אצל עילי - מקום של יחד

שמחים לתת אופטימיות ותקווה בימים אלו ❤️

מחזקים את החטופים
שיחזרו בשלום ושנדע ימים טובים יותר

�Waiting for them to return home safely�

ציור קיר של עילי והחברים למען השבת החטופים
לילנבלום 1 נווה צדק

שמחנו לקחת חלק ולתת פרספקטיבה חדשה בהכשרה של פרויקט "ניצוצות" של המועצה האזורית מטה יהודה בשיתוף אגף הרווחה, מינהל חינוך וקרן שלם.

מטרתו של הפרויקט היא להכשיר אנשי מפתח ביישובי המועצה, שיהפכו להיות שגרירים ויזמים בתחום צמי"ד - צרכים מיוחדים.

בהכשרה השתתפו נציגות מליאה, הורים ופעילים בישובים.
התושבים שסיימו את ההכשרה יצאו לישובים שלהם ויפתחו פרויקטים בתחום הצרכים המיוחדים על מנת להעלות את המודעות לאוכלוסיית הצמי"ד במטה יהודה.

לפעמים אני שוכח כמה זו הזדמנות מיוחדת לעמוד על הבמה ולתת פרספקטיבה חדשה לאנשים.
כמו כל דבר שניהיה לשגרה ועבודה ונהפך למובן מאליו.
הפעם הרצאנו בחברת accessiBe שמפתחת טכנולוגיות שמסייעות בהנגשת אתרי אינטרנט לאנשים עם מוגבלויות.
היה מעורר השראה להכיר את האנשים בחברה והעשייה שלהם.
כיף להיזכר בכמה זה לא מובן מאליו🙏🏾

תודה Kazuar Advanced Technologies LTD ✅💫

הפעם חששתי אני מודה,

השתתפנו בכנס של קהילת דינרס עם פאנל של מרצים מוכשרים והתבקשנו לקצר את ההרצאה שלנו ל15 דקות. חצי מהזמן מינימום שאנחנו מרצים בדרך כלל.

ובקהל ישבו מקבץ של דור הZ מוכשרים ומובילים בתחומם.
חיכיתי לראות את תגובות הקהל והאם יהיה לZ'דים סבלנות וסקרנות להקשיב.

ברגע שהתחלנו בהרצאה הכל חלף והתגובות שקיבלנו היו מעבר למה שציפיתי.
אחת מהן אמרה שנראנו מהצד נינוחים על הבמה בצורה יוצאת דופן,
כמו שאפשר לראות בתמונה הראשונה את עילי בפוזת נונשלנט.

כמה זה לא מובן מאליו שעילי עומד על הבמה בזקיפות קומה ומרגיש בנוח.

היה כיף 🙂 תודה על ההזדמנות 🙏🏾

תודה על האירוח פנימיית עין כרמית
נהננו מאוד להרצות לנערים ונערות בכיתות ז׳ - יב׳,
היה מפתיע לראות איך הנוער מקשיב בסבלנות ושואל שאלות עם עומק ולעניין🙏🏾❤️🧁

תודה על ההזדמנות. שמחים לתת השראה ופרספקטיבה חדשה בכל פעם מחדש 🙏🏾🧁 HUMAN Security

עילי לא מחכה עד שאסיים להשלים את המשפט.
הוא מכיר את המצגת בעל פה והוא רוצה להביע את עצמו ללא תלות באף אחד. גם לא בי.
וכשאני מדבר לאט מידי, עילי לוקח פיקוד ואומר את החלק שלו.
זה מאתגר אותי כי זה לפעמים מבלבל וקוטע לי את המחשבה ואת מה שרציתי להגיד..
אני מבין שמה שנכון הוא לאפשר לעילי את החירות לבחור ולהוביל.
ועם זאת השינוי כחלק מהחידוש מהווה אתגר עבורי.
התרגלתי לדבר בסדר מסוים.
להכניס מילים בטיימינג שאני מכיר.
לספר את הפאנץ באותה שקופית.
אבל עילי דוחף אותנו בכל הרצאה לשנות, לחדש.
כל הרצאה נראית אחרת. בכל הרצאה התגובות שונות, כי הקהל הוא שונה.
בכל הרצאה אנחנו משתפרים ולומדים.
מחדשים עבור עצמנו ועבור אחרים.

