הראלה הלוי - תקשורת רפואית

הקץ בא בלי כל הזדמנות להגיד ״שלום״ או ״זה בסדר״ או ״אני מצטער״ או ״אני אוהבת אותך״. לחולים במחלה אנושה יש עוד עדיפויות מלבד הארכה פשוטה של החיים. סקרים גילו שהדברים שעומדים בראש מעייניהם כוללים הימנעות מסבל, חיזוק הקשרים עם המשפחה והחברים, להיות בהכרה, לא להיות לנטל על אחרים ולחוש שחייהם שלמים.

מערכת הטיפול הרפואי הטכנולוגי שלנו נכשלת לחלוטין בסיפוק הצרכים האלה, ומחיר הכשלון הזה נמדד בהרבה יותר מדולרים. השאלה איננה אפוא איך אנחנו יכולים לעמוד בהוצאות האלה של המערכת. השאלה היא איך אנחנו יכולים ליצור מערכת שירותי בריאות שתעזור לאנשים להשיג את הדברים החשובים להם ביותר בסוף חייהם״.

מעריכים שבעוד 15 שנים מספר הקשישים בישראל יגיע ל-2.2 מיליון! זה כמעט 20% מהאוכלוסייה שלנו. אני ואתם, שקוראים את הפוסט הזה, אם נהיה בני מזל נהיה בין ה-20% האלה, בעוד פלוס מינוס כמה שנים. ועם או בלי קשר לזקנה, מחלה אנושה יכולה להתפרץ ללא קשר לגיל.

עם הנתונים האלה בראש תחשבו, כמה מאמרים, פוסטים, הגיגים קראתם היום על קדמה רפואית? תרופות חדשות? זמן הישרדות ארוך יותר? הארכת חיים? בינה מלאכותית שתשנה את פני הטיפול? אני מנחשת ששיעור ניכר ממה שהעין שלכם ראתה היום ובשבוע החולף היה בנושאים אלה.

וכמה מאמרים קראתם על הצרכים האמיתיים של מטופלים? אני מנחשת שכמעט לא.

שינוי אמיתי מתחיל בלהבין את הדברים לעומקם ומשם לפעול. לא בדיעבד, עדיף לפני שהם מתרחשים. למפות את המסע שאנשים עוברים ולהתאים את השירות שלנו קודם כל לצרכים שלהם. בסופו של דבר - זה win win. אני ממליצה בחום על הספר המרתק ״להיות בן תמותה״ של אטול גוואנדה (משם גם נלקח הציטוט שאיתו פתחתי את הפוסט) שעוסק בניצחון הרפואה שמפליאה בהישגיה, רק שבמקום לשפר את ימי הזקנים היא מנסה להאריך אותם. גוואנדה מספר בצורה מרתקת, סיפורית ומחקרית על הזקנה ועל נקודות האור במצב זה, וזה ספר חובה למי שטובת המטופלים נמצאת בראש מעייניו.

#צרכימטופלים #מטופלבמרכז #מסעמטופל #אמפתיה

מדריך שימושי לשפה רפואית
אחת הכתבות שהכי נהניתי לכתוב. כדאי לכם לשמור אותה במועדפים!

אז מה דעתכם? חושבים שאנחנו מדינה בפוסט טראומה?
הנה התשובה (קישור לכתבה בתגובות)

כשהייתי ילדה היה לחברים טובים של הורי בן שסבל מסכיזופרניה. אז, לא דיברו על מוגבלות נפשית בפתיחות ולכן לא ידענו מה יש לו בדיוק. אני זוכרת שהיה לו קשה ועצוב ושהאחיות שלו התביישו בו. לצערי, במקרה שלו, סוף הסיפור היה עצוב. היום המצב בעולם טוב יותר והמודעות טובה יותר. גם בגלל כתבות כמו זו שכאן שהיתה לי הזכות לכתוב. חשוב לקרוא, ללמוד ולהבין טוב יותר את בריאות הנפש - גם אם זה מפחיד. אתם אף פעם לא יודעים אם תכירו אדם עם המגבלה הכל כך מאתגרת הזו. קישור לכתבה בתגובות

איזה דיכאון! אבל האם זה באמת דיכאון מה שאתם מרגישים?
ואיך תוכלו לעזור לאנשים קרובים שסובלים מדיכאון?
הכתבה הזו תעזור לכם להבין טוב יותר. קישור בתגובות

🙋‍♀️סוג של חדשות טובות?

