Assaf Balzamovich Yoga & Acro

ימים אחרונים להרשמה מוקדמת לקורס אקרויוגה למתחילים בגבעת יואב!

פרטים פה ==> http://bit.ly/2EBHNpc

Hand standing in India

A much needed heart opener in the sun☀️❤️

How the world has changed... this picture was taken just a few weeks before covid broke out in Italy...

Came across this beautiful artwork and had the urge to make some weird pose net to it...

I love the way this tiny thing makes me get down on the floor and feel like a child again :)

One day in a magical forest in India...

One of the poses I neglect, and it's a shame because a good heart opener is always a great thing to help me breath and refocus on the important things in life.

In the heat or in the snow, you've got to do what you've got to do....






























📸

איך חגגתם את חג החירות?

האמת שלי היה חג מאוד לא קל.
אני חושב שהשנה אני מרגיש הכי פחות "חירות" ממה שהרגשתי בשנים האחרונות.
ברמה הכי פרקטית זה פשוט עניין של מחויביויות, כשיש לך יותר כאלו אתה מרגיש פחות חופשי, די פשוט.
ברמה שמעבר, כנראה שצרות היום יום הרחיקו אותי מתחושת החיבור והחופש הרוחני הנכסף.
אז נראה לי שזו הזדמנות טובה להיזכר במה היוגה אומרת על חופש.
בגדול, חופש, או מוקשה (moksha), הוא מטרת העל של היוגה.
החופש הזה הוא בעצם שחרור מהאגו, וזה לא בדיוק האגו של פרויד.
האגו הזה הוא בעצם כל מה שמזוהה עם העצמי הגשמי, בכל הרמות.
במונחים של ודנטה, אפשר להגיד שהשחרור הזה הוא ההבנה שאתה והאלוהות זה אותו דבר.
כמו שאומרת המנטרה הוודית - Tat twam asi - בתרגום חופשי "אתה זה" כלומר האלוהות הזו שאתה מהרהר בה, זה אתה.
אנלוגיה של אחד המורים שאני אוהב אומרת: "התודעה היא כמו חשמל, אתה מתחבר אליו דרך שקע בקיר אבל החשמל שמפעיל לך את המחשב והחשמל שזורם דרך המנורה הוא אותו חשמל, רק כשאתה מתחבר אליו הוא בא לידי ביטוי אבל הוא נמצא שם כל הזמן" משמע, התודעה שלי והתודעה של כל דבר אחר בקיום היא במקור אותו הדבר.
כשאנחנו מתחילים (אני לא יכול לספר על השלבים שמעבר להתחלה כי חוויתי מעט מאוד מהם) להפריד בין האני הגשמי לבין התודעה, החיים הופכים להרבה יותר שלווים, הרבה פחות דרמטיים ובאופן כללי יותר נעימים. אולי זה מה שהרבה אנשים קוראים לו רוחניות.

בכל מקום בחיים שנתקלתי בפילוסופיה הזו ובאלו שמלמדים אותה, עולה תמיד השאלה
איך לוקחים את הסיפור הנחמד הזה והופכים אותו למציאות,
איך מרגישים את זה ביום יום?
כי לספר לי על אלוהות אפשר בכל מני דרכים, בכל מני מסורות ובכל מני שפות.
אבל להרגיש את האלוהות, להתחבר ליקום, לקיום, לאמא אדמה, לחלל או לכל תיאור קוסמי אחר, זה כבר הרבה יותר מורכב.

אז אני חושב שבאמת כל הנחלים זורמים לים, והים הוא אותו ים.
אני בטוח שאפשר להרגיש אלוהות בעזרת כל תרגול רוחני באשר הוא,
זה יכול להיות דרך פולחן דתי, דרך טקסים שמאניים, דרך תפילות, דרך נשימה, דרך מדיטציה, דרך ריקוד ואני בטוח שיש עוד הרבה.
הדבר החשוב הוא באמת לעשות את התרגול הזה ולהתמיד.
כמו שאנחנו לא שותלים זרע באדמה ואחרי יומיים חופרים אותו החוצה כדי לבדוק אם הוא נבט.
אנחנו לא צריכים לשאול את עצמינו כל יום אחרי שעשינו מדיטציה אם פגשנו היום את אלוהים.
תרגול, אמונה והתמדה יכולים בהחלט להביא אותנו לשם.