שיעור לעצמנו על יזמות מספר #108
כל אחד מאיתנו חי במצרים שלו - שינויים יכולים להוות אתגר. עם זאת עלינו לא להסס לצאת לדרכים לא ידועות בשביל להמשיך ולהתפתח.

חג שמח

מכירים את ההרגשה הזו שאתם ביום לא פרודוקטיבי במיוחד ואז משתחלות פנימה תחושות אשמה שאני לא עושה מספיק ולא בקצב?
אז יצאנו לחופשה ובהתחלה רצנו ממקום למקום בשביל להספיק כמה שיותר ובמקום לנוח הרגשנו שאנחנו מתעייפים. היינו עסוקים בלרדוף אחרי אטרקציות ולהספיק לנסות כמה שיותר. תחושה של הזדמנות שמתפספסת והרצון לנצל כמה שיותר את הזמן הקצוב של החופש. ובכל פעם שאני מתבלבל, דווקא עילי הוא זה שפוקד עליי... להחליף לבגד ים ולהיכנס איתו לים להירגע.

שיעור לעצמנו על יזמות מספר #107 : לזכור שאנחנו רצים מרתון ולא ספרינט ושהנאה מהדרך לא פחותחשובה מהשגת התוצאה.

תאילנד 2023 🇹🇭

המיזם של עילי הוביל אותנו לסוג של הרפתקאה והיא תופסת כיוונים שלא דמיינו בתחילת הדרך
כמו למשל, לעמוד מול קהל גדול ולספר את הסיפור האישי שלנו בחברות הייטק וארגונים ולתת השראה לאנשים רבים.

על הצד השני של המטבע עילי יכל לבחור להתייאש ולהיות חסר מוטיבציה.
לא לנסות לדבר,לא לנסות להיות חיוני ולהתגבר על הסרבול שלו.
הוא יכל להתמרמר על זה שאחיו התאום וורבלי ומדבר ושלו, זה לא קל.
אבל הוא בוחר בכל יום לא לוותר ולהיות אדיב לסובבים אותו.

על הצד השני של המטבע יכלתי לבחור להיות קורבן של המציאות אליה נולדתי.
לכעוס על שאחי מתקשר אחרת, לא כמו כולם, לא כמו שרציתי.
להתלונן על שלא קיבלתי אותה תשומת לב מההורים בתור ילד.
יכלתי להפקיר את אחי התאום בשדה הקרב ולוותר על הזכות להיות חלק מתהליך פורץ הדרך שאנחנו עוברים. כי מגיע לי. כי זה קשה לפעמים ועברתי הרבה בחיים.
אבל אני בוחר אחרת.

על הצד השני של המטבע הסרט שלנו יכל להראות אחרת.
אבל בחרנו להשתמש בכלים שקיבלנו ולמנף אותם.

שיעור לעצמנו על יזמות מספר #106 כולנו מקבלים כלים, תקרת הזכוכית שמגבילה אותנו מלפרוץ ולממש את את עצמנו לעיתים דקה יותר ממה שנדמה לנו. עלינו לבחור להסתכל על הצד השני של המטבע ולפעול עם מה שיש.

תודה ל@oritaub על התמונות

עילי התחיל לאחרונה לנסות להוציא מילים ומשפטים. עד היום הוא היה יודע לחזור על דברים שביקשנו ממנו ולחקות אותנו אבל לדבר מעצמו זו פריצת דרך.
בנחישות והתמדה רבים עילי מנסה שוב ושוב.
זה לא תמיד חלק וברור ולעיתים גם מסורבל אבל עילי לא מוותר כי עבורו ההצלחה היא הנסיון.
דמיינו איך זה היה מרגיש אם היכולת לדבר ולבטא את עצמכם הייתה נלקחת מכם אפילו ליום אחד.
על אף האתגר עילי מלא במוטיבציה ולא מפסיק לנסות ולהשתפר

צפיתי לא מזמן בראיון של ארלינג הלאנד, כדורגלן מצליח
הוא סיפר בראיון שלמעשה עבורו הצלחה היא לא אם הוא מבקיע גול. הצלחה עבורו היא הבעיטה לשער.
המשוואה שלו מאוד פשוטה, הצלחה = ניסיון. ללא תלות בתוצאה.

