אורטל הופמן שלם - ליווי לצמיחה אישית זוגית והורית

הפסקת צהריים בעבודה, ביום שמש יפה.
אוהבת את העבודה שלי ❤️

להיות עצמאית זה לא פשוט וזה שונה מלהיות שכירה בהרבה מובנים, לטוב ולרע. אחד היתרונות זו היכולת לנהל את הזמן בחופש מוחלט ולשבץ בלו"ז שלי קפה עם חברה בין פגישות, או לצאת לסידורים.
הבוקר התחלתי לעבוד מוקדם וכבר ב10 יצאתי להפסקה, עם חברה. ישבנו ברובידה (כן, הזכרתע אותם פה השבוע. לא, אין לי אחוזים שם 😅).


כמה כיף היה לדבר, לשתף, לצחוק, לחשוב יחד, וגם להתענג על האווירה הכפרית השקטה, האוכל המושלם.

כשהיא יצאה רגע לשירותים, ראתה אותי יושבת עם הנייד (גם אצלכם כל שעה מצטברות עשרות הודעות??) וצילמה אותי שאראה כמה אני חמודה חח בקיצור טוב שיש חברות וחברים שרואות ורואים אותנו בעין הטובה שלהם, מפרגנים. ממלא את הלב. בסופו של דבר זה מה שבני אדם צריכים, מערכות יחסים משמעותיות. אני רואה את זה יום חום בקליניקה שלי, כמה זה חשוב לאנשים, כמה זה בנפשנו. תרימו טלפון למישהו יקר וצאו קצת.

בתמונות הבאות, האוכל שחלקנו: סלט תאנים מושלם משובץ גבינה ופיסטוקים, סלט ביצים מהמם וגוזלמה-מאפה טורקי טעים ממש. יצאנו מרוצות.

#חברה #חברות #מערכתיחסים #בילוי #מסעדות #ארוחתבוקר #זוגיות #קשר #משמעות #עצמאיות #עצמאית #אורטלהופמןשלם #מטפלתזוגית #רחובות

אם לא אעלה פוסט ביום הקפה הבינלאומי זה כבר ממש יהיה מחדל.
כמו שאמר רבי סחרוף "כולנו מכורים אפילו שיש לנו כזה כאילו", אז ההתמכרות שלי היא קפה, זו האתנחתא שלי, זה טעים, זה מנחם.

אני אוהבת לשבת בבתי קפה עם חברות, עם בן הזוג וגם לא מעט לבד, עם ספר טוב או כך סתם.

אני אוהבת בטיולים בחו"ל לטעום את הקפה.

השנה אפילו חשבתי לקנות מכונת קפה שטוחנת במקום את הפולים.

בינתיים מסתפקת בנספרסו או בקפה במקינטה שהאיש שלי מכין. לאחרונה נכנסתי לאחת משתי חנויות הקפה באחד העם (רחובות) ליד הפטיסרי, ורכשתי תערובת שנטחנה עבורי במקום, לא חמוצה מדי, לא שרופה מדי. כזו במידה המתאימה.

וכן, שותה גם את הטייסטר ה"פושט" (בצבע שחור)...

ולמרות כל אלה, החלטתי השנה להפחית כמויות. כל דבר שהוא הרבה מדי כדאי לאזן.

אז מה ההתמכרות שלכם? בלעדי מה אתם לא יכולים? והאם הייתם רוצים "להרגיע" מהדבר ולהיגמל? (החל ממסכים וכלה בסגריות / וויד והרשימה עוד ארוכה ומגוונת). כתבו בתגובות. תתחייבו לעצמכם. צעד ראשון זה לכתוב את זה שחור על גבי מסך.

*התמונה צולמה ב
מקום קסום במזכרת בתיה. מומלץ בחום.