נמסטה

Every time we go for a short hike in nature is a great opportunity for a handstand





























📸

יוגה והורות

מה אני אגיד?
כל דבר שאני אכתוב על הורות כבר נאמר מיליון פעם ואני מרגיש כל כך נדוש להגיד את זה שוב.
אבל מה לעשות, כזה מגיע אליך לחיים הרבה מהקלישאות מסתברות כמציאות.
אין זמן לכלום, אין כח, אין שעות שינה וכל מה שכולם תמיד אומרים, כן, הרוב נכון :)

אז איך זה פוגש את היוגה?
ממש בכל פינה ובכל רגע.
רק על המילה "קארמה" בהקשר של הורות אני יכול לדבר שבועיים אבל ברמה הפחות פילוסופית, ההורות והיוגה ממש נפגשות ביום יום.

ברמה הכי ראשונית זו היכולת לנשום, לנשום עמוק ברגעים קשים, כשהילדה שלך סובלת ואתה לא יכול לעזור לה, או סתם כשהיא מתוסכלת וקשה לה או יותר גרוע כשאתה מתוסכל ומותש מהחיים.
אני תמיד חוזר לנשימה והנשימה מביאה איתה פרופורציות ורגע של חיבור.
ומשם ניתן להגיע לדבר היותר גדול - חמלה.

ולא, אני לא מדבר על חמלה ליצור הקטן הזה שנושא את הגנים שלי (והפרצוף שלי) כי זה ממש קל.
באמת, לסלוח לה שאני לא ישן בלילה או שהיא צורחת כי קשה לה להרדם, זה בסיסי, היא הרי לא עושה את זה במודע.
אבל לחמול על עצמך, שאתה לא האבא המושלם שחשבת שתהיה, שאתה לא תמיד מסוגל לגייס את האנרגיות להיות חיובי וסבלני ושאתה גם חושב, השם ישמור, על עצמך.

אם אני אחזור רגע לקארמה, הרי שכולנו חיים את הנסיבות של החיים שלנו ואנחנו תוצאה של חישוב בלתי נגמר של המעשים והכוונות שלנו מרגע לידתינו (או לפני) ובסופו של דבר אנחנו מה שאנחנו ולא באמת יכולנו להיות משהו אחר בהינתן ההחלטות שלקחנו בחיים עד כה.

ואם נקח בחשבון את הקונספט הזה ונחבר אותו לעשייה היום יומית,
הרי שכל שנשאר לנו לעשות הוא לקבל את ההחלטה הכי טובה שאפשר לקבל בכל רגע,
מתוך האדם שאנחנו עם כל הנסיבות שהביאו אותנו עד הלום.
ולנסות לעשות את הכי טוב עבור הילדה הזו שהמעשים שלי ישפיעו כל כך על העתיד והחיים שלה.
ואז עם ההחלטה הזו, לקחת נשימה עמוקה, להתחבר להווה ולמה שיש
ולהיות שם.

נמסטה

חג שמח!

מתי תלמד לסלוח לעצמך?

היחסים שלי עם היוגה ידעו עליות, מורדות ושינויי צורה רבים.
היו תקופות שהתרגול הפיסי שלי היה מעל הכל והייתי מתרגל כמעט כל יום וזה היה הדבר הכי חשוב שיש.
היו תקופות שדווקא מדיטציה ותרגול פראנהאימה היו הבסיס ליום יום שלי והצד הפחות גופני ויותר רוחני היה העיקר.
וכמובן שהיו תקופות שגם זה וגם זה נדחקו הצידה והאתגרים השונים של החיים דחקו את התרגול הצידה.
אחד הדברים שתמיד ליוו ועדיין מלווים אותי בכל התקופות האלו זו האשמה, כשאני לא מתרגל מספיק אני מאשים את עצמי,
כשאני לא יושב מספיק או נושם מספיק אני מאשים את עצמי
וכן, גם כשאני עושה את זה יותר מדי ונפצע או לא מפנה זמן לדברים אחרים - נחשו מה,
אני מאשים את עצמי.

וכאן נמצא הפרדוקס התמידי בין להיות ברגע ולזרום בתוך החיים לבין המשמעת והכח שאתה צריך להפעיל על עצמך כדי לקצור את פירות התרגול ובאופן מסויים להיות הגרסה הכי טובה של עצמך.
הדיון הזה שלי עם עצמי תמיד מסתעף כשאני טוען בפני עצמי שהקרמה שלך בכל מקרה תיקח אותך להתמודד עם מה שאתה צריך להתמודד ולנקות את התשוקות והפחדים אז מה שנשאר זה רק לשבת בנוחות בקרון הרכבת של החיים ולנסות לתת לדברים לקרות.

