שלומי גולן • נטורופתיה ועיסוי משולב

הגשם שהיה לפני רגע הביא איתו חשק להתכרבלות ולפינוקים חמים של חורף, צ'אי אמיתי, או לפחות מרק כתם או אפונה (אבל אני זורם), ואז האביב חזר לרגע הזכיר לי את פריחת ההדרים, היה לי קשה לבחור.

אז הימרתי על שני הקצוות, והחלטתי שכל אחד יבחר לעצמו.

אז עד גמר המלאי אפשר לבחור אם מתחשק להריח במהלך העיסוי מקרם עיסוי בניחוח מופרע של צ'אי קינמוני (עם שמנים של הל, מרווה, ג'ינג'ר, פלפל שחור ועוד כל מיני ששמים בצ'אי המקורי יחד עם תוספת של עוד שמנים עציים, אבל כל אלה פחות מורגשים), או פריחות של הדרים עם נענע, כי גם בחורף צריך לשמוח!

ויש כמובן את הקרם הרגיל בניחוח לא מוגדר של דברים טובים ונעימים.

אני אספר בהמשך מה נגמר קודם.

רוצה להמר בתגובות אם זאת תהיה התחלה של הדבר הבא, או פוסט (וקופסאות קרם) שאני אצטרך להחביא כי אף אחד לא יהיה מספיק אמיץ אפילו להריח? באיזה מהקרמים היית רוצה להתנסות?

כשיש חור בין טיפולים, כי המטופלת אצל הרופא עם חשד לדלקת באפנדציט - זה הזמן לרענן את המושגים האנטומיים לקראת הקורס שמתחיל בשבוע הבא...

איפשהו שמעתי שהמילה 'שנה' מגיעה מהמושג 'חזר', ומנגד - גם מהשורש המילה 'שינוי'.
אולי זה הרעיון מאחורי השורה ''שיפה ושונה תהא השנה'', וגם בפיוט המוכר ''תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה''.
אז זו כנראה ההזדמנות לחשוב מה היית רוצה לקחת לשנה החדשה, ומה להשאיר מאחור.

אם הבחירה היא להשאיר את המתח והכאב מאחור - שווה לשריין מקום לטיפולי מגע כבר עכשיו.
גם בהתכתבות בצ'אט 😉

אוגוסט מביא איתו קצת שינויים בלו''ז, אז עד שהחום הגדול ישבר, אני מעדכן שבשבוע הבא אטפל בקליניקה ביום שני במקום יום חמישי.

זה הזמן לתאם טיפול!

054-6612103

''זהו, התחילה עונת המזגנים, אין מה לעשות'' היא ענתה כשניסיתי להבין מה השתנה וגרם לצוואר שלה להתפס. לא החליפה תיק, לא עשתה פעילות יוצאת דופן, רק התחילה לישון עם מזגן.

אז יש מה לעשות, כמובן;
טמפרטורה - לא על הכי קר. כשאנחנו ישנים אנחנו יותר רגישים לקור, אז צריך רק לכוון לזאת שמרגישה לא חמה. אפשר גם להוריד את עוצמת האוורור, ולוודא שהאוויר הקר לא מגיע ישירות אלינו.
זמנים - אפשר לקרר את החדר לפני השינה ולכבות את המזגן, או לכוון את הכיבוי האוטומטי לקצת אחרי.
להתלבש - תמיד לישון עם חולצה קלה, שתשמור על החום של הגוף ותגן מהקור.

נכון, זה נשמע לא להיט, אבל צריך לזכור שלוקח זמן לגוף להתרגל לשינויים במזג האויר, ולרוב שרירים נתפסים דווקא בעונות המעבר, ולא בשיא החורף או הקיץ, אז רק עוד קצת סבלנות :)

טיפול בתותים

במהלך הטיפול אנחנו מדברים על התרגילים שהוא עושה כדי לשמור על הכושר, והוא מספר שהוא מרגיש שרוב התרגילים הם בדחיפה קדימה, ופחות משיכה.
אז נתתי לו כמה רעיונות, ושיחה התגלגלה לטווחים תנועה. הזכרתי גם לו שהחיים שלנו מתרכזים בעיקר מול מרכז הגוף - ההגה ברכב, המחשב, הכלים בכיור הטלפון הנייד - אנחנו בקושי משתמשים בכל טווח התנועה שלנו בשגרת היום-יום, ולרוב לא ממש שולחים ידיים למעלה או לצדדים.

אחר הצהריים הלכתי עם הבן שלי לטיול עם הכלבה. בדרך נזכרתי שיש עץ תותים לבנים שווה במיוחד ממש מאחורי הבית, ושזה שיא העונה. הגענו והעץ כמובן לא איכזב, אבל הוא הזכיר לי בתזמון מעולה שזו הדוגמה שאני תמיד נותן כדי להשלים את הסיפור על טווח התנועה - אנחנו כבר לא מטפסים על עצים ושולחים ידיים כדי לקטוף פירות.

חוץ מתותים.

