The Portrait Studio

עוד קצת מהצילומים מאתמול
איפור - רותם גדליה - איפור Rotem Gedalya - Makeup Artist

צילומים לShifft Design

איפור - רותם גדליה - איפור Rotem Gedalya - Makeup Artist

מסתבר שאני מצלם את Yael Glazer כבר 10 שנים.
מעבר לכך שזה כיף בכל פעם מחדש, אנחנו איכשהו מצליחים בכל פעם לעשות משהו שונה.

שתיים לספטמבר

תמיד כיף לראות עבודות שלי ועוד יותר
כשהן יחד עם סטודיו בהיר - פתרונות עיצוב

תאורת ה "go to" שלי ל fine art portrait, עם כמה שינויים קטנים כולל קצת צבע ושינויי עריכה.

עובד על דברים חדשים בתקופה האחרונה וזה אחד מהם.
אני לא חובב גדול של תאורה קשה, אבל גם ממנה אפשר להוציא דברים יפים.

צילומי תדמית לבר אייזיק

מתוך צילומי תדמית לעופר ברקן, לקראת מותג חדש שהוא יוצא איתו לשוק.

www.tal-flint.com

נגמר לו עוד סגר, זמן לחזור לעבודה.
צילומי הדשוט, פורטרטים עסקיים, פורטרטים אישיים, ביוטי -
מוזמנים לקבוע תאריך ולבוא להצטלם.
ואם אתם לא צריכים, אתם בטח מכירים מישהו שכן 🙂
www.tal-flint.com

בייחוד היום, כשהרבה עסקים עוברים לאונליין, זה הזמן להדשוט.
הפנים שלך הן הפנים של העסק.
www.tal-flint.com

שינויים קטנים בביגוד, תאורה והבעה מתחברים לשינוי גדול

תאורה אחת.....
לכאורה הדבר הכי פשוט שיש -
לוקחים תאורה אחת, מכוונים ומצלמים.
בפועל, זה אחד הדברים היותר מורכבים.
התאורה הזו משתנה בהתאם למרחק (מהמודל, מהרקע ו/או משניהם יחד),] הזווית, סוג המודיפייר שמורכב עליה -
ביוטי דיש (ואיזה גודל והאם יש עליה מרכך או לא), סופטבוקס, אוקטגון, אוקטגון עמוק (ושוב, עם/בלי מרכך, עם אחד, עם שניים ואם איזה מהם), אם יש רפלקטור, איזה רפלקטור ואיך הוא ממוקם וכו׳ וכו׳.....
כל אחד מהדברים האלה נותן תאורה שונה ואווירה שונה.

ואחרי כל זה, אסור לשכוח את המודל עצמו, שגם איתו צריך לעבוד ולהדריך אותו.

עוד פרוייקט צילום צעצועים
המטרה היתה לבנות הכל, לצבוע ולצלם כמה שאפשר בלי להיכנס לתוספות בעריכה.
הצילומים תוכננו מראש והמודל של השטח נבנה לפי הפריימים שרציתי לצלם.

בניית המודל -
הבסיס לצורה הכללית היה מארגז קרטון שנחתך וקופל לצורה הכללית.
עליו הודבקו שכבות של נייר כסף מקומט, כדי לקבל את הצ ורה הכללית של פני השטח.
מעל, כמה שכבות של נייר מגבת עם דבק, כדי לקבל קשיחות למבנה ועוד קצת פרטים יותר גדולים.
על כל המבנה שפכתי שכבות של גבס שפוסלו בו הפרטים הכללים כשהיה רטוב.
אחרי שהתייבש, פוסלו כל הפרטים הקטנים.
אותו תהליך עבר גם החלק של השביל שעליו נוסעת המכונית.
הפיסול נעשה לפי רפרנסים שונים של הרים וצוקים.
כל השטח נצבע בכמה שיטות עם 4 צבעים -
צהוב כהה, גוון של חום, גוון של אפור כהה כחלכל ושחור.
אחרי שהצבע התייבש, הוספו דגשים בשחור ולבן.
האבנים שלרגלי הצוק ועל השביל, פוסלו משאריות של הגבס שנשארו מהפיסול של הצוק והודבקו לשביל.
השביל נמצבע כמו הצוק, וכמעט לכל אבן הוספו דגשעם עם מכחול.

