Alt-Ctrl-LIFE

אדם נקרא אדם לא בגלל צורת גופו או התוויות המגדר שמנסות להגדיר אותו, אלא בזכות הניצוץ הייחודי שמאיר מבפנים - אותה נשמה פרטית שלא דומה לשום דבר אחר בעולם.

אדם נקרא אדם כי הוא זה שבוחר את זהותו, טווה אותה מחלומות, משאיפות ומחוויות שעיצבו את ליבו. הוא מכיר את עצמו, את היערות הסבוכים של נשמתו ואת הפסגות המרהיבות של רוחו, ולא נותן להגדרות של אחרים לטשטש את המפה הפנימית הזו. הוא אוהב, נכווה, מתאהב שוב, חווה משיכה עזה או דחייה שקטה - כל אלה צובעים את בד הקיום שלו בצבעים ייחודיים, בלי צורך באישור או בהכרה חיצונית.

הוא מבין שגדילה אמיתית נובעת מהיכרות עמוקה עם עצמו, מהקשבה לקול הפנימי שמבקש לפרוץ החוצה. הוא יודע שמסע חייו אינו מרוץ לקראת "האני האידיאלי", אלא ריקוד מתמשך בין כל החלקים המרכיבים אותו - הילד הספונטני והסקרן, המבוגר האחראי והשקול, יחד עם שלל הגוונים שביניהם.

הוא לא מפחד לחרוג מתבניות מקובלות, לערער על מוסכמות ולסלול את הדרך שלו, גם אם היא פחות סלולה ומוארת מאחרות. הוא מבין ש"נכון" ו"לא נכון" הם מושגים נזילים, והוא בוחר לפעול מתוך אמת פנימית, לא מתוך רצון לרצות או להתאים את עצמו.

הוא שואף לשלמות, לא במובן המושלם והמלוטש, אלא במובן של קבלה עצמית מוחלטת - על חוזקותיו, חולשותיו, פחדיו ותשוקותיו. הוא רוצה את כל החבילה - את הגוף הפיזי שמכיל אותו, את הרגש הגועש שזורם בעורקיו, את השכל החוקר והסקרן, ואת הרוח ששואפת להתחבר למשהו גדול יותר.

אדם כזה, אדם שמכיר ומקבל את עצמו במלואו, יודע שמתוך האהבה העצמית הזאת נובעת היכולת לאהוב באמת - בן/בת זוג, משפחה, חברים, ואפילו את העולם סביבו. כי רק כשאנחנו שלמים עם מי שאנחנו, אנחנו יכולים להעניק אהבה אמיתית וכנה לאחרים.

שקופים באהבה: איך יוצאים מהצל אל אור הזרקורים?

אתם מכירים את זה, נכון? התחושה הזאת, שפתאום, באמצע החיים, עם האנשים הכי קרובים אלינו, אנחנו נהיים קצת... שקופים? כאילו אנחנו כבר לא אותו פלא נוצץ שכבש אותם פעם. פתאום המבטים משתנים, השיחות מתקצרות, ואנחנו מוצאים את עצמנו תוהים – רגע, זהו? זה מה שנשאר מהקסם?
פתאום, אחרי שנים של קרבה, נוצר מין ריחוק מוזר, מין שכחה עדינה. כאילו בן או בת הזוג שלנו כבר לא באמת רואים אותנו.
ותכלס? זה כואב. זה כואב להרגיש בלתי נראה על ידי מי שאנחנו הכי אוהבים.
המסע פנימה: לגלות את עצמי מחדש
אז מה עושים? איך יוצאים מהצל הזה וחוזרים להיות נוכחים?
אני חושב שהצעד הראשון הוא להפנות את המבט פנימה. להסתכל על עצמנו, באמת להסתכל, בלי שיפוטיות או ביקורת עצמית. לשאול את עצמנו – מה אני מרגיש? מה אני צריך? מה חסר לי?
ככל שנהייה יותר נוכחים בחיים של עצמנו, ככל שנקדיש לעצמנו יותר זמן, תשומת לב ואהבה – כך גם נהייה נוכחים יותר בזוגיות שלנו.
נוכחות אמיתית מתחילה מבפנים. זה תהליך של ריפוי עצמי, של חיבור מחודש לרצונות, לחלומות ולצרכים שלנו. וכשיש לנו את זה, כשאנחנו שלמים עם עצמנו, קל לנו יותר להתחבר לאחרים בצורה אותנטית ופגיעה.
לצאת מהבועה: האומץ להיות פגיע
אבל זה לא מספיק רק להיות נוכחים עם עצמנו. בשלב מסוים, אנחנו צריכים לצאת מהבועה שלנו ולשתף את בן או בת הזוג במה שעובר עלינו. ופה, חברים, מגיע החלק המאתגר באמת.
כי לשתף זה לא פשוט. זה אומר להוריד את כל החומות, להיחשף, להיות פגיעים. זה אומר להסתכן בדחייה, בכעס, באי הבנה.
אבל עם כל הקושי, אני מאמין שזה שווה את זה. כי כשאנחנו משתפים את בני זוגנו במה שעובר עלינו, אנחנו פותחים דלת לשיחה אמיתית, לקרבה, לאינטימיות עמוקה יותר.
תקשורת כנה: המפתח לזוגיות נוכחת
אבל רגע, לפני שאתם רצים לשפוך את הלב, חשוב לי להגיד משהו: לשתף זה לא להאשים. זה לא להטיח. זה לא לבקר.
לשתף זה פשוט... לשתף. מהלב, בפשטות, בלי מסכות. לספר לבן או בת הזוג שלנו מה אנחנו מרגישים, מה אנחנו צריכים, מה חסר לנו.
וזה, חברים, דורש אומץ. זה דורש פגיעות. אבל זו הדרך היחידה לבנות זוגיות אמיתית, כנה, נוכחת. זוגיות שבה שני בני הזוג רואים זה את זו באמת, מקשיבים זה לזו, ותומכים זה בזו.
אז מה אתם אומרים?
מוכנים לצאת מהצל ולהפוך את הזוגיות שלכם לזרקור?