על ידי פונקציונאליות והתאמה בלתי פוסקים של אמצעים אנחנו מקדמים ומטפחים את המוטיבציה של עילי ושלי לנסות. כי זו ההצלחה עבורנו.

שיעור לעצמנו על יזמות מספר #105 הצלחה אינה בהכרח נמדדת בתוצאה, עצם הנסיון הוא ההצלחה. יותר בעיטות, הכדור בסוף יכנס לשער

לאחרונה בהרצאות עילי חוזר על המילה "עשייה"
זה לא מפתיע כי עילי הוא האיש הכי חרוץ שאני מכיר והוא מאוד אוהב לעבוד ולהיות בתנועה.
ובכל זאת, הרי למדתי שעילי לא סתם מתעכב על דברים, בין אם במילים או בפרטים הקטנים.
אז מה יש במילה עשייה שמעוררת בעילי מוטיבציה לדבר? הרבה פעמים אני מוצא את עצמי בסרט בלשי בו עליי לפענח את הרמזים שעילי מוסר.

באותם ימים כשעילי לא הצליח לבטא את עצמו. ההורים שלנו השקיעו משאבים כלכליים ונפשיים רבים בשביל לאפשר לעילי חיים טובים יותר, נוחים יותר.
נסיונות רבים, מומחים ואנשי מקצוע שבילו אצלנו בבית שעות רבות בעשייה עם עילי, רגעי קושי וייאוש.

עברנו אתגרים רבים כמשפחה ומתוך המשבר הבנו שעלינו לפעול מתוך ערבות הדדית.
התחלנו בעשייה חדשה. עשייה של שמחה.
לכדנו כוחות וכל יום פעלנו במעשים קטנים וגדולים.
עשייה שמאחוריה חשיבה וירידה לפרטים.
עשייה שמחברת ומאפשרת.
ויתרנו על הפחד ההישרדותי.
התמסרנו לתהליך שלא ידענו לאן יקח אותנו.
ואז ברגע הכי לא צפוי עילי פצה את פיו ודיבר.
10 שנים חיכינו לרגע הזה. וברגע האמת זה היה הרבה יותר מהר ממה שציפינו.

שיעור על יזמות לעצמנו מספר #104 לא משנה כמה קשה נעבוד, כל עוד נהיה בעשייה מתוך הישרדות ופחד. עשייה של שמחה תביא אותנו להישגים מהירים וגדולים יותר.

בחג האחרון לא הקפדנו על הדלקת נרות.
אבל ביום האחרון הדלקנו את הנר השמיני ביחד עם דיירי הבניין שאנחנו גרים בו.
תוך כדי שעילי מדליק את הנרות וכולם שרים ביחד, אני פונה אל עילי ומבקש ממנו לשיר גם והוא שר את השירים וזוכר בעל פה, לעומתי, את כל המילים והמנגינות.

תוך כדי החוויה אני חושב על השנה שחלפה ואיפה אנחנו נמצאים היום.
לעיתים קרובות אני מתבאס על עצמי שאני לא מתקדם בקצב מהיר מספיק ומתעכב ביעדים שהצבתי לעצמי.
ובקיצור, הייתי רוצה להיות יותר ממה שאני עכשיו.
ברגע הפשוט הזה שצפיתי בעילי מדליק את נרות החג נזכרתי כמה הכל לא מובן מאליו.
כמה יעדים כבשנו בשנה האחרונה, מעבר למה שדמיינו.
איך עילי מצליח לבטא את עצמו יותר ויותר ואיך אני התקדמתי והתעצמתי.

