ד"ר נעמי וורמברנד - מומחית להפרעות קשב, אימון אישי ופוטו-תרפיה. Adhd, Cbt

עדיין ראיתי השבוע תעודות של
תלמידים עם הפרעת קשב, שליד (כמעט) כל מקצוע רשומה הערה: ״איננו מתרכז בשיעור״.
זה בערך כמו שיכתבו לעיוור ״איננו מעתיק מהלוח״ או לנכה ״נעדר ללא אישור משיעורי הספורט״.
אני מציעה שילדים עם הפרעות קשב יקבלו בראש התעודה הערה בסגנון הבא:
למרות הפרעת הקשב, מגיע בכל יום לבית הספר, משתדל לא לאחר, יושב בשיעורים רוב הזמן למרות הקושי להתרכז, משתדל ללמוד למבחנים, בעל כוונות נפלאות, מנסה להתמודד עם הכל, לא מכין כמעט שיעורים כי זה בלתי נסבל עבורו, לפעמים מתוסכל בסיטואציות חברתיות אבל לרוב חבר טוב, חכם במיוחד ויצירתי. איזה כיף להיות המורה שלו. אוהב אותך, ילד פלא. כל הכבוד.

זוגיות - אף פעם לא באמת אפשר לפצח את סוד קיומה או נפילתה. כשמדובר בזוגיות עם הפרעת קשב - זה כמעט ״סוד״. ובכל זאת, יש לי כמה מילים להגיד על זה.
הסרטון שכאן הוא מלפני המון שנים. שלח לי אותו מטופל שלי שמצא אותו ברשת. אני שכחתי ממנו.

בעלי הפרעות קשב וריכוז בזוגיות - מרכז זינוק במרכז זינוק פסיכומטרי ובגרויות ללקויי למידה ולבעלי הפרעת קשב וריכוז אספנו מידע מפי מומחים בתחומם. תהנו!!!התקשרו ל: 0775264000 או היכנסו לאתר ב: http://...

Tom Damari
בוקר טוב, אז היום אני מציין יום הולדת 34.
למה אני מציין ולא חוגג אתם בטח שואלים את עצמכם. אז הנה למה:

כי אחותי אמילי חטופה
כי חבר הכי טוב שלי נהרג
כי איבדתי כל כך הרבה חברים מהקיבוץ
כי אשתי עדיין מפחדת בלילות שהיא לבד
כי אין לי בית ואני פליט במדינה שלי
כי אין לי אופק או עתיד
כי איבדתי כל תחושת ביטחון, בבית, בעבודה, בשגרה ובמדינה.
כי כואב לי
כי קשה לי
כי עצוב לי

מאז ה07.10 אני הפכתי להיות
בעל לא טוב ששכח אפילו את היום נישואין.
אבא לא טוב שמוציא את התסכול שלו וכועס מידי פעם על הבנות שלו ושלא בצדק.
בן לא טוב שלא הולך לבקר בתדירות יותר גבוה את אבא שלו החולצה אלצהיימר.
אבל יותר מהכל, אני אח חרא.
נכשלתי, ואני עדין נכשל בלהחזיר הביתה את אחותי הקטנה.
חשבתי שאצליח, חשבתי שאולי למרות כל מה שקרה אולי אזכה לבשורות טובות לקראת היום הולדת, התבדיתי.

העולם מעדיף את חמאס על החטופים, המדינה שוכחת אותם, הציבור חוזר לשגרה, הקיבוץ מתקדם הלאה והיא שם. במנהרה.
רעבה, רזה, כואבת, חנוקה ופצועה.
וזאת אחותי הקטנה!!!!!!!!!!!
שאני תמיד אמרתי שמי שייגע בה אני אהרוג אותו, אז איך כלום לא זז?
איך האנשים במדינה מעיזים להתעסק במשהו אחר?
איך יש משהו יותר חשוב מלהחזיר אותה?
איך הולכים להופעות, מסיבות, חגיגות, טיסות. איך??
איך כל הציבור לא איתי ביחד? למי אכפת מימני, שמאלני, חרדני, חילוני מה יותר חשוב מהלילחם את המאבק הזה יחד?