להתאהב מחדש בחיים: מסע של ריפוי וצמיחה אחרי פרידה

פרידה. המילה הזו לבדה יכולה לשלוח צמרמורת בגוף, להציף זיכרונות כואבים ולעורר תחושה של בדידות תהומית. נכון, פרידה היא אף פעם לא קלה. היא מסמלת סוף של פרק, אובדן של חלום משותף, ולפעמים אפילו תחושה של כישלון. אבל חשוב לזכור, ופה אני מדבר גם לעצמי, שפרידה היא לא רק סוף, היא גם התחלה של משהו חדש. הזדמנות לצמוח, ללמוד על עצמנו ולהתאהב מחדש... בחיים.
אז איך עושים את זה? איך לוקחים את הכאב הזה, את השברים האלה, והופכים אותם למשהו אחר, למשהו טוב יותר?
בואו נהיה כנים, אין פה נוסחאות קסם. אבל אחרי לא מעט ניסיונות, גם אישיים וגם משיחות עם חברים וחברות, אספתי כמה תובנות שעזרו לי, ואולי יעזרו גם לכם, לנווט את הדרך הזו, הסבוכה והמאתגרת, חזרה אל עצמנו.
זמן לריפוי: להרשות לעצמנו להרגיש
אנחנו חיים בחברה שמקדשת הצלחה, תפקוד גבוה ותמיד להיות "סבבה". אז כשמגיעה פרידה, קשה לנו לתת מקום לכאב, לעצב, לכעס, אפילו לאכזבה. אנחנו רוצים "להמשיך הלאה", להראות לעולם, ובעיקר לעצמנו, שאנחנו חזקים, שאנחנו בסדר.
אבל האמת? לפעמים אנחנו לא בסדר. וזה בסדר גמור.
פרידה זה כמו פצע. אי אפשר פשוט להתעלם ממנו ולצפות שהוא יחלים לבד. צריך לנקות אותו, לחטא, לתת לו זמן להחלים. כנ"ל לגבי הלב.
אז קודם כל, תנו לעצמכם את הזמן להתאבל. תבכו אם בא לכם, תצעקו לתוך הכרית, תכתבו את כל מה שאתם מרגישים במחברת. אל תתביישו לבקש תמיכה מחברים, משפחה או אפילו מטפל. לפעמים, פשוט לשתף מישהו במה שעובר עליכם, יכול להקל על הכאב.
לפענח את סבך הרגשות: לתת שם לכאב
פרידה יכולה להציף ים של רגשות. עצב, כאב, כעס, אשמה, פחד, בדידות. לפעמים קשה אפילו להבין מה אנחנו מרגישים, הכל מתערבב לכדי גוש אחד גדול ומבלבל.
כדי לעשות סדר בבלאגן, נסו לזהות את הרגש הדומיננטי ביותר. האם זה כעס על בן/בת הזוג לשעבר? תחושה של דחייה ופגיעה בערך העצמי? פחד להישאר לבד?
ברגע שנדע מהו הרגש המרכזי שמעסיק אותנו, נוכל להתחיל לעבד אותו בצורה טובה יותר.
מלכודת המחשבות השליליות: לשבור את המעגל
אחד הדברים הקשים ביותר אחרי פרידה הוא ההתמודדות עם המחשבות השליליות. "אני לעולם לא אמצא מישהו אחר", "אף אחד לא יאהב אותי כמוהו/ה", "זה הכל אשמתי".
המחשבות האלו הן כמו וירוס. הן משתלטות עלינו בלי רשות, מרעילות את המחשבות שלנו וגורמות לנו להרגיש עוד יותר גרוע.
חשוב לזכור שהמחשבות האלו הן לא בהכרח נכונות. הן פשוט תוצאה של הכאב והפחד שאנחנו חווים. נסו לזהות את המחשבות השליליות האלה ברגע שהן צצות, לאתגר אותן ולנסות להחליף אותן במחשבות חיוביות ומעודדות יותר.
חמלה עצמית: להיות נחמדים לעצמנו
פרידה היא תקופה רגישה. אנחנו פגיעים יותר, רגשיים יותר, וקל לנו "להתפוצץ" מדברים שבדרך כלל לא היו מזיזים לנו.
חשוב לזכור שזה בסדר גמור. תנו לעצמכם את החופש להרגיש את מה שאתם מרגישים, גם אם זה לא תמיד "יפה" או "נעים".
היו סבלניים כלפי עצמכם, תנו לעצמכם זמן להחלים.
התמקדות בטוב: להיזכר במה שחשוב
קל מאוד להיכנס לסחרור שלילי אחרי פרידה. הכל נראה שחור, העתיד לא ברור, וכל מה שבא לנו זה להישאר במיטה מתחת לפוך.
אבל גם ברגעים הקשים ביותר, חשוב לנסות למצוא את נקודות האור. להיזכר בכל הדברים הטובים שיש בחיים שלנו, גם בלי בן/בת הזוג.
צאו לטייל בטבע, תקשיבו למוזיקה שאתם אוהבים, תבלו זמן עם אנשים שגורמים לכם להרגיש טוב. תתמקדו בתחביבים שלכם, בפרויקטים שמעניינים אתכם.
זכרו, החיים יפים, גם אחרי פרידה.
רשת תמיכה: להישען על האנשים שאוהבים אותנו
אחת המתנות הגדולות ביותר שיש לנו בחיים היא האנשים שאוהבים אותנו. משפחה, חברים, קולגות לעבודה.
אל תתביישו לבקש עזרה ותמיכה מהאנשים הקרובים אליכם. שתפו אותם במה שעובר עליכם, תנו להם לחבק אתכם, לתמוך בכם, להצחיק אתכם.
זכרו, אתם לא לבד.
מסע של צמיחה והתפתחות
פרידה היא הזדמנות נדירה ללמוד על עצמנו, על הצרכים שלנו, על הרצונות שלנו.
מה למדתם על עצמכם מהקשר הזה? מהם הדברים שחשובים לכם בזוגיות? מהם הגבולות שלכם?
התשובות לשאלות האלה יעזרו לכם לבנות מערכת יחסים טובה ובריאה יותר בעתיד.
לסיכום,
פרידה היא לא סוף העולם. היא סוף של פרק, אבל גם התחלה של פרק חדש. פרק שבו אתם יכולים לבחור להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמכם.
זה לא תמיד קל, אבל זה אפשרי.
אז קדימה, צאו לדרך. העולם מחכה לכם.

