נינג'יטסו דוג'ו הצוק הכחול חולון Bujinkan Ninjutsu Israel-Blue Cliff Dojo

מעניין, מיוחד ויפה:

Why I Live a Simple Life - My Story Hello ❤️This is my most personal video. The whole story of why I live a simple life, why I moved to North of Finland, and what I was doing before. It's quite...

Hi to everyone i want to share my recommendation i gave to Zen Masster Danny Waxman book: Zen questions and answers, that is on the Kindle shelf in Amason.com portal.
the book cost as much as a McDonald's combo meal. yet it will norish your spiritual hunger for many years. please take a bite.
https://www.amazon.com/Zen-Questions-Answers-Danny-Waxman-ebook/dp/B01GLRJ7P4/ref=sr_1_4?crid=1K0ZJA4ANKQRS&dib=eyJ2IjoiMSJ9.6ROu5LKrkW_62qgPobVmZ-3GaToi7JWWTsiOGtr2FeRtTAjKy3b4nrTWAN1l2QrWGXwVMjOk60mPSK-o0wF1JpT-3Cer9l4VrbNvXb6n913C0YkQjtyM3iad9hEyCMKcbeESKYZu0C6PXJeAiQIpQC6HLoYNdkYcgdeuGIcMmnyTtZ45Hc6nY5SOKz9t8Gb9UqzdNWD4rV_NN2SMqxLAKRfil_OfXcP5g-e1I4OmliM.gBnpC22B5ZVpkFWee_7OwqirMc3kikohIEZuIXzAkTU&dib_tag=se&keywords=zen+questions+and+answers&qid=1724454997&sprefix=%2Caps%2C196&sr=8-4

Danny Waxman, lived 13 in Japan, met a formal spiritual Successor of Dogen Zenji, Prof. Masunaga Rehio. And became his disciple. His book is a rare Jam of deep and direct teaching. The format of Questions and answers, serve well those who, need concrete direct answers, and don't have all the time in their world, to read in one shot, the entire book. This book is a companion to both Zen students. And people who find Zen culture and practice, interesting and appealing.
Danny continuously, teaching Zen and open to farther questions from everyone.

Zen Questions & Answers 'Zen - Questions & Answers' gives answers to many of the profound questions that all humans face in the midst of the modern, highly technological society of the 21-century. How to find your true self and to be happy; how to give value to your life and how to successfully apply creativity and huma...

הסרט – עולם מפריד בינינו – רשמים
למי שאהב את הסרטים: סוד החיים הפשוטים, הנזיר והרובה, הדרכים הלא ידועות וחיים מושלמים, ייהנה גם מסרט זה. זהו סרט על אנושיות צרופה, תמימות ופרגמטיות המשולבות יחדיו, ביטוי של רוח האדם במיטבה העשויה לנטוע בצופה, תקווה והשראה.
סיפור הסרט מתרחש ברובו באזור כפרי הררי כמה שעות נסיעה מרומא, ברובו בעת חורף מושלג. הגיבור אינו חתיך שרמנטי, צעיר ומסוקס, אלא גבר בשנות החמישים לחייו, מורה אידאליסטי שחוק שעייף מלהילחם על ערכים של תרבות, הוגנות, והגנה על הסביבה. לבית הספר שהוא לימד בו שנים רבות, קוראים אלברטו מורביה. אף ילד לא ידע מי האיש שעל שמו נקרא בית הספר. (סופר, תסריטאי ועיתונאי איטלקי שזכה להכרה בין לאומית) המורה מנסה להשתחרר מהעולם הטכנוקרטי והמנוכר הבנוי כולו על ידי בני האדם, ולנסות לחיות בסביבה תמימה יחסית, שבה הטבע הוא העיקר והאדם משתבץ בתוכו, מבלי לנסות בכוח לכבוש ולשעבד אותו. הוא מקבל שיבוץ כמורה בבית ספר השייך לכפר קטן בן כ- 278 תושבים וכ- 8 תלמידים. שם הוא פוגש סגנית מנהלת, אידאליסטית, פרגמטית עם שאר רוח וכושר להנהגה וביחד הם מנסים להציל את בית הספר מסגירה, מהלך שאם יתקיים יגרום בפועל לסגירת הכפר כולו ולנטישת תושביו כפי שקרה בעבר בכפרים שכנים. זהו סרט שעוסק בלכידות קהילתית, בתשוקה ללמד, בחיבור הבלתי אמצעי לטבע, בחולשות הקטנות שיש לכל אחד ואיך חיים איתם ומתעלים מעליהם. בסופו של דבר, זה סיפור אהבה לטבע, לחיבור האנושי שבין אנשים והפניית תשומת הלב לאפשרות שגם בתנאים לא מיטביים, ניתן להצליח לא להתייאש, לא לוותר על חלומות ולהצליח כנגד כל הסיכויים (או רובם). ממליץ בחום.