אחד המצבים המבעיתים ביותר הוא לאבד את היכולות הקוגניטיביות שלנו. או במילים פשוטות - לפתח דמנציה. הבוקר פרסם מגזין הלנסט מאמר על מניעת אלצהיימר וטיפול במחלה. אז בעוד שהמירוץ למציאת תרופה למחלה נמשך, עכשיו כבר ברורים יותר גורמי הסיכון. 45% הם גורמים שאפשר לשנות! (שימו לב לגורמים החדשים שהתווספו השנה - איבוד ראייה וכולסטרול LDL גבוה)

מחכה שאשוב. השותפה הכי נאמנה ומעוררת השראה שיש!

השמועות נכונות ואני גאה בהן!

חברות שעברו אצלי סדנה מריצות היום קמפיינים יעילים יותר.

אם עדיין לא העברתי אצלכם סדנה, דברו איתי. הנאה מובטחת וגם למידה. אם כבר נפגשנו בהרצאה או בסדנה שלי, דברו איתי גם כן - יש המון תכנים חדשים מעודכנים ל-2024

054-430-8352

מה זו בכלל מיגרנה? ומה זה בכלל התקף לב? ומה היא בכלל דלקת מפרקים? בשבוע האחרון ראיתי את המילה ״בכלל״ בכל כך הרבה פוסטים של חברות שמבקשות להעלות מודעות.
המילה ״בכלל״ משמעותה ״לגמרי״. היא עובדת בדיבור, אבל הופכת למיותרת כשמשתמשים בה יותר מדי, בכל מקום, או במקום הלא נכון. המילה בכלל אינה טעות, היא פשוט מיותרת בהקשר זה - ככותרת. הרי אם היינו כותבים או אומרים ״מה זה לגמרי התקף לב״, זה לא ממש היה עובד, נכון? מצד שני, אם היינו מורידים את המילה ״בכלל״, היינו מקבלים משפט נקי וחד יותר ״מה זה התקף לב?״.

הרבה מילים משתרבבות להן בתוך טקסטים להעלאת מודעות למצבים רפואיים, והן לא בהכרח נכונות או תורמות משהו למה שאנחנו רוצים להגיד. נכון שאנחנו חותרים לשיח יותר קזואל ופחות מעונב? יותר מעניין ופחות עמוס נתונים? והרבה פעמים נעדיף קצר על ארוך? אז וותרו על המילים המיותרות. איך?

1. תקראו את הטקסט שכתבתם ותבדקו אם יש מילים שהן רק קישוט ולא תורמות להבנה. אם מצאתם מילה כזו - תורידו אותה.
2. יש חבל דק שמפריד בין טקסט לדיבור, וויתור על מילים מיותרות יכול להפוך טקסט שיחתי לחד וברור.
3. אם יש מילים שאתם משתמשים בהן המון אבל אתם לא בטוחים מה המשמעות שלהן, תבדקו במילון - הרבה פעמים תלמדו שהן לא מה שחשבתם (לדוגמה: ״בכלל״, ״במידה ש״, ״הינה/הינו...הן מילים שהרבה מאוד פעמים נכתבות בהקשר לא נכון או בשימוש לא נכון)

אפשר להגיע לפישוט לשוני כששמים לב לפרטים הקטנים כמו אלה שכאן.

טקסט חד וברור הוא חלק חשוב מאוד בהעלאת מודעות מחלות ומצבים רפואיים וכשאתם כותבים הוראות לבדיקות או הנחיות שימוש בתרופה.
אל תגידו זה לא משנה או מה זה חשוב😃 זה כן, בדיוק כמו שכל תפר בחולצה שאתם לובשים עכשיו צריך להיות מדויק.