לצורך האפקט של החול שע, מגלגלי המכונית (יחד עם אבנים קטנות), חשבתי בהתחלה להשתמש בחול אמיתי.
מאחר והייתי צריך כמה גוונים ואבנים קטנות בגדלים שונים, הרעיון הזה נפסל.
במקום זה שמתי קילו קמח לבן בתבנית אלומיניום והכנסתי לתנור אפייה.
ככל שהקמח נאפה יותר זמן, התקבל גוון כהה יותר.
הגושים שנוצרו רוסקו עם פטיש כדי לקבל את ה״אבנים״ הקטנות.
כל זה פוזר לפני כל צילום סביב המכונית.

צילום -
המכונית הורטבה עם מכחול באיזורים שונים שעליהם פוזר אחר כך קצת חול.
תאורה -
סופטבוקס גדול מלמעלה לתאורה כללית
ביוטי דיש מאחור ומגבוה לאור ראשי.
עוד סופטבוקס מלפנים למילוי צללים.

כדי לקבל את ענני החול, השתמשתי בפחית אוויר דחוס בזמן הצילום של כל פריים.

עריכה - חיבור איפה שצריך של חלקי המודל (הוא נחתך ל-4 כדי שאפשר יהיה להעביר אותו לסטודיו), ובעיקר color grading.
בחלק מהפריימים הוספו עננים שהרוכבו מכמה שכבות של צילומי עננים.

במסגרת התנסויות בדברים חדשים, הילד הקטן ואני החלטנו לצלם קצת מודלים של מכוניות, אבל הפעם גם לבנות את (או לפחות חלק) מהסביבה.
מאחר וזו פעם ראשונה, שמרנו את זה במינימום -
סלע גדול שעליו יעמדו המודלים ואת השאר נשלים בפוטושופ.

בניית מודל הסלע-
1 - הדבקנו ערימה של ספוגים בצורה הכללית של הסלע.
2 - חיתוך של הספוגים לצורה יותר מדוייקת
3 - עטיפה של הכל בחימר.
4 - פיסול של החימר לצורה הסופית
5 - צביעה של חלקים מהמודל
6 - הוספה של ״עשב״ ואבנים קטנות במקומות המתאימים

צילום -
התחלנו עם המודל של הלנצ׳יה.
הוצאנו מהאריזה, ניקינו כמה שאפשר כל לכלוך ואבק שנצמד אליו והעמדנו על מודל הסלע.
השתמשנו בשני סטאפים מאוד פשוטים של תאורה -
סטאפ ראשון - סופטבוקס גדול מעל המודל + פלאש נוסף שמוקפ. מקיר לבן מאחור כדי למלא קצת צללית.
סטאפ שני - תאורה יותר קונטרסטית, כשאת הסופטבוקס מחליף ביוטי דיש קטן עם גריד ומרכך מעט מעל ומאחור + פלאש שמוקפץ מהקיר מאחור.

הרקע היה רקע ניטרלי שאחר כך הולבשה עליו טקסטורה של עננים.

עריכה -
חלק מהתמונות הורכבו מ2-3 תמונות שונות.
תמונה ראשית ועוד תמונה או שתיים שבהן הסתרתי השתקפויות של התאורה בחלונות ואז הלבשתי רק את החלקים האלו בפריים על התמונה הראשונה.
ריטוש של המכונית להוריד שאריות של אבק ופגמים בסלע (מאוחר יותר על למה הם הופיעו).
הוספת עננים, חלק בטקסטורה וחלק הוסף עם מברשות עננים מעל.
כמה שכבות של color grading, קונטרסט ובהיות מקומיים.
קצת dodge & burn למכונית/סלע/עננים.
בחלק מהתמונות הסופתי ״תאורה״ לפנסים ובאחת מהן קצת לכלוך על המכונית.