שיעור לעצמנו על יזמות מספר #103 : תמיד אפשר להשתפר ולהיות טובים יותר, אבל לזכור להכיר תודה על מה שהשגנו כבר עכשיו.

למה קראנו להרצאה שלנו יזמות כנגד כל הסיכויים?

דיספרקציה
כבר בתור ילד ידעתי את משמעות המילה המסובכת - "דיספרקציה".
כשעילי אובחן באוטיזם המומחים הוסיפו שיש לעילי דיספרקציה ולכן הוא לא יוכל לדבר.
זו מילה שחרוטה בי עמוק.

אבל ההורים שלנו לקחו בערבון מוגבל את האבחונים ועצות המומחים, מה שהוביל אותם כנגד כל הסיכויים וכנגד כל הדעות המקובלות, בהרבה תושיה ויזמות לשלב את עילי במסגרות רגילות לאורך השנים.

זה לא היה פשוט והיו הרבה התנגדויות ותגובות לא חיוביות בתחילת הדרך וגם היום לפעמים. לפני 20 שנה המודעות לאימפקט של השילוב הייתה הרבה יותר פחותה מהיום. אבל עם כל האתגרים עילי השתלב במסגרות רגילות כנגד כל הסיכויים.

היום בגיל 24 עילי זוכה לחיים עצמאיים מעבר לכל דמיון וכחלק מהמיזם שלנו הוא מרצה בפני קהל ביחד איתי ומצליח לדבר ולבטא את עצמו כנגד כל הסיכויים.

שיעור יזמי לעצמנו מספר #102 תמיד יהיו ספקות מעצמנו ומהסביבה במיוחד כשעושים משהו פורץ דרך. חשוב לזכור להאמין בעצמנו ובערך שאנחנו נותנים.

אומרים שההמצאות הכי גדולות נוצרות בטעות

כשהגענו להרצות במשרדי החברה MSD הכל היה נראה רגיל.
הגענו מספיק זמן מראש בשביל למצוא חניה ושעילי יספיק לזלף את הקאפקייקס (איזור ה100) ולערוך את השולחן.
ראינו שאנחנו עומדים בזמנים גם אחרי בדיקה מקיפה של הסאונד והמקרן.
סבבה, הכל עובד *פיקס*
אנשים התחילו להיכנס לאולם שהיה יותר גדול ממה שאנחנו רגילים, הכיסאות התחילו להתמלא ופתאום 100 אנשים הרגיש הרבה.

מתחילים ואז מגיע השלב החשוב בהרצאה, הקרנת הסרטון.
אני מפעיל את הסרטון והוא נתקע. אחד מאנשי הIT מגיע לעזור מצליח להפעיל את הסרטון אבל הסאונד לא מובן ונשמע כאילו עיוותו את הקול כמו בחסיון משפטי. מתסכל.
אני מסתכל על לימור מהמשאבי אנוש שהביאה אותנו ואני רואה אותה מעקמת את הפרצוף באכזבה ואומרת "חבל".
הדופק עולה, הלחץ מתגבר וזיעה קרה מתפשטת על המצח.
אני מתחיל לחשוב איזה באסה
מה אני הולך לעשות?
איך אני הולך להעביר את ההרצאה הזו בלי הסרטון?
חוסר אונים מוחלט

ברגעי לחץ, בעיקר של הסביבה עילי כמו ספוג מכיל את הרגש ומאבד את הריכוז.
אז אני אומר לעצמי שאני חייב להתעשט כי עילי מרגיש אותי ואם אני אמשיך להיות לחוץ, זה ילחיץ את עילי ויהרוס את ההרצאה לגמרי.
נזכרתי שאבא היה אומר לי ברגעים כאלו לנשום עמוק ולספור עד 10, אז נשמתי.

הסרטון נגמר והמשכנו את ההרצאה.
החלטתי שאני הולך להוציא מהסיטואציה את המיטב, אז סיפרתי בדיחה כנה על התקלה והקהל שאג מצחוק. ומאותו רגע הלחץ הפך לכייפי וחיובי. הרי אני אוהב לאתגר את עצמי ולהתמודד עם מצבי לחץ.
ההרצאה הסתיימה, הקהל שאל הרבה שאלות, צחק לאורך כל ההרצאה ויצאנו בתחושה שזו הייתה ההרצאה הכי טובה שהייתה לנו עד אז.