יום הולדת "שמח" לי ושרק יעבור מהר בבקשה.
סליחה לולו, אני כל כך מקווה שאת מחזיקה מעמד שם, אני אוהב אותך ומתגעגע אליך.

מחשבות על חיילים וחיילות עם הפרעת קשב במלחמת הקיום שלנו כיום.

עולות בדעתי מחשבות על האבולוציה של ציידים- לקטות. תרבות קהילתית שרווחה עד לפני כ 12,000 שנה שבה הגברים היו יוצאים לציד והנשים מלקטות את מה שצומח ומגדלות את הילדים. כיום ניתן למצוא שאריות מהתרבות הזו בטיולי התרמילאים ליערות הגשם או שבטים נסתרים באפריקה.
אני מניחה כי חיילנו עם הפרעות הקשב, שזכו להגיע ליחידות קרביות, עשויים להיות ציידים מצטיינים בשדה הקרב. במצבי לחץ, עם תוספת הגונה של ״אנדרנלין מן הטבע״ הם מתגלים כמחודדים וערניים במיוחד, ומבחינים בטווח רחב במיוחד של גירויים בו זמנית. אלה יתרונות עצומים בשדה הקרב. מצד שני, עלול להתעורר קושי סביב המאפיין של האימפולסיביות, במיוחד בזירת הקרב הסבוכה ביותר של עזה, שבה כל הגירויים מתערבבים לעיסה אחת מסוכנת.
יחד אתם, החיילות הקרביות מנפצות במלחמה הזו את כללי האבולוציה העתיקה של ״המלקטות״ המסורתיות. פתאום מתגלות ״ציידות״, כמו לוחמות הטנקים, שמתנהלות בצורה מפתיעה וייחודית בקנה מידה עולמי. תרשו לי לתהות כמה מהן הינן בעלות הפרעת קשב, שמנצלות עד תום את התכונות האופייניות לרבות מהן כמו אומץ, דבקות במטרה, חושים מחודדים, מהירות תגובה, מולטי טסקינג ואינטליגנציה גבוהה.
לטעמי, הפרעת קשב עשויה להיות בעלת יתרונות ברורים בשדה הקרב.

סיפור על גרביים.

אצל המטופלים שלי מה שמסובך- הוא דווקא פשוט. ומה שפשוט - זה הכי מסובך.
לדוגמא, היום אני רוצה לסדר את מגירת הגרביים! הכי פשוט בעולם.
הנה 10 ״סיבוכים״ שבגללם יש סיכוי סביר שזה לא יקרה:
- [ ] בשביל מה לסדר, במילא זה יתבלגן תוך רגע!
- [ ] איפה כל הגרביים שלי בעצם?
- [ ] איזה גרביים מדי מרופטות שצריך כבר לזרוק?
- [ ] מאיפה לוקחים כוח להתחיל?
- [ ] יש מלא דברים יותר חשובים, אז מה פתאום להתעסק בשטות הזאת!
- [ ] במילא אני אשבר באמצע, אז למה להתחיל?
- [ ] ומה עם הכביסה שמחכה לי, ומה עם הטלפון שעוד לא עשיתי!
- [ ] ואם אסדר את הגרביים, משהו ישתפר בחיים שלי?!
- [ ] איזה בושה להתעסק בדבר כזה בגיל שלי!
- [ ] חבל לבזבז כל כך הרבה אנרגיה כדי להיראות ״כמו כולם״. זה לא בשבילי.

המטופלת הראשונה שקבלה את האייפד מהתורם האנונימי שלי, היא ילדה מקסימה במיוחד בת 10. אני לא מטפלת בילדים, אבל טיפלתי באמא שלה והיא פשוט בקשה גם!!! אז ברור שקבלתי אותה באהבה.
היום הבחור שלח לה מסרון מרגש:

ילדה יקרה,
נעים מאוד!
אני ממש שמח שקיבלת טאבלט.
בשבילי זה חשוב מאוד לתרום לאחרים ואני תורם מתי שאפשר.
הפעם ההזדמנות היא יותר חשובה כי אני יכול לתת לאנשים כמונו, עם הפרעת הקשב.
אני מעריך מאוד שרצית לפנות אליי כדי להגיד תודה. מצד השני, אני מעדיף לתרום באנונימיות.
גם, העובדה שאת מטופלת אצל נעמי אומרת לי שאת רוצה ומוכנה לעבוד על עצמך מול האתגרים שלך מגיל צעיר. כל הכבוד לך ומאחל לך המון הצלחה בעתיד!

