אומניתרפי - בית הספר לפסיכותרפיה דרך הגוף

טיפול בשבים מהמלחמה ומתנתו של הגוף

בחודשים האחרונים אנו מפעילים פרויקט עבור אנשי מילואים השבים הביתה לאחר חודשי לחימה ארוכים ולא פשוטים כלל.
כל מטפל תורם מזמנו כפי יכולתו על מנת לספק טיפול במחיר סימלי אותו הצבא מכסה.

לפני הכל, אנחנו חייבים להגיד תודה מעומק הלב לכל אותם אזרחים שלבשו מדים והיו נכונים לשרת. אנחנו פוגשים אנשים מקסימים, ערכיים, ורגישים שעמדו במצבים קשים מנשוא.

אחת הדילמות שעומדות לפנינו כשאנו מטפלים באנשי המילואים הינה קונפליקט (לכאורה) בין שני רצונות של המטופלים.
האחד הוא הרצון לגעת בכאב והקושי שחוו בשירות, מתוך הבנה שהדחקה של המאורעות אינה מטיבה.
הרצון השני הוא לחזור במהרה לחיי השגרה - לקחת את מושכות החיים מהמקום בו נשמטו ב 7/10.

מצד אחד, נראה שנדרשת חזרה לשגרה, דהיינו, עבודה, לימודים, משפחה, שהם יסודות החיים שלנו, שנזנחו במשך חודשים, לפני שיהיה פניות באמת לגעת בכאב ובקושי של המלחמה.

מצד שני ברור שאם לא ניתן מקום לאירועים הקשים שהיו בשירות, הגוף לא ירגע , ישאר דרוך, ומראות ורגשות קשים יקפצו לתוך התודעה ולא יאפשרו לאדם לחזור באמת לשגרה.

העבודה עם הגוף היא מתנה מאד גדולה בהקשר זה. היכולת להחזיר לגוף ביטחון דרך המגע היא מהירה והמערכת ההשרדותית מזהה ביתר קלות שתמה הסכנה.
בצורה פלאית כשהגוף מרגיש מספיק בטוח הוא מאפשר לזיכרונות כואבים לצוף ללא מאמץ, בהתאמה ליכולתו של האדם להכיל ולעבד אותם.

השבוע אמר לי מטופל תוך כדי עבודה עם הגוף: "עלה לי כרגע אירוע בו נהרג המפקד שלי"
שאלתי: אתה רוצה לשתף אותי?
הייתה שתיקה ארוכה ואז הוא ענה: "אפשר להגיד "לא" ?"
"בטח" אמרתי, "הגוף שלך יודע מתי הזמן לפתוח משהו לריפוי, אל תדאג, כשיגיע הזמן, זה ירגיש שאתה יכול לשתף בלי שזה יפרק אותך."

חשוב לתת את המקום למערכות המגננה שלנו (הדחקה היא אחת מהן), לא להאיץ באדם לשתף, לבנות את הכוח והביטחון שלו שוב, לסמוך על הגוף שהוא יודע מה נכון. כאשר הגוף מרגיש שאנחנו קשובים לו, אין לו צורך לנעול לגמרי את החוויה המטלטלת בתוכו אלא רק לבחור את הזמן הנכון בה היא מקבלת מקום.
למעשה שני הרצונות, לגעת בכאב של המלחמה והרצון לחזור לשגרה, תומכים זה את זה, כמו שתי רגליים של תהליך הריפוי ואנו כמטפלים צריכים לנווט בהקשבה ורגישות בין שניהם.

בימים אלה פתחנו את ההרשמה למסלול הכשרת המטפלים בשיטת אומניתרפי - פסיכותרפיה מבוססת מגע. מוזמנים לבוא לפגוש אותנו ולהכיר את דרך העבודה הייחודית הזו שכל כך רלוונטית לימים אלה.

סדנת ההכרות הקרובה בשישי הקרוב, ה24.5 ב10:00 בתל אביב.

פרטים בלינק בתגובות

כמה עונג, אושר, הנאה, וסיפוק מתאפשרים לנו כשאנחנו חווים הצלחה במימוש הרצון שלנו.
לעומת זאת כאשר אנחנו לא מצליחים, הכישלון מן הסתם גורר תחושות מאד לא נעימות. תסכול הוא רגש ותחושה שכמו נמצאים בתווך, בין נסיון אחד להצלחה לנסיון הבא.
כשיודעים לתת מקום לכל התחושות הללו, ולומדים איך לעבוד איתן בתוך מסגרת הגוף מתאפשרים שני דברים:
1. מתרחש תהליך בונה שבו כישלון הופך לאפשרות לדיוק (במקום וויתור)
2. הכמיהה להצלחה הופכת לכוח מניע בחיים (במקום אובססיה, לחץ או מאמץ יתר)

הכנו לכם סדרת סרטוני תירגול קצרים, שתלמד אתכם צעד אחרי צעד להפוך כל נסיון למימוש הרצונות שלכם להתנסות מהנה, מרגשת ומחזקת.

מוזמנים להכנס ללינק עם הסדרות המתעדכנות שלנו, הכל בחינם!
תהנו!

סדרת סרטוני הדרכה בנושא כשלון, הצלחה ותיסכול - Omnitherapy - אומניתרפי ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים בנושא תסכול, הצלחה וכישלון סדרת הסרטונים הזו מיועדת למי שבוחר לעשות שינוי דרך הגוף.כדי להפיק את המיטב מהסרטונים האלה, כדאי לפנות לכם זמן ...

סל טיפולים מוזל לחיילי מילואים שסיימו את השירות,

כוחה של אומניתרפי ככלי טיפולי בטראומה היא היכולת לשלב בצורה אורגנית שיחה ועבודה במגע בגוף.
בצורת עבודה זו האדם מקבל מענה גם לתחושות הגוף הקשות שמתעוררות במצבי סטרס גבוה וגם לקשיים הרגשיים המלווים את החזרה הביתה מהמלחמה.
צוות מיומן המלווה בשלושת המורים של בית הספר ערוך ומחכה להיות לכם לעזר.
מוזמנים לקרוא עוד בדף:
https://www.omnitherapy.co.il/miluim/

לימים טובים.
צוות אומניתרפי

המציאות הזו... אני מתווכחת איתה לא מעט, מתווכחת עם בורא עולם, כואבת את כל הסבל יחד עם כולם וכל כך רוצה שיהיה אחרת.

אז היום, אחרי יום קשוח כזה, שאלתי את עצמי, מה המציאות שאני כל כך המומה כל בוקר שאינה מתקיימת?