כנות ואומץ באהבה: האם אנחנו יכולים להיות באמת אנחנו בזוגיות?

הנושא הזה - אותנטיות בזוגיות - ממש הדהד לי. זה משהו שאני חושב עליו הרבה, במיוחד בהקשר של מערכות יחסים לא מונוגמיות, אבל האמת? זה רלוונטי לכל קשר, לכל חיבור בין אנשים.
זוכרים את ההתרגשות המטורפת הזאת של ההתחלה? פרפרים בבטן, חיוך מטופש שלא יורד מהפנים, תחושה שסוף סוף מצאנו מישהו שמבין אותנו באמת? פתאום אנחנו מרשים לעצמנו להיות פתוחים, חשופים, אמיתיים לגמרי. הרי בשביל זה נכנסנו לקשר, לא? בשביל לחלוק את עצמנו עם מישהו, בלי מסכות ובלי משחקים.
אבל אז, לאט לאט, משהו משתנה. אולי זה קורה אחרי כמה חודשים, אולי אחרי שנים, אבל פתאום אנחנו מתחילים לצנזר את עצמנו. חושבים פעמיים לפני שאנחנו אומרים משהו, בודקים את השטח, שוקלים מילים. פתאום יש לנו מה להפסיד. אנחנו לא רוצים לפגוע, לא רוצים לריב, לא רוצים לאבד את מה שבנינו.
והקטע הוא שזה טבעי לגמרי! ברור שאכפת לנו מהקשר, ברור שאנחנו רוצים לשמור על ההרמוניה. אבל איפה עובר הגבול בין התחשבות לבין ויתור על עצמנו?
דיברתי השבוע עם חברה טובה, אישה מדהימה וחכמה, והיא סיפרה לי שבזוגיות שלה היא מרגישה לפעמים שהיא צריכה "לדרוך על ביצים". היא לא לגמרי חופשייה להגיד את כל מה שהיא חושבת, כי היא מפחדת מהתגובה של בן הזוג. והיא יודעת שהוא מרגיש ככה גם, וזה יוצר איזו מין דינמיקה של זהירות יתר, של הימנעות מקונפליקטים, שדווקא בגלל זה מרחיקה ביניהם.
וזה מה שהיה לי כל כך מעניין במה שהיא אמרה: שדווקא הניסיונות האלה שלנו "לשמור על השקט", לוותר קצת על עצמנו בשביל לשמור על הקשר - בסופו של דבר גובים מחיר מהאותנטיות, מהאינטימיות, מהחיבור האמיתי.
כי אינטימיות אמיתית, כזאת שמחזיקה לאורך זמן, לא יכולה להתקיים בלי מרחב לכנות ופתיחות. מרחב שבו אנחנו יכולים להגיד "כואב לי" בלי לחשוש, להביע צורך בלי להתבייש, לחלוק פנטזיה בלי להרגיש אשמה. זה לא אומר שאנחנו צריכים להטיח בבן או בת הזוג את כל המחשבות שעוברות לנו בראש, או להציף אותם ברגשות שליליים בלי סוף. זה עניין של מינון, של רגישות, של מציאת האיזון הנכון בין פתיחות לבין התחשבות.
והנה האתגר האמיתי: איך עושים את זה בפועל? איך שומרים על האותנטיות שלנו בלי לפגוע בבן או בת הזוג? איך מוצאים את האיזון העדין הזה בין פתיחות לבין זהירות? אני לא בטוח שיש לי את כל התשובות, אבל אני כן יודע שזה משהו שאני כל הזמן לומד, מתנסה, מנסה להבין.
מה אתם חושבים? יצא לכם לחוות את הדילמה הזאת במערכות היחסים שלכם? איך אתם מתמודדים איתה? אשמח לשמוע מכם בתגובות!

