גן על הים

ומה עושים עם כל הפרידות האלו?

שלאף שטונדה♡

גן על הים מפזר אהבה♡

אז איך הופכים למידת צחצוח שיניים לחוויה מוחשית,מעצימה ומעניינת?

בין ערביים של אוכל ואלכוהול בשוק הפשפשים ויפו, עם דוד קישקה
כמה אהבה,הלב מתרחב מחיבור מופלא של בנות אדם משכמן
וכמה כיף לשמח אותן♡

הדיסונאנס השנה היה חזק מתמיד
להתבונן בפנים של הקטנטנים הללו ולשאוב מהם כוח ובמקביל כאב בלתי נגמר
נחמה על עיניהם התמימות,על מה שהם לא יודעים ואנחנו לעולם לא נשכח, התפילה לשלומם ושלמותם וכאב אלמותי על כל מי שלא
ואין איך לסדר את זה בלב ובנשמה
בזמן הצפירה הם אכלו בשקיקה והתבוננו בנו המבוגרים עומדים
והיה בזה משו משונה ואקלקטי ומוטרף ככ
של חיים ושכול וצער וחמלה,
שתהיה לנו שנת מזור ונחמה

מעיין,אשת חינוך בגן על הים,שיתפה מעולמה הפרטי המורכב,היפה שהוביל אותה לחינוך ולהשקפת עולמה
בימים מורכבים שכאלה,אלומת האור היא על הגם וגם ולאן זה לוקח כל אדם באשר הוא:
חג אביב
הוא תמיד היה ה-חג של סבתא שלי,
שנולדה וגדלה כל חייה בקיבוץ של פעם,
שכולם לבשו את אותו הדבר
ובצניעות עד סגפנות אפורה
שרוב הצבע היה מהשדות הפרדס והנוי
וחרציות אביביות כמובן, הפרח האהוב עליה
והיא הייתה בכל זאת מתפארת בשמלות
פרחוניות צבעוניות
מתבשמת במיטב בשמי שאנל שנשלחו אליה מחמתה כל הדרך מצרפת שהשאירו אחריה שובל משכר כסימן היכר
ותכשיטים כבדים ענדה
שצילצלו למרחק כמו פעמוני כנסייה, כמו צוענייה
והשנה, קשה לחגוג
השנה קשה לשמוח
השנה הכל מוזר ואחר ועם חתך עמוק שלא עובר, מועקה שלא נגמרת, יתד שלא נשלפת
והעצם בחזה כבר כמה חודשים אל תוך עצמה מרוסקת
זה במדינה שלי, והאסון לא חמק גם מהמשפחה שלי, זה אצלי..זה גם שלי
והשנה דווקא בתקופה שבה בדרך כלל אני מתקשטת ברוח חג כאילו ענדתי את סבתי על עורי והחייתי אותה, דווקא עכשיו התקשיתי למצוא סיבות לקום, לשמוח, להתלבש..לחגוג
לצהול ולהשתחרר ולהתענג מהכל
ואז חזרנו לשגרה, באמצע שבוע..לא בלי משקעים וגוש עוד מוסיף להתקע בגרון..אולם אחרי יום אחד בלבד כבר הרגשתי ונזכרתי פתאום, כמה טוב ומספק שיש סיבה אחת לקום..ואפילו כמה וכמה בתוכה..כמה העבודה שבחרתי לי היא לא רק ובטח לא סתם עבודה..
כמה נחת ואושר וחיבוקים ושמחה יש לי שם כל פעם שאני כמעט בוכה
כמה זכיתי שהתדפק על דלתי ליבי גן כל כך מקסים וקרא לי-בואי
כמה נבונה הייתי כשבחרתי להיענות לקריאה ולהתמסר אל הטוב
כמה לא מובן מאליו שאני חוזרת כל יום אל עצמי בסיפוק, מרוצות ושמחת לבב..
ובטח בימים שכאלו, שאפילו לנשום זה במאמץ, או בכלל נעזב..
ותמצית המהות שאני שוזרת מכל זה כזר פרחוני ואביבי, כתר לראשי שמזכיר לי לנשום לרווחה ולחגוג כי אני בחיים ואני חיה אותם בשפע מתנות ורינה ואהבה
ואיזו זכות זו שזה פשוט בגדר חובה לחגוג כזו ברכה
משהו כל כך אנושי, עד שמרגיש מן השמיימי
לדעת את כל החורבן בעולמי ולזכור תוך כדי תנועה, תוך כדי המסע, תוך כדי החיים
לנצור ולפזר חיוכים