הסרט – הדרכים הלא ידועות – רשמים
למי שאהב את הסרטים: סוד החיים הפשוטים, הנזיר והרובה, עולם מפריד בינינו, ייהנה גם מסרט זה. זה סרט מסע, בשבילים עוקפים של צרפת. מסע באורך של מעל 1300 קילומטר, שנעשה ברובו הגדול בהליכה בטבע, היפה, החשוף והצלול של צרפת. להבנתי זה מסע לשם המסע, מסע לרפא כאבים, כישלונות וטעויות של הגיבור. במסע זה, המפגשים עם אנשים אחרים, בין זרים אקראיים ובין מוכרים אינו עיקר הסרט ואינו מייצר שינוי משמעותי אצל הגיבור. זהו מסע עצמי, אדם עם עצמו בטבע, בתנאים מינימאליים. האיש הוא טייל ומטפס בעל ניסיון. בעיני האתגר הגדול שלו אינו אתגר פיזי, למרות שכמובן האתגר הזה נוכח כמעט בכל פריים בסרט. המסע הוא התכלית, ההליכה עצמה, התנועה.
ישנם שתי צורות בסיסיות לחיות: הראשונה היא ליצור סיפור מסגרת הכולל מטרה נשגבה, קשה להשגה כמו להגיע להארה, או להיות אלוף עולם בג'ודו או בקפיצה לגובה. לאחר שעוצבה המסגרת של סיפור החיים, המסגרת הזו מתמלאת בעיקר בסיפורי משנה, מסעות שלרובם יש זיקה והקשר למסגרת הסיפור הכוללת, כמו מחנות אימונים, תחרויות ושגרת חיים של אלוף ספורטיבי.
הצורה השנייה היא חיים ללא סיפור מסגרת. המסגרת נוצרת בדיעבד, בהסתכלות רטרוספקטיבית לאחור. המסע של הגיבור הוא לדעתי כזה, המסע שלו בן מס' החודשים ברחבי צרפת, עומד בפני עצמו, למרות שיש לו הקשרים קודמים, לאחריו יבוא מסע אחר ואחרין עוד אחד, יתכן בהקשר שונה לגמרי, וכך כעבור שנים תתברר התמונה והפאזל של חיי הגיבור יקבל משמעות ופרשנות מורכבת יותר או שונה. ממש בדומה לבחור או בחורה לאחר השרות הצבאי שעוד לא החליטו על מטרה גדולה בחיים או אינם רוצים בכזאת. אז הם נוסעים לטיול במזרח, ואחר כך מתנדבים באפריקה ועובדים בספינת דייג באיסלנד ואחרי זה לומדים מסאז' תאילנדי ואחר כך הולכים ללמוד הנדסת מכונות, או רפואה. כל אחד מהמסעות הנ"ל עומד בפני עצמו, אין סיפור מסגרת, אך לבסוף נוצר סיפור חיים ייחודי.
משפט שאהבתי מתוך הסרט: החופש הוא ארוסה שאינה עוזבת אותך לעולם.

99% מהדרוזים תורמים והינם אזרחים נאמנים ב- 100% יותר מ- 99% מהחרדים (כל אלו שמסרבים להתגייס, לעבוד, ודורשים בשם התורה שכל השאר יממנו אותם). בזכות ולאור המחויבות הבלתי מתפשרת של העדה הדרוזית בישראל, לישראל, חיוני כאן ועכשיו לבטל או להתאים את חוק הלאום, כך שיכלול גם את הדרוזים. יש לתת להם את כל התיעדופים, להם ולכל התורמים למדינה, ללא שייכות דתית, או מגזרית על פני היהודים החסודים ששולחים את הלא חרדים (אלו שלא תורמים) לעבוד, להיפצע ולמות במקומם.

