אלומה המרכז לטיפול זוגי משפחתי ופרטני

👨‍👦לבחור נכון👩‍👧
אל תפספסו את
ההזדמנות!!!
במרכז 'אלומה' נפתחת קבוצת הכנה מיוחדת ויחודית לרווקים ורווקות/ פנויים ופנויות
בגילאי 28 - 45
המעוניינים לחזק את המיומנויות בבחירת בן זוג לקשר משמעותי.
מנחי הקבוצה:
ד"ר רובין אורלי,
גדי ליפשיץ.
מסגרת הקבוצה:
10 משתתפים
10 מפגשים
עלות - 2200 שח' למשתתף.
הקבוצה תתקיים אחת לשבוע, בימי חמישי החל מ-12.10.23, בין השעות -19:15-18:00
ברמת גן.
מס' המקומות מוגבל.
ההרשמה נעשת אצל לידיה/ שלומית - מזכירות המרכז
בטלפון
036291518

מרכז אלומה בתל אביב פותח שוב את שעריו למתמחים בטיפול זוגי ומשפחתי.

ניתן לשלוח קו'ח למנהלת המרכז,
ד"ר אורלי רובין
למייל
[email protected]
וכמובן, ניתן לקרוא עלינו באתר הבית

אלומה - טיפול זוגי משפחתי ואישי מרכז אלומה - עמותה לייעוץ וטיפול בחיי המשפחה המרכז הראשון והוותיק בארץ לטיפול זוגי ומשפחתי. נוסד בשנת 1954 ומוכר כע"ר. מרכז אלומה הינו המרכז היחיד במרכז הארץ הפ

Now it's easier to send ‎אלומה המרכז לטיפול זוגי משפחתי ופרטני‎ a message.

אלומה המרכז לטיפול זוגי משפחתי ופרטני

כמה נכון

מחשבות על קבלת הגוף שלנו:

קלאריסה פינקולה אסטס, בספרה "רצות עם זאבים", מתייחסת לאופן בו נשים (אך הדבר מן הסתם יכול לדבר גם לגברים) מתייחסות לגופן.
כמה רובנו עסוקות בגודל, צורה, צבע וכו' של גופנו. מרגישות צורך לעמוד באיזה סטנדרטים ברורים... כאילו כולנו אמורות להראות בערך אותו הדבר. מצב בו אין יכולת לקבל את השונות שלנו האחת מהאחרת ולראות את היופי שבכך.
אסטס כותבת :
"הפקת עונג רב מעולם מלא בסוגים רבים של יופי הינה שמחת חיים, שכל הנשים זכאיות לה. לתמוך בסוג יופי אחד ויחיד משמעו להעלים עין מהטבע... לא ייתכן סוג אחד של שד, מתניים, או של עור.
נשים גדולות או קטנות, רחבות או צרות, נמוכות או גבוהות, בנויות כך פשוט משום שירשו את מבנה הגוף של קרובותיהן. השמצת המבנה התורשתי של אשה או שיפוטו מייצרים דור אחרי דור של נשים חרדות ונוירוטיות. כך נגזלת ממנה הגאווה בסוג הגוף שניתן לה ע"י אילן היוחסין הקדמון שלה.
כך אנו מלמדים נשים לשנוא את גופן... גוזלים מהן את הרטט הטבעי שהן חשות בגופן...
הביקורת הקשה על מהו הגוף הראוי, יוצרת אומה שלמה של נערות גבוהות ושחוחות, נשים נמוכות על עקבי ענק, נשים גדולות המתלבשות כאילו הן באבל, נשים דקות המנסות להתנפח כאילו הן נחשי קוברה, ונשים רבות המסתתרות בצורה זו או אחרת.
הטבע הפראי לעולם לא יטיף לעינויי הגוף, התרבות או הארץ. הטבע הפראי לעולם לא יסכים להכות את הגוף על מנת להוכיח ערך, שליטה, אופי או להיחשף יותר חזותית...
אשה אינה יכולה לומר "שינוי" , וליצור בכך יותר מודעות בתרבותה. אבל היא יכולה לחולל שינוי בגישתה שלה לעצמה ובזאת לנער מעליה השלכות הגורעות מערכה. היא עושה זאת כאשר היא לוקחת חזרה את גופה. כשאינה נוטשת את העונג שבגופה הטבעי... כשהיא לוקחת חזרה את חייה האמיתיים וחיה אותה במלואם, בלי מעצורים. קבלה עצמית והערכה עצמית דינמיות אלו, הן מתחילות לשנות את הגישות בתרבות. "