אני מדמיינת עולם של חברה נאורה ומתוקנת. חברה בה הרב גוניות נתפסת כחוזק חברתי ולא כאיום על חלקים בתוכה. אני מדמיינת מציאות של הקשבה, רכות ושלום פנימי וחיצוני.

וזה מדהים לחשוב שלמרות שבחיים לא ראיתי חברה כזו ולמרות שאין שום דוגמה כזו לאורך ההיסטוריה של המין האנושי, התודעה שלי מסוגלת לדמיין ולהשתוקק ולהתגעגע למציאות הזו. ואני יודעת שאני לא לבד עם הדימוי הפנימי הזה שמרגיש יותר זיכרון מדימיון.

המחשבה הזו עוזרת לי בימים קשים, כמו היום, כשהכל נראה שרק הולך ומתדרדר. בתוך תוכי אני יודעת שזה אפשרי ושזה יקרה. אם אנחנו מסוגלים לדמיין את זה, זה אפשרי.

אבל זה יקח עוד זמן. צריך פה סבלנות ואמונה בתהליך. מי כמוני יודעת שיש תהליכים שלוקחים זמן. ומי אנחנו שנחליט אם זה מהר או לאט?

אז בינתיים, עד שזה יקרה, אנחנו צריכים כלים לחיזוק והתמודדות עם המצבים הקשים. בדיוק בשביל זה החלטנו להוציא בתקופה הקרובה סרטונים סופר פרקטיים, קצרים ועיניניים לעבודה אישית וריפוי דרך תרגול פיזי, בנושאי חיים שונים. חינם כמובן.

נושא סדרת הסרטונים הראשונה היא באופן מאוד לא מפתיע - חרדות.
אם אתם מתמודדים עם חרדות, סדרת הסרטונים הזו היא בשבילכם.
ממליצה בחום גם למי שסתם מפחד לפעמים (לכולם בקיצור)

לינק בתגובה הראשונה

מנחי קבוצות וסדנאות רבים מספרים לנו שמרחב העבודה שלהם מרגיש יותר ויותר כמו שדה מוקשים. אנשים מופעלים רגשית הרבה יותר בקלות, הרבה יותר במהירות ובעוצמה גדולה. ההרגשה היא שאין לדעת משהו יתפוצץ.

אין ספק שהמציאות בה אנחנו נמצאים מאז ה7 באוקטובר העלתה את רמת המופעלות והרגישות של כולנו בעוד כמה רמות, אך התופעה הורגשה עוד לפני כן.

אנחנו מאמינים שלעבודה בקבוצה יש ערך רב, אבל כדי שהמרחב יהיה מוחזק היטב ובטוח למשתתפים ולמנחים כאחד, הכרחי שלמנחה יהיה ידע והבנה של שלושת הדברים הבאים:

1. מהי טראומה ואיך היא נוצרת ונחווית בגוף.
2. מה המופעים ההתנהגותיים של טראומה ואיך ניתן לזהות אותם במהירות
3. מה הדברים שמועררים ומפעילים התפרצות פוסט טראומתית (ובכך למנוע אותה)

מנחי קבוצות וסדנאות לא צריכים להיות מטפלים, אבל צריך להיות להם מספיק ידע ומיומנות כדי לזהות ולא לחצות את הקו המפריד בין "התפתחות אישית" לבין "טיפול".
כל זה מאפשר בניית תוכן וצורת הנחייה שמצד אחד תייצר חוויה עמוקה ולמידה משמעותית ומצד שני לא תפתח טראומות שזה לא מקומן להפתח.

מוזמנים להצטרף אלינו לוובינר בנושא ביום רביעי ב17 בינואר ב20:00, בזום. פרטים והרשמה כאן:
https://www.omnitherapy.co.il/mentors-vebinar/

בתקווה לשקט פנימי וחיצוני במהרה
צוות אומניתרפי

עד עכשיו הרעיון לחזור לפרסם את הלימודים שלנו נראה הזוי וכל כך לא קשור לכל מה שקורה. אבל דברים נראים אחרת אחרי שבוע של התנדבות במתחמי הטיפול המדהימים שהוקמו לתמיכה במפוני הדרום וניצולי המסיבה.

פגשנו סיפורי זוועות לצד סיפורי גבורה, לבבות שבורים לצד הודיה על ניסים גלויים.

פגשנו אנשים שאמנם ניצלו ממוות, אבל חזרו למציאות של הלוויות של חברים, עם נפש מזועזעת וגוף כואב, מוחזק, לא נושם.

וראינו פעם אחר פעם איך הטיפול שמטפלי אומניתרפי יודעים לתת הוא בדיוק מה שהאנשים האלה צריכים.

טיפול ריגשי מבוסס מגע, המאפשר עבודה עם החוויות הקשות שנצברו בגוף, בלי להכנס יותר מידי לסיפורים, בלי יותר מידי מילים.

המונח פוסט טראומה מתאר את מצב בו חוויה קשה, מסכנת חיים, נתקעה בגוף, במערכת העצבים, בשרירים, בתודעה, המערכת נועלת אותה, הזמן הפנימי נעצר והמסר העיצבי שאמור להודיע למערכת שהאירוע הסתיים, לא מופעל.

כדי למנוע פוסט טראומה צריך לעבוד עם החוויה בגוף, לוודא שהמערכת לא קפאה, להחזיר נשימה, לאפשר לבכי להשתחרר, ואז למצוא חזרה את הכוחות הפנימיים ולהחזיר לאדם את עצמו, לכאן ועכשיו. המגע - המפגש עם עוד מערכת עצבים - מאפשר לכל זה לקרות בצורה מיטיבה ובקצב הנכון המותאם לאדם עצמו.

וזה מה שאנחנו יודעים לעשות באומניתרפי.

אם אתם מטפלים במגע או מטפלים רגשיים בשיחה, או מטפלי גוף-נפש מבוססי תשומת לב לגוף, אנחנו מזמינים אתכם להצטרף לשנת לימודים הקרובה, ולרכוש את היכולת לחבר מגע ועבודה רגשית לדבר אחד שלם ועוצמתי. אנחנו יודעים היום, לצערנו, יותר מתמיד עד כמה צורת העבודה שלנו נדרשת ותדרש כאן בשנים הבאות.

אנחנו מזמינים אתכם להצטרף לקהילת מטפלי אומניתרפי. אנחנו מזמינים אתכם ללמוד שיטה שיש בה מגע פסיכותרפויטי, מגע שמאפשר דיאלוג עם החוויה הפנימית של האדם. מגע מרפא נפש. מגע שכולו אהבה.