לרקוד טנגו עם בובות על חוטים: על מניפולציות, אשמה וגבולות אישיים

אתם מכירים את התחושה הזאת? מין אי נוחות כזאת שמתפשטת בחדר, כמו ענן סמיך של "משהו לא בסדר", אבל אי אפשר לשים עליו את האצבע. מישהו עושה לכם משהו רע, אבל הוא עושה את זה כל כך... יפה? בעדינות כזאת, במסווה של טוב לב, עד שאתם מוצאים את עצמכם מפקפקים בשפיות שלכם. פתאום אתם "הרגישים מדי", "הדמיוניים", אלה שלוקחים הכול קשה מדי.
אז זהו, שלא.
ברוכים הבאים לעולם המופלא של המניפולציות הרגשיות, שם כלום הוא לא מה שהוא נראה, ואתם תמיד נשארים עם התחושה המעיקה הזאת, שמשהו לא בסדר, אבל אתם לא מצליחים לפענח מה בדיוק.
הפחד להיות אנחנו: למה אנחנו בכלל מתמרנים?
אז למה אנשים מתמרנים? התשובה, כמו תמיד, מורכבת. אבל אם נקלף את השכבות, נגלה מתחת לפחד עמוק מפני פגיעות ודחייה. הפחד הזה לוחש לנו שאנחנו לא מספיק טובים, מספיק יפים, מספיק חכמים – בקיצור, לא מספיק משהו – כדי שמישהו ירצה אותנו כמו שאנחנו.
אז במקום להסתכן בחשיפה כואבת של עצמנו האמיתי, אנחנו בונים מסכות מתוחכמות, תפאורה מושלמת, ורוקדים טנגו עם בובות על חוטים. אנחנו מושכים בחוטים, מפעילים לחצים עדינים, ומתמרנים את הסובבים אותנו לרקוד לצלילי המנגינה שלנו.
אשמה: מלכודת דבש של שליטה
והנה הקאץ': מניפולציה עובדת. לפחות בטווח הקצר. אנחנו מקבלים את מה שרצינו, נכון? אבל המחיר… אה, המחיר.
כי ברגע שאנחנו בוחרים במניפולציה ככלי, אנחנו פותחים את הדלת לתחושות איומות של אשמה, בושה וזעם מודחק. אנחנו בוגדים בעצמנו, מתפשרים על הערכים שלנו, והופכים לשותפים שקטים במשחק כוח הרסני.
ומהצד השני? כשאנחנו אלה שמתמרנים אותנו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו לכודים ברשת סבוכה של אשמה, חובה וצורך לרצות. התחושה הזאת, דביקה כמו חול טובעני, מושכת אותנו פנימה, לוחשת לנו שאנחנו אנוכיים, רעים, לא בסדר.
לראות את חוטים: לזהות מניפולציה
אז איך יוצאים מהמעגל הזה? איך לומדים לזהות מניפולציה, גם כשהיא עטופה בנייר צלופן ורוד עם סרט?
קודם כל, חשוב לזכור: אשמה היא לא תמיד סימן לכך שעשינו משהו רע. לפעמים, אשמה היא פשוט תמרור אזהרה, נורה אדומה שמהבהבת ומאותתת לנו שמשהו לא בסדר בדינמיקה הזאת.
שנית, הקשיבו לגוף שלכם. תחושות של אי נוחות, כבדות, ערפול – כל אלה הם מסרים מהגוף, צעקות אזהרה מהאינטואיציה שלכם. אל תתעלמו מהם.
לשבור את השתיקה: לתקשר את הצרכים שלנו
אבל יותר מהכול, זכרו: יש לכם קול. יש לכם את הזכות לומר "לא", להציב גבולות, ולבחור במה שטוב לכם.
זה לא תמיד קל. לפעמים זה דורש מאיתנו לחפור עמוק פנימה, להתעמת עם פחדים ישנים וחוסר ביטחון. אבל אני מבטיח לכם, המסע הזה, אל תוך עצמנו, הוא המסע החשוב ביותר שנוכל לעשות.
כי רק כשאנחנו מכירים את הצרכים שלנו, לא מתביישים בהם, ויודעים לתקשר אותם בצורה ברורה, אנחנו יכולים לבנות מערכות יחסים אותנטיות, בריאות, ומשחררות. מערכות יחסים שבהן אנחנו לא צריכים לרקוד טנגו עם בובות על חוטים, אלא יכולים סוף סוף להסיר את המסכות, לפתוח את הלב, ולרקוד יחד, באמת.

הבושה שמנהלת את החיים: על אחריות, פגיעות ויחסים אותנטיים

את.ה מכיר.ה את זה, נכון? את התחושה הזאת שמישהו קרוב אליך, אולי אפילו בן או בת הזוג שלך, פשוט לא לוקח אחריות? כאילו מולכם אדם חירש וקיר דק שקוף ביניכם, שכל ניסיון לומר בו משהו אמיתי פשוט נבלע בו?
הרבה פעמים, מאחורי הקיר הזה, מאחורי חוסר התקשורת והגבולות המטושטשים, מסתתרת בושה עמוקה. בושה משתקת, שמונעת מאותו אדם להודות בטעויות, לקחת אחריות, ואולי הכי חשוב - להיפתח באמת לקשר אינטימי ועמוק.

