עמותת בנפשנו - הקהילה המקצועית

עמותת בנפשנו מגייסת איש יחסי ציבור

העמותה הוקמה כעמותת בת לעמותת עמך המטפלת בניצולי שואה, בנפשנו מעניקה תמיכה נפשית וחברתית מונגשת לכלל החברה הישראלית עם מומחיות לסייע בטראומות ואירועים משני חיים.
על התפקיד:
בניית אסטרטגיית יח"צ והוצאתה לפועל בכפוף לתיאום עם ההנהלה
בניית תוכניות עבודה ובניית מסרים תקשורתיים למותג
כתיבת חומרים, עריכת תכנים מקצועיים, הכנת תגובות וניהול סיכונים תקשורתיים למותג
ניהול וייזום פרויקטים יח"צ תקשורתיים
איתור וגיבוש עוגני תוכן
ליווי ותמיכה למנהלות הסניפים/הנהלה לטובת גיבוש תוכנית יח"צ:
דרישות:
השכלה: בעל.ת תואר אקדמאי רלוונטי
ניסיון של 1-2 / יח"צ / תוכן/מנהל.ת יחסי ציבור
בניית אסטרטגיית יח"צ והוצאתה לפועל
בניית תכניות עבודה ובניית מסרים תקשורתיים
כתיבת חומרים, עריכת תכנים מקצועיים,
יכולת ניסוח גבוהה בעל פה ובכתב
ניסיון באיתור סיפורים ובכתיבת תוכן
ניסיון בעבודה מול גופי תקשורת
ניסיון בעולמות טיפולים נפשיים- יתרון
יכולת ניסוח גבוהה בעל פה ובכתב
ניסיון באיתור סיפורים ובכתיבת תוכן
הבנה בעולמות הסושיאל

"אנחנו גם הורים, בני הזוג שלנו במילואים, אנחנו באותה סירה עם המטופלים, המטפלים נחשפים לסיפורים קורעי לב של משפחות שכולות, משפחות חטופים, חיילים ואזרחים וקשה להם להכיל את כל הכאב הזה""

מיכל גל, מנהלת סניף אשדוד של עמותות בנפשנו ועמך

המשך הכתבה בתגובה הראשונה

שוחחנו עם פנינה כוחנוביץ, פסיכותרפיסטית ותיקה המטפלת במבוגרים, מתבגרים וילדים, אשר המליצה לנו לקחת את הילדים לסרט ״הקול בראש 2״. מדובר בסרט המשך שדיסני יצרו ללהיט שלהם משנת 2015.
גיבורת הסרט היא ילדה שחווה אירועים שונים המעוררים בה מגוון רגשות, בהם: פחד, עצב, כעס, שמחה וגועל. כל רגש גורם לה להגיב בצורה אחרת. לפעמים היא עצובה ולפעמים כועסת, כמנעד הרגשות של כולנו. אך הדבר הכי מדהים שהסרט הזה עושה, הוא בעצם המחשה של ה"סלט" הזה, שבו הרגשות השונים מדברים ומשפיעים אחד על השני בתוך הלב שלנו. מי תופש עלינו פיקוד? האם זו השמחה? הכעס? הפחד? ומי מהם דומיננטי יותר ומשפיע על מצב הרוח שלנו?
לדברי פנינה:״מדובר בשיקוף מעניין של החלקים הרגשיים הפנימיים בנפש. דרך הסרט, הילדים יכולים להזדהות עם הנפשת הרגשות ולנהל את זה״.
הדיאלוג החשוב הזה משועתק לקליניקה שלה באמצעות יצירת ״תיאטרון רגשות״. זוהי למעשה פעילות, אשר במסגרתה בני הנוער המטופלים מציירים כל רגש, ויוצרים ממנו בובת אצבע. דרך אותה בובה מתאפשר דיאלוג עם הרגשות השונים בתוכם.
״אחת המטופלות, בת 9, ציירה דמות וקראה לה: "לב שבור". היא סיפרה שלב שבור קורה כשיש בגידה. כשחברה בגדה בה, דחתה אותה ושברה לה את הלב. זה קרה כשהיא שיחקה עם אחרות והיא יכלה לדבר את הפגיעה, את השבר ואת הכאב. היא עשתה זאת באמצעות הדיאלוג בין דמויות האצבע שיצרה. כל אחת מהן ייצגה רגש אחר בסיטואציה שהיא חוותה. בדיוק כמו בסרט ואפילו רחב יותר מחמשת הרגשות שדיסני מטפלים בהם בסרטם הראשון.
״הילדים, כך מסבירה פנינה: ממציאים רגשות בהתאם למצב הרגשי שהם שרויים בו.
לא תמיד הם יודעים להשתמש במונחים המדויקים. הפעילות הזו מאפשרת להם לתווך את מה שהם מרגישים לעצמם. אנו יכולים כהורים או כמטפלים להבין מה עובר עליהם. עצם הדיאלוג גורם לילדים להרגיש פחות חסרי אונים. התמלול, היכולת להלביש מילים על הרגשות, מרגיע אותם. הם נותנים קול לעצב ולפחד ואז זה לא איזה אסון נורא או סערה שהם לא יודעים מה לעשות איתו. ברגע שהם מחצינים, מדברים או מציירים את הרגשות זה מרגיע אותם - כי הם מתחילים להבין מה קורה אצלם. כשזה לובש צורה, זה פחות מפחיד וניתן לדבר על זה. יתרה מכך, אם ניתן לדבר על זה - אז גם ניתן לנהל את זה. זה כמו ילד שמפחד ממפלצת: ברגע שהוא מצייר את המפלצת, זה מגמד אותה למימדי הדף והיא הופכת לפחות גדולה וכל יכולה. בנוסף לכך, הפעילות מאפשרת להם להפריד בין עצמם לבין הרגשות שעולים / משתוללים בתוכם. כך, באמצעות פעולת האנשה והרחקה - ניתן להתמודד עם הרגשות.
זו הגדולה של הסרט ושל ״תיאטרון הרגשות״ פעילות אותה פיתחה פנינה בהשראת הסרט.

יעל אלוני, פסיכולוגית קלינית מומחית מסניף אשדוד של עמותות עמך – בנפשנו, להמליץ לנו על ספר לליווי והדרכת הורים. יעל המליצה על הספר "פחדים של ילדים" - העוסק בהתמודדות עם חרדה בקרב ילדים. הספר מביא דרך מעשית, דרך הנחיות ברורות, שמטרתה להקל על סימפטומים של חרדה, לצמצם את העוצמות וכך לתרום לרווחה הנפשית. הספר מתבסס על עקרונות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) וכתוב בשפה בהירה, וקולחת ומשלב דוגמאות ותיאורי מקרה. הוא מתאים למטפלים ולהורים.