שנת הלימודים תפתח באמצע נובמבר, או קצת אחרי, אם יהיה צורך במציאות לדחות קצת. ישנם עוד מספר מקומות פנויים לקורס הזה, ואנחנו נחושים, למרות ובגלל המצב, להעביר את הידע הזה הלאה לכמה שיותר מטפלים.

אנחנו נפגשים בזום לקראת שנת הלימודים ב-3 לנובמבר.
כל הפרטים וההרשמה בלינק שבכפתור פה מתחת לתמונה.

בתפילות לשלום פנימי וחיצוני במהרה בימינו, אמן🙏

כמה מילים חשובות למטפלים וכל מי שנטייתו הטבעית היא לתמוך ולעזור.

יקרים ויקרות, אין ספק שזקוקים לנו מאוד כרגע.
המרחב מוצף בכאב, חרדה, טרואמה והלם. ברור לכולנו שדבר כזה עוד לא היה כאן וגם אנחנו, כמו כולם, מזועזעים, אבל יודעים שזה תפקידנו במערכת, להיות שם עבור אחרים. להיות בנתינה הוא הריפוי שלנו.

הנטייה והצורך לעזור לזולת נובעת מיכולת אמפטית גבוהה. אמפתיה משמעותה - להרגיש את האחר בתוכי. הפועל היוצא הוא שאנחנו הולכים לפגוש, לשמוע ולהכניס פנימה הרבה מאוד סיפורים טראגים קשים מנשוא.
זה למעשה לחוות באופן חלקי את הטראומה. בשפה המקצועית קוראים לזה "טראומה משנית".
אם לא נהיה ערים לכך, נמצא את עצמנו קורסים אחרי זמן קצר ולא מסוגלים להמשיך ולהגיש עזרה.

אז מה עושים?

לוקחים הפסקות כדי לדאוג לעצמכם:
אוכל, שתיה ושינה הם לא מותרות.
לא נשארים לבד! שתפו על הקושי והכאב שלכם עם חברים/קולגות.
קבלו מגע וחיבוק מנחם מהקרובים אליכם.
כל שעה או כמה שעות - פעילות גופנית נמרצת - אפילו פשוט לקפוץ במקום, לשקשק את הגוף. 10 דקות יעשו את העבודה.
תפיחות על עצם בית החזה והוצאת קול מאוד עוזרת לפרוק מתח (טרזן ידע מה הוא עושה...)

מוזמנים גם לשתף כאן בתגובות, מה אתם פוגשים ולמה אתם זקוקים - נשמח לעזור, לכוון ולסייע.

בתפילה שאף אחד לא ירגיש לבד
צוות אומניתרפי
Ron Freund Gilly Gall Omni Gal

בתגובות לינקים לרשימות של מוקדי סיוע הזקוקים למתנדבים, מוזמנים ומוזמנות להוסיף קישורים רלוונטים.

במהלך שנות עבודתינו כמטפלים גילינו ש ארגז כלים טיפוליים טובים לא בהכרח יאפשר למטפל להוביל תהליכי התפתחות טובים?

ללוות ולהוביל אדם בתהליך טיפולי ריגשי הוא עניין מורכב שדורש מצד אחד יצירת אמון ומרחב בטוח עבור המטופל ומצד שני אומץ ותעוזה ללכת אל מקומות פגיעים ורגישים.

ישנם אינסוף רגעים בהם נדרשת החלטה ובחירה טיפולית מצד המטפל. הבחירות האלו ישפיעו על איכות ותוצאות הטיפול.

מפחיד להחזיק את ציפור הנפש של אדם בידיים שלנו וכלים טובים אינם מספיקים כדי לבנות תהליך לאורך זמן, אם הם לא יושבים ומחוברים יחד בתפיסה טיפולית ומפת דרכים ברורה שישרתו אותנו כמטפלים ברגעים בהם נדרשת בחירה.

בדיוק כמו שכדי לבנות פרגולה למשל, לא יעזור לי לקנות מסור מעולה או מברגה משוכללת.
הידע של איך לבנות יחסר לי. במקרה הטוב סביר להניח שלא אעיז בכלל להכנס לפרוייקט, במקרה הפחות טוב תצא לי פרגולה לא משהו..

עוד דבר ששמנו לב אליו הוא שרכישת ריבוי של כלים, גישות ושיטות שאין חיבור ממשי ביניהם יכול לבלבל, ומעטים האנשים המצליחים להרכיב מהם דבר שלם איתו הם מרגישים בטוחים להיכנס כמובילים למרחב טיפולי.
לאמיצים או למוכשרים שכן עושים זאת, לרוב יקח שנים עד שהדברים יתיישבו.

מצד שני אם ישנה גישה אחת סדורה, או במילים אחרות, כשהמטפל יודע מה הוא עושה ולאן הוא מכוון, הוא יוכל להוסיף לעצמו כלים שיצטרפו בצורה אורגנית אל הדבר השלם.

בסופו של דבר מטפל אחראי, בנוסף כמובן להדרכה ולתהליך האישי שלו עצמו, כדאי שתהיה לו מפת דרכים ברורה שתעזור לו למשל ברגעים שהתהליך נתקע, כשהמטופל עומד ברגע של בחירה גורלית, כשעולה טראומה מהעבר או תגובה חזקה במהלך הטיפול ועוד.

באומניתרפי אנחנו מלמדים כלים מגוונים ורבים היושבים בתוך תפיסה טיפולית ברורה וסדורה הנקראת "המפה הטיפולית", המשמשת ככלי אבחוני המתווה תהליך מובנה וברור בכל מפגש ובתהליך כולו.

כשיש סדר, אפשר לקחת חופש עם שלל הכלים שאנחנו מלמדים
צורות מגע שונות המאפשרות מפגש עם עומק ריגשי,
מגוון של נשימות המייצרות כל אחת חוויה שונה אצל האדם,
שיחה וצלילה אל עולמות הדמיון, העבר והעתיד, רובדי התודעה והחוויה.

היא תמיד אחת - למצוא את הכוחות, היופי והמתנות הייחודיות של כל אדם ולקרבו, כל פעם עוד קצת, אל עבר הגשמה של כל מי שהוא במלאות.

כשיש סדר הביטחון עולה אצל המטפל והמטופל, מתאפשר לנו ללכת אל המקומות המפחידים והכואבים כדי לייצר שם ריפוי.

