סמדר בירנבוים - דיאטנית / תזונאית קלינית

כשתחזרו לא נשאל מה היה, גם לא מה שלומכם. פשוט נדע.
כשתחזרו רק נחבק. נבכה. נלחש: תודה…תודה.
כשתחזרו יחזרו אתכם מלאכות של חולין, רעשים של ימים רחוקים: זרם מים ארוך במקלחת,
דלת חדר נפתחת, מסילה של ארון מייבבת,
מכונת כביסה מסתובבת, מנוע מזגן של חדר השינה נוהם מבחוץ,
צלחות שחיכו שבתות למגע מזלגות, וקציצות, ברז כיור אחרי ארוחות.
כשתחזרו אולי תחזור אתכם תקווה, אולי נצליח לחשוב, לאחוז בה, והיא בתמורה תאפשר נשימה.
כשתחזרו נעמעם קצת אורות, אולי נלחש לחישות, על דאגה,זמן שלא היה לו סוף וגעגוע מפלח.
וכשיבואו שתיקות, נדע רק להתקרב, בזהירות ללא מילים, נספר לכם כמה הזמן יודע להחלים.
כשתחזרו נוכל להביט שוב במראה, בעיגולים שחורים של חוסר שינה, בעור יבש של אחרי מלחמה, בסדק בין הגבות, עדות שתוקה לאותם לילות של חרדות.
כשתחזרו, לאט נלמד שוב לישון, אולי נחליף שתילים באדנית בחלון.
ולפעמים לרגע נצליח לחשוב שכל זה לא קרה, נצליח לצחוק, לאהוב, לקרוא שוב איזו שורה.
ונקנה שוב בסופר את אותם מצרכים, שהכאיבו כל כך באותם הימים.
ונוציא שוב מחבת, וברדיו יתנגנו שירים, והנשמה והדמעה אז יזכירו לנו, כמה כולנו עוד פצועים.
כשתחזרו, אנחנו לא נתהה למה שום דבר לא מרגיש שוב אותו הדבר, כי נדע , נזכור, בלב מדמם את כל מי שלא חזר.