#תקשורתרפואית #העלאתמודעותמחלה
#פישוטלשוני

כששואלים אותי מה אני עושה בחיים, לפעמים קשה לי להסביר למי שאינו בתחום. אז אני רק אומרת שאני עוסקת בהסברה למטופלים, כי זה מה שהכי קל לאנשים להתחבר אליו. הרבה פעמים אומרים לי שרואים ברק בעיניים שלי כשאני מדברת על העבודה שלי, וזה נכון. יש לזה הרבה סיבות. למשל, כשאני כותבת ל- Israel - טבע ישראל. אני נהנית כל כך לכתוב בשמם חומרי רקע, טקסטים לצרכים שונים וכתבות - שיעור ניכר מכל אלה לא מדברים על תרופות בכלל, אלא על הבריאות שלנו. הנפשית והפיסית. אפשר ללמוד הרבה מדוק טוק (כדאי לכם להציץ בסדרה הזו באינסטגרם), מהעמוד המעולה שהם יצרו לטובת הציבור בשם דואגים למטפלים (כאן בפייסבוק) ומהאתר שלהם - אפשר למצוא שם מגוון מטורף של כתבות. זורקת כאן כמה שנהניתי לכתוב ולדעתי גם תהנו לקרוא. הקישורים בתגובות.

אתמול שחררו בן משפחה שלי לאחר אשפוז של שבוע. כשיורדים לשטח וחווים את הדבר האמיתי מיד מתבהר עד כמה מאמרים, מחקרים ותיאוריות לא מצליחים להסביר (או להבין) את התהום בין תיאוריה למציאות.

אני יודעת שזה לא סקסי היום לדבר על התקשורת עם המטופלים כי כבר עברנו לחדשנות, ל-AI ולתפיסה שהכל עמוס ואין זמן, ויש עניינים של סל בריאות וכלכלה, וחזון וצוותי חשיבה. אבל בתוך כל המאמצים האלו, נראה שהמרכיב האנושי בהבנה שלנו הלך לאיבוד, וזה עוד לפני שהתחלנו בשימוש המעשי ב-AI בטיפול הרפואי.

בתור אשת מקצוע בתחום תקשורת רפואית לקחתי את הטלטלה הזו ללב. זה קורה לי בכל פעם שבן משפחה מתאשפז והאמת חשופה כל כך. אנשי תחום הבריאות עוסקים כל אחד ואחת בתחום מרתק ומבטיח, אבל כל עוד המטופל במרכז ימשיך להיות מס שפתיים ולא ייקחו את המונח הכה חשוב הזה ברצינות קשה לי לראות איך הטיפול באמת ישתפר. אנחנו צריכים קצת לחזור לבסיס. להבין שה״מטופלים״ האלה, שהם גם הלקוחות שלנו, והם גם אני, ואת, ואתה - יכולים להרוויח הרבה יותר עם נשוב קצת לדברים הבסיסיים, כמו שנאמר, back to basics...

1. להסביר למטופלים בשפה פשוטה, מותאמת גיל ורקע זה לא דבר של מה בכך, וזה לא דבר שקורה הרבה כפי שאנחנו משערים. זה אחד הדברים הראשונים שמוותרים עליו מפאת קוצר זמן. סרטונים, עלונים וכו׳ - כלי מצוין, אבל אי אפשר להניח שהם מתאימים לכולם.

2. האחיות הן נקודת התקשורת העיקרית - לטיפול שוטף ולחמלה. היו כאלה שעודדו בביטחון שלהן והסבירו קצת יותר, והיו כאלה שפחות. הרופאים רואים את החולים פעם ביום, ובעיקר מנהלים שיח עם הצוות שעומד בתחתית המיטה ומקשיב למסקנות. אין ספק שצריך להתחיל לתת לאחיות את הכבוד הראוי (כספי, תפיסתי) כי בלעדיהן, שום טיפול לא יצליח.

3. החולים בחדר ובמחלקה - רובם נמצאים בערפול חושים, לא בגלל אלחוש שקיבלו אלא בגלל שהם לא ישנים טוב בלילה, הם עמוסים בתרופות, הם מבוגרים, מבולבלים ולא לכולם יש סביבה תומכת (לרוב אין). אסור לנו להניח שכולם עטופים ב-caregivers.