Ofri Bibas

מאז פרסום הסרטון של שירי והילדים כולם שואלים מה שלומי... זה לא באמת משנה...
אני בבית, עם בעלי, עם הילדים שלי. קמה בבוקר ויכולה לצאת לגינה, לראות אור שמש.
אני לא חיה בפחד, אני לא חוששת אם אצליח לשרוד גם את היום, אני יודעת שהילדים שלי בטוחים
אני בבית

אבל ירדן, שירי, אריאל וכפיר ועוד 130 נשים וגברים שהם שלנו, חלק מאיתנו-
הם לא בסדר,
הם במלחמה קיומית יומיומית.
הם צריכים להמשיך ולהאמין שאנחנו עושים הכל כדי להחזיר אותם הביתה

אי אפשר לוותר עליהם.
ויתרנו עליהם- ויתרנו על העתיד שלנו

ירדן, שירי, לולי ופירפיר- תהיו חזקים!
אנחנו פה אוהבים ומתגעגעים כל כך

התורם האנונימי (מטופל שלי לשעבר) הביא את האייפדים החדשים היום למען 3 מטופלות
מתוקות שלי.
Naomi Vurembrand

איך להכניס את הטיפולים (בהפרעת הקשב) לשגרת החיים העמוסים ובין הפקקים בדרך?

אז זהו, יש אופציה מעולה שנקראת ״זום״.
ומי שלא גרופי של הקליניקה (ויש כאלה שלא מוותרים עליה), אז הנה דוגמאות לטיפולי זום שעשיתי לאחרונה:

16.45 - לירון עושה הפסקה בטיול האופניים בטיילת.
8.30 - עדי ״מזמזמת״ אתי רגע לפני שהיא יוצאת לדיון בבית המשפט.
14.45 - עינת בהפסקה של ההרצאה באנטומיה, בפירנצה איטליה.
20.30 - אורי סוף סוף במטה אחרי מקלחת.
9.30 - יואב עם קפה בוקר ב״תולעת ספרים״, יושב בפינה שקטה.
ואני? גם אני בכל מקום אפשרי.
העונג שבטיפול.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני נעמי
מלווה ומטפלת בבוגרים עם הפרעת קשב, כבר מעל 20 שנה. כל טיפול בשבילי זו הרפתקה אנושית מלאת תקווה. אני מזמינה אתכם אלי. תחושו בעצמכם אם זה טוב לכם.

זמזומו הנעים של הזום
אני זוכרת שהייתי ממש מזועזעת!!!

לפני המון שנים, בטח יותר מ 20, בקרתי בניו יורק בחברה גדולה שסיפקה טיפולים פסיכולוגיים דרך המחשב. זה לא נראה לי אמיתי! סוג של שרלטנות, שבירת קודש הקודשים של מגע אנושי וקוד טיפולי.
ואז הגיעה הקורונה וגילתה שהאין-ברירה דווקא מייצרת ברירות חדשות וטובות. החיים האמיתיים התנהלו פתאום דרך מסך, והסתבר שלשד יש פנים רבות.
היום הטיפולים שלי מתרחשים בערך מכל מקום. החל מהקליניקה עצמה, שיש אנשים שלא יחליפו אותה בשום דבר אחר. אבל רבים אחרים משוחחים אתי מכל מקום אפשרי: מספסל בשדרה, מהמטה המפנקת בסלון, מחדר שקט באמצע יום העבודה, מהסדנה באומנות, מהקפה של הבקר בקפה השכונתי, מאמצע שום מקום בטיול הגדול. זה קורה דרך הזום או הנייד או הפייס-טיים או דרך המחשב.
גיליתי שאנחנו ממש מתחברים, רואים זה לזה בעיניים, שהמכשיר אמנם ״קר״ אבל האנרגיות חמות, הרגשות נעים בחופשיות.
והזמינות, כמה היא חשובה. החסכון בזמן, בפקקים, היכולת להתגמש הרגע האחרון. כל אלה ועוד אינסוף יתרונות.
יחי עולם של אפשרויות אינסופיות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני נעמי
מלווה ומטפלת בבוגרים עם הפרעת קשב, כבר מעל 20 שנה. כל טיפול בשבילי זו הרפתקה אנושית מלאת תקווה. אני מזמינה אתכם אלי. תחושו בעצמכם אם זה טוב לכם.