הכל בזכות התקלה שלימדה אותנו להשתמש בכלי חדש, הומור. דרך הכנות שאנחנו מעבירים את המסר שלנו ההומור מאפשר לקהל להיפתח אלינו ולא להתבייש לשאול שאלות. מאז בכל הרצאה אנחנו צוחקים ביחד עם הקהל, נהנים יותר והמסר נחרט יותר באנשים.

השבוע סיימנו הרצאה בתחושת הצלחה הרבה מעבר למצופה, הקהל התרגש וגם צחק.
בתור נער הייתי מאוד מופנם וחסר ביטחון. מי היה מאמין שעילי ואני נצחיק קהל של אנשים? והכל קרה בטעות.

שיעור לעצמנו על יזמות מספר #101: דברים ישתבשו זה בטוח. כל מה שנותר לעשות זה לקחת אחריות ולהראות פגיעות אנושית

קודם כל אמרנו לא,

כשענת מ Spiral Solutions יצרה איתנו קשר לגבי הרצאה שלנו לחברה וסיפרה לנו שמשרדי החברה נמצאים ליד כרמיאל, "בצפון הרחוק" האינסטיק המידי אמר לא.

אבל ענת התעקשה בנימוס והדפה כל בעיה שציינתי כדי להוציא לפועל את ההגעה שלנו לסיפרל. "נמצא פתרון" היא אמרה, "הנסיעה ארוכה?, זה המכשול? אין בעיה נוציא את הנהג של החברה שיאסוף אתכם"

ומיד נכנסנו למוד חשיבה אחר והתחלנו להסתכל בצורה חיובית על העובדה שזה לא באזור הנוחות שלנו…. הרי עילי אוהב הרפתקאות ונסיעה ברכב למרחקים זה אחד הדברים האהובים עליו. וזו הזדמנות כמובן להכיר אנשים חדשים, לתת השראה. ובנוסף ראינו הזדמנות בחוויה עבורנו ללמוד דברים חדשים מספירל ולייצר קשרים גם בצפון

היה מרגש לתת פרספקטיבה חדשה לעובדי ספירל שלרבים יש קשר אישי לנושא והיה מעניין מאוד ללמוד מארגון הייטק שמצליח גם מחוץ למרחב התל אביבי, בלב הגליל.

והכי חשוב למדנו שהכל אפשרי אם רוצים לעשות טוב.

לפני כמה חודשים פנתה אליינו חברת הייטק קטנה וביקשה שנגיע ל"Happy Hour" שלה עם הקאפקייקס שאחנו מכינים ונספר על עצמנו.
מה יכול להיות ? הסכמנו והיה מוצלח.
השמועה על זה שאנחנו עושים "Happy Hour" בשילוב של הרצאה מרגשת ומעוררת השראה התפשטה כמו אש בשדה קוצים.

ובנקודה הזו הפחד תקף אותי.
איך נעמוד בעומס ?
איך נאפה כל כך הרבה קאפקייקס ?
על מה נדבר ?
האתגר הגדול של עילי מתבטא בדיבור, איך נעשה הרצאה ששנינו מדברים ביחד ?
איך זה אפשרי ?
מה יהיה אם אכשל ?
מה יהיה אם אצליח? הצלחה דורשת מחוייבות.

כמו בכל התחלה יש שמחה והתרגשות גדולה, אך גם יש חשש מהלא נודע, מהמחויבות וממה יהיה ? אף פעם לא אהיה מוכן ב100 אחוז ואף פעם לא תגיע ההזדמנות המושלמת. עכשיו זה הזמן לפעול.