#שנהטובה #שנהחדשה #משאלות #חלומות #תקווה #התמכרות #קפה #ביתקפה #סיגריות #גמילה #רובידה #אורטלהופמןשלם #רחובות #מסעדות #כריך #זמן #חברות #זמןלעצמי #אחריהחגים #טעים

חופש סוכות מגיע לקיצו ממש עוד רגע. חופש שהתחבר עם חופש ביום כיפורים, עם ראש השנה, עם שישי שבתות באמצע, חופש גדול וארוך בקיץ ושנה וחצי של סגרים, מבצעים צבאיים ובידודים.
התחושה נעה בין רצון לחיות וליהנות מהחופש והמרחבים לבין רצון כז בשגרה, רציפות, עקביות, של יום יןם, של תהליכים.
הורים לילדים צעירים חווים את זה בכל הכוח: הערבוב המתמיד בין הבית והילדים לבין העבודה, זמן אישי וזוגיות. הכל כמו התערבב לתוך עצמו, כמו לקחת שני צבעי גואש, לשפוך לאותו כלי ולא להצליח לזהות מה היה שם קודם.
אני פוגשת את זה בקליניקה כל הזמן. ניחוחות של ייאוש , עייפות וכמיהה להפרדות, לסדר, לזמנים נפרדים מהילדים, להתגעגע, להקשיב ללב, למחשבות, לנוח.

עוד רגע זה כאן, השגרה המבורכת, מעט אחריה יתחלף שעון הקיץ ויפנה את מקומו לשעון החורף... קצב איטי יותר יגיע ואולי גם משב רוח צונן ומרענן.

ובינתיים, צוברים זכרונות...
תשתפו בתגובות, אם מתחשק, מהחוויות והזכרונות שנרקמים אצלכם ברגעים אלו ממש

#קורונה2021 #טיפולרגשי #ילדים #הורות #הורים #סוכות #חופש #חופשה #חופשהבישראל #חופשהמשפחתית #צפון #לטייל #נופש #זוגיות #שעון #רחובות

הלך הרוח בקליניקה שלי בשבוע האחרון, הביא אותי לצטט את ויסלבה שימבורסקה, משוררת שאני מאוד אוהבת, בעוד שיר יפהפה. יש לה כשרון לבטא אמיתות עמוקות בהומור ובחן.
השיר ארוך אז חילקתי אותו על פני שלושה דפים, והוא מתאר בעיניי את התקופה המורכבת שבה אנחנו חיים שאמנם יש בה רגעים יפים ושמחים והחיים עודם נמשכים, אך עם זאת, יש בה מן התסכול, הדכאון, החרדה וחוסר האונים.
זוגות ויחידים שמגיעים לפגישות ומשתפים אותי במה שקרה להם בשנה האחרונה: איך כפתור הווליום של הקשיים, הגביר את העוצמה של הכל. איך הקורונה קלקלה תכניות, הפריעה בקריירה, בשעות הפנאי, בזוגיות. איך הדחיסות של יולי-אוגוסט (וספטמבר, בואו נודה) עם הילדים והג'ינגולים ה"קבועים" מדי שנה, רק הגבירו את התחושות כשהמילה "בידוד" ניחתת מכל עבר והמילה "סגר" מאיימת על עוד יום עבודה ועל עוד משאב נפשי. אז כן, לעתים אנחנו מרגישים שהדלדלו כוחותינו, אנחנו מבקשים למצוא את הכוחות שבפנים, את המטרות שלנו, את מה שעושה לנו טוב, לזקק מה באמת ישפר את התחושות ויחזיק לאורך זמן,. את השינויים האלה, שנוגעים עמוק בקישקע, עושים כאן, האמיצים שבאים לגעת בנפשם, בנפש בני זוגם, ששואלים שאלות. וואו כמה זה אמיץ לשאול באמת, להישאל באמת, לבדוק באמת, להישיר מבט.
והשאלה אולי הגדולה מכל, גם זו שמוזכרת פה בשיר: "כיצד לחיות"? שאלה שגם לי אין תשובה עליה, אני רק יכולה ביחד עם האנשים שמגיעים לכאן, לברר את התשובה-כיצד נכון לכם?