שירה ראשוני, נלחמה כמו לביאה, כבוד והערכהלג'ודאית מעולה. מייצגת את ישראל. Women powe

הי לכולם: אני מציע לכל מי מכוחות הביטחון וההצלה שמה 7.10.23 היה/היתה פעיל/ה באופן חלקי או מלא לפחות חודשיים בהגנת המדינה באופן ישיר או עקיף במאמץ המלחמתי - חודשיים ללא תשלום של אימוני נינג'יצו (אמנות לחימה הישרדותית)/או טאי צ'י/נאי-גונג. אני מלמד בחולון. אודה לכל מי שיוכל לשתף ולהעביר את הפוסט הזה למי שעשוי/ה למצוא עניין בפעילות הזאת תודה עופר.

רשמים מהסרט - העוונות של ברסלאו, מנטפליקס.
זהו סרט ששתי הגיבורות הראשיות בו הן נשים, חכמות, נועזות ובעלות אישיות מורכבת. איך אומר שרק, "הסוג שלנו הוא מלא שכבות, כמו בצל", הפקה שלא נותנת לצופים הנחות, לא במראות, ולא בהצפת דילמות וסוגיות ערכיות שקשה להימלט מהן. הכיוון הוא סדרת המעניש וסדרת הארי המזוהם ורבים מסרטיו של קלינט איסטווד כשחקן. אגרוף למחוללי השחיתות, הצביעות והסיעוב החברתי, במיוחד על ידי שאמור לשמור על החברה האזרחית הדמוקרטית ובהיפוך כוונות ציני גורם לשברונה. מומלץ למי שלא מפחד לחטוף בוקס ערכי. הרי האלימות, מראות הזוועה, ומצב תמידי של מלחמה כבר נורמלו על ידי הממשלה הנוכחית, אז מה כבר יכול באמת לזעזע אותנו?

הי לכולם, אודה ל י שיוכל לסייע לי ליצור קשר עם מי מתושבי העוטף הדרומי, או אנשי עוטף הצפוני, שמתעניינים במדיטציה, זן, או Nei-Gong. אני מקיים מסגרת של זום ללא תשלום, בהתנדבות הקרוי: מדיטציה בעת מלחמה. במסגרת זו שהתחלתי אותה ב 7.10.23, אנחנו יושבים זהזן (מגיטציה) משוחחים, על זן, מדיטציה ומתרגלים גם Neigong. בברכה עופר

זן בודהיזם:
טבעו הלא דואליסטי של הזן בא לידי ביטוי באמרות זן שהיו פופולריות במזרח הרחוק:
1. אי תלות במילים ואותיות
2. העברה ייחודית מחוץ לכתבים המוסכמים (כגון סוטרות)
3. הצבעה ישירה לנפשו של האדם
4. הדרך הישירה היא למצוא את הבודהא שהנך בעצמך ובתוך עצמך, בך.

הזהרת צפייה: הסרט עיתונאית חוקרת - אל תלכו!
הפיתוי: השחקנית האיכותית והמפורסמת (גם ממיליון דולר ביבי, עם קלינט איסטווד) שמשחקת סביר וגם רוב שאר השחקנים ועלילה אפלולית ומעט מורכבת, אך לא חדשנית במיוחד.
מה ה- CATCH? הסוף נשאר פתוח, הצופים יודעים מי הרוצח, אך הסוף נשאר פתוח, כשאנחנו מנינו, לפחות שלושה סופים אפשריים. למי שחווה כבר כמה דברים בחייו, במיוחד במציאות הישראלית העכשווית, וראה כבר כמה עשרות/מאות סרטי מתח ופשע, זה מאד מאכזב ומתסכל ולא הכרחי כלל. הדיון בחלופות, יכול היה להיות מעניין, לאור בחירת התסריטאים/במאי, אך משבחרו לא לבחור, התחושה שלנו לפחות שרימו אותנו. אם היינו יודעים שכך יסתיים הסרט, לא היינו צופים בו מלכתחילה.
ראו הוזהרתם
סוף שבוע שקט ומוצלח ושיחזרו כל החטופים הביתה עכשיו.

https://sun.yeladim.org.il/

יש לך שמש | sun.yeladim.org.il ברוכים.ות הבאים.ות ליש לך שמש, פרויקט האיור של עמותת "ילדים בסיכוי". 

