שחר נבות-סטודיו קעקועים בפרדס חנה

אין לי מושג איך זה קורה, אבל הרבה פעמים קורה שאנשים באים אלי עם כל מיני רעיונות, ובסוף, משום מה, יוצאים עם קעקוע של ציפור. תעלומה :-)
אז זה בדיוק מה שקרה גם הפעם עם תמר, שיש לה שלושה ילדים-בן, ושתי בנות אז עשינו דרור זכר ושתי נקבות יושבים על ענף זית.
תודה תמר יקרה, ושבת שקטה שתהיה לכולנו

זה ציטוט משיר ביפנית שביקשה אורנית (הבחורה אשכרה למדה יפנית וקוראת וכותבת חופשי). השיר מדבר על האמונה שקושי יכול להמדד בזמן, ותמיד יש אור שיפציע, רק צריך לחכות.
או בתרגום שלה:
"בסוף הלילה הארוך, האדם יראה את האור"

לדעתי אין מספיק אמֵן בעולם בשביל זה.
תודה אורנית, ושתהיה שבת שקטה ולכולנו

זחל של פרפר זנב סנונית למולי (למתקשים- זה על האמה)
למה? כי היא פשוט אוהבת את הפרפרים הללו.
תתחדשי מולי יקרה ותודה על התמונה היפה

הזמן עמד מלכת
נהר החיים קפא.
כמו מדיטציה שקטה/
זמזום המכונה/
הכל מתכנס לנקודה:
קצה המחט הדקה.

תודה איתי

סיגל גרה בסוף העולם פחות או יותר אבל מקפידה להגיע אלי כבר שנים מדי פעם לקעקוע חדש (אל תשאלו כמה, כבר לא סופר).
הפעם ציירתי לה מטוס צעצוע עם סמל חיל האוויר בכנפיים ולב על הזנב, לזכר אביה שהיה איש חיל האוויר שנים רבות.
תודה סיגל יקרה, ושיהיו ימים שקטים ( גם יום אחד סבבה).

דרור לדרור.
היה מאוד משמח (וגם קצת מוזר, חייב לומר), לפגוש חבר נעורים שלא פגשתי הרבה שנים אצלי בסטודיו. אז חיבוקים, אספרסו והשלמת פערים, ויאללה לכיף הגדול שקוראים לו תקעקע לי דרור

אילנית (בסדר, צפרדע), חובקת פטריה שציירתי לאליה, אחרי החלמה של כמה חודשים.
תודה אליה :-)

זאת איזבלה, כלבתה האהובה מזה שנים של הלל.
לאיזבלה היתה כורסה משלה בבית, כורסת צעצוע כזו של ילדים בדוגמת פסי זברה, שממנה היתה מתבוננת בכל מה שקורה בבית בחמידות אין קץ.
אז זה לזכרה.
תתחדשי הלל יקרה ותודה על התמונה היפה ששלחת (לאחר החלמה מלאה)

איך אני אוהב שבאים אלי עם בקשות מוזרות. וזה קורה לא מעט פה. בכל זאת, פרדס חנה וזה.
אז הנה מה שעשית לליילה היקרה- דיונון בחלל.
סיכמנו שיש בו משהו פסיכדלי ושאם מסתכלים בו מספיק זמן, בעיקר עם חומרים משני תודעה, אפשר לראות דברים מעניינים מאוד. תנסו למשל להפוך את הטלפון. מה רואים?