כי בואו נודה בזה, לחיות עם בושה פנימית כזאת, עם פחד מתמיד מהאשמה, זה לא לחיות באמת. זה כמו ללכת עם שריון כבד על הלב, שריון שבסוף גם מרחיק מאיתנו את האנשים שאנחנו הכי אוהבים.
אז איך יוצאים מהלופ הזה? איך מתמודדים עם הבושה הזאת, גם כשאנחנו מזהים אותה אצל אחרים, וגם, ואולי בעיקר, כשאנחנו מזהים אותה בעצמינו?
קודם כל, חשוב לזכור שכולנו בני אדם, כולנו טועים, פוגעים, לא תמיד יודעים איך להתנהג בצורה מקרבת וקשובה. ההכרה הזאת, בפגמים שלנו, בחוסר השלמות שלנו, היא הצעד הראשון בדרך לחיים אותנטיים יותר, פתוחים יותר, קרובים יותר.
דבר שני, תקשורת. כן, אני יודע, אמרתי את זה כבר מיליון פעם, אבל אי אפשר להדגיש את זה מספיק. כשאנחנו מרגישים פגועים, כועסים, מתוסכלים, חשוב לדבר על זה. לא להאשים, לא לתקוף, אלא לשתף במה שעובר עלינו, מה אנחנו מרגישים.
וזה נכון גם לצד השני. כשאנחנו אלה שפגענו, חשוב להקשיב. באמת להקשיב, בלי להיכנס למגננה, בלי לחפש את התשובה המהירה שתגרום לצד השני לסגת. לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה פשוט להיות שם, להקשיב, להבין.
אני יודע שזה לא קל. להתמודד עם רגשות אשמה ובושה זה אף פעם לא קל. אבל אני מאמין שזה אפשרי. עם הרבה סבלנות, עם נכונות אמיתית להסתכל פנימה, עם תמיכה מהאנשים הנכונים, אפשר לצאת מהמעגל הזה ולבנות מערכות יחסים בריאות, אוהבות, ומלאות.
כי בסופו של דבר, כולנו רוצים את אותו הדבר - להרגיש אהובים, רצויים, וראויים לאהבה.

ממה אנחנו באמת פוחדים בקשרים? רמז: זה לא מה שחשבתם.

אתם יודעים, לפעמים אני יושב וחושב על כל הפחדים האלה שצצים לנו בקשרים, על כל החומות שאנחנו בונים סביב הלב. קל לנו לדמיין שזה בגלל הצד השני, בגלל מה שהוא יעשה או לא יעשה, יגיד או לא יגיד. אבל מה אם אני אגיד לכם שזה הרבה יותר עמוק מזה? מה אם הפחד האמיתי הוא לא מהאחר, אלא מעצמנו?
הנה מחשבה שעלתה לי לא מזמן: אולי אנחנו לא באמת פוחדים מתוקפנות של הפרטנר, אלא מחוסר האונים שלנו - מה יקרה לנו אם לא נוכל לשלוט בהתנהגותו? אם נצטרך להתמודד עם תגובה שלא צפינו?
ומה לגבי פחד מדחייה? האם זה באמת הפחד להישאר לבד, או שאולי זה הפחד מלהתמודד עם תחושת הריקנות הפנימית שלנו? זו שאנחנו כל כך משתדלים להימנע ממנה, שמוכנים לעשות הכל כדי שמישהו אחר ימלא אותה?
והריבים, אה הריבים. כמה פעמים שמעתם (או אמרתם בעצמכם) "אני לא מפחד מריב, אני פשוט לא רוצה להתווכח"? אבל אולי מתחת לפני השטח, הפחד האמיתי הוא לא מהקונפליקט עצמו, אלא מהרגשות העוצמתיים שהוא יעורר בנו? מהכעס, מהעצב, מהפגיעות שאנחנו לא תמיד יודעים איך להכיל?
האמת היא שאנחנו יצורים מורכבים. לפעמים אנחנו אפילו מפחדים מאינטימיות, לא כי אנחנו לא רוצים קרבה, אלא כי אנחנו כל כך רעבים לה, כל כך חוששים שהיא תילקח מאיתנו, שאנחנו מעדיפים לשמור על מרחק ביטחון.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים את הפחד הזה מתגנב לקשר, קחו נשימה עמוקה ושאלו את עצמכם: ממה אני באמת פוחד? לא מהפרטנר, לא מהמצב, אלא ממה שקורה בתוכי.
זה לא קל, אני יודע. אבל ההתמודדות עם הפחדים שלנו, עם השדים הפנימיים שלנו, היא המפתח לחופש אמיתי בקשרים. חופש לאהוב בלי גבולות, בלי חומות, בלי פחד.
ומה אתם חושבים? מוזמנים לשתף את המחשבות והחוויות שלכם בתגובות.

הפחד מדיבור בפומבי הוא אחת מהחרדות הנפוצות ביותר, אבל הוא לא צריך לשתק אותנו. 🌸 כל נאום מוצלח מתחיל בצעד אחד קטן. התאמנו מול המראה, שתפו את המחשבות שלכן עם חברים, ותראו איך הביטחון העצמי שלכן גדל עם כל נאום. זכרו, שאתן חזקות מכפי שאתן חושבות, והקול שלכן חשוב!
#התגברותעלפחדים #כח #הגשמהעצמית

האם ידעתן שמערכות יחסים בריאות מתחילות בתקשורת כנה ופתוחה? 💖 אל תפחדו להביע את עצמכן, לדבר על הצרכים שלכן, ולהציב גבולות. דיאלוג אמיתי דורש הקשבה אמיתית, אמפתיה, ונכונות לפשרה. זכרו, שאתן ראויות לאהבה וכבוד, ותמיד יש מקום לשפר את התקשורת במערכות יחסים.
#תקשורת #זוגיות #אהבה