סתם מחשבות בין פגישות... ואיפה זה פגש אתכם? 😉

#זוגיות #קורונה2020 #קורונה2021 #שירה #שירביום #ספרות #ויסלבהשימבורסקה #אורטלהופמןשלם #רחובות #טיפולאונליין #טיפולרגשי

לצאת מהקליניקה ולגלות שחשבו עליי. טייגר קטן עשוי מבצק שקדים, משובץ יהלומי שוקולד ובאמצע תלולית שוקולד נמס מושלם, מהפטיסרי. איזה כיף זה להרגיש שחשובים עלייך, שיודעים מה את אוהבת, בלי שתבקשי. זה לא תמיד קורה, אבל כשזה קורה זה נעים. לכבוד ט"ו באב לכו תעשו מחוות אהבה קטנה כגדולה למי שאתם אוהבים. לא מתוך רצון לקבל בחזרה ולא כחלק מהחשבון שיוצא בסוף החודש (אני נותנת יותר, אני נותן יותר) ואורב לאהובים שלכם בפינה. ככה סתם, מהלב. ❤️

#אורטלהופמןשלם #זוגיות #פטיסרי #עוגהלשבת #טובאב #טובאב2021 #אהבה #חתונהממבטראשון #שישיצהריים #רחובות

בפרק שהוקרן אמש של "חתונה ממבט ראשון" זכינו לצפות בזוגות במהלך ירח הדבש: בן ומנור, איתמר וקרין, מעין ועומרי. הימים הראשונים שלהם יחד הם שלב ראשוני מאוד בקשר שבו הצדדים בוחנים אחד את השניה, מנסים להבין מול מי ומה הם עומדים. ראינו את התגובות של המשתתפים לנוכח הרגעים הראשוניים האלה, מעוררי החרדה וההתרגשות: את מנור מקנאת, נעלבת וכועסת, את בן צוחק במבוכה ומסתייג, את מעיין חוקרת את עומרי בניסיון לאמוד את מידת הסיכון והסיכוי, את עומרי מתאמץ להיות החזק והמכיל בעוד אולי גם הוא חרד מאותם הדברים בדיוק, את קרין נפתחת ונסגרת חליפות, מתגוננת ונשמרת מחד, אך מבקשת לדבר בפתיחות על הכל מאידך. את איתמר שבעצמו מדבר הרבה אך עדיין אומר מעט מאוד על מה שבפנים....בקיצור: רגעים מכמירי לב שעוסקים במוכנות להיות פגיעים, בהגנות, ביכולת לווסת את הרגשות המציפים. כל מי שהיה בדייט בעבר או בתחילתה של מערכת יחסים, בוודאי יכול להביט עליהם בחמלה. אז בואו נדבר רגע על היכולת לווסת חרדה ורגשות מציפים ונראה רגע איך זה קשור לילדות (מבלי לנתח את אישיותם של המשתתפים(