לא יודע איך זה אצלכם, אבל בעונה הזאת כל מי שמכבד את עצמו שולח ידיים גבוה גבוה אל הפרי האדום או הלבן, בעץ אקראי שנקרה בדרך או אחד קבוע ואהוב, עם הטעם המתוק והנוסטלגי, ומרחיב לכמה דקות של אושר גם את טווחי התנועה...

לכו לקטוף תותים!

אז איזה תות מנצח בעיניך, לבן או אדום?

כבר הרבה זמן שקשוח כאן, אבל נדמה שהתקופה האחרונה שוברת שיאים.
הקורונה שמשחקת איתנו כבר שנתיים וחצי, המצב הבטחוני שמשתק, ואפילו מזג האויר הלא-החלטי...

גם השיחות בקליניקה סובבות לא מעט סביב הנושאים האלה, וסביב ההרגשה הכללית הלא פשוטה לפעמים.

אז למרות - ואולי בזכות - זה שאביב בחוץ (וחורף. ושיא הקיץ. מה שמשגע את הגוף, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר...), בחרתי להכניס הפעם לחמאת העיסוי שהכנתי לטיפולים שמנים אתרים של עצים ופרחים, כאלה שמעודדים ומשמחים. שיהיה חמים ונעים ושקט קצת בפנים...

לא חושב שדן תורן או יהודית רביץ חשבו שהשיר שלהם 'בך לא נוגע' יקלע כל כך לתקופה מסויימת (ואולי הוא קולע תמיד), אבל אם עדיין לא שמתם לב למילים - הנה הן כאן:

יש דובים גדולים ביער
ופחד מורגש,
ריקודים מול האש - יש
ינשופים ונחש.

יש מפלצת בתוך הנהר
רעבה וערה,
אבל החדר חמים ונעים
ואת ישנה.

הבל פיך התמים
שקט ורוגע,
שום דבר לא מפחיד
בך לא נוגע.

יש מלחמה באמצע אירופה,
הימים שחורים.
שיירה בורחת בלי בית
מפני הרעים.

יש חיידק משוגע שפוגע
חסר הבחנה
אבל החדר חמים ונעים
ואת ישנה.

הבוקר, בדרך לקליניקה, נזכרתי באותו מטופל שהגיע עם 'התיק' שלו לטיפול. עובר עליו מה שעובר עליו, וכנראה גם מה שעובר על כולנו, והמתח הנורא כבר גרם לכאבים, וללא מעט תסכול.

כמה רגעים אחר כך פירטו בתכנית הרדיו שהיתה ברקע: 'הכל נורא. בתקשורת נורא, בפוליטיקה נורא, ברמה העולמית - נורא. הבריאות איומה, מבחינת מלחמה - איום. סיבות לפחד - מלא. הנדל''ן יקר. הכל נורא." (טל ואביעד)

ואז חשבתי לעצמי שזה דווקא משמח שדווקא אנשים שלא בהכרח 'מטופלים' בשגרה שלהם, בוחרים להגיע לטיפול בזמנים הקשים, או מיד ברגע שאחרי, ומרשים לעצמם, גם אם לזמן קצר, להניח בצד את 'התיק' שלהם, ולקחת אויר כדי להתמודד עם כל ה'נורא' שבשגרה שלהם.
איך יודעים שזה קרה? החיוך שלהם והאור בעיניים ביציאה מחדר הטיפולים מספרים את הכל...

נראה שעדיין לא ידוע מספיק על הקורונה, ושכל אחד חווה אותה קצת אחרת...
בתקופה האחרונה מגיעים יותר ליותר מחלימים שסובלים מכאבים בשרירים, ומשמח אותי לגלות בכל פעם מחדש שהעיסוי מקל עליהם מאוד.

אז גם אם ההשפעה של הקורונה עדיין לא מספיק ברורה לנו - היתרונות של טיפולי מגע בהחלט כן!

איזו תשפ''א זו הייתה...

היא לימדה אותנו קצת על עצמנו, המון על מורכבות וגם לקחה את כולנו לקצוות - יהודים מול ערבים, ימין מול שמאל, טבע מול פשע, מתחסנים מול מתנגדים, תו ירוק מול סגול ואפילו בעד ונגד הטיסה של מירב מיכאלי לארה''ב, שלא לדבר על ההורות שלה.

מזל שבפינה של המדף שבקליניקה יש עץה׳ טובה קטנה (תודה שר!), שמזכירה לי שלא חייבים לעלות לכל הסיבובים ברכבת ההרים הזאת, שדברים שרואים מכאן לא רואים משם - וגם להיפך, ושלרוב - אנחנו פשוט לא יודעים מספיק.

מקווה שתשפ''ב תהיה קלה יותר, ושנצליח במהלכה גם לאהוב, גם אם לא תמיד להסכים.

הקיץ כבר לגמרי כאן, וזה השלב שבו הקליניקה מתמלאת בשרירים תפוסים שהאשם המרכזי לגביהם הוא לרוב המזגן.

אז תזכורת - מעברים מחום לקור הם לא להיט לגוף, וגם לא שינה עם מזגן או מאוורר, אלא אם הם לא נושבים לעברכם, ובמזגן רצוי לוודא שהטמפרטורה היא סביב ה-25°.