Sharon Goldberg Naomi Vurembrand

איך התגלגלו 3 טאבלטים חדשים למטופלים שלי?
בקר אחד חיכתה לי בנייד הודעה מפתיעה
ממטופל יקר שלי:
״כפי שאמרתי לך, נעמי, אני מאוד שמח לחלוק איתך את ההישגים שלי בעבודה, לאחר שליווית אותי במשך 3 שנים בהיכרות מעמיקה עם הפרעת הקשב שלי.
בתקופה האחרונה זכיתי פעמיים בהצטיינות: ״אנליסט החודש״ ברמת מחלקה ו״עובד החודש״ ברמת החברה.
אבל מעבר לשיפור ברמת הטכנית והצמיחה המקצועית, התהליך הטיפולי אתך וההתנסויות בעבודה שבאו אחריו, איפשרו לי להתבגר, לימדו אותי לווסת את הרגשות שלי, לשפר את כישורי התקשורת שלי, להקשיב ולהיות אמפתי כלפי אחרים, ללמוד וללמד, לעודד ולאתגר את חברי לעבודה.
על כך, זכיתי בנקודות הצטיינות שבהן רכשתי 3 מכשירי טאבלט חדשים. החלטתי לתרום אותם לשלושה מטופלים שלך, נעמי. כך חשתי איך הנתינה שלך למעני ממשיכה להתגלגל דרך הנתינה שלי לאחרים בתקווה לעשות טוב בעולם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני נעמי
מלווה ומטפלת בבוגרים עם הפרעת קשב, כבר מעל 20 שנה. כל טיפול בשבילי זו הרפתקה אנושית מלאת תקווה. אני מזמינה אתכם אלי. תחושו בעצמכם אם זה טוב לכם.

למה אין לי תעודות מקצועיות על הקירות בקליניקה?

בשנים הראשונות של חיי המקצועיים ״קישטו״ המון תעודות מקצועיות את קירות הקליניקה שלי.
טרחתי בשבילן והרגשתי שהן ראויות להיראות. חשבתי שהן גם נותנות סוג של בטחון למטופלים שלי.
אבל לאחר מספר שנים משהו בתוכי רצה להגיד משהו אחר.
לרוב המטופלים שלי (עם הפרעות הקשב) אין כמעט תעודות מקצועיות. הם מתחילים לימודים או קורסים מגוונים, אבל מפסיקים באיזשהו שלב, לפני קבלת התעודה. פעמים רבות נשארת להם רק עבודת גמר אחת שנגררת ובגללה התעודה המיוחלת לא מגיעה.
אבל אז כשמטופל ייכנס לקליניקה שלי, אולי משהו בנבחרת התעודות שלי שעל הקירות, יהיה כמו בוקס בבטן של כל מה שאין לו. תזכורת כואבת ומיותרת.
ובאשר לי, אף פעם לא חשתי ״מוצלחת״ יותר ממטופלי, עם או בלי התעודות. היתרון היחסי שלי שבמובנים מסוימים אני יודעת טוב יותר
מהם לנהל את חיי.

אני גם חושבת שתעודות לא קובעות אם המטופל יחווה את הטיפול כמוצלח ומקדם. יש את המטפל האדם. ומרגע שהאינטראקציה מתחילה בחדר הטיפול, שום תעודה לא נכנסת למשוואת היחסים ואינה יוצרת את הקסם של הריפוי.
ואחרי שכבר כתבתי את הפוסט הזה, פתאום קבלתי ״תעודת הערכה״ חדשה ממש. הבטחתי לבנות שהעניקו לי אותה בכזו אהבה, שאותה אני לא גונזת. היא מונחת על הספריה בקליניקה. הנה היא לפניכם.
Liron Lewkoviz Tsuk Sheila Balbachan Zomer
Naomi Vurembrand

ד"ר נעמי וורמברנד - מומחית להפרעות קשב, אימון אישי ופוטו-תרפיה. Adhd, Cbt מומחית להפרעות קשב ADHD לבוגרים: ייעוץ ואימון אישי (קואצ'?