כהורים, אנו רוצים להגן על הילד מפני סבל. התקף חרדה הוא חוויה קשה לאדם שחווה אותו והסימפטומים עלולים לבלבל ולהחוות אצל אדם בוגר אפילו כאירוע לבבי. לכן, התגובה המיידית של ההורה עשויה להיות הרחקת מקור החרדה מן הילד. למשל, בכדי למנוע מילדי את המצוקה, אאפשר לו לישון איתי במיטה. בניגוד לכך – הגישה הקוגניטיבית התנהגותית כפי שהיא מתוארת בספר, מציעה דרך התמודדות הפוכה. דרך התנהגותית זו הינה חשיפה מכוונת למקור החרדה, תוך תמיכה של הסביבה. בסופו של דבר, כאשר הילד מתגבר על האיום וחווה את ההצלחה, הוא מתחזק. כך מתחזקת תחושת המסוגלות והמוטיבציה להצליח להתגבר.

CBT

הוא סוג של התערבות טיפולית שיכולה להיות רלוונטית במקרים רבים של דכאון ו/או חרדה. למעשה מדובר בפרוטוקול שמסביר ומרחיב את הידע בכל הנוגע לאבחנה ולסימפטומים ועובד על ההבטים ההתנהגותיים בהתמודדות עם חרדה ועל ההבטים הקוגניטיביים (אמונות, תפיסות ומחשבות אוטומטיות שמחזקות ומשמרות את החרדה). בדרך זו, אנו מצמצמים את רגש הפחד ואת הסימפטומים הפיזיים המתלווים אליו. הספר "פחדים של ילדים" מקנה את הבסיס לעבודה קוגניטיבית התנהגותית, בדגש על החלק ההתנהגותי ועבודה עם סולם חשיפות. את הכלים הללו ניתן לשלב בטיפול, הן בילדים והן במבוגרים.

עמותת בנפשנו לתמיכה נפשית וחברתית - מיסודה של עמך | ייעוץ וטיפול נפשי עמותת בנפשנו הוקמה על מנת להעניק טיפול נפשי, תמיכתי וחברתי למגוון אוכלוסיות הסובלות מטראומה, פוסט טראומה, פוסט טראומה חברתית ומשברי חיים.

"אני כותבת בתוך ומתוך הצער סביב. מה-7 לאוקטובר הכתיבה הפכה יותר תרפויטית עבורי, ובכך היא גם מרחיבה את היכולת הטיפולית שלי".

החלטנו לשוחח עם נילי, להעלות בכתב את מה שעובד עבורה ולשתף אתכם.ן באיך זה קורה. נילי, עובדת ב"עמך-בנפשנו" מעל ל-12 שנים. פסיכותרפיסטית פסיכואנליטית, עו"ס קליני, מנחת קבוצות ומדריכה בפסיכותרפיה. במקביל לעבודתה הטיפולית היא גם כותבת שירה ומפרסמת אותה בדף הפייסבוק שלה.

" בחודשים האלו כולנו מרגישים ש"אין מילים", הייצוגים נופלים לנו. אצלי, השירים מתקשים להתהוות, הם נתקעים בתעלות המציאות הצרות, ונולדים בלידה קיסרית. ועם זה, אולי כמו תופעת ה-"בייבי בום" אני מרגישה צורך קיומי להתאמץ ללדת אותם מתוך הצער. אני חושבת שבמיוחד בתקופה הזו, כדי שנוכל לשאת את המציאות ולהחזיק תקווה למטופלינו ולנו, אנחנו זקוקים למקום לחלומות, להתעקשות על מרחבים רחמיים רבים, לשירת חיים".

איך הגעת לכתיבה? תארי את תהליך הכתיבה שלך?
הצורך לכתוב מלווה אותי מילדות. כילדה, ברגעים בהם היה לי צורך לעבד חוויות לבדי, ולא היה לידי דף, אני זוכרת שכתבתי עם היד באוויר. תקופות רבות הצורך הזה הודחק. מאוחר יותר בעקבות מסע עצמי השתתפתי בסדנת שירה של המשוררת האהובה - רחל חלפי, וכך נפתח לי שער ליצירה. הכתיבה מתחילה באי שקט מסוים, מחוויה עוצמתית מציפה, או דוקא הרגשה של ריחוק מעצמי. לפעמים מילה או מראה מוליד בי צורך למצוא בתוכי משהו שעדיין אינני יודעת על קיומו. תמיד השיר מפתיע אותי, המילים נהיות לי חדשות והאסוציאציות כמו פותחות לי חלון לעצמי ולאמת.. לצד היצירה וההנאה מהכתיבה, יש גם חסר והעדר מובנה. מתקיים פער בין "השיר הפנטזמתי" ל"שיר המציאותי", ואני נאלצת לקבל אותו. אולי וויניקוט היה קורא לתהליך הזה "המאבק על שימור היכולת המשחקית". פעם אחרי פעם אני מבקשת לברוא לי עולם מבראשית מתוך התוהו ובוהו, התהייה והבהייה.