וכן, גם בקיץ כדאי לישון עם חולצה או גופייה.

לא הבשורות הכי מרעננות שהקיץ מביא איתו, אבל צוואר תפוס או כתף שלא זזה מבאסים הרבה יותר מהפוסט הזה :)

צילום מסך שהגיע אלי.
משמח שיש מודעות ליתרונות של הרפואה המשלימה!

הזדמנות טובה להזכיר לך לשמור על עצמך -
תזונה בריאה, פעילות גופנית (גם אם קלה, רצוי שמחוץ לבית), ובימים אלה גם שמירה על קשרים חברתיים - חשובים מאוד לבריאות הגופנית והרגשית.

הרפואה המשלימה זמינה, בכל מקרה של כאבים, דכדוך או מתח. וכאמור - במקרה של מחלת חום צריך לפנות לקופת החולים ולבדיקת קורונה ולהשאר בבידוד עד לקבלת התוצאות.

תקופה מבלבלת.
שנה חדשה התחילה, אבל הכל אותו הדבר.
אמצע ינואר, וחום שרבי.
יש סגר, אבל התחלואה עולה במקום לרדת, ודווקא במקומות שצריך - הוא לא נאכף.

אני שומע את התסכול, ואיך כל מה שרע פתאום צף, ואת הקושי, והבדידות, וחושב לעצמי איזה מזל שאישרו את הרפואה המשלימה.

שאנשים יכולים להגיע לטיפול של אחד מול אחד, עם כאב שהיו עלולים להגיע איתו למיון.
שאפשר לקחת רגע הפסקה מארבעת הקירות והזום, לנקות את הראש ולהרגיע את הגוף.
ושאפשר גם לדבר בטיפול.

בתמונה - שני עצים בחצר של הקליניקה, בשמיים של שיא החורף. לפחות יש שלכת.

2021 כבר מתחילה טוב יותר!

רפואה משלימה אושרה היום שוב כמקצוע חיוני גם בסגר. מוזמנים ליצור קשר ולהגיע לטיפול, כי חבל סתם לסבול ממתח, אי נוחות או כאבים.

אה, ושמישהו יכול לספר לאפיפיור שהוא גם יכול לבוא לטיפול.

אפילו לאפיפיור יש כאבי גב...

פרנציסקוס, תזכור - תנועה וטיפולי מגע.
מצילים מכאבים - גם כמניעה וגם בהתקפים.

לא ממש מרגישים את זה, כי הילדים בבית, וחלק לא מבוטל מהאנשים נשאר בבית - אבל החגים עברו.

בכל שנה אחרת היינו מתחילים לחזור לשגרה, אבל השנה יש את ההנחיות של משרד הבריאות שאוסרות על טיפולים ברפואה משלימה.

מאז תחילת הסגר אני מוצא את עצמי מתנצל באופן קבוע בפני אנשים שאין לי אפשרות לקבל אותם לטיפול - יש קנסות, ואפילו הביטוח המקצועי לא בתוקף.

הסברים שלא מקלים על הכאב, וגם לא על הפחד ממנו.

אני מקווה שדברים יזוזו שם למעלה, ושיאפשרו את החזרה לעבודה גם ברפואה המשלימה ממש בקרוב.

תחזיקו מעמד.

רק עוד קצת...

אז.... מסתבר שהממשלה החליטה, ברגע האחרון, לבטל את האישור ליציאה לטיפולים ברפואה המשלימה.

במקרה הצורך פנו אל אנשי המקצוע הרלוונטים, שמורשים לעבוד בתקופה הזאת, ובין לבין נסו לשמור על פעילות גופנית סדירה, וגם על קשר עם אלה שאתם אוהבים, ועל תזונה בריאה.

נתראה אחרי הסגר.

שיעבור בקלות,
גמר חתימה טובה!

אני אוהב את הבוקר בקליניקה.

השמש מאירה בדיוק בזוית הנכונה, מעל הגדר החיה ואל תוך החדר. הציפורים מצייצות. האויר נקי.

הימים האחרונים גם שקטים מאוד, כי בסטודיו מתקיימים רק שיעורים פרטיים, בהתאם להנחיות, יש פחות מכוניות על הכביש, אבל יש תחושה מדכאת באויר.

יום כיפור שמתקרב רק מזכיר כמה השנה הזאת סוערת וסואנת לכולם, ואני מחכה רק שיגיע כבר, להנות מכמה שעות רצופות של שקט.

החדשות הטובות הן שרפואה משלימה מאושרת בהנחיות, ואחרי יום כיפור אני אטפל כרגיל בקליניקה בצופן הגוף בכרכור.

ואם תזמינו מראש, יכול להיות ששעת הבוקר הקסומה עדיין תהיה פנויה.

מתארגנים לסגר?

יש גם חדשות טובות-
טיפולי הרפואה המשלימה ממשיכים כרגיל.
אפשר לקבוע טיפולים גם לשבוע הבא, בקליניקה בכרכור.

שיהיה חג שמח, סגר קל,
ושתהיה שנה טובה באמת!

🌈
שלומי

מסתבר שגם לכלבים הצוואר נתפס...