מעיין

אז הייתה תקווה וחגיגה ואהבה ואפילו חתונה
ובחרנו בחירות ובחופש להיות ולעשות ולספוג
והיינו ביחד♡

וזה היה פורים שאין צורך להכביר במילים
חוץ מאשר גם וגם והכל מהכל ביחד
בתוך חיבוק גדול ♡

מקרה שקרה:
נקרא לה אוסי לצורך הסיפור:)
משחקת עם הדלת,אולה הגננת אומרת לה שהיא לא יכולה לגעת בדלת,רק הגננות שזה מסוכן.
אוסי מתרחקת והולכת הצידה עם דמעות בעיניים,לא בוכה בקול פשוט מתכנסת פנימה בתוך המולת היום.
אולה מבחינה בה,ניגשת ושואלת:
"נפגעת? אני מצטערת" ומנשקת אותה.
"את יודעת,אני אוהבת אותך ככ והגוף שלך מאד חשוב לי ולכן אני שומרת עלייך ועליו."
הן מתבוננות ויש רגע כזה,רגע חסד
יש רגע של הבנה של הכרה של מבוגר מיטיב
ואני שואלת:
אפשר לכמת רגע כזה על לוח נושא?

כשאנחנו לומדים לספור דרך כל החושים,העולם ברור, מובן, קל ואפילו מסקרן♡

ביומיים האחרונים פתחנו בגן את שבוע האפייה!
ביום ראשון קבוצת הצעירים הכינו שלט לדלת, הבוגרים אפו פיתות עם זעתר ושתי הקבוצות עשו היכרות ראשונית עם חומרי הגלם שמהם מכינים בצק ובמיוחד עם חברותינו השמרים
היום הצעירים הכינו כובעי שף מקושטים והבוגרים אפו לחמניות ממולאות שוקולד לשתי הקבוצות.
טעים לנו בבטן והגן מתמלא כל יום ריחות מופלאים 🥐🥯🥞

ההדרכה עם הנחיית הורים עם חן סקלס היום התחילה בהנחיה: ״כל אחת כותבת על פתקים דברים שהיא אוהבת לעשות. כל דבר.״
כי כשמדברים על עשייה חינוכית משמעותית, חייבים להתחבר למשהו פנימי בתוכנו שמעורר בנו סקרנות, תשוקה ועניין.
השאלה שגננת צריכה לשאול את עצמה היא לא- ״איך אני אעביר את הזמן בגן״
אלא- ״איך אני אשתמש בזמן לטובת דברים שחשובים לי ושאני אוהבת לעשות עם הילדים״.
ועבור גננת, כלי העבודה העיקרי שלה הוא קודם כל עצמה.
האדם שהיא.
חן סקלס מדריכת הורים וצוותים מופלאה שנותנת כלים "איך להביא אותי לתוך הגן"♡

אחרי שיחת חתך אישית עם הגננת המובילה,אחת האמהות שהייתה בשיחה,כתבה לי הודעה:
"כן ידענו שהיא אוהבת לשיר, לרקוד וכזה להיות במרכז אבל פחות ידענו שהיא מאוד דומיננטית בקבוצה (אנחנו פחות רואים אותה עם ילדים) או שהיא גם משחקת עם הקבוצה של הילדים הגדולים יחסית בגן.
גם ידעתי שהיא אוהבת שני ילדים בגן (שאת שמם היא מזכירה כל הזמן) אבל שני הגננת פתאום התייחסה לקבוצה רחבה יותר ואפילו קצת שונה.
וגם היה מעניין לשמוע איך היא מתמודדת ומגיבה אליה ברגעים שהיא מאתגרת אותה (למשל נתנה לדוגמא סיטואציה שהיא "מכריחה" ילד להצטרף למעגל בזמן שהוא משחק והסבירה שהיא קודם מכירה ברגש של אמיליה ואז מסבירה לה את הצד השני)
וגם... כל הלב שלה במה שהיא עושה. ממש מרגישים את זה."
בחוויה היומיומית שלנו,אנשי הצוות מתבוננים,מלווים,למדים להכיר את הילדים ולא רק להעביר מערכים ביי דה בוק ולסיים את היום בשלום