כולנו נושאים פצעים מהעבר, צלקות שמספרות את סיפור החיים שלנו. אבל צלקות לא צריכות להגדיר אותנו. הן יכולות להיות מקור כוח, תזכורת לצמיחה ולהתפתחות שעברנו. 🌱 זכרו, שאתן לא לבד במסע הריפוי, ויש דרכים רבות לרפא ולצמוח, בין אם זה באמצעות טיפול, כתיבה, או חיבור לטבע. שתפו בתגובות מה עוזר לכן בתהליך הריפוי.
#ריפוי #פצעיםמהעבר #צמיחהאישית

לפעמים אנחנו שרים את השירים שלנו, חולקים את הכישרונות והחלומות שלנו, ומחפשים הכרה ואהבה. אבל מה קורה שהקהל לא מגיב? 💔 חשוב לזכור שהתשוקה שלנו, היצירתיות שלנו, שווה את הבמה גם בלי תשואות. אנחנו לא צריכים אישור מאף אחד כדי ליצור, לחלום ולשיר את השיר הייחודי שלנו. תמשיכו לנגן, העולם יתחיל להקשיב. 🎶
#אמונהעצמית #יוצרת #אהבהעצמית

השתיקה הרועמת: לפגוע כדי לא לפגוע? 😔
כולנו רוצים להימנע מלפגוע באנשים שאנחנו אוהבים. אבל לפעמים, דווקא מתוך הרצון הזה, אנחנו נמנעים מלומר את האמת שלנו, מלהציב גבולות ברורים ומתקשרים בצורה עמומה ומבולבלת.
אנחנו אולי חושבים שאנחנו מגנים על הצד השני, אבל האמת היא שהשתיקה הזו, חוסר התקשורת, חוסר הגבולות - פוגעים הרבה יותר. 💔
למה? 🤔
אי-ודאות: כשלא מתקשרים בצורה ברורה, הצד השני נותר עם ספק, חוסר ודאות ופגיעה באמון.
ציפיות לא מציאותיות: חוסר גבולות מוביל לציפיות לא ריאליות, שסופן אכזבה ותסכול.
הזנחה רגשית: שתיקה וחוסר תקשורת משדרים חוסר אכפתיות, הזנחה רגשית ופגיעה עמוקה בתחושת הערך של הצד השני.
אז מה עושים?
תקשורת: תקשורת פתוחה, כנה ואסרטיבית היא המפתח למערכות יחסים בריאות.
גבולות: הגדירו את הגבולות שלכם בצורה ברורה וכבדו את הגבולות של הצד השני.
אהבה עצמית: זכרו שגם לכם מגיע להיות נאהבים ומוערכים, וגם לכם יש זכות להציב גבולות. 💖
תקשורת כנה, גם אם היא לא תמיד קלה, היא הבסיס לכבוד, אמון ואהבה בריאה. ☀️
שתפו אותי בתגובות: האם אתם מסכימים? 👇
#תקשורת #גבולות #אהבהעצמית #זוגיות #יחסים #כנות #אמון

לבד, ביחד? 😔💔
זוגיות אמורה להיות מקום של חיבור, אינטימיות ושיתוף. מקום בו אנו חשים אהובים, מובנים ונתמכים.
אבל מה קורה כשדווקא בתוך מערכת היחסים, אנו חווים תחושה עמוקה של בדידות?
בדידות בזוגיות היא תופעה שכיחה יותר ממה שנדמה לנו. היא יכולה לנבוע מניתוק רגשי, חוסר תקשורת, פערים בצרכים ובציפיות, או אפילו מהרגלים שיצרנו לאורך זמן.
התחושה הזו, של להיות לבד גם כשיש מישהו לצידנו, היא כואבת ומבלבלת.
אז מה עושים? 🤔
הכירו בתחושת הבדידות: אל תתעלמו מהתחושה, תנו לה מקום ותוקף.
דברו על זה: שתפו את בן/בת הזוג בתחושות שלכם. שיחה פתוחה וכנה היא הצעד הראשון ביצירת שינוי.
חפשו עזרה מקצועית: טיפול זוגי יכול לסייע לכם להבין את מקור הבדידות וליצור דרכים חדשות לתקשר ולחזק את הקשר ביניכם.
בדידות בזוגיות אינה גזירת גורל.
עם מודעות, תקשורת פתוחה ונכונות לעבודה משותפת, ניתן לבנות מערכת יחסים בה שני בני הזוג חשים מחוברים, נאהבים ונתמכים. 💖
שתפו אותי בתגובות: האם חוויתם תחושה של בדידות בזוגיות? 👇
#זוגיות #בדידות #תקשורת #טיפולזוגי

לחיות עם לב פתוח, או לבנות חומה? 💔🧱
פגיעוּת. מילה קטנה שטומנת בחובה עולם שלם של רגשות מורכבים. מצד אחד, פגיעות היא המפתח לחיבור אנושי עמוק, לאהבה, לאינטימיות ולשמחה. ☀️
מצד שני, פגיעוּת חושפת אותנו לכאב, לדחייה ולאכזבה. ⛈️
אז מה עושים? בונים חומות? 🧱
חומות הגנה רגשיות הן מנגנון התמודדות טבעי, שמטרתו להגן עלינו מפני פגיעה. הן יכולות ללבוש צורות שונות: ציניות, ניתוק, ביקורתיות, פרפקציוניזם, הימנעות ועוד.
לפעמים החומות האלה משרתות אותנו, מגנות עלינו מפני כאב נוסף.
אבל, לאורך זמן, הן מרחיקות מאיתנו את כל הטוב שיש לחיים להציע: אהבה, קרבה, אותנטיות ושמחה. 💖
אז איך חיים עם לב פתוח, בלי לחשוש מפגיעה? 🤔
היו מודעים לחומות שלכם: זיהו את מנגנוני ההגנה שלכם ונסו להבין מה מפעיל אותם.