היום אני בצומת של נקודות מפנה, עברתי לצפון, למקום לא מוכר בו אני צריך לבנות את עצמי מחדש.
הקמתי חברה שמחייבת אותי להתמודד עם אתגרים שונים ומלא לחץ.
והכי חשוב, יש לי בת, בת חצי שנה שעוזרת לי להבין סדרי עדיפויות ופרופורציות בחיים.

בין לבין כל הדברים האלו יש המון הזדמנויות להרגיש אשם,
להרגיש שאתה לא מספיק.
לא מספיק טוב במקצוע שלך,
לא מספיק משקיע בזוגיות שלך,
לא מפנה זמן לתרגול שלך,
לא מלמד מספיק,
לא עובד מספיק,
לא לומד מספיק,
לא אוכל בריא מספיק
ועוד ועוד ועוד.

אבל יש הזדמנות לעוד משהו, לסלוח, או אפילו לחמול על עצמך.
להבין שאתה ברגע זה סך כל החוויות שלך וסך כל הנסיבות שלך ובתוך כל זה אתה עושה את הכי טוב שלך ואתה בכל זאת הגרסה הכי טובה של מי שאתה יכול להיות כרגע.
ויש למודעות עצמית קטע כזה שהיא תמיד מוצאת איזה סדק לחדור ממנו חזרה פנימה ולהזכיר לנו את עצמנו ואת מה שחשוב לנו.

אז אני מנסה להזכיר לעצמי לסלוח
ולהרגע
ולזכור שהתרגול, התודעה, ההקשבה ותשומת הלב תמיד נמצאים שם
וכשאתה סולח ושקט עם עצמך
הם מוצאים את הדרך חזרה ללב שלך

נמסטה

Assaf Balzamovich Yoga & Acro updated their address.

גם אמא שלי חוזרת לכושר עם הסטודיו הדיגיטלי שלי!
כל הכבוד אמא יא נינג'ה💪💪

מוזמנים להצטרף גם 😁
כל הפרטים פה => bit.ly/35PjPCO

אחרי יותר משנה וחצי של עבודה זה סוף סוף קורה! הסטודיו הדיגיטלי שלי יוצא לאור!
5 שנים פחות או יותר הסתובב לי הרעיון בראש: לקחת את הידע שלי בתחום התנועה והיוגה ולרכז הכל במקום אחד.
אחרי שכבר צילמתי שני קורסים דיגיטלים שעשו אחלה עבודה וקיבלו פידבקים מעולים.
החלטתי שהגיע הזמן למשהו גדול, משהו חי שכל הזמן ממשיך להתפתח יחד איתי.
כמו שבכל פעם שאני לומד או מגלה משהו חדש אני כבר מחכה שיגיעו התלמידים לשיעור ויתנסו בזה - ככה אני רוצה להיות מסוגל להנגיש את זה גם למי שלא מגיע אלי לסטודיו ופגש אותי פנים מול פנים.
כבר לפני כמה חודשים היתה הרגשה שזו בדיוק התקופה להוציא מוצר כזה החוצה אבל לא הייתי מוכן לשחרר לעולם משהו לא אפוי ולכן זה קורה רק עכשיו.
המטרה של הדבר הזה היא להוציא החוצה את כל הידע התנועתי שלי החל מברכה לשמש, דרך תנוחות גמישות מסובכות, תרגילי נשימה ומדיטציה, עמידות ידיים ושאר פלאים אקרובטיים שעושים כיף בגוף.
אני יודע שזה שאפתני, ואני בהחלט מוכן לאתגר!
בין השאר, חשוב לי שהדבר הזה יתאים את עצמו לקהילת התלמידים שלי,
אלו שמאתגרים אותי למצוא להם פתרונות, תרגילי ביניים, עבודה עם פציעות והתאמת המיינד סט וכל מה שאני צריך לעשות כדי להפוך את האימון שלהם לבריא יותר, כיף יותר, יעיל יותר וכזה שהם ירצו להתמיד בו.
לכן אני מתכוון להעלות סרטוני תשובות לשאלות שלכם ולצלם אימונים שיתאימו לצרכים שלכם תוך כדי תנועה.
אני באמת סופר נרגש לפתוח את השערים של הסטודיו הדיגיטלי שלי.
כל הפרטים פה => https://bit.ly/2Jkovsn
מחכה לראות אתכם שם :)