4. רפואה מונעת - פעילות גופנית, תזונה, שינה, הפחתת סטרס - הם מתכון לרוב התחלואות, אבל המרכיבים משתנים לפי גיל, רקע, סיבה ומחלה. מטופלים צריכים להכיר ולהבין את זה, והאחריות מוטלת על גופי הבריאות, חברות התרופות וכל מי שבא במגע עם החולים. אי אפשר להסתמך על זה שהם יפתחו את האתר שנמצא אי שם ברשת או ידעו לשאול.

ליידי גאגא מקדמת תרופה למיגרנה כמו שפדרר מקדם את נסקפה או מרצדס.

אחד המשפטים שאני חוזרת עליהם בסדנאות שלי זה שנוהל 134 ונוהל 137 שומרים על גבולות גזרה. שבשלב הראשון אנחנו חושבים שזה מסרס ומגביל, אבל כשמתיישבים לחשוב זה בעצם גורם לנו להיות יצירתיים יותר. נוהל 134 הוא נוהל של משרד הבריאות שמגדיר מה מותר ומה אסור להגיד כשמדברים על מחלות, ונוהל 137 מפרט מה מותר ומה אסור להגיד כשמדברים על תרופות (וגם אז - זה רק לאלה שכבר קיבלו מרשם וקוד מיוחד לראות את המידע).

הנהלים וההגבלות האלה כל כך חשובים. את הדוגמאות המעולות שאני מראה בדרך כלל בסדנאות (כדאי לכם!) כדי לעורר השראה לפרויקטים מדהימים להעלאת מודעות אני לא אעלה כאן. מה שכן בחרתי להביא לכאן הן דוגמאות לפרסומות שאני באמת לא מבינה איך הן מתאפשרות. עזבו נהלים. אתיקה פנימית!

בארה״ב, נוהל 134 ו-137 (או המקבילים שלהם מאירופה) לא קיימים. יש שם חופש פעולה שהוא מסכן חיים ממש. מספיק לראות את הסדרה כדי להבין את סכנת החיים הזו. הקלות הבלתי נסבלת של פרסום תרופות שיכולות להיות מסוכנות אם לא נוטלים אותן נכון או לסיבה הנכונה. ואם יש לך חוש שכנוע טוב, יש סיכוי גבוה שגם תצליחי לשכנע את הרופא.ה שלך לתת לך את התרופה הזו. אני מדברת מניסיון...

הכפר הגלובלי של מרשל מקלוהן הפך למציאות שלנו, ופרסום ברשתות החברתיות הוא חוצה גבולות. הוא מקפץ בקלות מיבשת ליבשת. בפרסומת של פייזר ליידי גאגא קוראת לכל מיליוני עוקביה שסובלים ממיגרנה לעשות את מה שעשתה. לקחת את התרופה הזו. כי היא לא מבינה איך לא עשתה את זה קודם! מחקתי חלק מהטקסט בפרסומת, כי המטרה שלי אינה לקדם תרופה, אלא להראות עד כמה צריך לשים לב למה שקורה ברשתות.

מצד שני, יש את הפרסומת של לונדבק, גם היא למיגרנה. פחות דור מילניום...ועדיין. עם משחק מילים עם המילה ״כןןן״ ("yep") הם יצרו סרטון שבו הנשים אומרות לא לכל התסמינים של מיגרנה עד שהן מקבלות את התרופה ששמה כולל את אותה המילה. למרות הנשים התמימות והשלט המיושן, גם זה שכנוע של בקשו רק אותי במסווה של העלאת מודעות. אך הם לא באמת מעלים מודעות, הם מפרסמים תרופה כמו שמפרסמים קפה או שוקולד.

ארה״ב זה לא אנחנו, זה נכון - וטוב שכך. אבל חשוב שנדע מה קורה שם בחוץ כדי לקבל תמונה מלאה ולפעמים גם מה״לא אנחנו״ אפשר לקבל השראה. למשל, מה אתם הייתם עושים אם ליידי גאגא הייתה יכולה לקדם את התרופה שלכם במסגרת הנהלים? (ספוילר: יש דרך מצוינת).

