושים המותרים בהם וזכויות הבנייה המוקנות להם על פי ייעודם התכנוני התקף, וכן החסמים הנורמטיביים החלים לגביהם מכוח אסדרה ודיני התכנון והבנייה. לעומת זאת, פוטנציאל תכנוני במובנו הרחב מבטא את כל המידע התכנוני הרלוונטי המצוי בנורמות המשפטיות אשר חלות או מיועדות לחול על המקרקעין. כלומר, פוטנציאל תכנוני במובנו הרחב כולל גם את הסיכוי להרחבת אפשרויות הניצול של המקרקעין (למשל, באמצעות שינוי השימוש המותר בקרקע או הגדלת אחוזי הבנייה המותרים בה)."

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של עו"ד דביר סגלוביץ' – "התחשבות בהשפעה של פוטנציאל תכנוני על שווי שוק של מקרקעין".

סגלוביץ' עוסק במאמרו בשאלה אם ניתן להתחשב בפוטנציאל תכנוני לצורך הערכת שוויים של מקרקעין בראי הפסיקה הישראלית. סגלוביץ' מציע להבחין בין פוטנציאל תכנוני לא ממומש לבין ציפייה תכנונית, ומצביע על גישות שונות שהובעו בפסיקה הישראלית ביחס לשאלה באילו מצבים לפי דיני התכנון והבנייה, יהיה אפשר להתחשב בציפייה תכנונית לצורך הערכת השווי של מקרקעין. סגלוביץ' עומד על הסתירות בין ההחלטות השונות בפסיקה ומבקר את אופן יישומם של הכללים שנקבעו בה. כמו כן, סגלוביץ' מצביע על הקשיים ביישומם של הכללים, שכן הם אינם נותנים מענה לקשת רחבה של מקרים, ולכן הוא מפנה לבחינה פשוטה יותר שהוצעה על ידי השופט חשין בעניין קהתי, הגם שזו לא אומצה על ידי בית המשפט העליון.

מאמרו של עו"ד סגלוביץ' מתפרסם כעת באתר כתב העת משפט ועסקים - Law & Business, וצפוי לראות אור בדפוס בכרך כח בהמשך השנה.

לקריאת המאמר https://runilawreview.org/2023/12/18/vol28-segalovich

"עסקה של חברה עם בעלי השליטה בה מעלה שאלות עומק בענייני מדיניות שיפוטית והתערבות בממשל תאגידי. עסקה כזו מעוררת את החשד כי נושאי המשרה בחברה, שהם לעיתים מקורבים לבעל השליטה, יעדיפו את טובתו על פני טובת החברה. יתרה מכך, יכולת ההשפעה של בעל השליטה על הליך קבלת ההחלטות בחברה היא, לעיתים קרובות, משמעותית בהרבה מזו של יתר בעלי המניות."

אנו שמחים לפרסם את רשימתו של נועם קוזלוב, סטודנט לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים – "עניין אסם ותחולת הלכת MFW בישראל: תחילת סופו של כלל ההגינות המלאה?".

קוזלוב סוקר ברשימתו את מידת הביקורת השיפוטית שבתי המשפט החילו על עסקאות עם בעלי עניין לאורך השנים, ואת האופן שבו הלכת אסם עתידה לשנות את צורת הניתוח של עסקאות על בעלי השליטה. קוזלוב טוען כי סטנדרט ההגינות המלאה התייתר בעקבות החלטת בית המשפט בהלכת אסם, ומציע להחיל במקומו דרישה של אחריות מוחלטת מנושאי המשרה, במקרים שבהם הליך אישור העסקה לא עמד בכללים שהציב בית המשפט. לבסוף, קוזלוב מצביע על כך שהשילוב שבין ההסדר הנ"ל והלכת אסם יעצים את הוודאות בממשל התאגידי ויוביל לייעול הליך ההתדיינות בבית המשפט.

לקריאת הרשימה באתר משפט ועסקים - Law & Business

https://runilawreview.org/2023/10/03/kozlov/

״התאבדות היא תופעה היסטורית ומודרנית רחבת היקף במיוחד, בעולם ובישראל, ומהווה גורם תמותה ניכר, בעיקר בקרב אוכלוסיות צעירות ואוכלוסיות פגיעות. נסיונות התאבדות הם תופעה רווחת אף יותר. אולם חרף שכיחותה של התופעה, ולמרות הדרמה האנושית הגלומה בה ותוצאותיה הקשות, במדינות רבות שוררת תרבות של שתיקה, הסתרה וטשטוש בנוגע להתאבדויות. אף על פי כן, או שמא עקב כך, התאבדות נתפסת כסוגיה מאיימת, כהיישרת מבט אל המוות, עד כדי חשש מביטוי המילה.״

אנו שמחים לפרסם את מאמרו של ד״ר אסף הרדוף, מרצה בכיר במכללה האקדמית צפת – ״היד המאשימה: איבוד לדעת, איבוד הדרך, איבוד הערך – הרשעת אדם באחריות להתאבדות״.

ד״ר הרדוף עוסק במאמרו בתופעת ההתאבדות אשר נתפסת כסוגיה מאיימת וככזו אשר כרוכה באשמה. הוא מתאר את האשמה במובן ציורי, בדמות חמש אצבעות מאשימות. האצבע המאשימה הראשונה מופנית כלפי המתאבד עצמו, השנייה כלפי משפחת המתאבד, השלישית כלפי החברה, הרביעית אל מי שתמך במעשה ההתאבדות והאצבע החמישית מכוונות אל מי שהוביל לכאורה להתאבדות. לצד היד המאשימה, הוא מזהה כי אין דיון רחב עמוק ומתמשך בחברה, במשפט ובאקדמיה על אודות תופעת ההתאבדות. ד"ר הרדוף מבקש לנפץ את ארון ההדחקה המשפטית והאקדמית, לשים בלב השולחן את תופעת ההתאבדות, ולבחון באופן ביקורתי את עמדת המשפט הפלילי כלפיה, קרי, את שתי האצבעות המאשימות האחרונות. טענת מחקרו של ד"ר הרדוף היא שהן לוקות בדיסוננסים דוקטרינריים ונורמטיביים, ומהוות כלי לא הולם להתמודדות עם תופעת ההתאבדות, אשר ממילא גם אינו מופעל. תחום כה רגיש מצריך רגישות ולא שיפוטיות. אם נדרשת מעורבות מצד המשפט, מוטב לפתח כלים מחוץ לאפיק הפלילי מצד אחד, וכלים חדים יותר במשפט הפלילי, שניתנים להפעלה כבר בשלב החיות, ולא רק בשלב המוות מצד אחר.

לקריאת המאמר באתר משפט ועסקים - Law & Business https://runilawreview.org/2023/10/02/vol28-harduf/