הסדרה – אריק מנטפליקס – רשמים – 2024
זו סדרה בת 6 פרקים על ילד שנעלם. מיד הכתה בי המחשבה על הילדה היימנוט קסאו, שנעלמה ב- 25.02.2024 - "כאילו בלעה אותה האדמה. לא להאמין איך ילדה בת 10 (9 אז) פשוט נעלמת כלא הייתה ולמרות המאמצים האדירים שהמשטרה ומתנדבים עשו והפכו כל אבן - לא מצאו, אין קצה חוט או זכר לילדה.
הילד בסדרה כמו במציאות בישראל, גם הוא בן 9.
ראשית המשחק הוא נהדר, אותנטי, משכנע, מציאותי, לא מנסה להתיידד עם הצופה. הגיבור המרכזי, לא בהכרח הראשי, כי יש בסדרה מס' דמויות בעלות נפח ואישיות, משוחק על ידי השחקן בנדיקט קמברבאץ, שמשחק דמות בלתי נסבלת ומורכבת, שמתענה בין הצורך והקושי לבטא את עצמו ביצירתיות, הפגיעות הנפשיות שספג כילד ונער מהוריו, האוטיזם החברתי שלו ואהבתו לבנו ורצונו המתעתע להגשים את המהות הכי בסיסית של היות הורה. כלומר שמירה על בריאותו ובטחונו של בנו. דבר שאינו מצליח לעשות וזה המוטיב הראשוני והדלק של הסדרה.
אך הסדרה מורכבת יותר, היקום שבו העלילה מתרחשת, הוא שנת 1984 בניו יורק. במציאות לא סובלנית לכל מי ששונה, בין אם הוא כהה עור, להט"בי, או אישה ו/או בעל סגנון חיים לא נורמטיבי. הסדרה מתייחסת למעגלים ורבדים שונים כגון הפער בין עשירים לעניים, אפליה, שחיתות בעירייה ובמשטרה, כשהציר המחבר את כל תת העלילות ואת כל שחקני המשנה הוא החיפוש אחר הילד וההשלכות של תהליך מורכב זה על הגיבורים והמציאות שמעבר להם.
אחת הסדרות האיכותיות, והלא קלות לצפייה בגלל שהיא זורקת במיומנות את האמיתות הקשות בפרצופו של הצופה.
שוב, אחד הסימנים שלי לאיכות של סדרה או סרט הוא שאחרי שסיימנו את הצפייה בה, נשארנו מהורהרים והסדרה הדהדה ויצרה מחשבות ודיאלוג נוספים. צפיה בסדרה החזירה אותנו לילדה היימנוט ולמציאות של ישראל 2024, שבה 40 שנה אחרי ולמרות האמצעים הטכנולוגיים המשופרים כגון מצלמות ואמצעי מעבדה לזיהוי פלילי כגון DNA והפעלת כלבים, עדיין אין שום סימן ושום רמז מה קרה לילדה המתוקה הזאת והכאב של משפחתה ממשיך להדהד ולא מותיר מנוח, לצד כל הכאב של החטופים ובני משפחותיהם וכל החללים והפצועים מאז ה 7.10.

הסרט סוד החיים הפשוטים – רשמים – 2024
החיים במציאות לפחות לרובנו אינם פשוטים וגם בסרט החיים המוצגים אינם כאלו. זהו סרט חכם, גם בצורת פריסת העלילה וגם באופן שמטפל בנושאים שבמרכז חיינו, סגנון חיים, הגשמת חלומות, איכות חיים – פשטות בטבע מול המהירות והמבחר הלא נגמר של חיים עירוניים טכנולוגים, אושר אישי והגשמת הפוטנציאל האישי.
הסרט מציג תמונת חיים ראשונית פשוטה אך שבפועל נפתחת ונהיית מורכבת ומעניינת ומלאת הומור כמו בקילוף שכבות של בצל. מה שמתגלה לנו זו המורכבות האנושית הספציפית בין שני הגיבורים הראשיים שלכאורה שונים מאד בבחירות שלהם. אך זו רק נקודת הפתיחה של הסרט.
העלילה מתרחשת בטבע חשוף שהקסים אותי, ההרים בפירינאים הצרפתים הם רקע משובב נפש וצלול לעלילה שמשאירה אותנו עם הרהורים על הבחירות המשמעותיות של החיים, על מה חשוב יותר ומה פחות לי ולך. כמו בושם שאדיו נשארים ועוטפים אותך גם אחרי סיום הפגישה.
מהו הסוד? סוד לא מגלים, כי אז אינו סוד יותר וזהו עוד היבט שהופך את הסרט לסרט חכם ושווה צפייה.