לפי ג’ון בולבי אבי תיאורית ההתקשרות, היכולת לויסות רגשי מתפתחת, דרך התנסויות עם דמויות משמעותיות (בדרך כלל ההורים), שאחד מתפקידיהם החשובים כולל סיוע בויסות רגשותיו של הילד, שעדיין אינו בשל מספיק על מנת לעשות זאת בעצמו. למשל כשהוא נופל, או רעב, או מרגיש דחוי, או רב על צעצוע, או עייף וכו. התינוק, הילד, זקוק לסיוע בניטור ה"ווליום" על מנת להירגע ולחזור לאיזון.
כאשר הילד זוכה לדמות- התקשרות זמינה ורגישה, הקשובה לצרכיו וקוראת נכון את איתותיו, אז מתפתחת תחושת בטחון לגבי האחר ולגבי עצמו. תחושה זו משמשת מנגנון פנימי שעוזר לווסת מצוקה לאורך החיים (כפתור הווליום) . מערכת ההתקשרות משפיעה על הדרך שבה אדם חווה רגשות ומבטא רגשות במערכות יחסים לאורך החיים. כשהמערכת עובדת באופן אופטימלי – האדם מצליח לאזן את כפתור הווליום הרגשי במצבי מצוקה (פטורין, פרידה, געגוע, תסכול וכו).
בבגרות: מערכת ההתקשרות מופעלת כשיש אירוע פנימי או חיצוני אשר נתפס ע”י האדם כמאיים (למשל איקס מתרחק ממני, אולי הוא לא בעניין שלי?)
ויסות רגשי- כפתור הווליום, כולל תפיסות שיש לאדם לגבי המצב (למשל אמונה שהמצוקה ניתנת לפתרון) לגבי עצמו,,ולגבי האחר (עד כמה האחר נתפס כנגיש, מכוונן אליי, מגיב ורוצה לעזור לי בויסות מצוקה).
לכל אדם יש תסריט מופנם לגבי קשרים משמעותיים: תסריט חיובי ובטוח או תסריט שלילי.
בתסריט חיובי ובטוח, האדם תופס את האחר המשמעותי כקשוב ומכוון אליו ונגיש, ופניה אליו עוזרת לווסת את המצוקה.
לעומת זאת, במצב שבו האדם לא מצליח לווסת את הרגשות ולהשיג תחושת הביטחון, מתעוררות 2 אסטרטגיות אפשריות:
1. הגברת (היפר- אקטיבציה) פעילות של מערכת ההתקשרות
2. צמצום (דה-אקטיבציה) פעילות של מערכת ההתקשרות
כשמופעלות אסטרטגיות של היפ כפי שקורה אצל בעלי סגנון ההתקשרות החרד, מתעוררת נטייה להגזמה בהערכת המצב המאיים, דריכות יתר לגבי האפשרות של דחייה או פרידה. ישנה התמקדות בחוסר זמינותו של האחר ובתחושת המצוקה, וישנה העצמה של רגשות מכאיבים כמו תסכול, חרדה, עצב, אכזבה וכעס. מצב של הצפה רגשית. בטח נתקלתם בזה.
לעומת זאת, תת-הפעלה של מערכת ההתקשרות מובילה ברוב הפעמים לנטייה להכחיש את צרכי ההתקשרות והימנעות מהישענות על האחר: הימנעות מקרבה, התרחקות, השתבללות, סגירות רגשית, חוסר מודעות לתחושות וחוויות פנימיות.
כשהאדם לא מצליח בויסות העצמי לאורך החיים, הוא יפגוש בתסכול,קושי ואכזבה בקשרים קרובים.
אז מה יכול לעזור (מלבד טיפול שעליו אני ממליצה בחום ולא רק בגלל שזה תחום העיסוק שלי!)? דבר אחד למשל שיכול לעזור הוא לפתח את היכולת להרהר על משמעות ההתנהגות שלי תוך התייחסות לרגשות, מחשבות, כוונות ותחושות גופניות.
לדוגמא: במקום להגיד לעצמי "הוא התרחק כי הוא לא רוצה אותי ולא אכפת לו ממני אז הוא מעצבן ומי צריך אותו בכלל", אני יכולה להפנות את הזרקור פנימה לתוך עצמי:
1. מה המניע להתנהגות שלי? למה אני הגבתי בפרצופים כאשר הוא דיבר עם המלצרית?
2. מה המניע להתנהגותו של האחר? למה הוא התרחק כשהתעסקתי עם הצבים? אולי הרגיש דחוי על ידי? אולי השתעמם?
3. התייחסות לרגש שמתעורר בי : למה כ"כ נפגעתי/ כעסתי/נעצבתי?
4. התייחסות להשפעת התנהגותי שלי על האחר : אולי הפחדתי אותו כשצעקתי? אולי הוא נעלב כשלא הבעתי עניין בו? אולי היא הרגישה מצוקה כשדחקתי בה לספר?
5. איפה בגוף אני מרגיש את המצוקה עכשיו? בבטן? בכתפיים? בגרון?