(מקווה שהוא מטופל)

החזרה מהסגר הייתה לא פשוטה, ולרגע אחד הייתה פנטזיה שנצליח להשאר ברוגע גם אחרי שנצא מהקורונה.
אבל איפה רוגע, ואיפה השגרה...

השגרה רק חיכתה לרגע שהיא תוכל לחזור לעצמה, והצטבר כל כך הרבה ממנה, שכמעט ולא נשאר מקום לשום דבר אחר. וכרגע נדמה שהדרך לשפיות רק הולכת ומתרחקת.

אז אמנם העתיד לא ברור בכלל, ואין שום כדור קסמים שיגלה לנו מה הולך להיות, אבל בכאן ועכשיו - יש כמה דברים שאפשר לעשות. לשמחתי - עיסוי הוא אחד מהם. הוא מרגיע, מאזן, מחזיר לבסיס, אל הגוף. כל אותם שרירים שמתגבשים ומתעבים מעומס ואי ודאות, מתרככים ונרגעים במהלך הטיפול, ואז אפשר לחזור לנשום -
לקחת נשימה עמוקה, ולזכור שמה שלא יהיה, הכל הולך להיות להיות בסדר גמור.

אז נכון לכתיבת שורות אלה, צופן הגוף עדיין סגור, בהתאם להנחיות החדשות, אבל הטיפולים מתקיימים כרגיל בסטודיו ובקליניקה.

נתראה!

מסכה, אלכוג'ל, מגבוני חיטוי, וחודש וחצי המתנה עד שקיבלנו אישור - אפשר לחזור לטפל!

איזה כיף!
אותי החדשות האלה משמחות ממש, והיום כבר התחלתי עם טיפולים ראשונים.

זה קצת מוזר לשמור על ריחוק חברתי בזמן טיפולי מגע, אבל גם ככה אין שום הגיון בתקופה הזאת שעוברת עלינו...

נכון לעכשיו חזרתי לטפל רק בקליניקה ב-צופן הגוף- בית לפילאטיס, טיפול ותנועה, וכדי שנשמור אחד על השני, ההנחיות כרגע מחייבות להגיע עם מסכה, למלא שאלון קצר, ולהמנע מטיפול או הגעה במקרה שיש חום, תסמינים, או סיכוי שפגשתם חולה קורונה (וכמובן, במקרה שאתם בקבוצת סיכון, רצוי עדיין להשאר בבית!).

מקווה שבקרוב אוכל לקבל שוב גם בקליניקה בתל אביב.

נתראה!

נו, אז מה שלומכם?

בימים האלה נראה שלכולם קשה.
מי שלבד בבית מטפס על הקירות, ובעלי המשפחות מתמודדים בקושי עם הנסיון לשמר שפיות או שאריות של שגרה. מי שעובד נמצא בלחץ, ומי שלא- לא מפסיק לדאוג.

ושוב חוסר הודאות, הגבלת החופש, התהיות עד כמה המחלה הזו באמת קשה, הדאגה לאנשים הקרובים...

וכל כך קל להשאב לזה, להתמסר לפחד, לחרדה.

מצד שני, בכל פעם שאני נכנס לפייסבוק, אני מגלה שם לייב שבדיוק התחיל, עם אימוני כושר, שיחות מוטיבציה, קורס חדש שנפתח לשימוש חינמי, הופעות חיות ואפילו החזרה של 'זהו זה', שהתאחדו כדי לעודד את כולנו עם פרץ נוסטלגיה.
כולם רוצים לתת ולתרום, ולעזור לאחרים, כי זה הטיפול העצמי הטוב ביותר, ותזכורת מעולה לזה שכולנו בזה יחד.

איך אתם שומרים על השפיות? שומרים על שגרה?
למדתם משהו חדש מאז שנאלצתם להשאר בבית?
גיליתם עולמות חדשים? יש לכם טיפ למי שמתקשה?
התחלתם להתאמן במשהו חדש? שיניתם שיגרת אימונים?
שתפו בתגובות!

בתמונה- המזל הגדול שלי, ברדיוס של פחות ממאה מטרים מהבית.

הכל מוזר.

חוסר ודאות, לא ברור מה קורה.
הדאגות לקרובים לנו, החרדה הכלכלית והקיומית, הפוליטיקה, ההוראות המוזרות שנוחתות עלינו כמעט בכל ערב...

ולי חסר בין כל האיסורים, שמישהו יזכיר לנו מה אפשר.
שהבריאות הגופנית והנפשית שלנו חשובה, יותר מאשר המניעה מההדבקות.

שאפשר לנשום. נשימות עמוקות, מלאות, משחררות ומרגיעות.
שמותר לנוח, ממש, ולא רק לחפש מה לעשות, כדי להראות שהנה, עשינו, אנחנו מספיק טובים.
שאפשר להנות מה'חופש' המוזר הזה, לסגור את החדשות והמסכים, ולהתקרב למי שנמצא איתנו, אלה שאנחנו בשגרה כמעט רק מנהלים לו''ז מולם, או פשוט אל עצמנו. מפחיד ככל שזה יכול להיות.

ואפשר להחליט סוף סוף מה עושים עם הזמן שלנו!