#מיגרנה
#העלאתמודעות
#תוכןרפואי
#פארמהסושיאלמדיה
#פארמהב

מדהים אותי כל פעם מחדש מה מדע ותרופות יכולים לעשות.
ניסים שאף אחד לא יכול להתווכח עליהם.

בדרך לארץ: טיפול גנטי חדש הצליח לרפא המופיליה | הבוקר במעריב
https://bit.ly/492ewhR

סיימתי את 2023 מהורהרת, אבל למרות הכל, השנה שלי היתה מלאה במילים משמעותיות. אני מודה על הזכות להיות חלק מהמסע של תעשיית הפארמה והמדע בישראל וגאה במה שהספקתי בפחות משנה. הלוואי שב-2024 יהיה טוב יותר לכולנו ושנמשיך להפגין את החוסן והיצירתיות שלנו גם בשנה החדשה.

הראלה הלוי - תקשורת רפואית כתבת בריאות, יועצת אסטרטגיית תוכן רפואי ומרצה

בתוך הכתבה תראו את האותיות ה ה - זאת אני.
לא הדס הלל😂 זה חלק מהמידע הנוסף שהכנסתי בכתבת הראיון עם פרופ גוטהלף - איש מקצועי ומעניין שהיה מרתק לראיין אותו ולכתוב את הכתבה עבור טבע.
#טבעישראל
#הפרעותקשב
#חרדה

הפרעת קשב וחרדה בזמן משבר

כמעט הכל חדש.
הצבעים
הלוגו
ההסברים.
ועשתה לי את זה הבינה הכי אנושית שיש.
כשתכנסו לאתר החדש שלי, תפגשו חוויה שלא היתה לכם אף פעם. אני מבטיחה לכם. האתר יחיד במינו, נכתב מתוך אהבה גדולה למקצוע שלי ולמה שאני עושה. זה יהיה כמעט כמו לשבת לקפה יחד.
יאללה, יום חמישי. זמן טוב לגלות דברים חדשים

הבוקר התיישבתי לכתוב פוסט ברשת חברתית אחרת שאת שמה לא אציין. איך שהתחלתי להקליד, אותה רשת הציעה לי לכתוב בגדול את מה שאני רוצה ואז AI כבר ישלים את העבודה.

מפתה להישמע תמיד מדויקת גם כשזה רק פוסט קצר. זה בסדר, אני חושבת לי, גם ככה אעבור על זה אחר כך. אשחיז את המילים, אוודא שיש כאן סיפור וגם שההקשר הגיוני.

אז התחלתי להקליד, אבל בעברית.
ואז, AI נעלם.

לא נורא, אני מעודדת את עצמי. עד לפני כמה חודשים הסתדרנו יופי בלי זה. תכל׳ס, זה בדיוק הנושא שרציתי לעדכן אתכם לגביו.

כתבתי השנה 39 חומרים לרופאים. כולם – בעברית.
הם נשמעים מצוין ועל חלקם קיבלנו פידבק מעולה (אני ומנהלי המוצר שאיתם עבדתי. ומכיוון שלא תמיד נקבל פידבק מהיר אני נזהרת ואומרת שרק על חלקם 😀 ). כלומר - אפשר לכתוב תוכן בעברית לרופאים ועדיין להישמע מקצועיים ומרתקים. אפשר אפילו לכתוב בצורה נעימה שכולנו התרגלנו לקרוא ולא להישמע כמו מאמר מדעי מנוכר.
אבל איך מתרגמים נכון מונחים רפואיים? זו תמיד ההתלבטות. הרי כאן בדיוק טמונה השאלה אם עדיף לכתוב בעברית או באנגלית?

הנה אחד הקישורים למילון מונחים רפואיים שכיחים - והדרך המקובלת לתרגם אותם לעברית. הוא יעזור לכם לדייק את הטקסטים הרפואיים שלכם. לפי הפרוטוקול - הקישור בתגובות.