היכולת הזו להתבונן פנימה לתוכי ולחשוב על עצמי ועל השפעותיי על האחר נקראת יכולת למנטליזציה והיא מסייעת ליצירת חוסן נפשי, כי היא מאפשרת לאדם להגיב באופן יותר שקול וגמיש, לשקול תגובות אפשריות ולבחור תגובה שאינה התגובה האוטומטית שלו (לברוח כשמעליבים אותי למשל, לצעוק כשאני מרגיש דחוי ולבד), אלא תגובה שאינה התסריט הקבוע שאני מסתובב איתו בעולם. תגובה שקשורה לכאן ועכשיו שקרה כאן ולא לכל ההסטוריה הרגשית שאני סוחב איתי.

ויש עוד כמה דברים שיכולים לעזור. אחד מהם קשור לפרשנויות אבל על כך בפעם אחרת.

*התמונה צולמה על ידי אלון גרובר, וואלה*

הפרק השלישי של "חתונמי" ("חתונה ממבט ראשון") הציג בפנינו את הזוג המיועד בן ומנור.
בן, רווק בן 38, גנן בגן ילדים, מוצג כטיפוס רגיש, פגיע וכן, כפי שראינו בהמשך, גם עצוב ומאופק. את הסיבה הסבירו בקצרה: הוא איבד את אביו בגיל 13 ואם לדייק, אביו התאבד. המילים נאמרו בצורה מאוד מרומזת, וזאת, אפשר לשער בשל הטעינות של הדרך בה הוא מת. את אמא של בן פגשנו, כשסיפר לה על ההשתתפות בתכנית. גם היא נראתה מעט כבויה. התגובה שלה, הסגירה את היותה מודאגת מהרווקות (" הבן שלי חשבתי שיתחתן בגיל 20, מי היה מאמין שבגיל 38..." וההמשך שבן סיים עבורה: "עדיין יהיה רווק" ).
גם מנור, זוגתו המיועדת של בן, קיבלה אי אלו הערות מאביה על האפשרות שיימצא לה בכלל חתן. הדברים נאמרו בהומור אבל אי אפשר להקל ראש בתחושה של ילדים שבגרו ומרגישים את האכזבה של הוריהם מהם בהיבט כזה או אחר של החיים. כשנמצא השידוך היא אמרה למצלמה "אבא מצאו מישהו", מה שנקרא, בכל צחוק יש אמת מכאיבה.

לא רק בן נמנע מביטוי מסוים, שנאמר במרומז, גם מנור סיפרה על עצמה שמדי פעם יוצא לה היצ'קוק. אני לא זוכרת את המילים המדויקות אבל הן נאמרו במרומז ואני שמעתי - התפרצויות, או לכל הפחות- תגובות עם ווליום גבוה.
הווליום הגבוה הזה קיבל ביטוי של ממש בחתונה עצמה.
שם לא היו ברקסים בכלל - "אני רוצה לעשות לו כבר ילדים". אין ספק, הוא נראה מותק והיתה משיכה מצידה, מה שהשלים את הפנטזיה שבראש ומנור "שחררה ניצרה". ההתלהבות הזו בהתחלה יכולה לעזור לשניהם, במיוחד אם האחר במשוואה מאופק ומסביר למצלמה ש"זה תהליך". זה הרגיש שבן פה לבדוק מה קורה בעוד מנור כבר קראה לו "בן בן" וכמעט הפשיטה אותו במונית.

ההתלהבות הזו כאמור יכולה לעזור בהתחלה אך יש לה גם פוטנציאל נפיץ להרחיק ולהרתיע את בן ודווקא להביא אותו להיות עוד יותר מאופק ושמור אל מול ההצפה הרגשית שנראה שהוא מנסה להימנע ממנה אך בו זמנית רוצה לפגוש. נראה בהמשך לאן זה הולך.

בן מוקף בנשים, אחות ואמא וכל צוות הגן שהוא מנהל. מעניינת הבחירה הזו להיות בסביבה נשית ועוטפת. האם מנור תצליח לספק את המקום החם והמכיל שנראה שבן מחפש? נגלה בהמשך. בכלל, נראה שכל אחד מהם נדרש להיות מיכל לא קטן עבור השני/ה. ההגעה לגיל הזה כרווקים אולי (ואולי גם לא) מספרת לנו סיפור.