איזה מקום הכתיבה תופסת בחייך המקצועיים?
כמטפלת, אני מקבלת על עצמי התקרבות רגשית ומשוקעות במטופליי. זהו חקר והתעסקות עם חומרי נפש רבים המהדהדים בי. עבורי, הטיפול והשירה הם החיפוש אחר הדרך להיות; לחיות, הדרך להבין ולשאת את החיים ולמצוא בהם משמעות ונחמה. בבסיסי אני מאמינה שחיפוש עצמי מבקש מאתנו יצירתיות. טיפול הוא הצעה לקשר אנושי שיש בו פוטנציאל למרחבי חלימה, לעיבוד, וליצירה מנטלית אולי לא משותפת או סימטרית. אבל גם אני, כמטפלת, נמצאת בתהליך מקביל ועוברת את אותם תהליכים.
כתיבת השיר דורשת ממני עמדת תצפית, וכניסה לאזורי כאוס לא מודעים מול דף ריק נטול צורה שהוא - . בתוך התהליך הזה של הכל או לא כלום, משהו מתגבש, יוצא לאור ונכתב, אולי כמו שהמשיג זאק מאריטן - "השירה היא אש אשר מדבירים אותה בידיים הלובשות כפפות של הגיון".
הרבה פעמים השיר מתחיל להיכתב בי בתוך טיפול, או אחריו, בהרהור בחומרים שהמטופלים מעלים בי. לפעמים , הכתיבה מגלה לי או מרחיבה ויוצא שהקיום יותר מובן או אפשרי. מעולם לא הבאתי או הקראתי למטופליי שירים שכתבתי, אבל אני חושבת שיש שירים שתרמו או הרחיבו את היכולת הטיפולית שלי. חשוב לי להגיד, שלעולם לא יהיה ניתן לזהות מי המטופל שבקשר איתו נולד השיר.
תני דוגמא לשירים שכתבת, כיצד הגעת לכתוב אותם?
השיר הראשון נכתב בקורונה, בתוך קשר עם מטופלות שחוו בדידות גדולה והעדר מגע רגשי ופיסי במשך זמן ארוך. אני חושבת שהשיר אפשר לי תנועה בתוך חוסר האונים, והיה עבורי חיק אמהי לבכות בתוכו את הקיום:
יָדֶיהָ שֶׁל נֶחָמָה הַסַּפָּרִית
לֹא צָבְעוּ כְּבָר חֹדֶשׁ
אֶת שְׂעָרָהּ

(מֵילָא דְּהִיַּת הַשֵּׂעָר
אֲבָל
רֹאשָׁהּ לֹא לֻטַּף
רֹאשָׁהּ לֹא לֻטַּף

וְכֹל
שָׁרְשֵׁי הַקִּיּוּם דּוֹהִים)

השיר הבא שבחרתי להציג נכתב אחרי ה-7 לאוקטובר, בחודשים בהם הצער מותר לפרסום, ואנחנו בתוך טראומה מתמשכת בתוכה גם השפה קורסת ואובדת לנו. אני מטפלת בנשים ואנשים שחוו אובדנים נוראיים בעת הזו, והיו עדים למחזות קטסטרופליים. לא מן הנמנע, שחדר הטיפול מוצף בדמעות ואימה. בכתיבת השיר הרגשתי שאני דורשת שהאל (הנושא בתוכו ייצוגים הוריים), יקשיב איתי לצעקה, לאכזבה, לדרישה שיקח אחריות וימציא פשר. עבורי, עצם בריאת הממוען לשיר מולידה תקווה למטופליי ולי. ואולי השיר הזה הוא תפילת מחאה, אם יש דבר כזה:
אֱלֹהִים
רַק שֶׁתֵּדַע
שֶׁזֶּה שֶׁהַמָּוֶת מַשְׁחִיז אֶת הַחַיִּים
וְזֶה שֶׁהָאָבְדָן הוֹרֶה אָמָּנוּת
וְזֶה שֶׁמִּתּוֹךְ הַסֶּדֶק מַוְרִידָה רַקֶּפֶת
זֶה לֹא תֵּרוּץ בִּכְלָל
צִפִּיתִי מִמְּךָ
לִטְרִיק אַחֵר

מה לדעתך מטפלים יכולים ללמוד מהדרך בה את מעבדת את התכנים הטיפוליים באמצעות כתיבת שירה?
אני מאמינה שהלימוד האמיתי מגיע מתוך יצירה חד פעמית ואישית. מה שנכון לי, לא בהכרח נכון למטפלת אחרת. אני מרגישה שבתוך מילייה המטפלים ב"עמך – בנפשנו", מתקיים חיפוש אינדווידואלי ליצירה, לחלימה, לתנועה, לפתיחת חלונות נפשיים המאפשרים לנו מרחב קריטי לשאת את השליחות הטיפולית. אני נזכרת במשפט השירי של ט.ס. אליוט- "המין האנושי אינו עשוי לשאת יותר מדי מציאות". אני מרגישה בתוכי שהמציאות הנוכחית בעלת פוטנציאל הרסני להכחדת החלומות, לנפילה לאימה, להמתת המשחקיות ובתוך כך עולם השירה שומר עלי; על התקווה לעתיד טוב יותר ומציע נחמה שלא בהכרח מתאפשרת לי במציאות הנוכחית.
האם נוכל לסיים את הפוסט הזה באופטימיות ולהחזיק גם תקווה,
מה דעתכם?

שוחחנו עם מיכל גל, מנהלת סניף אשדוד של עמותת בנפשנו על הסניף ומה קרה איתו אחרי ה-7 באוקטובר.
מיכל , עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית, נשואה + 2, מתגוררת בקיבוץ נחשון, עובדת בעמותה כבר 20 שנה. מיד עם סיום התואר הראשון בעבודה סוציאלית, בקיץ 2004 היא הגשימה את החלום שלה - לטפל בניצולי שואה, ולהתמחות בטיפול בטראומה מורכבת: "המשכתי כל הזמן ללמוד ולהתמקצע, במקביל ללימודי תואר שני ופסיכותרפיה פתחתי גם את הקליניקה הפרטית שלי וצמחתי כמטפלת ובהמשך כמדריכה. כמה שנים לאחר מכן הוצע לי לקחת את הניהול של סניף אשדוד, דאז - שלוחה קטנה על סף פירוק, עם עובדים רבים שעזבו ומרחב פיזי קטן. אמרתי כן והחלטתי שאבנה את המקום מחדש עם חזון, משמעות ושליחות, המקומות שמהם אני פועלת ומניעים אותי לצמוח".

היום 6 שנים אחרי אני חושבת שיצרנו מקום מיוחד במינו. ה-7 באוקטובר, שהיה אחד האירועים המורכבים ביותר שחווינו היה אתגר שחיזק ובנה אותנו".

"לפני כשנתיים עברנו למבנה משופץ ומרווח שמותאם עוד יותר לצרכים של סניף מתפתח. מקום שנותן תחושה טובה. גיבשנו צוות מלוכד כמו משפחה שנהנה מערך מוסף של היכולת ללמוד, להחזיק ולחשוב ביחד; רצינו לשבור את חווית הבדידות שמטפלים מרגישים לעיתים בעבודה בקליניקה; שאנשים יבואו וירגישו בית ואני חושבת שהצלחנו. מהר מאוד הצוות גדל והתגבש, היום יש הרבה מאוד פניות של מטפלים לסניף וזה מדהים בעיני. השנה אנו צפויים להתרחב ונשלב סדנאות קבוצתיות בעבודה שלנו עם כלל האוכלוסייה".

- אז הצלחת?

