ציור לנפש - מיכל בוגין

ילדים . רגע של אתנחתא.
הזמנים האלו שגורמים לי לחשב מאה פעמים אם מתאים לכתב את הפוסט או לא..
שיחה שהיתה לי אתמול עם סבא, שהוא מכר ותיק, עזרה לי להשתכנע שכן אפרסם. הוא סיפר- "השיחות עם הנכד שלי(בן 6)הם אלו שמאפשרים לי לחזור לקרקע, מאזנים אותי, נותנים לי רגע של אתנחתא ותקוה. "
ילדים בתקופה המטלטלת הזו הם מקור לנביעה, לחיוניות, לקרקוע.
לכן אני מרשה לעצמי לפרסם את הספר שלי, שנותן מקום לסדר המרתק של התפתחות ציורי ילדים, לסדר הטוב של הטבע.
הספר נותן כלים להעשיר את הקשר בין ההורה והילד, לאפשר יצירתיות ועצמאות ,לקבל עוד תזכורת שיש סדר קיים שהוא מסקרן ומרתק, שיכול על הדרך גם ללמד את עצמך על עצמך כמבוגר.ת.(יש פרק המיועד לכך)


בתמונה-הציור הראשון של הנכד שלי, שאותי כמובן זה מרגש מאד.

לבן -חשבתם שזה פשוט?
לפעמים יכולה להיות לו משמעות של מוות, וולפעמים התחלה של חיים.

"מטופלת כבת שלושים נהגה להקיף את ציוריה הצבעוניים בלבן, שציין לדבריה את מות אביה, שאינו מאפשר לחיוניות שבה להתבטא מאז מותו. בשלבים מאוחרים יותר בטיפול היא ציירה את הלבן בתוך בטנם של דגים צבעוניים, שהעלו בה אסוציאציה של הריון ושיבה לחיים, הרבה שמחה וחיוניות. פעם הצבע הלבן הופיע במשמעות של מוות ובפעם אחרת במשמעות של מבשר חיים. התחלה חדשה."

אז שיהיה חג שמח והרבה חיים "נא לא להפריע, אי מצייר" -עמוד 95.

"רוצה להיות תינוקת בת שנה וחצי"
ילדה בת שבע בקליניקה ציירה פנים. התבוננה דקה והמשיכה לשרבט על גבי ציור הפנים בהתלהבות, ואמרה כשחיוך של שמחה על פניה - "היא בת שנה וחצי".
מכאן המשכנו לשוחח על כמיהתה להיות בת שנה וחצי.
כמיהה שאפשר לגמרי להבין(;
"כמה נהדר ליצור בדרך זו, כשהציור נעשה מתוך הגילוי וההנאה של הרגע, ללא ביקורת, ללא הגנות, ללא דעות קדומות...להרגיש את הרעננות הראשונית הזאת, ולהיות מחוברים כל כך לעצמה של הרגע."(עמוד 33-"נא לא להפריע, אני מצייר")

"השרבוט מתחיל בגיל שנה וחצי בערך, כחלק ממשחק מהנה וספונטני...הוא חלק מהצורך הטבעי לגלות ולחקור את הסביבה."(עמוד 25, "נא לא להפריע, אני מצייר")
הציור -אילוסטרציה