יהיה מעניין לראות איך בן יתמודד עם אשה מקסימליסטית ואיך היא תתמודד עם האיפוק שסיפור חייו יצר באישיותו.

שיהיה בהצלחה

#זוגיות #חתונה #חתונהממבטראשון #אהבה # #נישואים #טלויזיה #קשת12 #אורטלהופמןשלם #טיפולרגשי
# ig_israel

הפרק השלישי של "חתונמי" ("חתונה ממבט ראשון") הציג בפנינו את הזוג המיועד בן ומנור.
בן, רווק בן 38, גנן בגן ילדים, מוצג כטיפוס רגיש, פגיע וכן, כפי שראינו בהמשך, גם עצוב ומאופק. את הסיבה הסבירו בקצרה: הוא איבד את אביו בגיל 13 ואם לדייק, אביו התאבד. המילים נאמרו בצורה מאוד מרומזת, וזאת, אפשר לשער בשל הטעינות של הדרך בה הוא מת. את אמא של בן פגשנו, כשסיפר לה על ההשתתפות בתכנית. גם היא נראתה מעט כבויה. התגובה שלה, הסגירה את היותה מודאגת מהרווקות (" הבן שלי חשבתי שיתחתן בגיל 20, מי היה מאמין שבגיל 38..." וההמשך שבן סיים עבורה: "עדיין יהיה רווק" ).
גם מנור, זוגתו המיועדת של בן, קיבלה אי אלו הערות מאביה על האפשרות שיימצא לה בכלל חתן. הדברים נאמרו בהומור אבל אי אפשר להקל ראש בתחושה של ילדים שבגרו ומרגישים את האכזבה של הוריהם מהם בהיבט כזה או אחר של החיים. כשנמצא השידוך היא אמרה למצלמה "אבא מצאו מישהו", מה שנקרא, בכל צחוק יש אמת מכאיבה.

לא רק בן נמנע מביטוי מסוים, שנאמר במרומז, גם מנור סיפרה על עצמה שמדי פעם יוצא לה היצ'קוק. אני לא זוכרת את המילים המדויקות אבל הן נאמרו במרומז ואני שמעתי - התפרצויות, או לכל הפחות- תגובות עם ווליום גבוה.
הווליום הגבוה הזה קיבל ביטוי של ממש בחתונה עצמה.
שם לא היו ברקסים בכלל - "אני רוצה לעשות לו כבר ילדים". אין ספק, הוא נראה מותק והיתה משיכה מצידה, מה שהשלים את הפנטזיה שבראש ומנור "שחררה ניצרה". ההתלהבות הזו בהתחלה יכולה לעזור לשניהם, במיוחד אם האחר במשוואה מאופק ומסביר למצלמה ש"זה תהליך". זה הרגיש שבן פה לבדוק מה קורה בעוד מנור כבר קראה לו "בן בן" וכמעט הפשיטה אותו במונית.

ההתלהבות הזו כאמור יכולה לעזור בהתחלה אך יש לה גם פוטנציאל נפיץ להרחיק ולהרתיע את בן ודווקא להביא אותו להיות עוד יותר מאופק ושמור אל מול ההצפה הרגשית שנראה שהוא מנסה להימנע ממנה אך בו זמנית רוצה לפגוש. נראה בהמשך לאן זה הולך.

בן מוקף בנשים, אחות ואמא וכל צוות הגן שהוא מנהל. מעניינת הבחירה הזו להיות בסביבה נשית ועוטפת. האם מנור תצליח לספק את המקום החם והמכיל שנראה שבן מחפש? נגלה בהמשך. בכלל, נראה שכל אחד מהם נדרש להיות מיכל לא קטן עבור השני/ה. ההגעה לגיל הזה כרווקים אולי (ואולי גם לא) מספרת לנו סיפור.

יהיה מעניין לראות איך בן יתמודד עם אשה מקסימליסטית ואיך היא תתמודד עם האיפוק שסיפור חייו יצר באישיותו.

שיהיה בהצלחה