נמסטה,
אסף

📷

השבוע חגגנו את היום הארוך בשנה שהוא גם יום היוגה הבין לאומי.
אני מודה שאני בדרך כלל לא מציין את היום הזה בצורה מיוחדת ובטח לא מאוד מתחבר לאירועים ההמוניים שהיום הזה מייצר.
אבל השבוע בפעם הראשונה יצא לי להעביר תרגול 108 ברכות לשמש.
אני מלמד יוגה כבר יותר משש שנים ויצא לי לתרגל 108 ברכות בלא מעט מקרים אבל איכשהו אף פעם לא העברתי את זה לתלמידים שלי.
לדעתי יש משהו קסום בתרגול הזה, במיוחד בפעמים הראשונות שמתרגלים אותו.
יש שם משהו מפחיד בהתחלה ותוך כדי איזו תחושה שאפשר לעשות את זה בלי סוף.
הרבה פעמים אני חווה אובדן של תחושת הזמן, כאילו אני כבר לא יודע מתי התחלנו ומתי זה יגמר ואם אנחנו עושים את זה עשר דקות או שעה, יש בזה משהו מאוד נעים.
חלק מהתלמידים שלי עשו את זה השבוע בפעם הראשונה והייתה בהם מידה מסויימת של חשש.
כולם התמסרו וזרמו עם זה וממה שאני שמעתי חוו חוויה מוצלחת וגם מאתגרת.
אני לוקח מזה את הרעיון שיש משהו מאוד בטוח במסורת, משהו מוגן שאומר לך "אתה יכול לעשות את זה, ככה עושים את זה".
אני כמובן מדבר על משהו הרבה יותר רחב מלתרגל 108 ברכות לשמש ויש במסורת היוגה הרבה דברים שדורשים leap of faith ולסמוך על המסורת או על המורה שמעביר אותה.
זה לא מבטל את הרעיון של להקשיב לגוף שלך ולעצמך ולדעת מתי משהו לא מתאים לך אבל יש שביל דרוך שצעדו בו המון המון אנשים במשך אלפי שנים כך שאנחנו לא צריכים לפלס את הדרך לגמרי לבד.
ואז נשאר רק נושא אחד על הפרק:
"האם אנחנו מוכנים להתמסר?"

נמסטה

"שתהיה לך חזרה קלה מהקורונה!"
באמת? חוזרים?
הרבה מאיתנו מתעסקים ב"לחזור" לשגרה, לחזור לחיים, לחזור לעבודה ולחזור למה שהיה לפני.
אז קודם כל, אין דבר כזה, או כמו שאומר המשפט "אי אפשר להיכנס לאותו הנהר פעמיים".
או במילים פשוטות - המציאות השתנתה, אין דבר כזה "לחזור".
טוב, ברור שאני לא מנסה לעשות לכם ליאור שליין ולהתווכח על מה הניסוח המדוייק אלא דווקא לשאול שאלה רחבה יותר - "למה לחזור?"
מי ששגרת הטרום קורונה שלו הייתה דבר מדהים שהוא רק מחכה לחזור אליו - נפלא! אבל עדיין אפשר לנצל את ההזדמנות לחדד את איך אפשר להפוך את השגרה הזו ליותר מדוייקת ונכונה לנו.
אבל רובינו, כולל אותי, יכולים בקלות להצביע על דברים שלפני הקורונה היו "לא משהו" בשגרת החיים שלנו.
זה יכול להיות עניין של מערכות יחסים, עבודה, זמן פנוי, כושר, תזונה או באמת כל דבר.
אז למה לנו "לחזור"? למה לא "להתחיל מחדש"?
אני יודע, להתחיל מחדש זה מפחיד אבל אנחנו לא חייבים להתחיל מחדש משהו אחר לגמרי.
גם להתחיל מחדש משהו שמאוד דומה למה שעשינו קודם יכול להרגיש לנו יותר טוב אם נדאג להכניס לזה את השינויים שיטיבו עמנו.
כל מה שצריך זה שינוי קטן של זווית הראיה שלנו ומאותו רגע כל החלטה שלנו מקבלת צבע קצת אחר.
וכמו שאמרו חכמים וגדולים ממני לפני - "שינוי קטן של המסלול עכשיו שווה שינוי ענק בעוד כמה שנים מעכשיו"

אז אני ממליץ לקחת גם את הקשיים והפחדים וגם את הדברים הטובים ולבשל מתוכם משהו חדש, משהו טוב יותר, יפה יותר ומתאים לנו יותר.
לא חוזרים, מתקדמים :)

נמסטה

📸Nicky Trok

She be flyin'