מחשבות על קבלת הגוף שלנו:

קלאריסה פינקולה אסטס, בספרה "רצות עם זאבים", מתייחסת לאופן בו נשים (אך הדבר מן הסתם יכול לדבר גם לגברים) מתייחסות לגופן.
כמה רובנו עסוקות בגודל, צורה, צבע וכו' של גופנו. מרגישות צורך לעמוד באיזה סטנדרטים ברורים... כאילו כולנו אמורות להראות בערך אותו הדבר. מצב בו אין יכולת לקבל את השונות שלנו האחת מהאחרת ולראות את היופי שבכך.
אסטס כותבת :
"הפקת עונג רב מעולם מלא בסוגים רבים של יופי הינה שמחת חיים, שכל הנשים זכאיות לה. לתמוך בסוג יופי אחד ויחיד משמעו להעלים עין מהטבע... לא ייתכן סוג אחד של שד, מתניים, או של עור.
נשים גדולות או קטנות, רחבות או צרות, נמוכות או גבוהות, בנויות כך פשוט משום שירשו את מבנה הגוף של קרובותיהן. השמצת המבנה התורשתי של אשה או שיפוטו מייצרים דור אחרי דור של נשים חרדות ונוירוטיות. כך נגזלת ממנה הגאווה בסוג הגוף שניתן לה ע"י אילן היוחסין הקדמון שלה.
כך אנו מלמדים נשים לשנוא את גופן... גוזלים מהן את הרטט הטבעי שהן חשות בגופן...
הביקורת הקשה על מהו הגוף הראוי, יוצרת אומה שלמה של נערות גבוהות ושחוחות, נשים נמוכות על עקבי ענק, נשים גדולות המתלבשות כאילו הן באבל, נשים דקות המנסות להתנפח כאילו הן נחשי קוברה, ונשים רבות המסתתרות בצורה זו או אחרת.
הטבע הפראי לעולם לא יטיף לעינויי הגוף, התרבות או הארץ. הטבע הפראי לעולם לא יסכים להכות את הגוף על מנת להוכיח ערך, שליטה, אופי או להיחשף יותר חזותית...
אשה אינה יכולה לומר "שינוי" , וליצור בכך יותר מודעות בתרבותה. אבל היא יכולה לחולל שינוי בגישתה שלה לעצמה ובזאת לנער מעליה השלכות הגורעות מערכה. היא עושה זאת כאשר היא לוקחת חזרה את גופה. כשאינה נוטשת את העונג שבגופה הטבעי... כשהיא לוקחת חזרה את חייה האמיתיים וחיה אותה במלואם, בלי מעצורים. קבלה עצמית והערכה עצמית דינמיות אלו, הן מתחילות לשנות את הגישות בתרבות. "

http://www.ted.com/talks/hannah_fry_the_mathematics_of_love?language=he

לא תמיד אנו מדברים בקול של עצמנו....
לעיתים אנו לא מספיק קשובים לעצמנו פנימה. לעיתים אנו מדברים בקולו של מישהו אחר וכך אנו עלולים לאבד את עצמנו.

יונה וולך כותבת:

צפור מה את מזמרת
מישהו אחר
מזמר מגרונך
מישהו אחר
חיבר את שירך
שר בבית
דרך גרונך.
צפור צפור
מה את שרה
מישהו אחר שר
דרך גרונך.

"כשהבדידות אינה פחד
נולדת שירה"

נתן זך (1966)

אלומה המרכז לטיפול זוגי משפחתי ופרטני

פחד מהצלחה-
פעמים רבות נדמה לנו שאנחנו פוחדים מכישלון. אולם פעמים רבות אנו פוחדים בעצם מהצלחה. לעיתים אנו פוחדים להצליח כי אנו צופים את הנפילה שנדמה לנו שתגיע אחרי זה. לעיתים אנו פוחדים שאם נתחבר ונראה את הטוב שבנו- הוא יילקח מאיתנו. ולעיתים הנפש כאילו מכשילה את עצמה שוב ושוב כי בתוך נפשנו אנו מאמינים שאסור לנו להצליח, להנות מהצלחותינו ולחיות טוב. הסיבות להכשלה עצמית יכולות להיות רבות ומגוונות אבל לעיתים מה שנדמה כפחד מכשלון הוא למעשה פחד מהטוב שטמון בתוכנו, מכישורינו, מחוכמתינו ומהיכולת שלנו להצליח ולהבריק.