"הצלחנו. גם אם אני מעורבת בהכל וחושבת עם כולם, בתפיסה הניהולית שלי אף אחד לא "תחתיי". אנחנו צוות, העובדים עובדים איתי ואנו מנהלים ביחד את המקום. כולם שותפים, גם אם האחריות היא עליי.
התפקיד שלי כמנהלת זו המוכנות להתמסר למקום ולאנשים ולהיות זמינה ונגישה עבורם 24/7 וזה נותן ביטחון שהמקום הזה מחזיק ומוחזק. מילת המפתח של המטופלים שלנו היא מגוון; אוכלוסיות במצוקות; טראומות מוקדמות; קשיים ומשברים שאנשים מתמודדים איתם במהלך החיים: חרדות, דכאון, זוגיות, הורות, חוסן - מענה ייחודי שאנו מתמחים בו - כשמצב ביטחוני מפרק את מבני החיים ואנו יודעים לסייע בחזרה לתפקוד.

ההכשרות המקצועיות של המטפלים שלנו הן מעמודי התווך שלנו. קיימת השקעה מאוד גדולה של משאבים בהכשרה מקצועית והדרכה. כל הזמן לפתח את עצמנו ככלי נושם ומתהווה לרבות הידע והניסיון שלנו כגוף שעובד גם בחירום גם בטראומה וגם בשגרה.

יש לנו כ-40 מטפלים ואנו ממשיכים לצמוח ולגייס מטפלים.ות. אנו משלבים מטפלים צעירים ממגוון מתודות שמוצאים בסניף אשדוד בית מזין ומגדל. אנו קהילה שצומחת ומתפתחת כל הזמן. החשיבה הטיפולית שלנו מבוססת על יסודות הטיפול הפסיכודינמי בגישות האנליטיות המהוות ציר מארגן להבנה של הנפש.
בנוסף, מגוון מאוד גדול של כלים נוספים המשתלבים בפרקטיקה הטיפולית.

אנו חיים כבר תקופה ארוכה בחוסר ודאות קיומית ואני גאה בסניף שלנו שבשעות הקשות האלו מבסס "מורשת קרב" מלאה בסובלנות, ערכים ושליחות עמוקה לטיפול בכל מי שנמצא במצוקה וזקוק לעזרה.

לצמוח מתוך השבר | טיפול דינאמי בטראומה, המשלב את גישת EMDR

נטע לבנת, פסיכותרפיסטית מסניף "בנפשנו" מבית "עמך", ירושלים, מקנה לנו הצצה לחדר הטיפולים, בבחינת טיפול בנפגעי טראומה. נטע מטפלת בגישה הדינאמית, ומשלבת בחלק מטיפוליה פרקטיקות שונות, במרכזן גישת EMDR. למעשה, אומרת נטע, כפסיכותרפיסטית אינטגרטיבית, אשאף לעשות שימוש בשפות טיפוליות שונות, במבט אינטגרטיבי, תוך כדי הקשבה רב ממדית לפגיעה הפוסט טראומטית של כל מטופל.

פסיכותרפיה אינטגרטיבית לטיפול בטראומה היא מסגרת טיפולית המשלבת מושגים קליניים מפרדיגמות טיפוליות שונות. אחת ההזדמנויות להזמנת שימוש ב-EMDR היא במידה ומזהים במהלך הטיפול טראומות התפתחותיות מוקדמות, או תהליכי התקשרות לא מיטיבים, כאלו שניסינו לעבוד עליהם במסגרת הטיפול הדינאמי - אך אל אף שהבנו את מקור השבר הטראומטי, עדיין נוצרה תקיעות משמעותית בטיפול. כשאני מדברת על תקיעות בטיפול, אני מתכוונת למצב העלול לקרות כשאנו מנסים לעבוד על טראומות קשר מוקדמות, או אפילו פרה-ורבליות, כשאין דרכי גישה באמצעות מילים, או כשמנגנוני ההגנה בהם משתמש המטופל נוקשים מאוד. במקרים כאלה, ובשיח משותף עם המטופל, אשלב שימוש בגישת EMDR. מאחר וגישה זו עושה שימוש בקוגניציה, בחלקים הוויזואליים שלנו, בתחושות הגוף וברגשות מתאפשרת גישה לעיבוד טראומות בדרכים שונות, מצאתי שפעמים רבות עבודת ה-EMDR בתקיעויות מסוג זה מאפשרת קיצור דרך בהגעה לשורש התקיעות ופתירתה.
זאת ועוד, המטפלת יכולה לכוון לערוץ מסוים במהלך הטיפול, מה שעשוי לעזור בשחרור התקיעות. עבודה זו מאפשרת במידה מסוימת עקיפה חלקית את מנגנוני ההגנה וכפועל יוצא, עיבוד מחדש של החוויה. אציין שגם כשיש עקיפה מסוימת של מנגנוני ההגנה, עדיין יש למטופל שליטה על התהליך והוא לא בעמדה פאסיבית.

דוגמה לשילוב אינטגרטיבי מוצלח ניתן לראות בטיפול דינאמי במטופלת בשם נטלי (שם בדוי), בשנות החמישים לחייה, אשר הגיעה לטיפול עקב מורכבות וקושי בקשר עם אמה. הטיפול נמשך תקופה ארוכה ונוצר קשר טיפולי חזק וקרוב. בעת הטיפול, הייתה נטלי המטפלת העיקרית של אמה הקשישה והתקשתה להתמודד עם התלות של האם בה, כשזו ביקשה לעבור לגור אצל נטלי. לאחר עבודה טיפולית רגישה רבה וארוכה, הרגשנו שתינו שהטיפול במצב של תקיעות. על כן, הצעתי לנסות לשלב שימוש ב-EMDR, כשמוקדי ההתערבות יהיו על זיכרונות טראומטיים מוקדמים של נטלי, הקשורים בקשר עם אמה. כך, התאפשר לה לגשת לזיכרונות מוקדמים, לתחושות הגוף הנלוות, וכן לעשות עיבוד קוגניטיבי תוך שימוש בתמונות ויזואליות אשר עלו במוחה במהלך העיבוד. עבודת ה-EMDR אפשרה לה עיבוד מחדש והפחיתה משמעותית את רמת המצוקה הכללית שחשה סביב הקשר עם אמה. המטופלת יצאה מעמדת "הילדה הכועסת" ולכן יכלה להזדהות יותר עם הקושי של אמה ולפתח מעט יותר חמלה כלפיה. חשוב לי להדגיש מנסיוני, ששימוש מוצלח ב-EMDR חיזק את האמון של מטופליי בטיפול, וכך התאפשרה עבודה טיפולית משמעותית יותר, גם כשחזרנו אחר כך לעבודה הטיפולית הקודמת, בשיטות דינמיות או אחרות.