על סוד, שרבוט , עיגול, ועל כך שאני שלא מפסיקה להתפעל.
מטופלת כבת 30 מספרת בתחילת הפגישה על סוד שסופר לה, ועל החוויה שהיא נשארה לבד עם הסוד, והיא מוטרדת מכך מאד.
תוך כדי תיאור התסכול, היא משרבטת בקוים מפותלים וראשוניים על הדף המונח לפניה.
אנחנו ממשיכות לשוחח על המשמעות האישית של הסוד עבורה, וחושבות גם על דרכים איך לא להשאר תקועה עם המידע , מבלי להפר אמון למי שסיפר.
היא נרגעת, מבינה יותר, ומוסיפה בספונטניות על הדף, מבעד לקוי השרבוט - ציור של עיגול תחום, שבתוכו היא מסמנת נקודה בפנים ואחכ ממשיכה ומסמנת קוים היוצאים החוצה מהעיגול. (כמו קרני שמש)
בשעה טיפולית אחת- משתחזרת ומתומצתת בספונטניות, ההתפתחות של ציור הילד שנעשה במהלך של שלוש -ארבע השנים הראשונות, וזאת עם אותה המשמעות הרגשית. אותי זה מפתיע ומרגש כל פעם מחדש. אותה זה שימח לראות את ההשתקפות של ה"אני", האיזון החיוניות והמרכוז שחזרו לה דרך ההתפתחות של הציור.
והנה המשמעויות- (גם עבור הילד וגם עבור המבוגר);
"שרבוט - חווית העולם הפנימי מתחילה לפרוץ החוצה .."עמ. 26-"נא לא להפריע, אני מצייר"
"עיגול-צורה נפרדת המייצגת את ה"אני" "עמוד 46-"נא לא להפריע, אני מצייר.".
"הנקודה שבפנים-משהו חי בפנים. "( עמוד 56- "נא לא להפריע, אני מצייר ") "הקרניים יוצאות החוצה-.היכולת לצאת החוצה מהפנים אל החוץ וליצור קשר עם האחר. קרניים אלה נוצרות, ולא במקרה, אחרי הנקודה שבאמצע, מתוך הביטחון שיש "אני "בפנים. " עמוד 57-"נא לא להפריע, אני מצייר" הציור בצד שמאל - אילוסטרציה למפגש.
הציור בצד ימין-מתוך הספר "נא לא להפריע, אני מצייר" -עמוד 59 ילד בן 3 וחצי.

מי הצייר פה?
העץ בעצמו?
אנשי המערות?
ילד , ילדה, מבוגר, מבוגרת?
מה שבטוח- יש שם סימונים של צלב, ושווה לדעת עליהם. כמה שהצורה מאד פשוטה, ככה היא גם מאד מורכבת.
"הצלב מבטא את היכולת לשאת ניגודים, למעלה למטה, שתי וערב, ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, שמים וארץ, וגם ניגודים מופשטים יותר כמו חומר ורוח, מציאות ופנטזיה." מתוך-"נא לא להפריע, אני מצייר", עמוד 47.
התמונה מימין- "נא לא להפריע, אני מצייר" עמוד 50.
(ילד בן 3.5 הגיל בו מתרחש ציור הצלב פלוס מינוס )

למי שלא קרה את השירים של עדן -הכואבים, הישירים, הפתוחים, הליריים, הבוטים והעדינים על הטיפול באמנות וטיפול פסיכולוגי, על נשים ואביוז, על החיים והמוות. הרבה כאב, והרבה תקווה.תקראו.
אני כל פעם מתרגשת ומתפעלת על התהליך שעדן עברה ממצב של אילמות והתחבאות, לקול אמיץ וגלוי. עדן שמתוך כל הכאב והקשי היא יכלה לראות ולהודות גם בימיה הקשים לכל אחד ואחת שעזרו לה לסלול ולהאיר את הדרך.
שמחה ומתרגשת להיות אחת מהרשימה שבכתבה.
מאחלת לעדן שתרגיש טוב, ובהצלחה גדולה עם הספר-"חיה בכל עונותיה".
יש שם מסרים חשובים.

עצמאות . עצמאות, ולא רק ביום העצמאות.
למה זה בעצם חשוב?
כתבתי ספר-"נא לא להפריע, אני מצייר", שאחד הערכים שהיה לי חשוב לעזור להורים להשיג עבור ילדו-(ובעצם גם עבורם) הוא עצמאותו:
לתת לו לחקור לבד, לא להאיץ בו, לא לבקר ולשפוט אותו, לא לתקן, לקבל אותו כמו שהוא בכל רגע ורגע, והכי חשוב-לסמוך עליו שימצא את הדרך בכל שלב ושלב, ובמעברים בינהם .(למשל במעברים משרבוטים לעיגולים ולעבר ציורי הדמויות, חיות ובית.). כדאי להבין, שכל שלב בהתפתחות הגרפית המוטורית והרגשית, הוא שלב לעבר העצמאות, הביטחון העצמי, האהבה העצמית . כשסומכים על התהליך שהוא מגיע מבפנים, סקרנים למה שקורה, מעודדים ותומכים, העצמאות תגיע.
"נסו להקשיב בעיניים למה שרואים וזאת מבלי לזרז, לתת להתפתח מעצמו בטבעיות. להרפות ולהתבונן מהלב, בכנות וברצינות. נסו להיות בנעלי הילד, להרהר ברגשות ובתכנים שלו ולהשהות לזמן מה את הציפיות והרעיונות שלכם. כך תכבדו את הייחודיות שלו, תיתנו לו להוביל. כך תיווצר סביבה מאפשרת, סוג של מעטפת, מרחב פרטי משלו, שנותן לילד להיות הוא עצמו, במרחב התומך בעצמיותו שלו, בחיי הנפש שלו, בדמיון שלו וביצירתו"
עמוד 153-"נא לא להפריע, אני מצייר"