הרהורים בנושא זה מתכתבים עם דבריו של נלסון מנדלה: (1994)

" הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא מעוצמתינו שאינה ניתנת למדידה. האור, ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות. כל אחד שואל את עצמו מי אני שאני יכול להרשות לעצמי להיות כל כך מקסים ומבריק ומוכשר. למעשה מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה?
אנחנו ילדים של אלוהים. כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתינו. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי שגלום בנו. כל אחד נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן לא מודע אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר. כאשר אנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים.

פחד מהצלחה-
פעמים רבות נדמה לנו שאנחנו פוחדים מכישלון. אולם פעמים רבות אנו פוחדים בעצם מהצלחה. לעיתים אנו פוחדים להצליח כי אנו צופים את הנפילה שנדמה לנו שתגיע אחרי זה. לעיתים אנו פוחדים שאם נתחבר ונראה את הטוב שבנו- הוא יילקח מאיתנו. ולעיתים הנפש כאילו מכשילה את עצמה שוב ושוב כי בתוך נפשנו אנו מאמינים שאסור לנו להצליח, להנות מהצלחותינו ולחיות טוב. הסיבות להכשלה עצמית יכולות להיות רבות ומגוונות אבל לעיתים מה שנדמה כפחד מכשלון הוא למעשה פחד מהטוב שטמון בתוכנו, מכישורינו, מחוכמתינו ומהיכולת שלנו להצליח ולהבריק.

הרהורים בנושא זה מתכתבים עם דבריו של נלסון מנדלה: (1994)

" הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא מעוצמתינו שאינה ניתנת למדידה. האור, ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות. כל אחד שואל את עצמו מי אני שאני יכול להרשות לעצמי להיות כל כך מקסים ומבריק ומוכשר. למעשה מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה?
אנחנו ילדים של אלוהים. כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתינו. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי שגלום בנו. כל אחד נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן לא מודע אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר. כאשר אנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים.

אלומה המרכז לטיפול זוגי משפחתי ופרטני

"בוא אלי פרפר נחמד,
שב אצלי על כף היד,
שב תנוח אל תירא,
ותעוף בחזרה."

(ברגשטיין פניה, בוא אלי פרפר נחמד, הוצאת הקיבוץ המאוחד).

השיר מעלה מספר מחשבות על נפרדות. כמה קשה לנו לפעמים להיות בקשר קרוב, קשר בו אנו משפיעים האחד על השני, זקוקים האחד לשני - ובמקביל לשמור על עצמיותינו... על דעותינו, מחשבותינו, על החופש שלנו לבחור עבור עצמנו.
כמה מורכב זה לדעת להיות גם ביחד וגם לחוד. מבלי להיבלע, מבלי להיעלם, אך גם מבלי לוותר על קשר אנושי בכדי לשמור על מי שאנחנו בפנים.
כמה מסובך זה לפעמים לדעת להנות האחד מהשני, לתת לאחרים לשבת לנו "על כף היד" ולשבת בבטחה על כף ידם של אחרים - מבלי לפחד שיתפסו אותנו ויכלאו, וגם מבלי לכלוא אחרים בתוך כף ידנו.
לא תמיד אנו מאפשרים לאחר "לעוף בחזרה" לתוך עצמו או אל המרחבים האישיים שהאחר רוצה לחקור מעבר לקשר שלו עימנו. אנחנו גם לא תמיד מאפשרים לעצמנו להתקרב מצד אחד ומצד שני להתרחק מספיק כשאנו זקוקים לכך על מנת להקשיב לעצמנו מבפנים.

חליל ג'ובראן, מתוך "הנביא" , מודן הוצאה לאור
כותב:

ילדים
ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם:
באים המה דרככם אך לא מכם,
חיים עימכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם,
כי להם הגיגיהם.
גופם ישכון בבתיכם, אך לא נשמתם
כי נשמתם מסתופפת בבית המחר -
שם לא תוכלו לבוא בחלומותיכם.
אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם אך אל לכם לעשותם כמותכם,
כי החיים פניהם קדימה לא אחור, והם יתרפקו על האתמול.

ובואו נזכור שיש גם ילד בתוך כל אחד ואחת מאיתנו.