אפשר לקרוא,
להכין אוכל בריא,
לתרגל מדיטציה או נשימות,
להגמל מקפה (או מעישון. או פחמימות. או לפחות להפחית.)
להתאמן (יש אימוני און-ליין בלי סוף, תוכלו למצוא גם בעמוד הפייסבוק של צופן הגוף- בית לפילאטיס, טיפול ותנועה),
לשחק משחקי קופסא, אלה ששוכבים איפשהו,
לעבור על תמונות באלבום (הפיזי או במחשב),
להתקשר(!) לחברים ולקרובי משפחה,
לפתח תחביבים (הקקטוס מחכה שמישהו ישיר לו!),
לארגן מסיבת ריקודים מצומצמת מאוד (מאוד!),
לקרוא או לצפות בהדרכות רשת על גידול ירקות, סריגה, פסיכולוגיה, וירולוגיה, היסטורית העמים, או פירוק והרכבת ראש מנוע (תמיד תהיתי...)

וכן, אפשר גם לעשות דברים 'תועלתניים'-
לדאוג לבירוקרטיות שאנחנו דוחים כל הזמן.
מותר לצאת להפגין, אם אתם מרגישים צורך לעשות משהו.
ואפשר לבחור להתחיל בהכנות לפסח,
או לנקות את האבק שמצטבר מאחורי המקרר...

ולזכור כמה כיף שבתוך כל האיסורים, יש כל כך הרבה חופש, ואפשר לעשות מה שרוצים,
ורק צריך להזכר- מה בעצם אנחנו רוצים?!

ואני יכול רק להבטיח שכל השאר - הקורונה, העצבים, הדיכאון, הדאגות, הלחץ - ישארו שם, ויחכו בסבלנות שתחזרו אליהם כשתרצו.

רק אם תרצו.
לא חייבים.
כי זה לא באמת יעזור. לא כרגע.

בתמונה - טיול בהתאם להנחיות.

יופי שבאתם!
מזל שפה עוד אפשר להפגש, בשלב של חוסר ודאות וכשברור שהולך להיות לא פשוט, אבל עדיין לא ידוע עד כמה (בינתיים, נסו להמנע ממגע פיזי עם העולם החיצון).

אחת הסיבות שבחרתי ללמוד את התחום של הרפואה המשלימה, היא הרצון להבין איך הגוף עובד, ולהכיר את הכפתורים הסודיים שמשפיעים על המכונה המופלאה הזאת שאנחנו חיים בה.

מסתבר שאחת הדרכים הפשוטות ביותר היא נשימה. היא יכולה להעלות את רף העצבנות, ליצור מהפך בגוף ובנפש (כשהכל יחלוף נסו ריברסינג), אבל היא יכולה גם פשוט להרגיע, ממש כאן, ממש עכשיו.

יש המון טכניקות, ואינסוף דרכים להשתמש בנשימה, אבל הכי פשוט ובסיסי זה לקחת שאיפה איטית (לספור עד ארבע או חמש) לעצור (ולספור), לנשוף (ושוב, לספור) ושוב לעצור (וכן, גם פה...).

פה למטה יש גיף פשוט שיעזור לכם לעשות את זה גם בלי לספור.
נסו את זה במשך 3 דקות (בטח שאפשר יותר), וספרו לי מה זה עשה לכם.

media.giphy.com

ימים מוזרים בפתח.

את הסטודיו סגרו, וככה הוא נראה בשעה שאמורה להיות עמוסה.

וגם טיפולי המגע נאסרו, הדבר שמרגיע, שמקרקע, שנותן רגע של שקט בכל הבלאגן, בדיוק כשיש לא מעט ממנו...

אז בינתיים, אם גם אתם מושבתים - נצלו את הזמן גם לפעילות גופנית. ספורט מפחית מתח, משחרר אנדורפינים, שהם הורמונים מעודדים, ומנקה את הראש.
הליכה, או סתם תרגילים, אפילו חימום של כמה דקות יכול לעשות טוב. אפשר לעשות עם שאר בני הבית (אצלנו הילדים מאוד אוהבים קלפי יוגה שמראים מנחים שקל לעשות)
יש לא מעט סרטונים שנותנים רעיונות לתרגילים שאפשר לעשות בבית, בלי שום אביזרים מיוחדים וכו'.

זו הזדמנות מעולה גם להשקיע באוכל קצת יותר בריא, לאכול ארוחת בוקר בריאה, או לפתוח את היום עם שייק, ובכלל לחשוב על ההפסקה הזאת בשגרה כהזדמנות ליישם כל מיני שינויים שלא היה לכם זמן לאמץ ביום- יום.

שנחזור לשגרה בקרוב!

''פחדתי לבוא לטיפול.
הייתי בכל מיני טיפולים, וזה לא היה זה.
אבל עכשיו זה מרגיש ממש מדוייק.''

כשיש כאבים חזקים, כאלה שבאים פתאום והופכים את החיים שלנו לסיוט, משבשים כל תנועה, נוכחים בכל צעד.
גם האמונה ביכולת ההחלמה של הגוף יורדת, והכאב נחווה כמו משהו שמכאן והלאה יכול רק להחמיר.