ובתמונה- אילוסטרציה לציור של ילדה כבת 10, שבתהליך הטיפולי (גם של האם), הילדה יכלה להיות יותר עצמאית ופחות תלותית. (התמונה מהצד אמורה להיות אנכית🙂)

מוזיאון בטבע- פארק הירקון 5 דקות מהבית

איך שהוא משרבט יפה העץ...🙂

רואים איך הקרניים בשרבוט יוצאים החוצה ומתקשרים החוצה לעולם,
רואים שהוא כבר בשלב הרגשי והמוטורי שהוא יכול לצייר את הצלב, ויודע משהו על ניגודים ומורכבות העולם.
נראה שהוא בסביבות גיל 3, או 4.
ואצל ילדים-
"ציור הקרניים מסמלים את היכולת לצאת מהפנים אל החוץ וליצור קשר עם האחר"(נא לא להפריע, אני מצייר "-עמוד 57)
"הצלב-מלמד על הנפש של הילד שהתפתחה ונהייתה מורכבת יותר, והיא יכולה להכיל ניגודים.("נא לא להפריע, אני מצייר"-עמוד 49)

אה..והפסלים מאחור, זה כבר בגיל בוגר יותר כנראה..

ציור לנפש,
לכל האימהות, האבות, המטפלים והמטפלות, הסקרנים והסקרניות,
שרוצים להבין את עולמו הפנימי של הילד (והמבוגר) דרך ציוריו- החל מהשרבוט ועד ציור דמות , ולקבל מבט ראיה ייחודי על התפתחות ציור הילד-
זהו השבוע האחרון למבצע פסח של הספר -"נא לא להפריע, אני מצייר" המשלוח חינם.
"הספר מקסים! מלמד, משמח, נותן פרופרציות ופותח חשיבה. מומלץ לכל מי שאוהב להתבונן בילדים גדלים מציירים ומשחקים."גלילה אורן, דרמה תרפיסטית
חג שמח ויצירתי.
לעוד פרטים ולרכישה -באתר ציור לנפש. (פרטים בתגובה ראשונה), או בפרטי.
חג אביב שמח ויצירתי.

לצאת לחופש עם שרבוט.
שרבוט אצל מבוגרים זה ביטוי ל...
לפעמים זה ביטוי לבלבול,
ולפעמים זה ביטוי לחופש, רעננות, חדש ועוד הרבה אפשרויות.
מטופלת כבת 40 מספרת על כל ההתפתחותיות הטובות שקרו לה לאחרונה -בעולם הפנימי ובעולם שבחוץ.
אני מזמינה אותה לצייר את החוויה, וסקרנית לדעת- מה יתהווה על הדף.
( צבעים מגוונים, פרחים, פרפרים, עצים -אסוציאציות שעולות בליבי למילה שמח. )
ומה בחרה המטופלת ?
היא בחרה הרבה חוטים של צמר ונייר בתוך מיכל ומחוצה לו מבצבצים בחופשיות, בצבעים טבעיים. צבעי אדמה. חול.
היא יצרה שרבוט תלת מימדי.
כמה נפלא עבורי לגלות כל פעם מחדש את העולם הייחודי של כל אחד ואחת.
"המון התחלות חדשות" אמרה, תוך כדי התבוננות על היצירה בחיוך גדול.
הצילום היא אילוסטרציה. העבודה המקורית היא הרבה יותר עשירה ומענינת.