בניתוח אסטרטגי במיוחד אך גם בניתוח טקטי, צריך לשאול לא רק מה יש לפנינו, מה אנחנו רואים: אפשרויות, איומים, אילוצים, משאבים וכדומה, אלא מה גם אנחנו לא רואים ולא יודעים בזירה, בתחום פעילות מסוים, בארגון, קהילה, מדינה, איזור וכד.
אני לא יודע מה אתכם, אני לא רואה, שומע, קורא...
א. שמתוך כל הפעילות המחאתית נגד הממשלה, קמה מפלגה חדשה עם אנשים חדשים. יש מובילי מחאה, אך הם מאד מפוצלים, וכל השמות שעולים בסקרים הם של אנשים ישנים, שנמצאים בחזית הפוליטית הישירה או העקיפה, למשל יוסי כהן, הוא עדיין לא פוליטיקאי, אך הוא כבר שנים על הגבול האפור, איזינקוט (אם כל הכבוד שיש לאיש, פועלו וגורלו העצוב). איפה הם האנשים החדשים, המפלגה/ות החדשות. הגברדיאה הישנה כמו שהיא זה more of the same.אין בשורה, לא די להפיל סוף סוף את ממשלת וקואליציית החורבן וההשחתה והניוון הלא הגונה ופחדנית הזאת
ב. אני לא רואה את הארגונים של העבודה המאורגנת ובראשם ההסתדרות עושה בפועל דבר, כדי לצאת להגנת שחיקת כל השכירים ומשפחותיהם, העלאות המחירים, המילואים ישובי העוטף בצפון ובדרום, שתיקה רועמת, חוסר התגייסות למהלך ולחץ לשינוי
לדעתי, בלי הופעה נחרצת וחד משמעית של שני כוחות ממוקדים אלו על במת המאבק החברתי, הלא אלים להצלת החברה הישראלית מקריסתה מבפנים ושדרוג איכות החיים ובניה של חברה ערכית, הוגנת, שינוי מהותי ולא קוסמטי, האיום הקיומי הכפול מבפנים ומבחוץ
עלול להתממש, אנחנו כבר עמוק בתוך הביצה התובענית. עכשיו זה הזמן לשינוי מהותי.

כתב היום אמיר עופר שהיה ממחלצי בני הערובה באנטבה:

חברימוס, היום נהרג פקד ארנון זמורה מהימ"מ בחילוץ בנוסיראת. רציתי לשתף אתכם בחוויה שהייתה לי אתו. לא הכרתי אותו. הייתי באיזו הופעה באמפיתאטרון במבשרת ציון לפני כמה שנים. היו שם כמה אלפי אנשים. פתאום ניגש אלי בחור מקסים, שאל אם הוא מזהה אותי נכון ואמר לי שהוא קצין בימ"מ והוא מבקש שאבוא להרצות להם על אנטבה. כמובן שהסכמתי. ב16 באוקטובר 2023 קיבלתי ממנו טלפון: "אני חייב לדבר אתך". זאת הייתה היציאה הראשונה שלו מאז התחילה המלחמה. אמרתי: "מתי שתגיד". דיברנו שעתיים. סיפר לי בפרוט רב איך הותקלו בהפתעה בצומת יד מרדכי, איך שלושה RPG החטיאו אותו במילימטרים, איך האינטואיציה שלו לעצור כמה קילומטרים לפני הצומת ולהתחגר הצילה את כל הכח, איך נלחמו כמו אריות. איך טענו 4 פעמים את כל המחסניות ביום הראשון ודילגו מהצומת לשדרות, ומשדרות לאופקים, ומאופקים לבארי, ואיך בכל מקום היו בשפיץ. ואיך נשבר לו הלב בבארי בבית של פסי. וכל הזמן הוא שאל "איך אתם הצלחתם ואנחנו לא..." ראיתי לפני גבר שבגברים, גיבור אמיתי וגם בן אדם מוסרי בצורה יוצאת דופן. אמרתי לו – והתכוונתי לכל מילה שאמרתי – שאין מה להשוות בין הסיטואציות ושאפילו אלוהים לא היה מצליח לחלץ את האנשים בבארי. הוא שאל מה אני ממליץ ואני, ע"ס הנסיון שצברנו בכתיבת "מבצע יונתן בגוף ראשון", המלצתי לו לקחת כמה ימים בשקט ולכתוב כל דבר שקרה לו בימים המטורפים הראשונים של במלחמה.
הוא הודה לי מאד.
הלכתי הביתה, חשבתי על הסיפור שלו וכתבתי לו ווטסאפ:" לקח לי כמה שעות לעכל ולעבד את הסיפור. הייתם ממש גיבורים ואתה תפקדת באופן יוצא מגדר הרגיל בתנאים הכי קשים שאפשר. גם הפתעה אסטרטגית, גם הפתעה טקטית, גם לחימה בשטח מלא באזרחים וגם מעטים מול רבים. אי אפשר לייצר סיטואציה יותר קשה אפילו בסימולטור. אשכרה הצלתם את המדינה. את המקום שלך בגן עדן כבר הבטחת, ויותר:.
הוא הודה לי וכתב חזרה "תודה שנפגשת איתי אתמול. זה עשה לי טוב לדבר אתך🙏🏻 שמור על עצמך"
עניתי לו:" תשמור אתה על עצמך. אני את השמירות שלי כבר גמרתי 😰"
אחרי קצת יותר מחודש הוא כתב לי: "תדע שעזר לי מאוד לדבר אתך. הרגשתי שהורדתי סלעים מהכתפיים. בכלל לכתוב הכל עשה לי ממש טוב."
עניתי לו: "שמח לעזור. וטיפ אחד עכשיו שעזר לי מאד בלבנון ב 1982 - אחרי תקופה כל כך ארוכה של חודש לחימה החושים קצת מתקהים, הזהירות פוחתת והזלזול באויב הולך וגובר. דיר באלאק. כל פעם תיגש לכל התקלות כאילו זאת ההתקלות הראשונה ולרגע אל תפחית את העירנות ואל תזלזל בכלבים האלה. מציע לך גם לחדד את המסר הזה לפקודים שלך." . היום אני יודע שהוא לא היה צריך את העצה הזאת. הוא ידע אותה גם בלעדיי.
אני בטוח שהוא לא זלזל גם היום. איבדנו תותח-על.
תרגישו חופשי להפיץ את זה לכל מי שאתם מכירים. את האיש הזה ראוי שיכיר כל אחד בארץ.