תרגלו חמלה עצמית: היו סבלניים כלפי עצמכם. הדרך לפתוח את הלב דורשת זמן ואומץ.

בחרו בקפידה את האנשים שאתם מכניסים למעגל הפנימי שלכם: הקיפו את עצמכם באנשים תומכים, שאיתם אתם מרגישים בטוחים להיות פגיעים.

זכרו: פגיעות היא לא חולשה, אלא כוח: היכולת להיות פגיעים דורשת אומץ רב. היא מאפשרת לנו לחיות חיים מלאים ואמיתיים יותר. ☀️

שתפו אותי בתגובות: מה עוזר לכם להיות פגיעים? 👇
#פגיעות #חומות #אהבה #חמלה #אומץ #התפתחותאישית #תקשורת #זוגיות

מפגש שבועי של שאלות ותשובות אונליין בהנחיה של יואב.
נחלוק ידע וניסיון אישי ע"מ להכיר את תפיסות העולם והמושגים הרלבנטיים.
כל מה שרציתן לשאול על א-מונוגמיה ולא העזתם, זה המקום גם לשתף קשיים ודילמות במרחב אינטימי אמפטי וקשוב.
נדבר ונשתף על תקשורת, הכרות, תיאום ציפיות בא-מונוגמיה.
המפגש יימשך שעה.

מפגש שיח שבועי | אמונוגמיה | AltCtrLife | יחסים פתוחים | הצטרפו למפגש השבועי של שאלות ותשובות בהנחיית יואב, בו נדון בכל הנוגע לא-מונוגמיה. שיתוף קשיים והדילמות במרחב בטוח ואמפתי, נדון גם על פרספקטיבות שונות. בואו נדבר על תק...

הפסקה לנשימה בזוגיות

"איך נפלנו שוב לאותו בור זוגי? איך יכולתי להגיד דבר כל כך פוגעני?" רגעים של ריב וחוסר הבנה בזוגיות מובילים לעתים לאמירות קשות שבדרך אחרת לא היינו אומרים. הדברים פורצים כמו שיטפון שמציף הכל בדרכו. ברגעים אלה, המחשבות והמילים חדות כסכינים.

אמירות כמו "קח נשימה עמוקה" למי שמולנו בזמן ריב, עלולות להיתפס כעצה שטחית וחסרת רגישות, במקום לסייע. במקרים כאלה, חשוב יותר להקשיב באמפתיה ולתת מרחב לאדם להביע את רגשותיו, מאשר להציע פתרונות קלישאתיים. לפעמים מה שנחוץ הוא סתם אוזן קשבת שתכיל את המצוקה ללא שיפוטיות.

מצד שני, לקחת פסק זמן מבחירה אישית לנשימות עמוקות יכול לעזור לנו עצמנו להיות נוכחים יותר בשיחה ולהגיב בצורה רגועה ומכילה יותר כלפי האדם שמולנו. לכן, זוהי עצה טובה עבורנו, גם אם לא ראוי להעבירה הלאה באופן ישיר.

ההאטה עוזרת לנו לנוע מהמחשבה אל הרגש האמיתי. היא מאפשרת להרפות משפת המיינד ולדבר או להיות בשפת הגוף והרגש הטבעית. כך אנו חוצים גשר בין לדבר על רגשות לבין להרגיש אותם באמת - שלעיתים שונה לגמרי ממה שחשבנו.

תהליך ההאטה פותח לנו גישה אל הרבדים הפנימיים, התחושות והרגשות שמחפשים ביטוי כמו תינוק שלומד לדבר. במרחב הראשוני והבהיר הזה אנו יכולים להגיע לקשר, אהבה וזוגיות אמיתיים יותר. ההאטה מזמינה מובנות, הבנה והתאמה הדדית.

לרבים מאיתנו קשה להתמודד עם רגשות כואבים או אינטנסיביים כמו כעס, פחד, עצב או פגיעה. הנטייה הטבעית היא לברוח או להתעלם מרגשות אלה בין אם ע"י חיפוש פתרון מהיר או להימנע מלהרגיש אותם בכלל. אך כשאנו בורחים מרגשות קשים, אנו גם חוסמים מעצמנו את היכולת לחוות רגשות אחרים, חיוביים יותר, כמו אהבה ושמחה. ההאטה מאפשרת לנו להסכים להרגיש הכל ממקום של פתיחות וסקרנות.

בזמן ההאטה מתרחשים תהליכים רבים, היא אינה פאסיבית - היא רגע ייחודי ומרומם לחלוטין. ובכל זאת, אינה מובנת מאליה וגם לא מה שלמדנו.

בהתחלה ההאטה נשמעת מוזרה - "מי בכלל יש לו זמן להאט?". יש בה גם ממד מפחיד. מי יודע כמה זמן זה ייקח וכיצד נתמודד עם מה שייחשף - אולי נאהב פחות, נרצה ללכת, או נתמלא בכאב, כעס או עצב?

ואם הצד השני התחיל, "למה שאצטרך להאט?"

האמת היא שאין דרך לדעת לאן ההאטה תוביל אותנו. אך יש איכויות שרצוי שיתקיימו - הרגשת נוחות ובטחון, והסכמה ליצור בתוכנו מרחב לקצב חדש ושונה.