כמה בעיות שנתקלנו בהן תוך כדי עבודה -
בעייתי להעביר מודל כזה לסטודיו :)
השתמשנו בכמה סוגי חימר שונים שעורבבו ו/או הולבשו אחד על השני ואז לשנו אותם כדי שיתחברו, כדי לקבל גוונים שונים.
זה עבד מבחינת הגוונים, ממש לא עבד מבחינת זמני ייבוש של כל סוג חימר, מה שיצר פה ושם סדקים ושברים שתוקנו עם קצת דבק ותמיכות.
עדיף היה להשתמש בסוג אחד של חימר, או גבס/בטון למודלים ואז לצבוע הכל.

מאחר והכל תוכנן מראש, כולל רוב זוויות הצילום והמראה הסופי לאחר העריכה, אלו היו כל הבעיות שנתקלנו בהן, שנובעות פשוט מחוסר נסיון.

עכשיו לפרוייקט הבא :)

שלוש תמונות נבחרו החודש, סיום טוב להשבתה הארוכה ותחילת החזרה לעבודה

אחד הדברים שאני שומע כל הזמן זה ״אין לי הרבה מקום ויש לי רק פלאש אחד (או שניים), אני לא יכול לצלם את הדברים שאתה מצלם״.

אז.....
כל התמונות האלו צולמו בשטח של בערך 3X3 מטר (לפעמים קצת יותר כי התעצלתי להחליף את עדשת ה-85 ב-50), עם אוקטגון אחד גדול, רקע שחור ורפלקטור אחד.

ברוב המקרים התאורה עומדת במקביל למודל, כשהחלק האחורי של האוקטגון נמצא פחות או יותר בקו אחד עם הגב, כך שאני מאיר עם השוליים ולא מכוון את מרכז התאורה כלפי הפנים, מה שנותן לי אור הרבה יותר רך ועוטף (היום אני מציב את התאורה בערך חצי מטר קדימה, נותן לי תוצאות שיותר מתאימות לאור שאני אוהב), בלי צללים קשים ומעבר הדרגתי בין האור לצל.
הרפלקטור ממול מרכך עוד קצת את הצללים.

עריכה -
רקע דיגיטלי שהכנתי שמורכב מ-7 טקסטורות שונות ומזפר גוונים, עם קצת שינויים בין התמונות.
dodge & burn גלובלי עם סוג של luminosity map, dodge & burn נקודתי, קצת frequency separation לעבודה על העור, הדגשה של היילייטים בשיער ו color grading בכמה שכבות שעובדות על highlight/shadow/midtone בנפרד.
כדי לשמור על אחידות כללית (עם שינויים קלים לכל תמונה לפי מה שהתאים לי), הכל נשמר בגרופים והועבר מתמונה לתמונה כשרק המסיכות השתנו.

התמונה הראשונה מראה פחות או יותר את מיקום התאורה בכל התמונות

טל פלינט - ליצור את התמונה הכי יפה שלך

החלק השני של הראיון עם אלקס בן ארי.
קצת על מי אני, מה אני עושה, למה ואיך.
הרבה תודה לאלקס, שהפך את הוידאו הזה להרבה פחות מביך ואפילו ממש כיף.

https://www.youtube.com/watch?v=Ml-0t5vOAYk&feature=youtu.be

מדברים על צילום - טל פלינת צלם פורטורטים שלום חברים וברוכים הבאים לפרק הראשון של התוכנית החדשה שלנו מדברים על צילום בואו נארח ונציג לכם צלמים בארץ שכל אחד מיוחד בעולם שלו והפעם אנחנו נפגשים עם טל צל...

לקחנו היום את הרעיון של שילוב תאורה רכה וקשה ופישטנו אותו עוד יותר.
שום דבר מסובך מעבר ללקחת תוצאה של שני מקורות אור ולשלב ביניהם בצורה שנראית לי.
סטאפ -
ביוטי דיש קטנה עם גריד ומרכך מאוד קורבה לפנים (התוצאה של זה בתמונה השנייה)
תאורת מילוי - פלקש מוקפץ מV-flat שעומד מאחורי.
*האוקטגון סתם עומד בפריים, לא פעיל).
למה V-flat ולא סופטבוקס ?
במקרה הזה הוא נותן לי יותר שליטה, הרבה יותר בקלות.
הרעיון הוא להוסיף אור שיפתח את הצללים וירכך קצת את כל התמונה.
מצד שני, לא רציתי שיאיר את כל הרקע מאחוריו (הוא עומד כמעט צמוד אליו), אלא רק את האיזור שיותר קרוב אליו.
האפשרות לפתוח ולסגור את ה v-flat, נותן לי אפשרות לשלוט בכמה רחב יהיה האיזור המואר.
בנוסף, על הפלאש מותקן רפלקטור שגם מגביל את פיזור האור על ה flat.
שמתי אותו פחות או יותר בגובה הפנים, כך שהוא מאיר יותר את איזור הפנים והכתפיים ופחות את שאר הגוף.