וכך ניגשנו להתחלה החדשה שלנו כ"מרצים" עם המון חשש אבל עם אמונה גדולה בנו ובערך שאנחנו מביאים.
ועילי עומד ביחד איתי, מחזיק מיקרופון ומדבר. ומהרצאה להרצאה עילי מדבר יותר ויותר ברור. והבלתי אפשרי הופך לאפשרי. וללא משפטי מחץ ומילים גדולות אלא מתוך הפשטות אנשים מקשיבים לעילי, מקבלים חוויה של השראה, מתמוגגים, מוחאים כפיים והמוטיבציה של עילי לדבר עולה.

שנה טובה ומתוקה 🍎🙏🏽

כיף להיות בעשייה 🧁

תודה Dynamic Yield

נהנו מאוד להתארח ולעשות הפי האוור ולפגוש את כל העובדים.

תחילת השקיעה, על גג בניין העירייה, אנשים מתכנסים ומתיישבים בכסאות.
אבל הפעם הגיעו 180 אנשים שזה אומר בחישוב מהיר 360 עיניים שמסתכלות בריכוז רב עליי,
ועל עילי וממתינות שנפציע מילים מפינו ונתחיל להסביר מאיזו חללית נחתנו עליהם.

הלחץ שאמור להגיע מאחר להיכנס בדלת וגם ההתרגשות דפקה איחור אופנתי..
האם זו האדישות שקופצת לבקר אותי לעיתים בשביל להגן עליי מלהרגיש ?
האם התרגלתי למעמד ?

הפעם זה שונה,
הפעם אני מרגיש בטוח בעילי ובעצמי

אני מתחיל לדבר ועילי מדבר ביחד איתי
לקראת סיום יש שאלות,
מסיימים לענות ומחיאות הכפיים מגיעות.
אני מסתכל ימינה ורואה את עילי עומד לצידי זקוף וגאה בעשייה שלו ואז זה קורה ההתרגשות מגיעה והלב מתמלא..
רגע של לגזור ולשמור

תודה על האירוח Panorays 🙏🏾
לHappy hours ואירועים מוזמנים לפנות בפרטי 🧁🥳

יום הולדת
על הגג בעיר ללא הפסקה
עם האח הכי הכי
בסימן של
עצמאות
קהילה
אהבה
והשראה

Yoni Regev
Shulamit Regev

השבוע עשינו Happy Hour לחברה 🧁
כיף לתת השראה ולשתף את הסיפור שלנו ❤️🙏🏾

אמא שלי הוציאה לאור ספר על המסע המשפחתי שעברנו…

האתגרים הפסגות שכבשנו וגם הכאב, המודל שאנחנו בונים והחזון להמשך.

אני מאוד אוהב לקרוא ספרים אבל ניגשתי לקריאת הספר כמו תלמיד תיכון שניגש לסיים את מטלות שיעורי הבית שקיבל מהמורה למתמטיקה - "יאללה בוא נסיים עם זה" כי מה כבר יכול להיות ? מה ירגש אותי בלקרוא את הספר ? הרי אני חי את הספר הזה יום יום…

אבל ברגע שהתחלתי לא הצלחתי להפסיק וגמעתי בשלוק אחד את כל הספר תוך שעה !
אחרי שסיימתי התיישבתי באתנחתא על הספה השוקעת בדירה שלי בפלורנטין ונזכרתי.

היה לי הכל בתור ילד.
חצר ענקית עם דשא מגולח וירוק, נדנדות, צעצועים של דרגון בול Z בערמות….
אמא ואבא לא חסכו ממני כלום, אפילו נולדתי ביחד עם אח תאום

ובכל זאת הרגשתי שחסר לי משהו.
החלום שלי היה שעילי ישחק איתי.
באחת הפעמים כשהיינו ביחד בחצר, אחזתי לעילי בידיים וגלגלתי את שנינו עד שבמקום שיער נהיה לנו ראש דשא.
ועילי ? - אין תגובה -
העיניים שלו מפזזות לשמיים, לצדדים לכל מקום חוץ מלהישיר מבט אליי.

"נעשה ונשמע"
איך לתפוס את תשומת ליבו של עילי? מה מעניין אותו? האם הוא שמח או עצוב? על מה אתה חושב עילי? את כל השאלות האלו ועוד הרבה אחרות לא ידעתי לענות.
אבל באמונה שלמה וקבלה ללא תנאים קיבלנו את עילי ואת התהליך המאתגר שאחנו עתידים לעבור.