"מכיון שהשרבוט איננו משהו מסוים, יכול הוא להיות כל דבר...כל שרבוט של עפרון יכול להביאו להרפתקה מופלאה"
(ציטוט מדברי פרופ. עמי שרפרשטיין, ונמצא בספר שלי-"נא לא להפריע אני מצייר", עמ 28.)

כן. אפשר לגלות מי אנחנו, מהיכן ולאן פנינו,
על פי הצורה שנבחר או נייצר.
כל אחד מהצורות של השרבוט, העיגול, העיגול עם הקרנייים והצלב יכולים לעזור לנו ללמוד את עצמינו.
ואיך גיליתי את כל זה? מהמעקב והמחקר של התפתחות ציור הילד, שיש לו סדר קבוע, הגיון ומשמעות, והוא נבנה ומתפתח על פי ההתפתחות הרגשית והמוטורית וההקבלה בינהם.
מה שנתן לי השראה וחיזק לכתיבת הספר, היה כשקראתי את ספרה של טסטין
אנליטקאית המטפלת באוטיסטים וחוקרת את התפתחותם.
היא כותבת -"השלב בו ילדים עושים קו ישר מאונך החוצה קו ישר מאוזן באותו אורך ובזויות ישרות תמיד היה שלב משמעותי בפסיכותרפיה....עד שהם מגיעים לשלב הזה אין להם כל תחושה של פנים, והם מתייחסים רק למשטחים..."
מי שסקרן לדעת עוד על המשמעויות הרגשיות של הצורות של הילד והמבוגר, עם דוגמאות צבעוניות-ימצא זאת בספר שלי -"נא לא להפריע אני מצייר"
ועכשיו במבצע עד סוף פסח-משלוח חינם.
פרטים באתר-ציור לנפש.
חג שמח ויצירתי.

האם חשבתם שאפשר להתחפש לשירבוט?
בסדנא שעשיתי לא.נשים מתחום החינוך והטיפול, ביקשתי שיבחרו שרבוט מתוך כמה אפשרויות שהצגתי, ויחוו בגופם כאילו הם השירבוט שבחרו. (כטיזר לתהליך היצירה).

היה כיף לראות כמה הם נהנו, ומה גילו על עצמם דרך כמה קוים פשוטים.
יש כאלה שהשרבוט שיקף להם את הבלאגן בהם הם נמצאים, יש שגילו את הצורך שלהם לסדר, וארגנו את השירבוט לצורות סדורות, ויש את אלו שנהנו מהחופש והראשוניות, והרגישו את הלידה של משהו חדש שנולד.
מסתבר שאפשר להתחפש לשירבוט, ואפילו להנות.
פורים שמח

משולש הגיע, בסיס בא.
מטופלת כבת 30, אמא לשני ילדים קטנים, מספרת תוך כדי הפגישה, על אי היציבות שהיא חשה בתקופה זו. "למה את זקוקה?" אני שאלת. היא עונה- ל"בסיס".
ואני? רואה בדמיוני, מבלי לומר דבר, צורה של משולש. משולש עם בסיס.
והיא? תוך כדי שאני מדמיינת, מתחילה להפתעתי (כל פעם מחדש)לצייר משולש עם בסיס.
משולש שהפך לדגל המונף על סירה השטה בים בהנאה. בהמשך התגלגלה השיחה על כך שלפעמים אפשר וצריך להתמסר לגלים של החיים, יחד עם להניף את הדגל (המשולש עם עם הבסיס) כתזכורת ליציבות וביטחון.
"ממש כך, מתאים לי השלוב ." אמרה נינוחה יותר.

"קו אחד משלושת קווי המשולש שנוצר אצל הילד(בגילאי ארבע חמש)הוא הבסיס, שיכול לייצג יציבות, ולבטא את המשך הפנמת התפתחות ה"פנים" והביטחון שנבנה אצלו."
עמוד 62-"נא לא להפריע, אני מצייר"

הנקודה הזאת היא "אני".
"איזה כיף למצא את העיגול שלי בתוך המבוך שאני נמצאת בו.
כמעט שכחתי שהוא (אני) שם.
זה ממש מרגיע שהוא שם"
מדבריה של מטופלת כבת 30.