דוגמא נוספת לטיפול מן הסוג הזה היא הטיפול באבי (שם בדוי), גבר, בשנות השישים לחייו. הגיע אליי לטיפול שהתמקד ביחסים עם הוריו. הטיפול התמקד בטראומות התפתחותיות מוקדמות שהשפיעו על יכולתו וקשייו בתהליכי דיפרנציאציה ואינדיבידואציה. בשלב מתקדם של הטיפול עלו טראומת ילדות מאיימת וטראומה צבאית משמעותית עם סימפטומים פוסט טראומטיים, אשר פגעו באיכות חייו של אבי. דנו בינינו באפשרות לשלב עבודת EMDR ממוקדת זיכרונות טראומטיים. לקראת התחלת עבודת ה-EMDR, דיברנו אבי ואני על השינוי ב-setting הטיפולי: על המעבר מטיפול דינאמי מבוסס שיחה - לטיפול הדורש אקטיביות גדולה יותר של המטפלת. כשהרגשנו יחד שאבי מוכן, עבדנו מספר חודשים בעיקר באמצעות EMDR בעיבוד ממוקד של אותן החוויות הטראומטיות. לאחר מכן, שבנו לעבודה דינאמית, תוך התייחסות לחוויה של שינויי ה-setting, עם תשומת לב לתהליכי העברה בטיפול. גם כאן, ניכרה הקלה משמעותית בסימפטומים הפוסט טראומטיים, והקנו לאבי מזור ופניות להמשך תהליך טיפולי משותף.

שימוש בגישות וכלים טיפוליים שונים במהלך טיפול, תלוי במיומנויות של המטפל, לצד צורכי המטופל ושיתוף הפעולה שלו במהלך הטיפול.

גם בימים קשים ומורכבים אלו, שנחזיק את התקווה ונחלום על ימים יותר יפים.

"אל מול הייאוש שחדר מחלוננו בהפתעה כפולש הדורש להתבצר בבית לא שלו, עומדת התקווה בפתח הדלת ומסרבת לוותר על מבצרה. בראיון מצולם עם מפיקי פסטיבל הסופר נובה, הם שיתפו לצד הכאב העמוק על המחשבה המעצימה להמשיך ולהפיק, לשמח אנשים ולחזור לרקוד: ״הרגע הזה שנדליק את הרמקולים והרחבה תתמלא באנשים, זה הרגע שכולנו מחכים לו, להמשיך את הטראק שנעצר באמצע״. התגובה הפונקציונאלית שלהם היא עוד קרב ניצחון במערכה נגד הלוחמה הפסיכולוגית".

מתוך המאמר שנכתב בעקבות השבת השחורה: על שירתה של חמלה להרחיב מיכלה : על טרנס, טרנס פרסונלי והסופר נובה שביניהם של הפסיכותרפיסטית שגית בן גיגי.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

"הם גם איבדו נכדים באופן מפתיע וכואב והם גם דואגים וכואבים את הכאב הבלתי נסבל של ילדיהם שהפכו להורים שכולים ושל נכדיהם, שהפכו להיות אחים שכולים"

עמותת בנפשנו הקימה קבוצת תמיכה לסבים וסבתות בעמק חפר וכפר יונה, מעניקה טיפול ייחודי עבור אנשים בגיל השלישי שאיבדו את נכדיהם במלחמה. לכתבה המלאה בתגובה הראשונה.

"עצם ההקשבה של המטפל לעדות המטופל, מאפשרת למטופל קבלת תיקוף והכרה לחוויה שלו. תוך מתן העדות, המטופל נתקל באמון מלא בדברים כפי שהיו. הוא מקבל הזדמנות להתבונן בהתרחשות במרחב בטוח, עם אדם שמאמין לו בלי פקפוק. עם הזמן הוא מסוגל להתחבר לחוויה עצמה, והיא נעשית חלק אינטגרטיבי משאר האני שלו".

ד''ר צביה זליגמן פסיכולוגית קלינית

יום הזיכרון לשואה והגבורה השנה מעמיד מולנו היבט יותר ישיר של זיכרון ועדות, העדויות הקשות בחדר הטיפולים, ברחבי המדיה ובמקום האישי של כל אחד ואחת מאיתנו מאז אותו בוקר של ה7.10.

חוזרים לשגרה: קבלו ציטוט ממאמר שכתב Ad De Jongh על הדרך שבה EMDR עובד בתוך טיפול

למאמר המלא: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/epdf/10.1002/jts.23012

💛

תודה לכל אנשי ונשות הטיפול שלנו בכל הסניפים, על יציבות ושגרה בכל ימי ולילות המלחמה, אתם החוסן שלנו, תודה שאתם.ן איתנו❤️

עמותת בנפשנו (מבית עמותת 'עמך'), צומחת ומגייסת!

אנחנו מחפשים (מנוסח בלשון נקבה אבל פונה גם לגברים כמובן):
* פסיכולוגיות קליניות מומחיות
* עו"סיות בעלות תואר שני טיפולי בוגרות בית ספר תלת שנתי לפסיכותרפיה או שכעת נמצאות במהלך לימודים אלה
* פסיכיאטריות מומחיות
* מטפלות בהבעה ויצירה בעלות תואר שני
* מטפלות זוגיות ומשפחתיות מוסמכות בעלי תואר שני טיפולי

נכונות לאחוזי משרה גמישים ואפשרות לעבוד כשכירה או כעצמאית.

אנחנו מציעים:
* מרכז טיפולי עם צוות מקצועי,
* אוכלוסייה מגוונת,
* סמינרים לימודיים,
* הדרכה קבועה.

קצת עלינו:
בעמותת בנפשנו נשות המקצוע מטפלות מהקליניקות ו/או ב 16 מרכזים ברחבי הארץ, באוכלוסיות מגוונות – נפגעי חרדה, טראומה ואובדן, חברי קופות חולים, סטודנטים, חולי סרטן, עמותת הלל, מטופלי משהב"ט ובטל"א, מטופלים פרטיים ועוד.

ניתן גם לטפל בניצולי שואה ובני משפחותיהם במסגרת עמותת עמך.