וכך צעד צעד התקדמנו מהשילוב של עילי בגנים ובבית הספר הדמוקרטי ועד לפתיחת עסק מרגש משלו שהוביל לקפיצה ענקית בתקשורת של עילי ולשבירת הרבה חומות שלא האמנו שיהיו אפשריים.
לא רק שעילי הישיר מבט הוא גם קיבל *כל* לקוח בחיבוק.

ועוד פעם התחושה המעקצצת הזו… בשיא ההצלחה משהו חסר לי. מכירים את ההרגשה הזו ?
הרגשתי שעילי מוכן, שאני מוכן לקפיצה הבאה. רציתי שעילי יעמוד בפני עצמו גם מבחינה חברתית.

לאחר החלטה משותפת עילי ואני עברנו לגור בתל אביב. לבד. לא ידענו מה הולך להיות ואיך יהיה לנו.
אז "נעשה ונשמע".

תקופת ההתאקלמות בעיר הייתה מאתגרת, המון אי ודאות אבל בוא ניתן צ'אנס. דברים החלו לקרות פתחנו מקום חדש בפלורנטין שחשף את עילי לשכונה ומהווה אבן דרך בבניית העצמאות שלו והשיא הגיע כטסנו בפעם הראשונה שנינו לבד לסרי לנקה אבל ביחד עם חברים משותפים שהכרתי דרך עילי.

היום לא רק שעילי משחק איתי, הוא גם השותף למסע והחבר הכי טוב שלי

עוד חלום שהתגשם

תודה לך אמא על שהוצאת לאור את הספר ונתת לי הזדמנות לקבל השראה וכוח להמשיך בעשייה ולהיות תמיד בתנועה.

לינק לספר 👇🏾

https://private.invoice4u.co.il/ClearingNew/Invoice4UClearing.aspx?ProductId=12296

Yoni Regev
Shulamit Regev

הם מחכים בארגזים בחדר…

העותקים שנשלחו מתמהמהים להם מחכים לרגע הנכון לסימן שזה הזמן הנכון לשחרר אותם לעולם..

והחג הזה מספק סיבות רבות לשחרור אבל משהו במילה הכתובה במימד הזה של הספר יש בו הרבה יראת כבוד..
ולמרות שהסיפור הפרטי שלנו כמשפחה של הבנים של עילי כבר הפך ופרץ מזמן מלהיות סיפור פרטי בכל זאת חיכיתי עוד קצת..

ועכשיו בעיצומו של חג החירות תמונת הניצחון הפרטית שלנו היא שעילי ויוני מבלים עם חברים טובים בסרי לנקה ואני חווה אותם מרחוק בהשתהות על המקום הזה שהגענו אליו שבאמונה גדולה הבלתי אפשרי הפך לאפשרי…

תודה לאירה כהן העורכת שצעדה יד ביד בכדי להביא את המסע הפרטי שלנו גם בכתב
תודה לליהיא לפיד המדהימה על המילים הטובות בגב הספר ועל הפירגון והשותפות במסע
לבנים שלא מפסיקים לספק רגעי נחת והשתהות ושמחה גדולה בלב
ולגיבור הסיפור כולו עילי שעומד בכל רף חדש בזקיפות קומה
ויוני האח המדהים שתמיד נוכח במלוא העוצמה ומאפשר למסע המופלא שלנו להמשיך למקומות חדשים ויפים

מוזמנים להזמין את הספר בלינק המצורף. תרגישו חופשי לספר לשתף ותמשיכו להיות הרוח הגבית שלנו כי האהבה והאמונה שלכם נותנים לנו המון כוח להמשיך במסע שלנו בעוצמה גדולה…

https://private.invoice4u.co.il/ClearingNew/Invoice4UClearing.aspx?ProductId=12296

Shulamit Regev
Yoni Regev
Ira Cohen
ליהיא לפיד - Lihi Lapid

מאירועי השבוע ✨