"הנקודה שנוצרת בתוך העיגול, מסמלת ת ה"אני", את המרכז של העצמי, את ה"משהו" הטוב בתוכי, גרעין החיות, החינויות, שמוחזק ומוגן בקליפתו."
(גילאי שלוש עד ארבע, ותקף במשמעות לכל הגילאים).
מתוך הספר-"נא לא להפריע, אני מצייר" עמוד 53
הציור היא אילוסטרציה, ברשות המטופלת.

תראו מה שצבע חדש יכול לעשות.
מטופלת מכריזה בטון מופתע בתחילת הפגישה-"היום אני צובעת בפעם הראשונה בצבע ירוק ". כתגובה על ההכרזה, אני מביעה את השמחה על הופעת הצבע החדש ושואלת: "ומהו הצבע הירוק עבורך?" והיא עונה "טבע "צמיחה."
בהמשך היא מתארת את ההתחדשות שלה בפירושים שנותנת לדברים שקרו לה, בדימוי העצמי שעלה, ובצעדים שעושה כחלק מהגשמת תכניותיה לעתיד.
הצבע הוא כלי להביע רגשות. כשצבע חדש מופיע בציור, הוא מבשר על שינוי רגשי פנימי.

"השימוש בצבעים היא דרך נפלאה וייחודית להביע רגשות שונים, כמו כעס, עצב ,חיוניות, זרימה ,חופש ושמחה."
מתוך הספר-"נא לא להפריע, אני מצייר" -עמוד 97

זה מאד מרגש אותי כל פעם מחדש, כשבן הזוג קונה את הספר שלי "נא לא להפריע, אני מצייר" כהפתעה לבת זוגו.

כך צומחים העצים

ציורי עץ של מטופלת כבת 30 -
כאשר הגיעה, (למעלה) וכעבור כמה חודשים (למטה)

הציורים פורסמו ברשותה.

הזן והעיפרון.
זה קרה לי אתמול כשחידדתי עיפרון.
התנועה האיטית, החוזרת,
שמוליכה למקום בטוח וחד, העלה בי נחת רוח,
ככה פתאום.
אולי זו התמימות שמועצמת מול העולם הגועש?

תנסו את זה בבית🙂
מטופלת כבת 40, מספרת על פעילותיה המגוונות והרבות בתחומים רבים, שבתוכם ההורות. בתוך בליל הפעילויות היא מחפשת את המרכז שלה, את האיזון, את ה"אני" מחדש . הצורך למצוא את ה"אני", את ה"עצמי", הוא צורך שעולה בכל גיל. זה תהליך שמתחיל אצל הפעוט (בגיל שנה וחצי לערך) וחוזר ומתבטא בכל הגילאים. בהתפתחות ציורי הילד, מציאת ה"אני " מתבטאת בסימון העיגול, והנקודה שבפנים.(בסביבות גיל 3).
לאחר שתיארה המטופלת את הסיטואציה בשיחה, היא בחרה לעבוד בחומר, ויצרה ממנו כדור עגול.(ממש כמו שהעיגול מסמן את ה"אני" בהתפתחות ציור הילד ולאחריו).
בהמשך היא יצרה בו חור שעובר מצד אחד של הכדור לצדו השני, (החור באמצע מזכיר את הנקודה באמצע העיגול בהתפתחות ציורי הילד, שמסמן את הגרעין, וה"אני "החיוני), ואח"כ יצרה עוד שני חורים מהכיווון הנגדי. בתוך החורים השחילה חבל.
ניתן היה לראות שנוצר צלב בתוך הכדור. המפגש בין הקוים המנוגדים בצלב מסמלים את קיומם ויכולת ההכלה של החזקת ניגודים ואת האיזון. ממש כמו שקורה בשלבי התפתחות ציורי הילד.(גיל שלוש ארבע).
הרגע הזה שהיא מצאה את האמצע של הכדור המוחשי מחומר, המפגש בין כל החורים בו, הוא ממש רגע מפעים שמאפשר באופן כל כך מוחשי לחוות את מציאת האני .הגרעין. האיזון וההכלה של מכלול הפעיליות הרבות והשונות בחייה. .לו ראיתם את החיוך שעל פניה כשמצאה. (ועל פני כשניסיתי גם).


תנסו את זה בבית. זה ממש עובד😊
לסקרנים להבין את עולמו הרגשי של הילד והמבוגר דרך הצורות והתפתחותן ניתן לקרא בספר-"נא לא להפריע, אני מצייר-מפגש מרתק בין התפתחות השרבוט, הקווים ונפש הילד".