שחר ביקשה לקעקע את ארבעת התמירונים והחופית המשתקפים במים לזכר אחיה האהוב אורי שאהב טבע והרבה לצלם בטבע.
את הסקיצה יצרתי על פי תמונה שצילם. הנצחה מקסימה בעיניי.
תודה שחר יקרה

לוויתן גדול סנפיר, קעקוע ראשון ליומולדת 20 לגיא.
ותודה גיא שמכל המקעקעים בתל אביב בחרת לנסוע אלי לפרדס חנה.
שתהיה שבת שקטה לכולנו

לפגוש קעקוע שעשיתי לפני שנים זה תמיד כיף, במיוחד כשהוא נראה כאילו נעשה אתמול.
זה האייל שעשיתי לפיני לפני כשלוש שנים, לפני כחודשיים הוספנו לו את התוספות למטה, וככה הוא נראה היום.
תודה פיני שקפצת לבקר, נתראה בקעקוע הבא

נשבר הלב, שוב ושוב ושוב, ואין לזה סוף.
אגלי טל וכוכב שביט, לזכרו של טל שביט, לוחם חטיבת הנח"ל ובן כפר גלעדי שנהרג ב 5.5.24, בגבול רצועת עזה.
הקעקועים על הידיים של אביו רן ודודתו נורית.
יהי זכרו ברוך

מכירים את הירק הזה שאו אוהבים או מתעבים?
אז שירי החליטה שאחרי הרבה שנים הגיע זמנה של הכוסברה שלה להמשיך לגלגול הבא.
אגב- את הקאבר הזה עשינו לפני כחצי שנה, כאשר בתקופה הזו שירי הספיקה לעבור אצלי קורס מקעקעים ולהפוך למקעקעת מקצועית ומלאת כישרון בעצמה.
בהצלחה שירי יקרה, מאחל לך הנאה מהדרך ושתמשיכי לעשות מלא קעקועים מהממים

אהלן אהלן,
רק מזכיר שתערוכת ציורי הציפורים שלי פתוחה ומחכה לכם עד 15 ביולי, בגלריית "הספירלה" הספירלה - חלל עבודה בבנימינה
מי שבא לו מתנה מיוחדת לעצמו או לאהוביו, יוכל לרכוש במקום פרינטים איכותיים וחתומים של הציורים בעלות 120 שקל.
ואל דאגה, זה עיוות של המצלמה, במציאות מידת הנעל שלי היא 43 :-)

מוזמנות ומוזמנים באהבה ❤️

הרגע יצא מהתנור-
פרחי בר בצביעה עדינה שעשיתי לגלי.
תתחדשי גלי על הקעקוע הראשון ושיהיה סוף שבוע שקט לכולנו (גם סביר הולך).

לאט לאט. לפעמים זה כל מה שצריך.
תודה שי-לי יקרה, ותודה שאת שומרת עלינו

כבר לא זוכר כמה קעקועים עשיתי לאילה, וכולם עם משמעות עמוקה עבורה, אבל הפעם היא באה עם בקשה מפתיעה, שלא לומר מטורפת :-),
"אני רוצה משהו בלי משמעות מיוחדת, שיהיה סתם יפה"
תודה אילה יקרה, מקווה שהצלחתי

כאילו לא עברו שמונה ומשהו חודשים, השבת השחורה נוכחת בסטודיו כמעט כל יום.
גלעד בן יהודה ז"ל, בן קיבוץ נען, לא חזר מהמסיבה שבה השתתף ליד נירים בבוקר השבעה באוקטובר (לא ידעתי, אבל מסתבר שהייתה עוד מסיבה בשם פסיידאק, קטנה יותר, במקביל לנובה). חברו הטוב עומר ביקש לקעקע רוג'ום (מגדל אבנים בשבילי המדבר המראה את הכיוון והדרך) ובראשו עומד חרדון.
למה חרדון? כי זה היה הכינוי של גלעד בחבר'ה.
משתתף בצערך עומר יקר, ותודה שהגעת אלי מרחוק

פרחי פלומריה בצבע, מעכשיו על העורף של עומר.
תודה עומר יקרה

הרקפת החדשה של קרן, לזכר לאביה האהוב וגם געגועים לקריית טבעון, מקום הולדתה (רקפת היא הסמל של טבעון).
תודה קרן 🌸

בבוקר ציירתי לגיל שש סתווניות בפרדס חנה, בערב הן כבר היו בברלין.
תודה על התמונה גיל יקרה, ותמשיכי ליהנות מהירוק והשקט שם