עם Dan Sternlieb

בהמשך לפוסט הקודם - רשימת ״דברים שאתה לא יכול לעשות״

כמעט בכל פעם שאני עושה משהו אחר, יש את אלו שקופצים עם ״אתה לא יכול לעשות את זה״.
אתה לא יכול לצלם פורטרט עם 24 ממ
זה לא צילום אם אתה מחליף רקע
הקאטץ׳ לייט בעיניים לא טבעי
השחור הזה קודר מדי לפורטרט
הצבעים לא אמיתיים
מה שאתה עושה זה לא צילום, זה אמנות דיגיטלית
זה נראה כמו ציור ולא צילום
זו לא תאורת רמברנט, לך תסתכל על ציורים ותלמד (זה היה משעשע במיוחד)

הרשימה הזו לא נגמרת.
השאלה היא האם אני עושה משהו בשבילי, משהו שאני רוצה, או משהו שנועד לרצות את כל העולם, אחותו והחתול של השכן.
נכון שאם אני מצלם משהו עסקי, יש דבים שאני לא אעשה, כי אני אמור להראות את המצולם כמו שהוא.
יותר נכון, בגרסה הכי טובה שלו.
זה לא יפריע לי להשתמש בתאורה שאני אוהב, גם אם למישהו לא נראה שהקאטץ׳ לייט ״לא טבעי״.
נכון, לפעמים הצבעים לא טבעיים, הרקעים כהים או הוחלפו ברקעים שאני יצרתי, אני משתמש לעיתים בעדשות רחבות, וזו אכן לא תאורת רמברנדט, כי היא פשוט לא היתה אמורה להיות כזו.

יכול להיות שיש אנשים שלא יאהבו את העבודות האלו וזה בסדר גמור.
בדיוק כמו שיש כאלו שכן יאהבו אותן, או שיאהבו את זה בעוד כמה חודשים כשישתנה הטרנד הנוכחי.

כל זה ממש לא משנה.
מה שכן משנה, זה שעושים מה שרוצים, מה שאוהבים וכל אחד בדרכו.
תקראו לזה צילום או לא, זה פשוט לא משנה.