בנובמבר נפתח מחזור לימודים נוסף (זו השנה ה14 ברציפות!). הלימודים מיועדים למטפלימות בפועל או בנשמתם ולהולכים והולכות בדרך ההתפחות והגילוי, המחפשים את הצעד הבא.
מוזמנים ומוזמנות באהבה לקרוא יותר בלחיצה על הלינק:
https://www.omnitherapy.co.il/education/

מטפלים רבים מסכימים איתי על העובדה שהמטופלים שמגיעים היום לקליניקה, מורכבים יותר מבעבר. נראה שהגוף לא יכול להכיל עוד את עומס החיים והטראומות עולות וצפות.
סיפורים קשים ומופעים קשים של התנהלות לא מיטיבה בחיי היום יום, בעבודה, במשפחה, בזוגיות ובבריאות.

אין ספק שמשהו גדול קורה לאנושות.
ישנה הרגשה כללית שמשהו נגמר ולאף אחד אין מושג מה יוליד העתיד והתחושה הזו מוסיפה לחרדה הכללית.

המציאות הופכת יותר אינטנסיבית, ופחות הגיונית ולכן מפחידה ומדאיגה.
דברים שבעבר, אפשר היה להחליק, להדחיק ולהמשיך הלאה, עכשיו גורמים לשבר פנימי, קריסה וחוסר מסוגלות להתמודד ולקיים שגרת חיים נורמלית.

ברור לכל מטפל אחראי הרוצה לעבוד לעומק, שחשוב ביותר שנדע מה אנחנו עושים בקליניקה כשאנחנו פותחים דברים ונוגעים בכאב המבקש ריפוי. חשוב שנבין את המערכת הפנימית של האדם ואיך היא פועלת ושיהיו לנו כלים אפקטיבים כדי לפגוש בצורה מיטיבה את מה שיש שם.

עבודה רגשית שיש בה גם מגע ישיר על הגוף, מצליחה פעמים רבות לאפשר כניסה אל תוך מערכת עיצבית נעולה ושמורה, במקום שבו מילים ושיחה נחסמות ולא חודרות.

מטפלים רבים שבאים להכשרה המקצועית שלנו באים עם ניסיון רב ועם כלים טובים שכבר רכשו.

הם מספרים לנו ש"המפה הטיפולית" של אומניתרפי ככלי אבחוני, בתוספת שלל הכלים של צורות מגע מגוונות, טכניקות נשימה, תנועה, קול, ושימוש בדמיון ותודעה, המכוונים לרגש, העניקו להם להם הבנה ממשית על מה שקורה בפנימיותו הייחודית של כל אדם (ועושה אותו מי שהוא) ונתנו להם את האומץ והחופש ללכת עם המטופלים שלהם לעומק החוויה.

והכי מרגש זה לשמוע על השינויים לטובה שהמטופלים שלהם חווים בחייהם בעקבות הטיפולים.

לקראת שנת הלימודים הבאה הנפתחת בנובמבר, מוזמנים לסדנה האחרונה שלנו להשנה- 'חופש בחדר הטיפולים' - סדנה למטפלים הרוצים להוסיף מימד טיפולי רב עוצמה בעזרת מודל איבחוני פורץ דרך ולקבל הבנה מעשית לעבודה ריגשית דרך הגוף.

במהלך הסדנה נדגים סשן טיפולי על מיטת הטיפולים עם אחד/ת מהמשתתפים ותוכלו להבין אם הלימודים אצלנו הם הצעד הבא שלכם כמטפלים.

8 לאוקטובר בשעה 10:00 - סטודיו תנע- עין שמר

"אחד הדברים שהכי עזרו לי כמטופלת להחלים היא ההבנה שגם התכונות שלי שנחשבות כלא מקובלות על החברה הן בעצם חוזקות.
למשל העובדה שאני חרדתית.
במבט חיובי מתגלה שאני אדם שאפשר לסמוך עליו כי אני תמיד בודקת הכל ומוודאת עד הסוף שהכל קורה והלקוחות שלי יודעים שאפשר לסמוך עליי, מה שנקרא שגר ושכח.
רגישות היתר שלי עוזרת לי להבין מה האחר מרגיש ואיך לייצר תכנים שנוגעים באחר ומובילים למכירה (כי כל קנייה נובעת מרגש בסוף), ועוד ועוד.

ב"אומניתרפי" מגדירים את זה כ"הסתכלות חיובית רדיקלית" - היכולת לקחת את הצדדים שאנחנו מחשיבים כהכי אפלים, הכי לא מקובלים, הכי שאנחנו מתביישים בהם ולהפוך את הפחם הזה ליהלום.

מנסיוני זה באמת הופך אותנו לאנשים שלמים יותר ובעיקר אוהבים יותר, קודם את עצמנו ואחר כך נפתחת גם האפשרות לראות גם את הסובבים אותנו באור חיובי ובעיניים טובות."

כך כותבת לנו מטופלת שלנו. האפשרות לבוא ככה כמטפלים אל תוך סשן טיפולי, מאפשר לנו לאהוב את כל חלקיו של המטופל ולהתייחס אליהם בכבוד הראוי.

עצם הגישה תעזור למטופל לשנות את התפיסה הפנימית שלו לגבי התהליך מ"הדבר שאני רוצה להיפטר ממנו" ל"דבר שאני רוצה לגלות".
כשפוגשים את כל החלקים ה"לא רצויים" כביכול, כפי שהם מופיעים כחוויה בגוף הפיזי, אנחנו לא צריכים להגיד דבר.

האדם בעצמו יזהה את האיכויות שיש בהם. הכעס יחווה כעוצמה או איכפתיות גדולה, כאפשרות להצבת גבולות, או פשוט רצון בריא וחזק.
פחד יחווה כחיות והתרגשות גדולה, עצב יחווה כרכות, צורך בקרבה, עדינות וכן הלאה.

בהכשרה המקצועית שלנו אנחנו מלמדים צעד צעד כיצד לכוון מטופל, דרך הגוף, בעזרת מגע קשוב, מאפשר ותומך, אל עבר אותם מתנות ויהלומים החבויים בתוכו.

בנובמבר נפתח מחזור לימודים נוסף (זו השנה ה14 ברציפות!). הלימודים מיועדים למטפלימות בפועל או בנשמתם ולהולכים והולכות בדרך ההתפחות והגילוי, המחפשים את הצעד הבא.
מוזמנים ומוזמנות באהבה לקרוא יותר בלחיצה על הכפתור למטה.

איך גילינו שהעבודה בשילוב עם מגע מאיצה ריפוי של פוסט טראומה.

יש הרבה מטפלים שמפחדים להכניס מגע לקליניקה ובצדק - זה נוגע מהר בלב הדברים ולכן חשוב שטכניקות המגע יהיו מעוגנות בתוך מפת דרכים ברורה.

כאשר ניגשים לעבוד עם אדם הלוקה בפוסט טראומה, ישנם שני מכשולים, שהם למעשה שני צדדים של אותו מטבע.