בעקבות האור
ילד בן תשע שרוצה להיות אור לכולם.
מצייר בצבע כחול ורוד ירוק וקצת שחור -כך הוא מרגיש היום.
כך הוא מרגיש שלילדים אחרים לא טוב.
הוא מקיף את העיגול בצהוב, ואומר-אני רוצה להיות אור לכולם.
איזו נשמה טובה.
שוחחנו על כך שזה נפלא להיות אור לכולם, אבל לא תמיד אפשר, וזה בסדר להיות לפעמים כחול או ורוד..
הציור הוא אילוסטרציה
"כך דרך בחירת הצבעים (צבעים חמים או קרים, כהים או בהירים, בולטים או מוחבאים, דומים או מנוגדים)ודרך סדר הופעתם ומיקומם על הדף(קרובים ונוגעים זה בזה או רחוקים ומופרדים)ניתנת לילד דרך נוספת להתמודד עם יחסי הגומלין בין הרגשות המגוונים שבתוך הנפש ועם הסובבים בחוץ, כתפיסת האני שלו כחלק מהמערכת שבתוכה הוא קיים"
עמוד 95-פרק 7-"כל צבעי הרגש", לצייר בצבע" מתוך הספר נא לא להפריע, אני מצייר"

"קודם צבעתי באדום ואחכ בלבן".. מה בא קודם ומה אחכ,
והאם יש לזה משמעות?
דוגמא 1
מטופלת כבת עשרים מציירת בצבעי גואש באופן ספונטני. היא מתחילה לצייר באדום, ממשיכה בירוק, ולבסוף בוחרת בצבע הלבן.
תוך כדי יצירת הציור על הקשי שלה בהתמודדות עם סמכות., היא מתארת איך בתחילת השיחה עם דמות סמכותית היא דעתנית, עומדת על שלה, ואחכ אט אט במהלך השיחה, קולה נדם, והפחד וההגנה מפני התגובה לדעתנות שלה משתלטים. היא נאלמת דום. האדום ייצג עבורה את כוחה והיכולת להיות דעתנית, והלבן את הדעיכה של כוחה מול תגובת הסמכות. למידת הדפוס שלה בסדר הצבעים שציירה, עזרה לה להבין שיש לה כוחות, והיא רוצה לשמור עליהם מבלי שידעכו.
דוגמא 2( מתוך הספר-_"נא לא להפריע, אני מצייר"-עמוד 94)
נערה כבת שבע עשרה הגיעה בסערת רגשות לקליניקה. היא החלה לשרבט בצבעי גואש באדום וצהוב אל תוך מרכז הדף, ובהמשך התהליך הקיפה את השירבוטים בעיגולים סדורים בכחול.
בהתבוננות המשותפת שלנו לאחר מעשה, הבינה אותה נערה שהיא בטאה את סערת הרגשות שעימה הגיעה לפגישה בשירבוט באדום וצהוב, "הצבעים הסוערים" לתחושתה. אחכ ,כדי להרגיע ואולי גם כדי להיראות מאוזנת ומאופקת מבחוץ, הקיפה את הצהוב והאדום בכחול, שהוא צבע "מרגיע ושקט". היא סיכמה בהתפעלות-"עכשיו אני ראה שהסדר של הצבעים הוא ממש לא מקרי."
הציורים המצורפים הם אילוסטרציות."

מישהו מהשכנים פרסם את הספר שלי עם שינויים קלים

כשילד בן 9 מבין דברים כל כך עמוקים-אני נפעמת.
"צבעים זה רגשות.
רגשות זה עולם של אור. עולם צבעוני. רגש טוב.
רגשות לא טובים הם אפלה.
שכל הרגשות מתחברים-זה יוצר את הבנאדם."
מקסים, לא?

והנה ציטוט מהספר שלי-"נא לא להפריע, אני מצייר"
מתוך הפרק "כל צבעי הרגש-לצייר בצבע" באותו ענין-(אולי הוא קרא אותו?🙂)
"השימוש בצבעים אם כן, היא דרך נפלאה וייחודית להבעת רגשות שונים ,כמו כעס, עצב ,חיוניות, זרימה, חופש ושמחה. הצבעים יכולים להטריד, להרתיע ,לעורר, להרגיע, לרפא, לעטוף ולהקסים. ההתנסות בשימוש הצבעים היא מתנה משמעותית להעמקת הרגשות".