במשך הרבה מאוד זמן ראיתי את עצמי כצלם.
מישהו עם מצלמה, תאורה, מחשב, שפשוט מצלם תמונות.
רק אחרי שהתחלתי לקבל מיילים בסגנון של “We would like to showcase your art”, התחלתי לחשוב על זה אחרת.
מה זאת אומרת אתם רוצים להציג את האמנות שלי ?
נכון, לפעמים אני יוצר דברים שלא קיימים במציאות, מתכנן פריים מסויים, מצלם כמה תמונות ואז יושב מול הפוטושופ ומרכיב מזה את הרעיון שהיה לי בראש, אבל רוב הזמן העבודה שלי מורכבת מתמונות בודדות.
ככל שחשבתי על זה יותר, הגעתי למסקנה שכן, אני לא ״סתם״ צלם, אני יוצר.
רוב הצלמים שאני רואה (ויסלחו לי אלו שלא), מתעסקים המון בדברים טכניים וב״ברזלים״ -
מה יש במצלמה חדשה שעושה אותה כל כך הרבה יותר טובה מהמצלמה המאוד ישנה שלהם שקנו רק לפני שנה, למה העדשה החדשה של חברה X, עם צמצם 1.2 והבוקה המטורף שלה, כל כך יותר טובה מהעדשה שכבר יש להם ולמה הקנייה של הדברים האלו תהפוך אותם לצלמים מדהימים ואת התמונות שיצלמו איתן ליצירות אמנות.
כמובן שלא מדברים על יצירות אמנות, אלא על חדות גבוהה יותר, בוקה מעוגל וקרמי, פוקוס מהיר בכמה מאיות שנייה וכו׳.
באותה מידה, אני רואה כל הזמן שאלות בנוסח ״מה היו הנתונים״, או ששואלים אותי ״באיזה פלאשים וסופטבוקסים השתמשת ומה היו עוצמות התאורה והיחסים בין הפלאשים״.
התשובה שלי לשאלות האלה, היא תמיד אותה תשובה -
״אני לא יודע ולא ממש איכפת לי״.
אני לא אדם טכני במיוחד.
זאת אומרת, אין לי בעיה להסתכל על משהו, לבדוק אותו, לפרק ולהרכיב אותו ולראות איך הוא עובד, אבל זה לא מה שמעניין אותי.
אני לא יודע את כל הפרטים שעושים מצלמה אחת טובה יותר מהשנייה, או מה בדיוק ההבדל בין עדשת 85 ממ של קנון לזו של סיגמה.
הגישה שלי לדברים היא הרבה פחות טכנית והרבה יותר אינטואיטיבית, או ״אמנותית״.
כל הדברים האלה, המצלמה, העדשות, פלאשים, רקעים וכו׳ הם בסך הכל כלים שאני משתמש בהם כדי ליצור את מה שאני רוצה.
בזה מתחיל ונגמר היחס שלי אליהם.
כל זמן שהם מספקים את העבודה, אני עובד איתם, במידה ואני מרגיש שהם כבר לא מספקים, או שחסר לי משהו, אני מחפש את הכלי שיתן לי את זה.
אני לא רץ לבדוק כל דבר חדש שיוצא לשוק, אלא מתרכז ביצירה.
אם ניקח לדוגמה תאורה -
כשאני למדתי, לימדו נוסחאות, יחסים בין תאורות שונות בסט,
סטאפים שונים ומשונים ו״חשיפה נכונה״.
חשיפה נכונה בסוגריים, כי מה זו חשיפה נכונה?
מה שמד האור מראה לי, או מה שאני באמת רוצה?
אולי אני רוצה משהו שהוא על גבול השרוף, או תמונה כהה ודרמטית, או משהו קודר עם איזור אחד ממש מואר?
אם אני מסתמך על מד האור, שום דבר מזה לא ״נכון״.
(כן, יש חשיבות ללא לשרוף לגמרי תמונה, או שלא תהיה כהה מדי ואטומה, אבל זה משהו אחר ).
כשאני ניגש להאיר משהו, אני לא חושב על סטאפ מסויים, או כמה פלאשים אני צריך, או יחסי תאורה.
אני יודע איך האור עובד, מה ההבדל בין מעצבי התאורה שיש לי, מה יקרה אם האור יהיה קרוב או רחוק וכו׳ ואלו חלק מהכלים שאני משתמש בהם.
אני חושב על מה שאני רוצה שיהיה בתמונה הסופית ומתחיל לעבוד משם.
הרבה פעמים אני מתכנן מראש את התאורה שלי, חושב על כל איזור שכל פלאש יאיר וכמה (לא במונחים של 1/8 עוצמה לזה ו-1/32 לזה, אלא מואר יותר או פחות),
ומתחיל להעמיד את הסט.
אם זה נראה לי, אני ממשיך, אם לא, אני מתקן.
אז נכון שיש לי כמה סטאפים ״שלי״ שאני משתמש בהם למקרים מסויימים, אבל הם אף פעם לא בדיוק אותו דבר והם משתנים בהתאם למצב.
הרעיון הוא לא ״לצלם״ תמונה, אלא ליצור.
לצלם זה משהו הרבה יותר טכני, אותו תחום שבו מתייחסים מאוד לסוג המצלמה, לנתונים היבשים.
ליצור תמונה, זו כבר חיה אחרת לגמרי.
זה לא חייב להיות משהו מאוד מורכב שדורש הרבה אנשים,
סטים מורכבים ותלבושות שונות ומשונות.
זה יכול להיות גם בנאדם אחד, על רקע אחד בסטודיו וזהו.
בשבילי, דוקא צילום של אדם אחד, בלי איזו הפקה גדולה מסביב, רק אני והוא בסטודיו, זו האמנות האמיתית.
כמו שפסל מסתת באבן, מוריד לאט לאט, חתיכה אחר חתיכה כדי לגלות את מה שהסתתר בתוך אותו גוש שיש גדול,
כך הפורטרט בשבילי.
זה מתחיל מבחירה והעמדה של תאורה שתתאים לאווירה שאני רוצה ליצור.
בהירה ורכה, קונטרסטית, אפלולית….
אחר כך מגיע החלק הקשה יותר – העבודה יחד עם המודל.
להראות לו איך להתנהל מול המצלמה ואז לשכוח שהיא קיימת, השיחה איתו שהיא לא סתם שיחה שנועדה להעביר את הזמן, אלא מכוונת אותו למקום מסויים, לרגש מסויים שאני מחפש, לחשוף את האדם האמיתי שמסתתר מתחת להבעה המנותקת/מבוהלת שהיתה לו כשהתיישב בהתחלה מול המצלמה.
בסוף מגיעה עבודת העריכה שנועדה לתת את הנגיעות האחרונות, לשייף את הפינות שנשארו.
כל הדברים האלה כשהם משתלבים יחד, יוצרים משהו חדש שלא היה קיים קודם, ולפעמים אפילו האדם שמצולם לא היה מודע שהם קיימים.
האמנות היא לא תמיד ״לתפוס את הרגע״, היא הרבה פעמים ״ליצור את הרגע״ ואז להקפיא אותו ולהציג לפני כל העולם את מה שעבר לך בדמיון.
התמונה הסופית הזו דורשת הרבה מחשבה, לפעמים תכנון ארוך, הרבה מאוד רגש, טכניקה, ובעיקר מעורבות שלי כצלם/אמן/יוצר.