אבל טיפול מותאם יכול לשפר מאוד את המצב, להפחית את הכאב ורגע לתת הפוגה. מטיפול לטיפול הרגע מתארך, ומכמה שעות הופך לכמה ימים, ולזכרון רחוק.

הגוף שלנו הוא מכונה מדהימה, וצריך לתחזק אותה בתנועה, במנוחה, במתיחות וכן, גם בטיפולים. בעיקר כשכואב.

בסוף הטיפול שלה לא היו כאבים, והיא אמרה שגם אם הם יעלמו לכמה שעות- זה יהיה מעולה.
כמה ימים אחרי היא תספר לי שרמת הכאב ירדה.

מחכה לראות מה יקרה אחרי הטיפול הבא...

בתמונה המצורפת זו הפתיחה של כתבה מ"הארץ" שמצאתי בגוגל, כשחיפשתי 'ניתוח לא עדיף על פלסבו'.

היה שם כל מה שאני שומע כבר שנים, ושעזר לי להבין שחלק מהעבודה שלי במגע, היא בכלל על המח של המטופל. במגע, לא פסיכולוגיה, ובעיסוי, לא בצורה פולשנית.

יש כל מיני גישות טיפוליות, ותיאוריות שונות לגבי מה שקורה בעיסוי (מעבר להזרמת הדם ושחרור השרירים) אבל עצם זה ששוכבים, מנותקים מכל הסחות הדעת, ומתמקדים במה שקורה עכשיו בגוף - בכל הגוף ולא רק בנקודת הכאב - כנראה מזכיר למוח שלנו שיש לו עוד דברים לעשות. שיש עוד מהגוף מסביב לכאב.

מחקרים מראים שאבחונים משאירים אותנו ממוקדים בכאב, וההמתנה לבדיקה- מאוחרת ככל שתהיה- משאירה אותנו בציפייה דרוכה לתוצאות, שאין קשר בינהן ובין רמת הכאב שלנו, ולטיפולים שמתאימים להם.

מצרף את הלינק לכתבה בתגובה הראשונה, ואפשר למצוא שם אפילו סרטון של עדי דוידוביץ' Adi Davidovitz המעולה (ששווה להכיר, גם את הסרטונים שהיא מעלה, ובכלל ללמוד מהדברים המעולים שיש לה להגיד בנושא), אבל ממליץ לגגל את רצף המילים שחיפשתי, ולמצוא עולם שלם של הבנה אחרת לגמרי של הכאבים שלנו. זה מרתק!

ואם כואב לכם- אל תחכו רק לבדיקה, טפלו בעצמכם.

מדי פעם מגיע מחקר שמספר את מה שכולם אמורים כבר לדעת-
מגע חשוב לכולנו, בכל שלב של החיים שלנו. ממש מהיום הראשון ועד היום האחרון.
עכשיו מסתבר שהמגע עוזר גם להתפתחות המוח של התינוקות.

https://dailyhealthpost.com/hug-baby-brain-development/?utm_source=link&utm_medium=fb&utm_campaign=sq&utm_content=dhp&fbclid=IwAR1RavbUIdsPozKWLg248T4SF43FO7POPtNvP1-n0-kDfLWjRnyI_vSUk_M

סוף היום.

סוף השבוע.

אוסף את הכביסה לסל המלא, ומרגיש שגם הלב מתמלא איתו.

המטופל האחרון של השבוע בדיוק שיתף שהוא מרגיש בטוח בטיפול, ושהוא מעריך את זה שבכל טיפול הטכניקות משתנות.
זה הצטרף להמון פידבקים מדהימים במיוחד שיצא שקיבלתי השבוע כמעט מכל המטופלים שפגשתי.

ביום ראשון הכביסה מהקליניקה תשלח למכבסה והסל יתרוקן, אבל הלב...
הלב ימשיך להתרחב בכל טיפול.

תודה!

יש קורס אחד שבכל פעם שאני ניגש אליו, אני מקווה שלעולם לא אצטרך להשתמש בידע שמועבר בו.

מדובר, כמובן, בקורס החייאה שעברתי הבוקר. ציפיתי לבוקר ארוך ומתיש, בכל זאת- נושא כבד- אבל בקלילות ובחוש הומור קיבלנו המון מידע, ואפילו הצלחתי להבין כמה דברים חדשים.

ממליץ בחום להשקיע את ארבע השעות שהקורס אורך (ובמיוחד אם יוצא לכם להגיע לקורס שמעביר אבי צפון ממד''א חדרה).

ו...שלא נצטרך לעולם.

אני כותב כאן הרבה על #כאב ועל #פציעות, וזה אכן חלק גדול ממה שקורה בחדר הטיפולים- מגיעים אנשים עם כאבי צוואר, שריר תפוס, כאב לא מוסבר במקום לא צפוי, חולשה ברגליים, הקרנה, נימול, מתיחה של הקרסול ועוד הרבה מקרים יצירתיים, שאני שמח תמיד להקל ולקחת חלק בריפוי.