הראשון הוא שהחוויה הטראומטית "נעולה" בגוף ואינה נגישה ולכן קשה לעבד אותה ולהביא לשם ריפוי.
השני הוא שכאשר החוויה צפה ועולה היא בעוצמה כל כך חזקה ששוב קשה לעבד את התחושות והרגשות.

ניתן להסתכל על טראומה כאל מסקנה המושרשת עמוק בגוף וברגש, על כך שהמציאות אינה מקום בטוח. טראומה אינה רק האירוע הקשה שאדם עבר, אלא הדרך בה הוא התמודד עם אותו אירוע, במהלכו וגם לאחריו.

נאמר שאדם חווה אירוע מסכן חיים.
אם מיד לאחריו הוא יקבל תמיכה רגשית, חברתית, מגע, הסבר הגיוני למאורעות ומתן לגיטימציה למכלול החוויה, ישנו סיכוי טוב שהוא ילמד על עצמו ויתחזק מהאירוע, גם אם האחרון היה כואב ומפחיד.
האנרגיה ההישרדותית החזקה שהופעלה באירוע תתפרק, כמו ברק שפוגע בבית שיש בו הארקה לאדמה.

כאשר אין הארקה לאדמה, משמע, אין לאדם עם מי לחלוק, למי לספר, ממי לקבל עזרה ותמיכה,
כאשר האדם לבד בהתמודדות הזו, אז העוצמות הרגשיות הקשות של האירוע מועצמות מתחושת הבדידות והניכור, האימה גוברת, עד שהמערכת העצבית והרגשית לא יכולות להכיל את זה יותר ו"מתקבלת החלטה" לנעול את החוויה.

זוהי ברירת מחדל! רק כאשר הפרוטוקול ההישרדותי התקין של הגוף, זה שאומר לנו במצבי הישרדות להילחם או לברוח על נפשנו, אינו מתאפשר, רק אם נואשנו מלקבל עזרה, אז הגוף יתכווץ וינעל כדי לגונן על עצמו.

לאחר האירוע עצמו, כמו עצם זר שנכנס לגוף, אם לא ניתן להוציא אותו, הגוף יעטוף אותו ויבודד אותו, כדי שיזיק כמה שפחות.

כך גם כלפי אירוע טראומטי, הגוף-נפש ידחיק אותו לקרן זווית, יעטוף אותו בשכבה ועוד שכבה של הגנה כדי שיזיק כמה שפחות. שכן תהליכי בניה והתפתחות לא יכולים להמשיך להתקיים באדם כאשר הוא חווה איום קיומי.

הטראומה מאוחסנת בגוף ולכן המופע שלה יהיה פיזי.- דפיקות לב מואצות, כיווץ בבטן, לחץ, בחזה, הזעה, חולשה ברגליים ועוד.

כל זה קורה כשהמערכת הפנימית של אדם פוסט-טראומתי מזהה משהו חיצוני שמזכיר אפילו במעט את הסכנה שחוותה בעבר ומנגנוני ההגנה עוברים מאפס למאה.

בעבודה שלנו עם מאות מטופלים, גילינו שהעבודה עם שיחה בשילוב עם מגע יוצרת אפשרות חדשה עבור המטופל. כשיש לנו כלים קשובים ומדוייקים של מגע והבנה ברורה של המנגנון הפנימי, מתאפשר לנו לשקם את חוויית חוסר הביטחון של האדם.

המגע עוקף את השכל והמפה הטיפולית של אומניתרפי, המתארת את המנגנון הפנימי של האדם, דואגת לכך שכמטפלים לא נלך לאיבוד, בדרכנו לפתוח את אותם "כיסים חוויתיים" לא נגישים כדי לבנות שוב את תחושת המסוגלות, על פני חוסר האונים והבדידות.

הטראומה והתגובה ההשרדותית מתבטאות בגוף. כשנלמד ואת האדם על התגובות הפיזיות שלו, הוא יוכל לזהות אותן ביומיום, לעבוד איתן ומתוך כך לגשת ביתר קלות לשינוי של התחושות בגוף ודרכן גם בנפש.

באומניתרפי אנחנו מלמדים כלים מגוונים ורבים היושבים בתוך תפיסה טיפולית ברורה וסדורה הנקראת "המפה הטיפולית", המשמשת ככלי אבחוני המתווה תהליך מובנה וברור בכל מפגש ובתהליך כולו.

כשיש סדר, אפשר לקחת חופש עם שלל הכלים שאנחנו מלמדים
צורות מגע שונות המאפשרות מפגש עם עומק ריגשי,
מגוון של נשימות המייצרות כל אחת חוויה שונה אצל האדם,
שיחה וצלילה אל עולמות הדמיון, העבר והעתיד, רובדי התודעה והחוויה.

את המפה הטיפולית נציג בסדנה שנקראית חופש בחדר הטיפולים.

בנובמבר נפתח מחזור לימודים נוסף (זו השנה ה14 ברציפות!). הלימודים מיועדים למטפלימות בפועל או בנשמתם ולהולכים והולכות בדרך ההתפחות והגילוי, המחפשים את הצעד הבא.

מוזמנים ומוזמנות באהבה לקרוא יותר בלחיצה על הכפתור למטה.

שנת הלימודים הזו לא נולדה בקלות, והיו רגעים שלא היינו בטוחים בכלל שתפתח...
והינה זה קרה! הגענו בסופש האחרון למפגש המסכם של שנה א' בלימודי אומניתרפי שהיה מרגש במיוחד.
אין כמו תחושת הניצחון שיש כשמגיעים יחד אל קו הסיום, במסע שהיה בו הכל: יופי וכאב, עליות ומורדות, תובנות עמוקות ומפגש עם הרבה אמת, לעיתים נעימה ולעיתים פחות…

הגיבורות והגיבורים האלה צלחו את המסע כולו ורכשו לעצמם גישה של חוקרים נלהבים לחיים האלה, עם כלים שישמשו אותם בחיים ובעבודה שלהם עם אנשים.

אנחנו תמיד מתרגשים במיוחד לצפות בתלמידים נותנים זה לזה את סשן הסיום, שהנושא שלו - איך לא - פרידות וסיומים.
תענוג לראות איך כל מה שהם למדו נאסף לדבר אחד שלם המאפשר להם לייצר מפגש פותח, קשוב ומדוייק לצורך ולקצב של המטופל. הכלים השונים של המגע הופכים לשפה תנועתית לדיאלוג משותף והם מחזיקים בגוף שלהם את העקרונות של אומניתרפי:

* לראות בעיניים טובות את האדם,
* גישה חיובית ראדיקלית כלפי כל מה שעולה בכל רגע נתון
* למידה וחקירה מתוך יצירת ביטחון ושותפות

תודה לגאיה וליעל ארנון האסיסטנטיות שהיו שם בשבילנו ובשביל התלמידים במסירות אין קץ.