אני לחלוטין לא אומר לא להתייחס לצד הטכני, להיפך.
צריכים ללמוד את הבסיס, את התאוריה, להבין איך ולמה דברים עובדים, אבל אז להניח להם ולהתחיל ליצור את מה שרוצים, כשנשענים ובונים על אותו בסיס.
אם אחזור לרגע לתאורה, זו גם דוגמה שנתתי הרבה פעמים במקומות אחרים -
לשים בצד את כל האיך ולהתייחס ללמה.
לא איך בניתי את התאורה הזו, כי זה יתן תשובה של ״לקחתי פלאש מסוג X, שמתי אותו על חצובה עם סופטבוקס כזה וכזה, כיוונתי אותו למקום מסויים בעוצמה Y״,
אלא ״למה בניתי את התאורה כמו שבניתי אותה״.
זה יתן הסבר לחשיבה שמאחורי הדברים, לדרך השימוש והבחירה בכל אביזר ואיך הגעתי לתוצאה הסופית.
כשאתה מתייחס לכלים שעומדים לרשותך (מצלמות, עדשות, פלאשים, רפלקטורים וכל דבר אחר), ככלים שאמורים לעזור לך להגיע למטרה מסויימת, לתת לך את האפשרות ליצור ולהביע את מה שאתה רוצה ולא כחלק העיקרי של העניין, אז אפשר באמת להתחיל לעשות משהו ולהתקדם.

זה היה טסט לתאורה וזו בדרך כלל תמונה שאני זורק, כי אין בה הרבה.
את זו השארתי כי בשבילי הפעם יש בה משהו, למרות שדן ״סתם עומד״ שם.
בניגוד לסגנון הרגיל שלי בתמונות כאלו, הצבעים גם הרבה יותר רוויים, עוד משהו שהפעם כן עבר בשבילי.
ברור שיהיו אנשים שישנאו את זה, ויהיו אנשים שיאהבו את זה.
אבל זה לא מה שמעניין.
היום היו לי 3 שיחות עם צלמים שהתקשרו להתייעץ והיו עוד 4-5 אחרות במהלך השבוע וחלק מהשיחות הגיעו לנושא של ״מה אוהבים היום״ או ״איזה סגנון״.
לי זה בכלל לא משנה מה אוהבים.
יש לי את העבודות המסחריות הרגילות ויש את אלו שאני עושה בשבילי (שאחר כך זולגות לעבודה מסחרית).
מה שחשוב הוא שאני אוהב את העבודה הזו, שהיא תבטא את מה שאני רציתי ולא איזה משהו שכיום הוא טרנדי.
אם אני לא יוצר את מה שמדבר אלי, את מה שאני רוצה, אין לי מה לחפש במקצוע הזה וגם אין סיבה לאנשים להגיע דוקא אלי, כי יהיו עוד 100 אחרים שיעשו את מה שעכשיו באופנה.