מרגש לראות את אביגיל אחרי כל כך הרבה זמן. אבל כל כך עצוב. כי אביגיל של לפני ה- 7 באוקטובר הייתה ילדה כל כך קלילה, עם תנועות של איילה, זריזה וקופצנית, עם מבט שובב וסקרן. ומתקפת הטרור והשבי גזלו את הקלילות הזו. היא עדיין מתוקה ויפה. אבל עכשיו זה כאילו יש ענן כהה כזה שיושב ורובץ על הפנים והגוף, מעיין כובד כזו שמנוגד לילדונת שהייתה קופצת למים העמוקים לבד ומשתחלת לכל מקום. עדיין אמיצה אבל כבדה. ועל זה, ועל כל מה שנלקח ממנה ומכל כך הרבה אחרים, אין ולא תהיה מחילה לעולם
צילום: יונתן בלום

מחשבות על חיילים וחיילות עם הפרעת קשב במלחמת הקיום שלנו כיום.

עולות בדעתי מחשבות על האבולוציה של ציידים- לקטות. תרבות קהילתית שרווחה עד לפני כ 12,000 שנה שבה הגברים היו יוצאים לציד והנשים מלקטות את מה שצומח ומגדלות את הילדים. כיום שאריות מהתרבות הזו ניתן לראות בטיולי התרמילאים ליערות הגשם או לשבטים נסתרים באפריקה.

אני מניחה כי חיילנו עם הפרעות הקשב, שזכו להגיע ליחידות קרביות, עשויים להיות ציידים מצטיינים בשדה הקרב. במצבי לחץ, עם תוספת הגונה של ״אנדרנלין מן הטבע״ הם מתגלים כמחודדים וערניים במיוחד, ומבחינים בטווח רחב במיוחד של גירויים בו זמנית.
אלה יתרונות עצומים בשדה הקרב. מצד שני, עלול להתעורר קושי סביב המאפיין של האימפולסיביות, במיוחד בזירת הקרב הסבוכה ביותר של עזה, שבה כל הגירויים מתערבבים לעיסה אחת מסוכנת.

יחד אתם, החיילות הקרביות מנפצות במלחמה הזו את כללי האבולוציה העתיקה של ״המלקטות״ המסורתיות. פתאום מתגלות ״ציידות״, כמו לוחמות הטנקים, שמתנהלות בצורה מפתיעה וייחודית בקנה מידה עולמי.

תרשו לי לתהות כמה מהן הינן בעלות הפרעת קשב, שמנצלות עד תום את התכונות האופייניות לרבות מהן כמו אומץ, דבקות במטרה, חושים מחודדים, מהירות תגובה, מולטי טסקינג ואינטליגנציה גבוהה.

לטעמי, הפרעת קשב עשויה להיות בעלת יתרונות ברורים בשדה הקרב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני נעמי
מלווה ומטפלת בבוגרים עם הפרעת קשב, כבר מעל 20 שנה. כל טיפול בשבילי זו הרפתקה אנושית מלאת תקווה. אני מזמינה אתכם אלי. תחושו בעצמכם אם זה טוב לכם.

הצילום: ברשותה של חני.
Hani Borovski

נשים עם הפרעת קשב כשבן הזוג שלהן מגוייס.

לא כל הנשים עם הפרעת הקשב ימצאו את עצמן בדברים שאני כותבת כאן. אבל חלקן בוודאי שכן.

מהנסיון בקליניקה שלי, בני הזוג של נשים עם הפרעת קשב נחלקים לשתי קבוצות אופייניות: אלה שמסכימים עם קיומה של ההפרעה
ואלה שאינם מקבלים אותה באופן בסיסי.

הראשונים, מודים ש״זו העסקה, זה מה שבחרתי לחיים״ (למרות שלעיתים קרובות ההפרעה ומשמעותה התבררו רק בדיעבד).
כתוצאה מכך, הם משתדלים לסייע לאשה, לפחות חלקית, בנקודות התורפה שיוצרת
ההפרעה.
בני הזוג מהקבוצה השניה, אלה שלא מוכנים או לא מצליחים להבין ולהשלים עם העובדה שההפרעה היא אמיתית, שמקורה נוירולוגי, התוצאה שהם לא מפסיקים להציק, להקטין, ללעוג ולריב .