אבל האמת היא שהדרך הכי טובה לטפל בכל אלה היא פשוט מניעה- תשומת לב לגוף, למה שקורה לו בפעולות היומיומיות, ובטח בפעולות יוצאות הדופן, להקפיד תמיד על תנועה מתיחות ומנוחה, וכמובן- טיפולים, שהם חלק אחר מהטיפולים בקליניקה.

יש מטופלים שחוו כאב בעבר, וממשיכים בתחזוקה, יש מתאמנים שרוצים לשמר, לשפר ולהמנע מפציעות, ויש אחרים שהטיפול הוא התחליף לאימונים בכלל או במקום החלק של המתיחות (ולא משנה כמה אני מסביר שזה ממש לא).

העיסוי עוזר לפנות רעלים מהרקמות, להזרים אליהן דם וחמצן שמזינים ועוזרים לריפוי, משפר את האלסטיות, מאפשר יותר מרחב, טווח וכושר תנועה לשריר הבודד ולגוף כולו, 'מסמן' למוח מה צריך לשחרר, ולאט לאט זה קורה- המתח יורד, טווח התנועה עולה, הכל משוחרר ורפוי יותר (אל דאגה, זה נראה דווקא 'אסוף' יותר), הסיכון לפציעה פוחת, וכושר ההחלמה של הרקמה משתפר.

אז גם אם לא ממש כואב- לא צריך לחכות למצבי קיצון. ואם יש בתכנון שלך שינוי ברמת הפעילות הגופנית (קיץ!), או העלאת עומס באימונים (קיץ...), ואפילו אם היום שלך רווי במזגנים (קיץ!)- זה הזמן לקבוע לעצמך סדרת טיפולים.

טוב... הגיע הקיץ!

כשמטופל מגיע אלי עם כאבים, אני ממליץ לרוב לחפש פעילות גופנית שתתאים לו, גם כשמדובר בספורטאים אני מוודא שהם מקפידים על מתיחות בסוף אימון, או על שיעורים כמו פילאטיס.

לא צריך להסביר כמה חשובה פעילות גופנית, אבל אולי צריך להזכיר שצריך אורך רוח וקצת סבלנות.

בין אם מתחילים לעשות פעילות חדשה, או חוזרים אחרי הפסקה/ פציעה, צריך לעשות את זה בהדרגה, ובהקשבה לגוף.

לדעת מתי לעשות עוד קצת חימום, ומתי להפסיק את התרגיל, לעצור לרגע למתיחות, לתת לקבוצה להמשיך קדימה, לחכות לאימון הבא להעלאת העומס, ולפעמים אפילו לדלג על אימון.

כשמותחים את הגבולות של מה שהגוף מסוגל - כרגע - זה מוביל לעומס על השרירים ועלול לגרום לכאב ולפציעות.

בתמונה- שניים (חפשו טוב, יש שם שלושה), בד''כ חסרי סבלנות, ברגע של הקשבה :)

בבוקר של הראשון בינואר הבנתי שבא לי שינוי. אולי מהצד עיסוי נשמע כמו תחום מונוטוני, אבל הטיפול אחר לגמרי ממטופל למטופל - ומטיפול לטיפול. טיפול ראשון לא דומה לשלישי, ומטופל אחד לא דומה בשום דרך מחברו באותו הגיל, ואפילו באותה רמת הפעילות הגופנית.
אבל התחשק לי להרחיב אופקים, למסמס גבולות, לאתגר את החשיבה שלי וכמו תמיד- ללמוד משהו חדש (זה תחום כזה שאתה יודע איפה אתה מתחיל, אבל לעולם איפה, או מתי, תסיים...).
אז הלכתי לקורס טיפול אורטופדי. מי שעוקב אחרי מספיק זמן בטח כבר שכח שפעם מזמן עשיתי קורס עם אותה הכותרת, למדתי המון, וזה התאים מאוד לאופן הטיפול שלי באותה התקופה (כן, הבסיס נשאר, אבל כל הזמן יש שינויים קטנים, ודגשים שונים שמנחים אותי), אבל הפעם בחרתי מורה עם גישה אחרת, אוסטאופתית ועדינה בהוויתה, ופתאום טווח השיטות ואופן המגע התרחב מאוד, על אף האתגר שבלשלב את זה בטיפול ה'רגיל' שלי.
אבל זה עבד :)
בשבוע שעבר הגיעו התעודות, כשאני כבר בראש שלומד לחשוב סינית על דברים (כי החלטה היא החלטה!), כדי שמתישהו בסוף תתווסף עוד תעודה לאוסף הגדל שארוז יפה בארון, אבל זורם בעורקי לאורכו ולרוחבו של הגוף שלי.

אז רגע לפני שהן נארזות ומחכות לבאה אחריהן שבדרך, החלטתי לתת להן רגע של תהילה וירטואלית על קירות הרשת החברתית. :)

עונת הקמבוצ'ה התחילה!

אפשר, כמובן, להכין קמבוצ'ה כל השנה, אבל בקיץ זה הדבר המושלם...

למי שלא יודע מה זה- מדובר בסוג של פטריה שמגדלים, ומכינים ממנה משקה חמצמץ מוגז, בטעמי פירות, שמזכיר קצת בירה, שידוע שזה הדבר המושלם לשתות בחום הכבד שהולך להיות פה בחודשים הקרובים.