הכי פשוט שיש
בלי נוסחאות מסובכות, בלי נתונים וחישובים, פשוט להעמיד תאורה.
פשוט ואינטואיטיבי

עם Dan Sternlieb

ניתוח של התאורה בצילומים האלה.
כמו ברוב צילומי ה-fine art שלי, הרעיון הוא שילוב של תאורה רכה וקשה.
התאורה הרכה מאירה הכל, יוצרת צללים רכים והתאורה הקשה יותר מדגישה את הפנים, שיער והיילייטים סביב המודל.
לכל מקור אור יש תפקיד ספציפי והוא מאיר איזור מסויים, לכן השימוש ב-5 פלאשים ולא באחד או שניים.
בעיקרון, התאורה שלי לצילומים כאלו תהיה מורכבת משניים ועד 5 פלאשים, תלוי בתוצאה שאני רוצה להשיג.
הפעם, במקום להשתמש כרגיל בביוטי דיש קטנה, החלטתי ללכת על רפלקטור עם גריד וbarn doors, כדי לקבל ״פס״ מכוון של אור ולא משהו עגול שיאיר לי את רוב הפנים.
כדי להראות טוב יותר מה כל פלאש מאיר, צירפתי תמונה עם איזורים שצבועים בצבעים שונים.

1- אוקטגון של 140 סמ.
התפקיש לו הוא תאורה כללית רכה לכל הגוף.
ממוקם די קרוב למודל ומעט לפניו וכמעט במקביל אליו.
כדי לקבל תאורה מאוד רכה, אני מאיר עם השוליים של האוקטגון ולא עם המרכז.
2- פלאש שמוקפץ מקיר מאחורי ומשמש כ-fill כללי. בנוסף הוא מאיר מעט את הרקע כדי שלא יהיה שחור אטום (בלעדיו למרות הקירבה של המודל לרקע, הוא היה נשאר שחור), כדי שיהיה לי קל יותר לשים עליו טקסטורות בעריכה.
3- פלאש עם barn doors. נותן אור יותר קוטרסטי שמכוון לפנים והזווית של מכוונת בהתאם למיקום והזווית שאני רוצה שהאור יפול על הפנים.
המטרה שלו היא להדגיש את הפנים וליצור איזור מואר שימשוך את העין.
4- תאורת שיער + rim light, לכן הוא ממוקם גבוה ולא במקביל למודל כמו 5.
5- תאורת rim light נוספת.

בנוסף יש גם v-flat מצד שמאל שפתוח בזווית שתחזיר את האור גם למרכז המודל ולא רק לצד שמאל (ימין שלו), כדי לרכך עוד קצת את הצללים.

התאורה הזו אמנם מעט מורכבת, אבל היא מאירה בעוצמות מסויימות איזורים שונים של המודל ונותנת לי שליטה על כל איזור בנפרד.
בנוסף זה כמובן חוסך לי הרבה מאוד זמן עיבוד לא נחוץ (תמיד עדיף להגיע כמה שיותר קרוב לתוצאה הרצויה במצלמה), שהייתי צריך כדי להדגיש את הפרטים השונים.

איך היא נבנית בפועל -
אני מתחיל מהאור הראשי (מספר 1), מגיע לחשיפה שאני רוצה ואז ממקם אותו במקום/גובה/זווית שאני צריך כדי שהצללים יפלו איפה שאני רוצה, מכבה אותו, עובר לפלאש השני, כשאני מסיים אני מדליק שוב את הראשון ועושה fine tuning לשניהם וכך הלאה עד שאני מסיים עם כל הפלאשים.
זה נשמע ארוך, אבל מאחר ואני יודע מה אני רוצה ויודע איך כל אחד מהם יאיר ומה הוא יתן לי, זה לוקח כמה דקות.