הציורים לקוחים מתוך הספר, עמוד 89-93.

מה קורה בממלכת הקוים והשרבוטים בחודשיים.
הציורים למטה הם ציורים של תומס המתוק בהפרש של חודשיים.(שנתיים וחמישה חודשים מימין, ושנתיים ושבעה חודשים משמאל)

בציור של תומס כשהוא בן שנתיים וחמישה חודשים, (מימין)הוא משרבט על דף גדול פרוש על הרצפה, שמאפשר לו הרבה חופש, וזה נפלא!
בציור השמאלי כשתומס בן שנתיים ושבעה חודשים -אפשר לראות שהשרבוטים קצת פחות סליליים, פחות מגובבים אחד בתוך השני, ויותר נפרדים ונשלטים.
נוכל גם לגלות, שמתוך סליל השרבוטים החופשיים, העיגולים ממשיכים להווצר, ועוד כמה צורות סגורות ומובהקות יותר מצטרפות לחגיגה. (כאלו שניתן לראות את תחילתן בתמונה מימין למעלה, ו"סופן"בציור משמאל).הקוים שנפרדים וסגירת הצורות מלמדת על היכולות הגרפיות מוטוריות שמתחזקות ונשלטות יותר, ועל יכולת הנפרדות של הפעוט להבחין ולגבש את ה"אני" שלו לעומת האחר.

"תהליך העיגול מתוך השרבוט הוא כמו הולדת העצמי שמתגלה מתוך השרבוט. .סימון העיגול, המילה "אני", ותחושת האני מתפתחים ביחד."
(עמוד 38-,נא לא להפריע אני מצייר")
איזה כיף לתומס שיש לו סבתא שרואה ומתפעלת מכל שלב וקו בהתפתחות הציור שלו
( מאז שסקרה את הספר -"נא לא להפריע, אני מצייר" בבלוג המיוחד שלה-"בחירות נכונות")
ושוב מזכירה- לא להאיץ. התהליך הוא טבעי וקורה מאליו. ליווי של תמיכה וסקרנות היא המפתחת את היצירתיות והחקר של הילד. תהנו.

תופסת טרמפ על הסתיו.

כאחת שבדכ לא נוהגת לתת תרגילים מובנים, אלא מעודדת את הציור החופשי, הפעם בזכות כל הפוסטים על הסתיו, נזכרתי בספרון שאני מחבבת במיוחד-
Eco art therapy-creative activities that let earth teach/Theressa Sweeney
מצרפת את אחד מהתרגילים שאני אוהבת, וכיף לעשות אותו.
1.לאסוף אבנים קטנות, או עלים שמזמינים אותנו לאסוף אותם.
2. לזרוק אותם באופן רנדומלי על הנייר.
3. לסמן בנקודה מתחת לכל אבן או עלה שנחתו על הנייר.
4 לנסות באופן אינטואיטיבי לחבר בין הנקודות, ללא תכנון. לתת ליד להוליך אתכם באופן חופשי מנקודה לנקודה.
5 אפשר להמשיך ולהוסיף באופן חופשי, ככל העולה על ליבכם. 6. אפשר לתת שם לתוצר. אולי יש שם מסר מהטבע?🙂
הרבה החלטות שלנו נעשות מכל מיני אלמנטים שהושלכו לעברינו במהלך היום. איך נחברם למשהו שנעים ומשמעותי עבורינו?
היות וילדי גדלו..ניסיתי בעצמי. ממש כיף.