יש לה המון סגולות רפואיות, הרשת מספרת שהפטריה עוזרת לחיזוק המערכת החיסונית, משפרת את העיכול, מספקת פרוביוטיקה ואפילו עוזרת במניעת סרטן.

והיא מסתפקת במועט... צנצנת מכוסה בבד עם תה (שחור- שקית לליטר מים) וסוכר (חצי כוס לליטר) יספקו אותה, לאחר כשבוע בודקים מה שלומה, וכשמרגישים שהטעם לא מתוק מדי ולא חמוץ מדי מסננים את התה לבקבוק עמיד ללחץ, מוסיפים פירות (גם מיובשים, אבל ללא חומר משמר) ותבלינים, חצי סיבוב של הפקק ביום לשחרור הלחץ עד שמגיע לרמת התסיסה הרצויה, לקרר ולשתות קצת בכל יום.

פטריה משיגים בחינם אצל מי שמגדל (ואז מתחילים לחלק לכולם). בתמונה- קמבוצ'ה עם שסק, תפוח ולואיזה.

שיהיה קיץ שמח!

מה עובר לך בראש במחשבה על המילה 'עיסוי'?

ההימור שלי הוא שעל השכמות שלכם, מתארכות, עטופות, נרגעות, חוזרות למקום, ואולי גם איזו נשימה עמוקה ומרגיעה...

צדקתי?

זה מה שקורה בד''כ בטיפול... אבל יש גם ימים אחרים. ימים של כאבים. בגב, באצבע (איך זה לדמיין טיפול לכאב כזה?), כאבים של קושי, ועומס, ופחד וחוסר ודאות. אבנים ענקיות שלפעמים אנחנו נאלצים לסחוב איתנו, ואף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילנו.

ובימים כאלה מצטברות אבנים בפינת הקליניקה, בונות חומה מהפחד מלאבד, מכשלון חרוץ ומר, ממוות.

ודווקא בימים האלה (כן, זה תמיד מתנקז לימים מסויימים...), כשאני יוצא מהקליניקה, מעיף מבט אל האבנים האלה, העצובות והכבדות, ויודע שלשעה הזאת, ואולי גם רק לרגע אחד, פתחתי צוהר קטן לאויר, לאור, לתקווה או לשקט...

אז מה באמת קורה בעיסוי?

מתי אתם מגיעים לטיפול?
יש לי כמה מטופלים שכשאני שואל אותם לשלומם הם אומרים ''אם אני כאן, אז הכל בסדר'', מנגד, יש כמה אחרים שעונים "אם אני כאן אז לא משהו לא בסדר''.
בכל מקרה, הקיץ כבר כאן, וזה הזמן להזכיר כמה דברים בסיסיים, כדי שתוכלו לבוא לטיפול כשהכל בסדר-

• בעדינות עם המזגן.
תלוי במזגן ובחדר, אבל איפשהו סביב ה-24° זה בסדר. החדר צריך להיות נעים, לא קריר. מתחשב באחרים, בסביבה, בחשבון החשמל, והכי חשוב- במקרבי השכמות והצוואר שממש לא אוהבים מזגנים. בעיקר לא כאלה שמכים עליהם ישירות בשיא בחום. גם לא ברכב.

• בעדינות עם הגוף.
תקופות של שינויים קיצוניים מחלישות את הגוף, אז כדי לעזור לו להתאושש תנסו לאכול אוכל קצת יותר בריא, לשתות יותר מים, לעשות ספורט בצורה מאוזנת (וגם מתיחות!), ולישון מספיק. בלי מזגן או מאוורר שמפזרים אויר ישירות עליכם.

• תחזרו לפיג'מה.
לא באמת צריך פיג'מה, אבל בחייאת, שימו עליכם משהו בשינה. בטח אם אתם ישנים עם מזגן או מאוורר. זוכרים את השרירים מקרבי השכמות והצוואר? נו, אז הם עושים דווקא. כסו אותם בחולצה או לפחות גופייה. מונע פלוס פותר המון כאבים. בחיי.

• ותרו על הכפכפים.
אפשר בקטנה, אבל הליכות שהן לא מאוד קצרות עם כפכפי אצבע עושות הרבה בלאגן לכף הרגל. ההחזרה שלה מאומצת, וזה משפיע על היציבה וחלוקת המשקל, מה שגורם לכאבים חדשים (מי אמר דורבן?), והצ'ופצ'יק שבין האצבעות עלול לדחוף את העצב לרווח שבין שתי עצמות, ועצב כלוא זה כואב. ועצוב.

טוב, הבנתם.
חם ומגניב, אבל השרירים שלכם לא ממש נהנים ממה שקורה פה (למרות שהחום שבחוץ עשוי להקל על כאבים), אז תקראו שוב את הפוסט, תנסו ליישם כמה שיותר מהדברים שכתובים, ותקבעו לעצמכם טיפול, כי צריך גם להנות בקיץ הזה...

#סליחה.

בחזרה לספסל הלימודים...