אנחנו מגייסים ברחבי הארץ, שלחו קורות חיים לסניף הרלוונטי:
🔹נהריה | [email protected]| 04-6665566
🔹קריית מוצקין | 04-8766967 | [email protected]
🔹חיפה והצפון | 04-8375649 | [email protected]
🔹נתניה | 09-8341670 | [email protected]
🔹תל אביב וגוש דן | [email protected] | 03-5665701
🔹חולון | [email protected] | 03-5584054
🔹רמת גן | [email protected] | 03-6130425
🔹ירושלים | [email protected]| 02-6250745
🔹ראשון לציון | [email protected]| 03-6225301
🔹אשקלון | [email protected] | 08-6847328
🔹אשדוד | [email protected]| 08-6119671
🔹רחובות | [email protected] | 08-9467293
🔹באר שבע ושדרות | [email protected] | 08-6270224

שיטת הטיפול EMDR,
Eye Movement Desensitization and Reprocessing.
בשפה שלנו זה נקרא, עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים.

זאת שיטה יחסית חדשה, שהתגלתה באקראיות, בשנות ה-80 על ידי הפסיכולוגית הקליניקית ד''ר פרנסין שפירו, כאשר היא הבינה שתנועות עיניים יכולות להפחית את עוצמת ההשפעה של זכרונות קשים ומחשבות מטרידות, איך השיטה הזאת עובדת?

חכו לפוסט הבא,

מטופלים המגיעים אלינו בהקשרים של טראומה ומשבר, לעתים לא מצליחים להפעיל את המנגנונים הטבעיים והמולדים על מנת להגן על עצמם, ויסות רגשי הוא מנגנון הגנה שנבנה בגיל הילדות ומאפשר לדחות סיפוקים, לווסת את מנעד הרגשות בהלימה לסיטואציה. ראיתם פעם ילד.ה בהתקף זעם לא קשור לסיטואציה? זה משקף את הצורך בויסות רגשי אצל נערים.ות זה בכלל הופך לבוננזה

ד"ר מיכל גטניו קאלוש, חקרה את התחום וכעת אנחנו האסטרטגיות שילדים דיווחו עליהן כאסטרטגיות ויסות רגשי שהיו מועילות וסייעו להם להתמודד עם חרדת הטילים :

1.ויסות פיזי - ילדים דיווחו על מגוון אסטרטגיות לוויסות רגשי דרך הגוף; למשל - נשימה עמוקה, חיבוק מהורה או מדמות משמעותית אחרת, ספירה דמומה, שתיית מים או התבודדות (להיות רגע לבד עם עצמי כדרך להירגע).

2.משחקיות - המשחקיות נרשמה אצל הילדים כדרך לחיזוק היכולת לוויסות רגשי. בין דרכי המשחקיות השונות נרשמו משחקי קופסה עם הורים או עם חברים, משחקי דמיון, ובכלל - היכולת לדמיין. ילד אחד למשל סיפר שמה שעזר לו הוא: "לדמיין דברים טובים [למשל] עוגת יום הולדת ענקיסטית עם כל הממתקים מעליה... כי כשאני מדמיין את זה אז אני נהיה ממש שמח". גם שימוש בדימויים כדי לבטא את פחדיהם עזר לילדים להתמודד אתם. בין הדימויים שעלו למשל: "כשהיה צבע אדום, הרגשתי כאילו שאני נופלת בתוך לבה". או אחת הילדות סיפרה שכששמעה אזעקה בבוקר, מאוד נבהלה: "עפתי לממ"ד [...] כמו ציפור".

3.חיזוק הידע - ידע הוא כח, וילדים השתמשו בו כמקור עצמה להתמודדות עם חרדותיהם. ילדים הסבירו את הסכנה האורבת להם, ואת הביטחון שמעניק להם הממ"ד. ילד אחד למשל סיפר כך: "זה כזה טיל, עם קיסם [קסאם] שאם אתה לא הולך לממ"ד, הקיסם נופל עליך, אולי זה פוגע לך בלב". לדוגמה: תחושת מסוגלות. שישה ילדים תיארו כיצד הם יכולים לעזור לילד אחר להירגע ולווסת את רגשותיו, לדוגמה: "אני עזרתי לו ]לילהידע גם חיזק אצל הילדים את תחושת המסוגלות לסייע לילדים אחרים, מה שהגביר משמעותית את יכולת הויסות העצמית.

4.הכחשה - הטכניקה הרביעית שילדים דיווחו עליה היא, איך לא, הכחשה. מסתבר שהמנגנון הותיק עליו הצביע פרויד, ממשיך לשמש אותנו ואת ילדינו ברגעים של חרדה. המחקר מצא זאת בביטויים כמו: "אני לא מפחד" או: "אני גיבור".

האמהות דיווחו על האמצעים הבאים:
1.נשימות - 10 אימהות סיפרו שעצירה כדי לנשום כמה נשימות עוזרת להן לווסת את רגשותיהן כמעט מיד, ועוצרת התפרצות. לדוגמה, "קחי אוויר חזק, תנשמי אותו ותשחררי. זה מאוד עוזר".

2.דיבור עצמי רפלקטיבי - היא טכניקה שאמהות דיווחו עליה כטכניקה שעזרה להן להתמודד עם החרדה ולווסת אותה. הדיבור העצמי חיזק את יכולת המנטליזציה של האם, הן בהתמודדות עם החרדות שלה, והן עם ההבנה של כובד האחריות שלה כלפי הדרך בה יחוו ילדיה את האירוע. "כשיש לך ילדים את לא יכולה להרשות לעצמך לשקוע", אמרה אם אחת, או אם אחרת סיפרה שבהישמע "צבע אדום" עליה להזכיר לעצמה את המסר שבחרה להעביר לילדיה: "זה דיבור פנימי כזה שלמה אני רוצה לשדר להם. כאילו כי אני יודעת ש... אני יודעת שהם מאוד מאוד מושפעים וקולטים אותנו [...] אז אני מזכירה לעצמי כאילו ש... שחשוב לי לשדר להם שבסדר, שזה בשליטה ושאני שומרת עליהם..."

3.ידע הוא כח - גם האמהות דיברו על החשיבות של ידע בהרגעת המערכות, אולם אצלן הידע התמקד בניהול המשפחה - איפה נמצא כל ילד, כיצד נכון לארגן את המשפחה בזמן של אזעקה. גם סדר יום קבוע מראש מאפשר להן תחושת שליטה במצב שמרגיעה אותן, במצבי שגרה, ובמיוחד במצבי דחק. כאשר האם יודעת כמעט בכל עת היכן כל ילד נמצא, בזמן אזעקה או "צבע אדום", היא יודעת מה קורה איתם בסבירות גבוהה יותר.