משולש. עיגול. נו, אז מה?
כשמטופלת כבת עשרים, משוחחת איתי בכאב ובכעס על האומץ שדרוש עבורה לשוחח עם ההורים, ולשתף אותם במה שמפריע לה ביחסים, היא מציירת באופן לא מודע משולש ורוד.
אז מה?
משולש היא צורה עם זויות חדות, והצורה שלו יכולה לבטא את הדינמיות והאסרטיביות והאומץ, (במיוחד אם הוא מכוון כלפי מעלה) הנדרשת עבורה מול הוריה.
מענין גם לציין שהמשולש, משמעותו בהתפתחות ציור הילד, ביטחון -שבו הבסיס המאפיין את המשולש נוצר, וגם מייצג את היכולת להיות ביחסים מורכבים יותר ממה שהיה כשצייר עיגול ,או קו ישר (התייחסות לשלושה, במקום לשניים ותכנון) .
הורוד- הוא צבע בדכ רך. השילוב בין השניים מענין.
ומה קרה בפגישה הבאה?
היא ספרה ברכות, שהיא במצב הרבה יותר נינוח אחרי ששוחחה עם הוריה ואמרה את דבריה ב"אסרטיביות רכה" (משולש ורוד),והם הקשיבו, הסכימו ונענו לבקשותיה.(בשונה מחוויותיה הקודמות).
בציור של פגישה זו, היא יצרה (באופן אינטואיטיבי) עיגול רך , ממש כמו שהרגישה. רכה ורגועה.
המבט על הציור חיזק את הרוגע בה.
לפני שהלכה אמרה-"מענין מה מה הצורה שתצא לי בשבוע הבא".
אכן מסקרן...
הציורים הם אילוסטרציה, וברשות המטפלת.
למי שמתעניין ללמוד עוד על צורת המשולש ומשמעותיה בהתפתחות ציור הילד והמבוגר- עמודים 61-67 בספר-"נא לא להפריע, אני מצייר"

יריד הספרים פרנקפורט 2021.
(ה"ילד" שלי למטה משמאל).
תודה נציגים טלי ובני כרמי על המקצועיות והנחישות , והאהבה למה שהם עושים.
בהצלחה לכולם.

ילדים קוראים בלילה מבלי שנדע?

רוך ואסרטיביות, השגיות עם שלווה.
מהי הצורה שמשמעותה -"כבר אפשר להכיל ניגודים? "
מטופלת כבת ארבעים, ציירה את העצים והשמש באופן שהבליט את פסי הרוחב, לעומת הדשא והגזעים שהדגישו את פסי האורך.
במבט על הציור, ניתן לדמיין ולראות שנוצרה צורה של צלב.
"הצלב ,היא הצורה המאפשרת יחסי גומלין, איזון והכלה של הניגודים."
(ילדים בגיל 3, 4 שמתחילים לסמן צלב, מבטאים התפתחות רגשית ביכולת שלהם להכיל ניגודים, וזה קורה במחזריות בכל גיל)
ומה אומרת המטופלת ? היא מרגישה את ההתגמשות והרוך שנוספו לה יחד עם הצורך להתקדמות והשגים. מבחינתה, זה לא מובן מאליו שהם יכולים לחיות יחדיו, ונפלא עבורה שכך היא חשה בתקופה האחרונה.
המבט על הציור, הגילוי של הקוים המנוגדים שציירה, הבהירה והעמיקה לדבריה את תחושתה לגבי השינויים והתהליך שעברה. הציור היא אילוסטרציה, וברשות המטופלת.(המקור הרבה יותר עשיר ויפה ובולט בקוים המנוגדים😊 )
עוד על הצלב בהתפתחות הציור-בספר "נא לא להפריע, אני מצייר"- - עמוד-47-52.

ולפעמים, האוצרות שתלויות על המקרר, שווים יותר מאלה שבתוכו.
בביקור אצל חברה, שתי המנדלות שתלויות על המקרר משכו את עיני.
במיוחד משכה את תשומת ליבי, ציור המנדלה התחתון של הילדה (כבת הארבע) בהשראת המנדלה העליונה.
אפשר לראות את ההתרשמות וההשפעה שלה מהעיגול הגדול והצבעוני, וכן את ההשפעה מהעיגול הדומנניטי שבפנים, (שמייצג את הגרעין החיוני, ה"אני").
אפשר גם לראות שבתוך העיגול היא ביטאה את עולמה האישי; שירבוטים, כתמי צבע משלה, צורות סגורות משלה, וקרניים שיוצאות החוצה מתוכן. ממש עלפי השלבים ההתפתחותיים המאפיינים את גילה . ועכשיו העיגול כבר לגמרי שלה .

אז לפני שפותחים את המקרר...תסתכלו על האוצרות.🙂