*אם אתם כותבים גם לקהל הרחב ולמטופלים, זה סיפור קצת שונה והמונחים האלה לא יכולים להיכנס כמו שהם לטקסט. .

#בינהאנושית #תוכןרפואי #תקשורתרפואית

הראלה הלוי - תקשורת רפואית כתבת בריאות, יועצת אסטרטגיית תוכן רפואי ומרצה

למה לכתוב תוכן רפואי שיווקי זה דבר שיכול לתסכל?

>כי ההתחלה קשה. איך פותחים עמוד ריק עם המילים הנכונות❓
>כי יש כל כך הרבה מה להגיד ולא רוצים לוותר על כלום.
>כי אנחנו רוצים לספר סיפור אבל חוששים להשתמש במילים ״רגילות״.
>כי תוכן רפואי צריך להיות מגובה במחקרים, וזה פרויקט בפני עצמו.
>כי אין מוטיבציה. מי כבר קורא תוכן, כולם רואים סרטונים.

לעמוד מול מסך לבן ולהתחיל לכתוב זה דבר מאתגר. ועוד יותר כשרוצים לדבר על משהו רפואי או בריאותי. הרבה אנשים ״בורחים״ לאזור הנוחות. מנחשים מהו? רמז: מספרים. רוב הטקסטים שאנחנו רואים מתחילים כך: ״בעולם חיים 100 אלף איש עם מחלה איקס״. ואם רוצים להתחיל קצת אחרת, ״מחלה איקס פוגעת ב-1 מתוך 7000 אנשים״.
שכיחות היא לא המקום להתחיל בו. מפתה ככל שיהיה, המידע על שכיחות לא צריך להיות המרכז (ואם התחלת איתו הוא הופך למרכז). הנתון הזה לא משנה את צורת הטיפול של רופאים וגם לא גורמת לחולים לקחת את המחלה שלהם יותר ברצינות.

יש לנו הרבה מה להגיד וקשה לדעת על מה כדאי לוותר. הרבה פעמים נראה כתבות, אתרים, מצגות ואפילו פוסטים בפייסבוק ובלינקדאין שכדי להבין מה הם אומרים צריך לקחת נשימה גדולה ולשמור על ריכוז מלא (מצרך נדיר היום!). מכירים את ״מרבה נכסים מרבה דאגה״? כאן, מרבה מילים מרבה טרחה. הרבה מילים לא הופכות את התוכן למקצועי יותר. נרצה לתת את פיסת המידע שתתרום למסר הספציפי שלכם. לפעמים, ככל שניתן יותר מידע נאבד את הקוראים.

רפואה קונבנציונלית מבוססת על מדע ונתונים, נכון. אבל ההסברים של המידע הזה לא חייבים להיות מאופקים באותה מידה. כל הדרכים מובילות לרומא, אבל לא כל המילים מובילות לסיפור. סטוריטלינג רפואי קשור בין היתר לסגנון כתיבה. וסגנון הכתיבה השתנה מאוד בשנים האחרונות. הסיפור שאנחנו כותבים כאנשי שיווק או אפילו מדיקל הוא נספח של רפואה נרטיבית – והיא זו שיכולה לשנות את הדרך שבה רופאים מטפלים וחולים מבינים את מחלתם.

רפרנסים הם אחד הדברים שנמצא בעיקר בתכנים של רפואה ובריאות. כל משפט צריך להיות קשור לטענה במחקר, המחקר צריך להיות מתוקף וקביל והמידע צריך להיות רלוונטי ומעניין. זו לא משימה בלתי אפשרית, אבל היא דורשת מיומנות.

סרטוני הסברה והוראות שימוש הם אחד הדברים הכי יעילים שיש. כשהם טובים. ועדיין, אנשים קוראים תוכן. עובדה, הגעת לכאן 😀 אבל אם כבר סרטונים, גם תסריטים רפואיים דורשים מיומנות – של תסריטאית ושל כתבת תוכן רפואי. שילוב מנצח.

הרעיון הוא לדייק את הכל.

הראלה הלוי - תקשורת רפואית כתבת בריאות, יועצת אסטרטגיית תוכן רפואי ומרצה