פרפר לבנין הכרוב החדש של תדהר

מזמן לא ראיתי אותך אמרתי לניר כשנכנס לסטודיו.
"השתחררתי אחרי חצי שנה של מילואים. הייתי חייל, חייל במלחמה", הוא אומר בשקט.
בשבעה באוקטובר גוייס ניר עם הצוות שלו ונלחם בעזה חצי שנה. חצי שנה שהאיש המתוק הזה שבחייו הרגילים הוא בכלל עורך דין היה בכוכב אחר. ועכשיו, לאט לאט, כמו תינוק שלומד ללכת הוא חוזר הביתה לאשתו (הלביאה) ולילדים.
בהתחלה הוא חשב על קעקוע של פיל. אבל ברגע האחרון, בלי לדעת בדיוק למה, הוא החליט שזו תהיה ממותה.
תודה ניר ❤️

תודה שרון יקרה🐋❤️

נרגש לספר לכם כי תערוכת ציורי הציפורים שלי יצאה לדרך, והיא מוצגת החל מהיום בגלריית "הספירלה" בבנימינה עד ל22 ביולי. התערוכה כוללת כארבעים ציורי ציפורים ארצישראליות אשר צויירו באהבה בעפרון וצבעי מים. חלקם הוצגו בתערוכה הראשונה וחלקם חדשים. למי שירצה, ניתן לרכוש בה הדפסים איכותיים בגודל a4 (בעלות 120 שקל) וגם אורגינלים.
הפעם החלטתי לוותר על אירוע השקה חגיגי, כי הרגשתי שזה לא מתאים להלך הרוח הכללי והאישי, אבל למי שירצה להפגש לקפה וחיבוק- אהיה שם בשבת הקרובה, ה 18.5, בשעות 17:30 -20:00.
שלכם,
שחר
050-2627588

הספירלה - חלל עבודה בבנימינה

חמנית (או חמנייה, אני אף פעם לא בטוח איך נכון להגיד), עם ירגזי כחול.
תודה מיטל יקרה, ושתהיה לכולנו שבת שקטה. מגיע לנו

ממש בימים אלו, החוחיות מקננות. הזכרים עומדים על ענף עץ בולט ושרים.
הן נמצאות בכל מקום, גם במרכזי ערים . רק צריך להכיר את השירה הנפלאה שלהן ולהרים עיניים. אם תסתכלו בתגובות תראו חוחית שצילמתי לפני כמה ימים מחלון המטבח.
תודה מרב יקרה, על הבקשות המשמחות שלך ועל התמונה היפה. היה תענוג כרגיל :-)

לפני 3 חודשים נהרגו בעזה מפיצוץ מטען, החיילים דולב חיים מלכה ואפיק טרי ז"ל. מפקדם לשעבר, עדי, ביקש להנציח את זכרם על גופו.
למטה מתעופף סמל הגדוד-ציפור הכחל, מעליו אריה, סמל חטיבת כפיר, ומעליו כנפי מלאכים עם האות הראשונה של שמם.
אין מילים. באמת שאין.

,תשמעו סיפור-
לפני כמה זמן מירי השתתפה באיזו סדנא באיזה יער. פתאום הרגישה משהו נופל לה על השכם. זו היתה שממית עצים (לא שממית הבתים שאתם מכירים- יותר גדולה), שנפלה מגובה העץ ונשארה אחוזה על הגופיה של מירי (יש אפילו תמונה שמישהו זריז הספיק לצלם). מה שלרובינו היה גורם לברוח בצרחות אימה אל היער דווקא שיעשע את מירי ואפילו סגר לה את הפינה של "מה יהיה הקעקוע הבא שלי".
אז הינה- שממית עצים, שעל הדרך הבלענו בתוכה גם כתם לידה ישן, ולא שכחנו לשים לה זנב שגדל מחדש. כי שממית, כשאיזה טורף חושב שתפס אותה בזנב, פשוט משאירה אצלו את הזנב ובורחת. הוא כבר יגדל מחדש.