בימים אלה של מלחמה, הבית נשאר ברשותה של האשה עם הפרעת הקשב. הנשים שבן זוגן הוא מקבוצת המבינים, מאבדות את הסיוע הבסיסי שנדרש להן באחזקת הבית וטיפול בילדים.
כך שמעבר למצוקה הקשה בגלל המלחמה והשלכותיה, הן מנהלות מלחמת הישרדות עוצמתית פי כמה בתוך הבית. הנשים שבן זוגן נוטה יותר להקשות ולהתנגד, עשויות לחוות דווקא שקט ורגיעה שאינן זוכות לו בשגרה.

עבורן ארוע המלחמה היא סוג של הזדמנות לחוות את עצמן באופן חיובי יותר ולהוכיח לעצמן שהפגיעה של בן זוגן איננה מוצדקת.
אני מאמינה, שלמרות העומס הנוסף והלחץ כתוצאה מהמצב הכללי, ברמה האישית הן דווקא עשויות לתפקד בצורה הרבה יותר יעילה, כשאין להן מבקר תמידי מעל הראש. ואולי, כשהכל יסתיים, הן תבחרנה לפעול באופן שונה, כדי לעמוד על זכויותיהן וכבודן כבעלות הפרעת
קשב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני נעמי
מלווה ומטפלת בבוגרים עם הפרעת קשב, כבר מעל 20 שנה. כל טיפול בשבילי זו הרפתקה אנושית מלאת תקווה. אני מזמינה אתכם אלי. תחושו בעצמכם אם זה טוב לכם.

למה ״הבנה״ זו המתנה הכי גדולה שאני רוצה לתת לאנשים עם הפרעת קשב?

איזה מתנה הכי משמעותית אני יכולה לתת לכם, אנשים שבאים אלי לתהליך טיפולי?
הכי חשוב מהכל זה ״שמישהי מבינה אותי באמת״.
אתם משתפים במה שעובר עליכם, מביטים בי ובתגובות שלי, ומרגישים אותי ויודעים שאני לגמרי מבינה אתכם ובוודאי לא שופטת אתכם בשום צורה. זו חוויה נדירה יחסית למי שגדל עם הפרעת קשב. לרוב ההתנהגות שלכם בילדות וגם בבגרותכם קיבלה פרשנות מוטעית ממקום של חוסר ידע וחוסר הבנה מהסביבה, וזה מתסכל בטירוף. זה כאב בלתי נסבל להיות לא-מובן.

אני נעמי
מלווה ומטפלת בבוגרים עם הפרעת קשב, כבר מעל 20 שנה. כל טיפול בשבילי זו הרפתקה אנושית מלאת תקווה. אני מזמינה אתכם אלי. תחושו בעצמכם אם זה טוב לכם.

יש רגע טוב בתוך הקטסטרופה.
ולא בזכות כל אלה ששמים לעצמם כתרים.

בוגרים צעירים בעלי הפרעות קשב בעידן "הבגרות המבצבצת" - נעמי וורמברנד - טיפול בהפרעות קשב אצל מבוגרים אנו עדים בתקופה זו לשינוי דרמטי בגיל הנישואין וההולדה בקרב צעירים בעולם המערבי, ובניגוד למקובל לפני מספר עשורים, שהגיל נע סביב 20-22, כיום הגיל נושק ל- 30 ואף למעלה מזה. ל...

התרגשתי. אלה הדברים הטובים שמתפתחים בעקבות המצב הקשה.

האחיות רינה ומאיה די, בנות 15 ו20
האחים יגל והלל יניב, בני 19 ו21
האחים יעקב ואשר פלאי, בני 6 ו8.
אי אפשר להכיל

Carmel Dangor | סטטוסים מצייצים

חשוב לשמוע דעות.

**עריכה**
הורים יקרים: הזהרת פוסט טעון ❗️ דעתכם חשובה מאוד. אנא הגיבו בצורה שמכבדת את כלל העוקבים. לא ארשה כאן שימוש במונח סמים או שפה בוטה כלפי מי שנוטלים טיפול תרופתי. שימו לב בבקשה לכללי ההתנהגות שכתבתי בתגובה