4.doing. עשייה - . חמש אמהות דיברו על הצורך להיות בעשייה. רונית, לדוגמה, דיברה על הצורך להיות בתזוזה, לנקות, להסיח את הדעת: "משאירה את עצמי עסוקה שלא יהיה לי זמן להתעסק עם זה"; "להעסיק את עצמי"; "אומרת לעצמי תמשיכי לעשות את מה שאת עושה".


מעבר לחיזוק האסטרטגיות לעיל אצל המטופלים, גטניו-קאלוש מציינת במחקרה גם כי: ממצאי המחקר הנוכחי מראים כי הקושי של האם לזהות בבהירות את רגשותיה מנבא את מספר התסמינים פוסט־טראומטיים שלה, וקשור לעוצמת החוויה הטראומטית והעוררות הרגשית הגבוהה במהלכה. לפיכך, התערבות טיפולית, אשר תקדם זיהוי ושיום רגשות, יכולה לעזור לאם בשיפור היכולת לוויסות רגשי, וגם להפחית את עוצמת החוויה הטראומטית והעוררות הרגשית במהלכה. זאת ועוד, מממצאי המחקר הנוכחי אפשר להסיק כי שיפור יכולות הוויסות הרגשי עשוי לחזק את החוסן מול התקפות הטרור החוזרות ונשנות. על תוכניות ההתערבות לקדם את יכולת המנטליזציה של האמהות לגבי השפעתן על ילדיהן."

ד"ר מיכל גטניו קאלוש היא מטפלת בסניף בנפשנו-עמך באר שבע, חקרה התמודדות של האוכלוסייה באזור עוטף עזה עם מציאות טראומטית של טרור מתמשך, המשותפת להורים וילדיהם, עוד בטרם פרוץ אירועי ה7/10.

בתפילה לימים רגועים יותר.
מיכל גטניו קאלוש

התחפשתי לעצמי 💙🎭

הנחה מרכזית בטיפול בתנועה היא שהגוף משקף את הלא מודע. ישנו קשר הדוק בין הנפש לגוף, ותנועות הגוף שלנו - הדרך בה אנו מתנועעים במרחב - מושפעות מכך. בהיבט הזה, התנועה היא כלי אבחוני עבור המטפלת. כשמגיעה אליי מטופלת חדשה, אני מתבוננת בה ושואלת את עצמי שתי שאלות מרכזיות:
● מה בולט בהימצאו?
● מה בולט בהיעדרו?
אילו תנועות גוף מאפיינות את המטופלת?
האם הידיים שלה פתוחות או סגורות?
האם התנועה היא פנימה או החוצה?
במקביל, אשאל את עצמי מה לא קיים בתנועתיות שלה; האם ישנה הימנעות מסוימת?
האם יש נטייה לצד אחד בלבד?

כל אלה נותנים לי הבנה ראשונית של תכנים נפשיים אפשריים שהמטופלת מתמודדת עמם. אני אשאל את עצמי, ובהמשך, במהלך הטיפול, גם אותה, מה המשמעויות הרגשיות של התנועות שלה?
הנחת היסוד מבוססת על משנתם של חוקרים רבים בני זמננו, מדיסיפלינות שונות, אך גם על למידה מתרבויות קדומות יותר, שם השימוש בגוף היה חלק מריפוי גוף נפש. וכמובן גם על המקורות היהודיים המרובים, כמו אחת האמירות "אחרי המעשים נמשכים הלבבות." (הרמב"ם.) בין הגוף והנפש ישנם יחסים דו כיווניים: התנועה משפיעה על הגוף ועל והנפש, ובו זמנית היא גם מבטאת היבטים גופניים ונפשיים שונים. הרבה פעמים ניתן לראות ביטוי גופני של סוגיות נפשיות שאנשים מתמודדים אתן, כמו קושי חברתי, דימוי עצמי ירוד, קבעון מסוים ועוד. המטרה של הטיפול בתנועה היא להשתמש באינפורמציה שמתקבלת דרך הגוף בתהליך טיפולי דינמי. תהליך הבירור נעשה בשיטות טיפוליות המייחדות את הטיפול בתנועה.
בעבודתי אני נשענת על שיטת הפרדיגמה הגופנית-תנועתית-ריגשית, אותה פיתחה מורתי האהובה יונה שחר-לוי ז"ל. שפה תנועתית התפתחותית, המפרשת התנועתיות הינקותית מול זו הבוגרת, במימדים של גוף נפש ומשתמשת בחקר המוח, שיטות הטיפול הדינמי, CBT ועוד. מה שמוסיף הטיפול בתנועה הוא, שלאחר תהליך הבירור, נחזיר את התובנות הטיפוליות לגוף, דרך תנועתיות בוגרת ושלמה יותר, כזו שעברה תהליך טיפולי. למעשה, התכנים יחזרו אל הגוף לאחר עיבוד מילולי ותנועתי כאחד.

אני רוצה להביא מספר דוגמאות מהקליניקה לתהליך הטיפול:
מטופלת הגיעה לטיפול וביקשתי את רשותה לעמוד לידה. עצם הבקשה הציפה בה פחד גדול. הגוף שלה דיבר. היא רעדה והתכווצה. החוויה הגופנית הלכאורה לא פרופוציונלית הזו הציפה בה פגיעה שחוותה בצעירותה. הכל חזר אליה. האירוע הזה אפשר לנו לעבוד על הפגיעה ולעבד אותה.

דוגמה נוספת מחדר הטיפול, היתה מטופלת שכל תנועות הגוף שלה היו מאוד רחבות, הידיים שלה נפרשו כלפי חוץ, ולא היתה שום תנועה כלפי פנים. דרך זה נפתח צוהר אל קושי משמעותי שהיא מתמודדת אתו: קושי בהשתלבות חברתית. היה בה רצון עז להשתלב חברתית, אך מרוב רצון להשתלב, היא לא השאירה מקום לעצמה. התנועה שלה הביעה את זה - לא היתה בה חזרה אל עצמה. הכל יצא החוצה, בלי שהיא תשאיר מקום לעצמה. זה התבטא באופן מופלא בתנועות הידיים שלה. התהליך הטיפולי עזר לה לחזור פנימה, להתבוננות פנימית, להבין מי היא ומה היא רוצה. בטיפול עלו היבטים ריגשיים לא מודעים של התנועה, מה שעזר לה להיות שלמה יותר, וגם להשתלב חברתית בצורה מווסתת ונכונה יותר.