לגבי עוצמה של כל פלאש, יחסים ביניהם וכו׳ - אין לי שום מושג, זה לא ממש מעניין אותי ואני לא טורח לבדוק.
מה שמעניין אותי זה שהכל יעבוד יחד כמו שצריך ויתן לי את התוצאה שאני מחפש.

מודל - Dan Sternlieb

״אז איזה ציוד קנית בבלאק פריידיי?״
שום ציוד, אבל מצד שני קניתי כמה חבילות הדרכה בכל מיני נושאים, שיעסיקו אותי בשבועות הקרובים.
חלקן ידעתי שאין שם שום דבר חדש שאני יכול ללמוד, אבל עניין אותי לראות דרכי עבודה, מחלקן אני בטוח שאלמד דברים חדשים.
אחת מהן התחלתי לראות אתמול בערב.
היא ברקע על אחד המסכים בזמן שעבדתי על כמה דברים, עד ששמעתי משהו שגרם לי לעצור ולהסתכל.
לא היה שם שום דבר שלא הכרתי או השתמשתי בו קודם, אבל הצורה והמיקום שבו השתמשו בזה בזמן העריכה, היה שונה.
לקחתי את זה לתמונה של Dan Sternlieb, שכבר עבדתי עליה, הוספתי לזה כמה כמה דברים משלי והגעתי למה שחיפשתי די הרבה זמן.
אמנם צריך עכשיו לעשות הכל מההתחלה על תמונה אחרת, כדי לעשות סדר בבלאגן ולבנות משהו שאוכל בקלות לחוזר עליו, אבל התוצאה הסופית כבר קיימת.

אז לשאלה החוזרת ״איזה ציוד כדאי לי לקנות?״ ולכל אותם אנשים שתמיד מתלהבים מעוד עדשה, מעוד איזה גאדג׳ט, אם זה לא חיוני ב-1000%, קחו את אותם 100$, 500ֿ$ ותשקיעו באיזה חומר לימודי, זה יעזור לכם הרבה יותר.

איך צולמו התמונות האלה?
לתמונות חצי הגוף השתמשתי בפלאש Godox AD400 Pro, יחד עם אוקטגון/ביוטי דיש 85 סמ שח גודוקס.
להבדיל מהאוקטגון המתקפל שלהם שיש לי בסטודיו, בזה יש אפשרות לשים במקום המרכך הפנימי צלחת בצבע לבן/כסוף/זהב, שהופכת אותו לסוג של ביוטי דיש.
יותר קונטרסטי מהאוקטגון 80 סמ, יותר רך מביוטי דיש.
יש אפשרות למרכך חיצוני (שהתקנתי עליו) וגריד.
הבעיה היחידה שמצאתי בו ואני לא מצליח להבין למה גודוקס בחרו באופציה המוזרה הזו, היא שהוא מגיע רק עם מתאם גודוקס ולא בואנס.
הפלאש הוצב די קרוב למצולם, בסביבות חצי מטר ממנו וקצת מעליו עם זווית כלפי מטה, כשהמטרה שלו להאיר בעיקר את הפנים וקצת פחות את הגוף.
הוא מעט feathered כלפי מעלה, כך שאיזור הצוואר/פנים מואר עם השוליים ולא עם מרכז הפלאש.
מאחר והוא מאוד קרוב למצולם, כמעט ולא הגיע אור לרקע השחור שמאחוריו.
השולחן הבהיר שימש גם להחזר של אור כלפי מעלה.
מאחר ולא היה לי שם בום, הפלאש לא עמד ממש במרכז, אלא מעט מהצד.

לתמונות העמידה ו-3/4 גוף הוספתי AD200 בתוך מטריית סופטבוקס על עוצמה נמוכה, לא מכוון ישירות לגוף אלא שוב feathered, שנועד כדי להאיר את הגוף.
מהצד השני היה רפלקטור כסוף.

שווה לפתוח את המייל בסופ״ש :)