הילד שלי שאל אותי את השאלה הבאה על פי הלינק והסרטון הבא:
https://youtube.com/shorts/0UlN2dtCxEg?si=JMJ9faXA0e_V4vUf
מה היית עושה אבא?
זו הייתה תשובתי: הייתי מוחה ומתנגד למהלך. כי אני לא מוכן להיות עבד וחיים כעבד אינם חיים. גם אם היה ה AI הזה משתלט בסופו של דבר על העולם, הייתי נלחם בו עד הרגע האחרון. תמיד יש תקווה, וסופר אינטליגנציה, אין פרושה עריצות. להיפך, יש גם כשל בחידה הזו. ישות סופר אינטליגנטית, לא בהכרח תהיה עריצה להיפך. יש סיכוי לא מבוטל שתכיר בזכותם של בני האדם להגשמה עצמית של הפוטנציאל שלהם.

The most TERRIFYING Thought Experiment of ALL TIME #technology #space #artificialintelligence

הסרט - ימים מושלמים – רשמים 2024
זהו סרט של הבמאי ויס ונדרס, במאי מפורס למדי שביים סרטים כגון פריז-טקסס ומלאכים בשמי ברלין. הסרט באורך של שעתים. גיבור הסרט הוא מנקה שירותים בעיר טוקיו שביפן והסרט פורש במהלך פרק קצר של כשבוע-שבועיים את שגרת חייו.
ניתן לחלק את מרבית הסרטים (במידה מסוימת של פשטנות) לשתי תת סוגות. סרטים שיש להם עלילה שמבוססת על אתגר או בעיה או שינוי משמעותי שקורה לגיבורים או מתחולל על ידם. הסוגה השנייה היא של סרט שגיבוריו אינם קיימים במציאות, אך הסרט הוא תיעוד כמו דוקומנטרי של חייהם. מאין תמצית של אירועים המאפיינים אותם בדרך כלל בשגרת חייהם.
כך הדבר במקרה של סרט זה, אנחנו צופים בגיבור מצחצח שיניים, מתכונן לשגרת עבודתו מבצע את עבודתו, מתרחץ, קורא וכד', כך יום אחר יום כשבתוך מסגרת אירועים זו, מבצבצים מפגשים קצרים יותר או פחות עם מס' דמויות שהוא פוגש בשגרת חייו. מדובר בנזיר עירוני שחי חיים צנועים, אך מתאימים במיוחד לצרכיו, בשלמות יחסית. על הדרך אנחנו פוגשים את טוקיו הלא זוהרת, לא טוקיו של גורדי השחקים, המשרדים וחנויות הפאר, אלא של הסמטאות הרבות והדירות הקטנות המאפיינות את הערים ביפן וכמובן גם בטוקיו עם הרחובות הצרים, המכוניות המסחריות הקומפקטיות והחיים השוקקים במעברים התת קרקעיים.
השחקן הראשי שמחזיק על כתפי המשחק שלו את הסרט, שמו Koji Yakusho והוא מצליח לגלם דמות של אדם, שגיבש ובחר באופן המלא ביותר וממשיך לבחור מתוך חופש מלא, את מפרט חייו, באיזון כמעט מושלם של מקצוענות בתחום של ניקוי בתי שימוש, לא מלאכה קלה, בכל שירותים בכל מקום בעולם וגם בתוספת של אסלות ושירותים ממוחשבים ורובוטיים שעושים כמעט הכל למען המשתמש בהם כפי שנהוג ביפן. גם המוזיקה, גם חומרי הניקוי שלו. גם המכונית השייכת לו ולא לעירייה, כולם בבחירתו ובבעלותו. הגיבור הוא אדם שיודע להנות מכמעט כל רגע בשגרת חייו הבועתית אותה יצר ועליה הוא אחראי, ואותה הוא משמר, כולל הבחירה שלו במוזיקה מערבית משנות השישים והשבעים, והעניין הגדול שלו בספרות כולל ספרות עולמית. רק החיים האינטימיים במובן הגופני והרגשי חסרים