תודה מעומק הלב לאנשים אהובים שנושפים רוח טובה במפרשים שלנו כבר הרבה מאוד שנים, אתם יודעים מי אתם. תודה עליכם❤️

וכמובן תודה לבורא עולם, שלא מפסיק לוודא שיהיה לנו על מה לעבוד פנימית וחיצונית 😅🙏

אנחנו באמת מאמינים שמה שיש לנו לתת הוא טוב וחשוב מאוד לכל מי שמבקש לעצמו חיים של ערות ודיאלוג בריא עם החיים.
אז...
בנובמבר נפתח מחזור לימודים נוסף (זו השנה ה14 ברציפות!) ויש לנו השנה גם עוד שתי תוכניות חדשות ומגניבות, האחת - קורס שנתי למנחי קבוצות והשניה סדנה להתפתחות אישית של 8 מפגשים.
לינקים בתגובות.
ותודה שקראתם עד פה... 😊

מטפלים רבים מפחדים לגעת במטופלים שלהם מסיבות רבות:
כי לימדו אותם שזה לא אתי ולא מקצועי.
כי הם לא יודעים איך וחוששים שהמגע לא יובן כראוי,
או שהמגע יעיר תגובות שהם לא ידעו מה לעשות איתן.
אפילו יצא לי לשמוע מטפלת במגע שחושבת שהמגע דווקא מנתק את המטופל מהרגש.

ובאמת, המעבר משיחה למגע הוא מורכב ועליית מדרגה ברמת הקרבה והאינטימיות לחווית המטופל.
זה מסוג הדברים שצריך לדעת איך עושים ולכן לא מעט מטפלים, בצדק, נמנעים מכך.

עם זאת,
מגע יכול גם להיות כלי עוצמתי מאוד בתהליך הריפוי.
הגוף שלנו והמערכת העצבית הם ממש כמו מפת דרכים לנפש שלנו.
הגןף אוצר בתוכו את כל מי שאנחנו - את סיפור חיינו, צורת החשיבה שלנו, הגישה שלנו לחיים, רגשות, ואיכויות.

המגע מאפשר מגע ישיר עם אמת, הוא עוקף את הראש, ומאפשר לנו דיאלוג ישיר עם חלקים ורובדים שהמטופל, כנה ככל שיהיה, לא יוכל לספר לנו על עצמו.
בעבודה ישירה על הגוף גוף יש משהו פשוט וישיר, ולכן, הרבה יותר קל לייצר שינוי בחוויה הפנימית של האדם.

המון אינפורמציה עוברת אלינו כמטפלים דרך המגע.

למשל, ממש לאחרונה הגיע איש מקסים אבא ל3 ילדים, הנמצא בתקופה מאוד אינטנסיבית, אבא שלו גוסס והוא מתמודד עם עומס בעבודה, וכמובן גם הבית דורש ממנו נוכחות.

הוא עצמו, כך אמר לי בשיחה הראשונית, מרגיש שהוא ממש בסדר עם מה שקורה, אבל אישתו חווה אותו חסר סבלנות ומתוח והציעה שילך לטיפול כדי לקבל תמיכה.

בהמשך השיחה הוא שיתף שהוא גדל בבית אלים וקשה. בשלב מוקדם בחייו הוא החליט שהוא עושה לעצמו "גלגול חדש" והמוטו שלו לאורך השנים היה להחזיק בתוכו את האמירה החיובית של "הכל בסדר".

זה אפשר לו לייצר לעצמו משפחה חמה ואוהבת וקריירה מצליחה. אבל לכל איכות יש את הגבול שלה. להחזיק ככה גישה אופטימית לא מאפשר לו להבחין אם משהו לא עובד בחייו או שהוא נמצא במצוקה פנימית.

כשהוא נשכב על מיטת הטיפולים היה קל להבחין שהנשימה שלו מאוד קטנה ושטוחה, כמעט לא קיימת.

הגוף מאוד מוחזק ונוקשה. כשלקחתי את הזרועות שלו וניסיתי להניע אותן הוא יכל להרגיש עד כמה הגוף מתנגד, ושבעצם אין לו יכולת לתת לזרועות הוראה להרפות, למרות שהוא ממש מנסה.

ביקשתי ממנו להעצים את ההחזקה, להקשות ולהחזיק בכוונה.
אנחנו קוראים לזה באומניתרפי - "להפוך את המצב ממשהו ש"קורה" למשהו שהוא "עושה".

הנחתי יד על בית החזה והנחתי אותו לנשום בתוך ההחזקה.
אחרי שהיה שם זמן מה, הוא הרגיש את הצורך להרפות, ואז נפתחה הנשימה והתחיל לעלות כעס ופחד וכמה רגעים אחרי בכי רב.
החלק בתוכו שקשה לו, עמוס לו ומפחיד לו, קבל מקום. והגוף התרכך ונרגע.
הוא יצא מהטיפול בהודיה לי ולאישתו ששלחה אותו…

העבודה הרגשית במגע ישיר על הגוף דורשת אומץ. הגוף הוא שער דרכו ניתן ללכת ב"לייב" עם המטופל למקומות שמפחידים אותו.

מפת דרכים ברורה של המנגנונים הפנימיים של האדם והידיעה העמוקה שבכל מה שאפגוש בדרך אמצא בסופו של דבר איכות ויופי, מאפשרים לי את האומץ הזה, ללכת לעומק עם המטופלים שלי.

אחד המשפטים שאני שומעת הרבה ממטופלים שלי ושל מטפלים אחרים בשיטה:
"סוף סוף מצאתי מישהו שלא נבהל ומוכן ללכת איתי אל המקומות המפחידים שלי"

אם ברצונכם לחוות את כל זה בלייב וללמוד יותר,
מוזמנים ל'חופש בחדר הטיפולים' -
סדנה למטפלים הרוצים להוסיף מימד טיפולי רב עוצמה
בעזרת מודל איבחוני פורץ דרך,
ולקבל הבנה מעשית לעבודה ריגשית דרך הגוף.
https://www.omnitherapy.co.il/omni-intro-page/

באומניתרפי אנו מאמינים כי עבודה רגשית שיש בה מגע מאפשרת למטופל לפגוש ולרפא רובדים, נקודות עיוורון ופצעי ילדות שמערכת ההישרדות חסמה את הגישה אליה.