דוגמה שלישית - מטופלת שכל התנועות שלה היו כלפי מעלה. היא לא ירדה למטה. דרך התבוננות בתנועה הרגשית זיהינו שהיא כל הזמן בשליטה ולא מסוגלת לשחרר את ההחזקה העצמית שלה, הצורך העז שלה בשליטה הביא למצבים של תקיעות ומצוקה בחייה. התהליך הטיפולי עיבד את הקושי שלה לשחרר, את הצורך שלה בשליטה, והחזיר אותו לתנועה. דרך הגוף היא למדה לעבוד בצורה מאוזנת יותר עם הנטייה הטבעית הזו שלה, וכך התובנות הדינמיות ביחד עם התובנות הגופניות הביאו לתהליך של ריפוי.

למי מתאים הטיפול?
הטיפול בתנועה מתאים לאנשים שיש בהם פתיחות, סקרנות ורצון לתהליך. הוא דורש שיתוף פעולה ואמון. ישנם מטופלים המגיעים עם חשש, זה טבעי לגמרי, וניתן לעבוד אתו. אבל במקרים של התנגדות גדולה, לרוב זה פחות יעבוד. צריכה להיות נכונות לעבוד, גם אם יש בהתחלה חשש מסוים.

איך את מאפיינת את הטיפול הזה ביחס לטיפולים רגשיים אחרים?
בעיניי הטיפול בתנועה קשה יותר מטיפולים רגשיים אחרים, עבור המטפל. בשפות אחרות של הבעה ויצירה - מוסיקה, אמנות, ביבליותרפיה - השפה ברורה יותר. ניתן להתבונן בציור או בטקסט עם ריחוק מסוים. התנועה היא המקום הכי פנימי של האדם, החיבור בין הגוף לנפש. זו חשיפה גדולה שלעתים מחזירה אותנו אל המקומות הפגיעים ביותר שלנו, אל הילדות המוקדמת, אל האירועים המכוננים והמעצבים של חיינו הנפשיים. לרשות המטופל יש הכי פחות הגנות, ולכן המטפל צריך להיות רגיש מאוד וקשוב מאוד.

טובה בן גבריאל היא מטפלת בתנועה ופסיכותרפיסטית בסניף ירושלים של בנפשנו-עמך

טטובה בן גבריאל

עמותות עמך ובנפשנו, צומחות ומגייסות!

אנחנו מציעים:
* מרכז טיפולי עם צוות מקצועי,
* אוכלוסייה מגוונת,
* סמינרים לימודיים,
* הדרכה קבועה.

אנחנו מחפשים (מנוסח בלשון נקבה אבל פונה גם לגברים כמובן):
* פסיכיאטריות מומחיות
* פסיכולוגיות קליניות מומחיות
* עו"סיות בעלות תואר
* שני טיפולי בוגרות בית ספר תלת שנתי לפסיכותרפיה או שכעת נמצאות במהלך לימודים אלה
* מטפלות בהבעה ויצירה בעלות תואר שני
* מטפלות זוגיות ומשפחתיות מוסמכות בעלי תואר שני טיפולי

נכונות לאחוזי משרה גמישים ואפשרות לעבוד כשכירה או כעצמאית.

קצת עלינו:
עמותות עמך ובנפשנו הן עמותות אחיות. נשות המקצוע מטפלות מהקליניקות ו/או ב 16 מרכזים ברחבי הארץ, באוכלוסיות מגוונות – בניצולי שואה ובני משפחותיהם, נפגעי חרדה, טראומה ואובדן, חברי קופות חולים, סטודנטים, חולי סרטן, עמותת הלל, מטופלי משהב"ט ובטל"א, מטופלים פרטיים ועוד.

אנחנו מגייסים ברחבי הארץ, שלחו לנו קורות חיים:

🔹נהריה | [email protected]| 04-6665566
🔹קריית מוצקין | 04-8766967 | [email protected]
🔹חיפה והצפון | 04-8375649 | [email protected]
🔹נתניה | 09-8341670 | [email protected]
🔹תל אביב וגוש דן | [email protected] | 03-5665701
🔹חולון | [email protected] | 03-5584054
🔹רמת גן | [email protected] | 03-6130425
🔹ירושלים | [email protected]| 02-6250745
🔹ראשון לציון | [email protected]| 03-6225301
🔹אשקלון | [email protected] | 08-6847328
🔹אשדוד | [email protected]| 08-6119671
🔹רחובות | [email protected] | 08-9467293
🔹באר שבע ושדרות | [email protected] | 08-6270224

אתמול חיפשתי מלא זמן תעודת ביטוח חובה
ופתאום עכשיו
משהו במילים
תעודת ביטוח חובה
מצחיק קצת
באופן עצוב כמובן.
חובה שלכל אחד ואחת מאיתנו יהיה מקום בטוח
להיות בו
לנוח בו לרגע
מכל הרעשים
שמזעזעים
ומטלטלים את עולמנו
בארבעת השבועות האחרונים
מנסה ליצור לעצמי
חוף מבטחים
שהלב יכול לעגון
ולו לרגע קט
לפרוק את הדמעות והעצב
להעמיס שמחה וקצב
שכבת אמונה בטוב
שתעטוף את הכל
ואז לקחת נשימה עמוקה
מרחיבה
שתחליף את הדריכות
בהרפייה.
אז... תעודת ביטוח חובה
בטוח תעזור
כי ממש צריך להגביר כאן את האור
אל מול החושך הנורא
שמאיים בכל פינה
נדרש המון אומץ ואמונה
להמשיך
למרות הכל
למי שהגיע עד לכאן
אוסיף עוד משהו קטן:
אחרי ליווי עדויות מתנדבי זק'א אתמול
מצאתי את עצמי
עם דמעות זולגות מעצמן
ואחרי כמה פעמים כאלה
ואחרי רגעי תמיהה
הבנתי
שככה זה
וזה בסדר שזה ככה
מוכנה לעבור דרך הכאב
מתוך ידיעה שיש לכך תכלית ומשמעות
ומתוך התמונות שהמילים ששמעתי אתמול
יצרו בתוך ראשי
בוחרת להגדיל ולהבליט
את המבט בעיני המתנדב היקר מאד
כשליוויתי אותו לכיוון הרכב
ופתאום הסתובב אלי
וחיוך ראשון קטן על פניו
וזיק אור קורן מעיניו
אומר לי: תודה! זה היה משחרר.
תודה לך