במשוואת חיו. הוויטליות, שלו, בריאותו הגופנית ואישיותו החופשית והמעניינת לכשעצמה עומדים בסתירה לריקנות שבקשריו הבין אישיים. כל דבר ניתן להסביר, בכאבים ופגיעות רגשיות וקיומיות מהעבר, וזה כמובן במקרים רבים גם המציאות, אך אותי היבט זה לא שכנע. הסתירה הפנימית שנבעה מבניית הדמות השאירה אותי בתחושה של אי הבנה ונחת ממאפייני הפרסונה של הגיבור. החזרתיות של המסגרת היום-יומית השגרתית, התיעודית, אותי יגעה, הבנתי את התמה של הסיפור אחרי חצי שעה ברוטו. ביפן חייתי מס' חודשים, כך שהמראות לא היו חדשים לי והסרט התארך מאד מבחינתי, כשמעט האירועים בסופו, השאירו אותו מבחינתי מותש. הסרט והמשחק מצוין מתאימים לאוהבי אווירה/תיעוד המצבים הבסיסיים והיומיומיים של כולנו, ולצופים הסבלניים לשברירי העלילה.

יום הזיכרון לחללי כוחות ובטחון ופעולות האיבה הוא יום שנועד להפגיש את כל אלו שלא שכלו את יקיריהם עם כל אלו ששכלו ועם מקצת מסבלם, כאבם וגעגועיהם. זוהי הזדמנות לשינוי תודעתי, להזדהות, לחמלה וקבלה של הרבים יותר כלפי המעטים ביחס. זו הזדמנות להבין קיומית, שאין אף אדם מוגן מהאובדן של יקיריו, לא מעמד, כסף, שומרים, שכל ותבונה, לא יספיקו כשהנורא מכל קורה, ובן/בת, אהוב/אהובה, אמא/אבא, ילד/ילדה, מפסיקים פתאום להתקיים, בגלל שנאה, ריב, כעס, אינטרסים, טעות.

Europe died at Auschwitz
Who or what really died at Auschwitz? Here’s an interesting viewpoint. The following is a copy of an article written by Spanish writer Sebastian Vilar Rodriguez and published in a Spanish newspaper. It doesn’t take much imagination to extrapolate the message to the rest of Europe – and possibly to the rest of the world.

I walked down the streets in Barcelona and suddenly discovered a terrible truth – Europe died in Auschwitz !! We killed six million Jews and replaced them with 20 million Muslims in the past 4 decades !!.

In Auschwitz, we burned a group of people who represented culture, thought, creativity, talent. We destroyed the chosen people, truly chosen, because they produced great and wonderful people who made great contributions to the world, and thus changed the world .

The contribution of today’s Jewish people is felt in all areas of life: science, art, international trade, and above all, as the conscience of the world. Look at any donors’ board at any symphony, art museum, theatre, art gallery, science centre, etc. You will see many, many, Jewish surnames. These are the people who were burned. Of the 6,000,000 who died, how many would have grown up to be gifted musicians, doctors, artists, philanthropists ?