המפה הטיפולית שלנו, ככלי איבחוני ייחודי, מאפשרת מבנה וסדר שמתוכו החופש, היצירתיות והאינטואיציה שלנו כמטפלים מתאפשרים בבטחון בחדר הטיפולים.

אם ברצונכם לחוות את כל זה בלייב וללמוד יותר,
מוזמנים ל'חופש בחדר הטיפולים' -
סדנה למטפלים הרוצים להוסיף מימד טיפולי רב עוצמה
בעזרת מודל איבחוני פורץ דרך,
ולקבל הבנה מעשית לעבודה ריגשית דרך הגוף.
https://www.omnitherapy.co.il/omni-intro-page/

אולי יפתיע גם אתכם, כמו שהפתיעה אותי העובדה, שרוב שיטות הפסיכותרפיה הגופנית לא כוללות מגע!

מעבר לכך שמגע הוא צורך קיומי של כל יצור חי,
ממש כמו אוכל ומים,
עבודה רגשית במגע מפגישה את האדם בצורה מאוד ישירה ומהירה עם דפוסיו, חולשותיו, חוזקותיו וכמובן עם רגשות וזכרונות שנכלאו בגוף.

הגוף לא יודע לשקר, הוא יציג אמת ויקצר לנו ולמטופלים שלנו את תהליך האבחון וגם את הריפוי והשינוי.

דוגמה פשוטה שיכולה לקרות כבר בטיפול ראשון,
כשהמטופל שוכב על מיטת הטיפולים, הרמה של זרוע והנעה שלה תיצור מפגש ברור עם החזקה ושליטה - חוסר יכולת להרפות.

נפגוש את התופעה הזו אצל אנשים שמחזיקים מתח, דאגה או המון אחריות. פעמים רבות רמת ההחזקה מפתיעה למטופלים ואני שומעת משפטים כמו "בכלל לא ידעתי שאני במתח".

היתרון העצום של עבודה במגע היא היכולת שלנו כמטפלים להנגיש לאדם את אותם חלקים שמערכת ההגנה חסמה את הגישה והתחושה בהם ושמנהלים את המטופל באופן יומיומי.

לדוגמה, מגע בבטן יכול לחשוף כאבים לא מודעים הנמצאים מתחת לפני השטח.

משם, בהנחייה נכונה, אפשר למשל שיעלה זכרון ילדות,
אולי של בהלה או עצב שפשוט יושב שם ומחכה להתייחסות, תנועה וריפוי.

הגוף אוצר בתוכו ומספר לנו את סיפור חייו של האדם.
יופיו של המגע הוא בפשטותו ויש בו את הכוח לקחת את התהליך הטיפולי והקשר הטיפולי לעומקים חדשים.

באומניתרפי המגע מייצר שפה טיפולית,
זהו למעשה דיאלוג המתרחש בו זמנית ביננו לבין הגוף,
השכל והרגש של המטופל, המאפשר לאדם לפגוש את עצמו בתנאי מעבדה וליצר שינוי בר קיימא בזמן אמת על מיטת הטיפולים.

הרגע הזה שבו משהו משתנה בגוף ואני שומעת משפט כמו "כשהגוף שלי ככה, אין לי שום בעיה לדרוש מהבוס שלי את מה שמגיע לי", הוא רגע מרגש.

אם ברצונכם לחוות את כל זה בלייב וללמוד יותר,
מוזמנים ל'חופש בחדר הטיפולים' -
סדנה למטפלים הרוצים להוסיף מימד טיפולי רב עוצמה
בעזרת מודל איבחוני פורץ דרך,
ולקבל הבנה מעשית לעבודה ריגשית דרך הגוף.

https://www.omnitherapy.co.il/omni-intro-page/

מהי הסתכלות חיובית רדיקלית בחדר הטיפולים?
ולמה כמטפלים מאוד חשוב שנכיר את הכלי הזה.

גישה חיובית רדיקאלית היא בחירה טיפולית לקבל את כל חלקי האדם כבעלי ערך.

כל סיטואציה בחיים, כל דפוס התנהגות, רגש או תחושה, יש מקום וחשיבות.
"רגשות שליליים" או דפוסי התנהגות מזיקים, מקורם באיכויות הקיימות באדם שפשוט יצאו מאיזון.

איך הגישה הזאת מייעלת כל תהליך טיפולי?

קודם כל אופטימיות!
המטופל מקבל ביטחון מעצם הקבלה שלנו את כל חלקיו ללא ביקורת, באהבה ובסקרנות והמפגש הופך להיות אנושי ונוגע במהירות רבה.

המסר שבבסיס כל הדברים נמצא רק את הטוב שבו, מאפשר לאדם לבטוח בתהליך ולהסכים ללכת פנימה למקומות המפחידים והעמוקים ביותר בתוכו.

כשהגישה מיושמת הלכה למעשה בתוך טיפול, כל סיטואציית חיים, רגש או תחושה לא רצויים, הופכים לשער (=שיעור) לגילוי איכויות ומשאבים פנימיים והאדם הופך מקורבן של חייו לחוקר ולומד של חייו..

למשל, דפוס התנהגותי מזיק, כמו התפרצויות של כעס.
כשאנחנו נוקטים בגישה חיובית, נתייחס אל דפוס הכעס כאסטרטגיה שבמקורה נבנתה באדם כדי להגן עליו. אם נעיר את הכעס בגוף בתנאי מעבדה, (על מיטת הטיפולים בקליניקה), חוויית הכח והעוצמה החבוייה בה תופיע.

כשאדם לומד את הכוח שלו, הוא מרגיש בטוח יותר והתפרצויות חסרות שליטה של כעס ילכו ויתמעטו בחייו.

בסדנה 'חופש בחדר הטיפולים' נעמיק את ההבנה והשימוש בגישה החיובית, נלמד את רעיון הדפוסים כאסטרטגיות שמקורן באיכויות דרך המפה הטיפולית של אומניתרפי,
ונחווה את היעילות והבהירות שהיא מאפשרת, הלכה למעשה על בשרנו.

לסיום נדגים סשן טיפולי על מיטת הטיפולים עם אחד/ת מהמשתתפים!

https://www.omnitherapy.co.il/omni-intro-page/

האם גם אתם שמתם לב שהמקרים איתם אנשים מגיעים אליכם הופכים יותר ויותר מורכבים?

האם גם אתם מרגישים צורך "לעדכן תוכנה", אבל אין לכם רצון או משאבים להתחיל ללמוד כלים אחרים מאלו שכבר יש לכם?

עם המפה הטיפולית של אומניתרפי תוכלו לכם לקחת את מה שאתם עושים למדרגה חדשה של עומק ודיוק.
זוהי תפישה טיפולית שתאפשר לכם הבנה ואיבחון מדוייק ובהיר של האנשים איתם אתם עובדים וביטחון בהובלת התהליך ליעד הרצוי.

קורס מקצועי שהוא אוצר של ממש לכל מי שהולך בדרך ההתפתחות והעצמה אישית.

מקווים לראותכם!

10 מפגשים בזום
עכשיו בהנחה למהירי החלטה
פרטים נוספים בלינק https://did.li/n3vTY
אפשר לקרוא עוד עלינו באתר שלנו. https://www.omnitherapy.co.il/

עצב הוא רגש עמוק ומשותף לכולנו. למרות שאנחנו שואפים לשמחה, העצב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
באומניתרפי אנחנו מאמינים שבכל דבר יש מתנה, יש אייכות חיובית :)
אנחנו מזמינים אתכם לחשוב יחד איתנו, ולשתף כאן, למה העצב טוב? מה הוא מאפשר לנו, בתוכנו ובמערכות היחסים שלנו?

עוד על השיטה והגישה תוכלו לקרוא באתר שלנו
https://www.omnitherapy.co.il/

בשלושת החודשים האחרונים אנחנו במרתון מרגש של ליווי עיסקי משובח עם צוות מנטורים מדהימים מתחומים שונים. בית הספר של אומניתרפי חוגג בר מצווה והליווי הזה הוא המתנה הכי טובה שיכולנו לקבל.

אז יש אתר חדש, ומערכת לניהול העסק, תוכנית עסקית, תוכנית שיווקית, ועוד מלא מושגים שעד לפני 3 חודשים היו מבחינתנו "משהו שהגדולים עושים"... 😉
ויש תוכניות מגניבות שבקרוב יצאו כמו העשרה למטפלים מכל הסוגים, קורס למנחי קבוצות, העשרה למטפלים זוגיים ועוד... חלק בלייב חלק בדיגיטל...

וצילומים חדשים!
אז הינה אנחנו, זוג עם עסק משותף. לפעמים תומכים, לפעמים מתנגחים, לפעמים שובבים ולפעמים רציניים, לפעמים אבודים ולפעמים יודעים... אבל תמיד תמיד יחד!
ותודה גדולה לצלמת לירז סיאני, שהוכרזה מעתה כצלמת הבית של אומניתרפי, Liraz Siani Lopez האחת והיחידה, שאין מילים לתאר כמה היתה לנו מדוייקת!

עוד עלינו ועל השיטה באתר שלנו:
https://www.omnitherapy.co.il/

כעסססססס!!!!
התפישה הטיפולית של אומניתרפי אומרת שלכל רגש יש מקום בעולמנו. לכל רגש יש אייכות ייחודית וחשובה מאוד בחיים שלנו, גם, ואולי בעיקר, הרגשות שלא נעימים לנו.
נתחיל עם הרגש שקיבל שם ממש רע בעולמנו - הכעס! - למה הוא טוב? מה הוא משרת בחיים שלנו? מה תפקידו המאוזן? איזה כח יש בתוכו?

מוזמנים ומוזמנות לענות מתוך הנסיון האישי שלכם :)

הצצה לקליניקה

ניצן היא אישה חביבה במיוחד, ההבעה שלה נעה בין חצי חיוך לחיוך כמעט כל הזמן. גם כשהיא מספרת לי את סיפור הילדות הקשה והכואב שלה. אני שומעת הרבה סיפורים שאני קוראת להם "שואה פרטית", אבל שלה באמת אחד המזעזעים. והיא מחייכת. מתבלת בהומור גובל בציניות שמופנה בעיקר כלפי עצמה.
קשה להקשיב לה ככה, זה מרגיש שהיא ממש דואגת בצורה אקטיבית שאני לא ארגיש כלום כלפיה וכלפי הסיפור שלה. היא מאוד שנונה ומצליחה להצחיק אותי למרות שאני עושה הכל כדי לשקף לה כמה הסיפור שלה עצוב. אישה חזקה.

אני מציינת לעצמי צד אחד של נדנדה:
הומור והסתכלות מלמעלה על הדברים
זה ללא ספק אסטרטגיית הגנה מעולה - וללא ספק הצד המועדף עליה.

אז מה הצד השני?

על מיטת הטיפולים אני קצת נוגעת בעדינות ומנחה אותה לנשום. די מהר אני רואה בפנים שלה בכי שמתחיל לטפס, כמעט דמעות.
"איפה את? מה את מרגישה?"
"אני לא פה. סתם רצות לי מחשבות לא קשורות. אני לא מרגישה כלום" הקול שלה קר והחיוך נמחק.
אני ממשיכה לגעת, קצת זרועות, בית חזה, מנחה אותה לנשום - היא חיילת טובה... עושה כל מה שאני מבקשת, אבל כל פעם שאני שואלת היא מדווחת שזה לא עושה לה כלום. שום תחושה, שום הרגשה. רק אדישות ונתק.

"את מכירה את הנתק הזה?" אני שואלת
"בטח, מכירה מעולה"

נראה שמצאנו צד שני של נדנדה.

את יכולה לבדוק רגע מה את עושה בגוף כדי לנתק ככה? כי זה ניתוק מאוד מרשים"
האמירה שלי משעשעת אותה והיא מחייכת.
יופי, השגנו נקודת מתבונן.
עכשיו הנתק הוא משהו שהיא עושה, לא משהו ש" קורה לה". היא מדווחת: "הגוף קפוא, העורף נוקשה, יש מתח בלסת" . אני מבקשת ממנה לעשות את הכל טיפה יותר ולהעצים את הניתוק. הגוף מוחזק ואני מבקשת ממנה לנשום קצת יותר עמוק מהרגיל בתוך הנתק.
מה קורה כשאת נושמת בתוך זה?
"זה נהיה מוזר, נהיה לי חנק בגרון" (הינה הבכי אני חושבת לעצמי)
תרשי לעצמך את הנתק הזה, מה הוא נותן לך?
"שקט. לעצור הכל."

אנחנו שוהות בשקט כמה דקות. הגוף מתעייף מההחזקה ומרפה לאט לאט ופתאום דמעות יורדות בעדינות.
כשהדמעות יורדות הגרון נפתח.

העצב הוא לא רק רגש, הוא תדר רך. וזה בדיוק האייכות שחסרה בשני צידי הנדנדה שלה. רכות.

בקרוב נצא עם סדנאות העשרה למטפלים, מוזמנים להמשיך לעקוב אחרינו :)