And under the pretence of tolerance, and because we wanted to prove to ourselves that we were cured of the diseases of racism and bigotry, Europe opened our gates to 20 million Muslims, who brought us stupidity and ignorance, religious extremism and lack of tolerance, crime and poverty, due to an unwillingness to work and support their families with pride .

They have blown up our trains and turned our beautiful Spanish cities into the third world, drowning in filth and crime. Shut up in the apartments they receive free money from the government, they plan the murder and destruction of their naive hosts .

And thus, in our misery, we have exchanged culture for fanatical hatred, creative skill for destructive skill, intelligence for backwardness and superstition. We have exchanged the pursuit of peace of the Jews of Europe and their talent for a better future for their children, their determined clinging to life because life is holy, for those who pursue death, for people consumed by the desire for death for themselves and others, for our children and theirs. What a terrible mistake was made by miserable Europe .

Recently, the UK debated whether to remove The Holocaust from its school curriculum because it ‘offends’ the Muslim population which claims it never occurred. It is not removed as yet. However, this is a frightening portent of the fear that is gripping the world and how easily each country is giving in to it .

It is now approximately seventy years after the Second World War in Europe ended. This e-mail is being sent as a memorial chain, in memory of the six million Jews, twenty million Russians, ten million Christians, and nineteen-hundred Catholic priests who were ‘murdered, r***d, burned, starved, beaten, experimented on and humiliated. Now, more than ever, with Iran, among others, claiming the Holocaust to be ‘a myth ,’ it is imperative to make sure the world “never forgets.”

How many years will it be before the attack on the World Trade Centre ‘NEVER HAPPENED’ because it offends some Muslim in the United States? If our Judeo-Christian heritage is offensive to Muslims, they should pack up and move to Iran, Iraq or some other Muslim country .

We must wake up America, England, Australia & Europe before it’s too late !!.

” If you do not take an interest in the affairs of your government, then you are doomed to live under the rule of fools ”

Europe died at Auschwitz – St Annes Hebrew Congregation 19th November 2023 By Glen Berd2 Comments Europe died at Auschwitz Who or what really died at Auschwitz? Here’s an interesting viewpoint. The following is a copy of an article written by Spanish writer Sebastian Vilar Rodriguez and published in a Spanish newspaper. It doesn’t take much imaginati...

https://youtu.be/vXXyqGeHWpM?si=-PjxrEaUDzy6oIeQ

לפנתיאון: ג'ו סקארבורו ומיקה בז'ז'ינסקי, בבוקר טוב ג׳ו עם פרופ' סקוט גאלאווי על צביעות סופרי ההרוגים על רקע השתוללות תומכי חמאס בקמפוסים בניו יורק, שלושה אנשים עם קצת שכל בקודקוד עושים את החשבון הנכון ומצביעים על צביעות שונאי ישראל והמפגינים בקמפוסים

אני בעד במתווה. מי שלא רוצה מבין החרדים, שלא יהנה ממשאבי הכלל. ולכל המאיימים לעזוב את הארץ בעת מלחמה, עזבו, לכו לארצות הגוים. אל תאיימו, תממשו

מה שאנחנו החילוניים עושים בשישי שבת זה את מה שאנחנו בד"כ לא עושים בימי חול.
בימי חול אנחנו עובדים מבוקר עד ערב, מטפלים במשפחה, עושים סידורים, לומדים, משרתים בצבא ובמילואים, מתנדבים ואם מבלים, אז באירועים קצרים תחומי זמן, כמו סרט, הצגת תיאטרון, תערוכה.
בשישי שבת, אנחנו או מורידים מהלך, נחים, או נהנים מבילוים וארועים שאינם תחומים בזמן, כגון טיולים בחייק הטבע,או ארועים משולבים כמו נסיעה לטיול בטבע, ארוחת צהרים במסעדה ומפגש קפה עם חברים, עושים השלמת קניות בלי חפזון, אנחנו לומדים ומרחיבים את הדעת ו/או עוסקים בהתפתחות אישית/רוחנית שאינה מוסדית.
שישי שבת - חופשיים, לא מוגבלי תקנות וצווים דתיים ואחרים, הם החמצן שלנו החילוניים להמשיך לנהל את החיים העמוסים, מלאי הפעילות והאילוצים שכל אדם שעובד משרה מלאה ו/או לומד ו/או מנהל בית/משפחה או מכוון לכך ותורם לחברה ולמדינה מיסים, זמן ואת גופו וחייו (צבא- שרות בכוחות הבטחון וההצלה) חווה או יחווה.