היכולת לעצור, לנשום ולנשום שוב כמה שנדרש, שוב ושוב, מאפשרת לנו לבנות מקום מפלט בטוח שנוכל לשוב אליו - בתוכנו ובקשר גם יחד.

בטיפול, ההאטה משמעה לשאול שאלות שמאפשרות עצירה, להתעקש בעדינות על רגש חי, נשימה ותחושות גוף יותר מאשר על הסיפור המילולי. זו הדרך להיות נוכחים יחד גם ברגעים הבלתי נוחים, להמשיך ולהישאר קרובים גם בכישלונות, ולבסס אמון משמעותי יותר.

בחיי היומיום, הכל מתחיל ברגע פנוי -
בנשימה אחת ועוד אחת - כמה שנדרש.

זו תחילת ההתבססות ב"משהו לא נוח לי כאן...אופס, אני קולט שאני מתלהט - מה קורה לי?"

בעיקרה, זוהי סקרנות להיות עם הרגש המתעורר בפנים, הידידות עם הרעש כמו עם השקט, וההסכמה להרגיש ככה שזה בא - לאט ובזהירות.

כך זה לפעמים, פשוט לא נוח. אך כך באמת שווה לעשות.

המרווח הזה עוזר להישאר קרובים גם לאחר רגעים שבהם פגענו זה בזה. ובאמת, ההתבגרות וההבשלה בקשר מואצות כשמאטים את הקצב.

כפי שכתבה המשוררת דניאלה ספקטור:

"כל הדברים היפים באמת
מתגלים בזמנם
האיטי, הבלתי מתחשב
האוהב
הפועם בקצבו של הלב"

לתת לזמן האיטי והבלתי מתחשב להתקיים בקשר שלכם, זוהי מתנה יקרה עבור האהבה. הוא מזמין אתכם להגיע לממדי עומק, אמת ואינטימיות חדשים ולהפיח חיים מחודשים בזוגיות. כל שנדרש הוא היכולת לעצור ולהקשיב ברגישות לנשימה הפנימית שלכם.

היי חברים רגשיים ואוהבים! 👫💖

אני חושב שכדי להזכיר שאני לוקח חלק בכנס "זוגיות מאושרת" - האירוע הגדול בישראל שמוקדש כולו ליחסים זוגיים מלאי ריגוש, רומנטיקה ובילויים משותפים מהנים. הכנס יתקיים ב-11-13 במרץ 2024, בין השעות 18:00-22:00.

זהו כנס וירטואלי חינמי וכל מה שצריך לעשות כדי להשתתף הוא להירשם דרך הקישור בסוף הפוסט. וכמו שאתם יודעים, כשאני מקבל במה - אני יודע להרעיד! 💥

3 ימים רצופים של 30 הרצאות ומפגשים מרתקים, מלהיבים ומצחיקים מפי מיטב האנשים בתחום הזוגיות בישראל. כל המרצים הם מומחים וליצנים מנוסים שנרתמו כדי להעניק לכם את הידע והטיפים המעשיים להחזרת הריגוש וההתלהבות לזוגיות שלכם.

בתוכנית: 🔥אהבה 💋תשוקה 🛋מיניות רומנטית 💬תקשורת זוגית 🎢בילויים מגבשים 😂והמון צחוקים וכיף.

מי משתתף? בין הדוברים המרתקים:
ג'ני ואילן ברק, אבישי מתיה, אופיר עקיבא, איילת סלע הררי, ד"ר ליאת יקיר, לימור בנדל, נאורה גולדברג, ועוד רבים וטובים.

אגב, הכנס יצולם באולם המפואר של מלון טל - אטלס, אז תהיה גם חוויה מפנקת!

פרטים על ההרצאה שלי: "תקשורת זוגית מתוך למידות בא-מונוגמיה"

אספר לכם איך עקרונות כמו פתיחות, כנות והקשבה הלקוחים מעולם הא-מונוגמיה יכולים לשפר את התקשורת הזוגית שלכם ולהפוך את הזוגיות למענגת יותר.

אז מה אתם מחכים? הירשמו כאן בשביל חוויה זוגית בלתי נשכחת: https://ilanbarak34.minisite.ms/4?ref=yoav

לראות אתכם שם אוהבים! 💞

#זוגיותמאושרת #כנסזוגי #אהבהורומנטיקה #מצחיקוכייפי #חינםוברמהגבוהה

happy_relationship הרשמה חינמית לכנס זוגיות מאושרת. הכנס הגדול ליחסים מרגשים ובילוי משותף כנס וירטואלי מלהיב לזוגות, ראשון מסוגו בישראל בהפקת גני ואילן ברק בשיתוף YANG.

היי חברים,

אני נרגש לשתף אתכם שאני משתתף בכנס "זוגיות מאושרת", הכנס הגדול בישראל ליחסים מרגשים ובילוי משותף, שיתקיים
ב-11-12-13 במרץ 2024, בין השעות 18:00-22:00.

הכנס וירטואלי, הצפייה חינם וכל מה שצריך לעשות הוא רק להירשם בקישור בפוסט

וכמו שידוע, אם מבקשים ממני לדבר... זה קורה :)

אז למה כדאי להשתתף?

3 ימים, 30 הרצאות ומפגשים מרתקים, מלהיבים, מצחיקים, שנועדו לתת מקום לשמחה ואור בתוך הזוגיות ולייצר תחושת "יחד" חברתי וזוגי.
כל הדוברים בכנס הם אנשי מקצוע, מנטורים ויוצרים מובילים בישראל בתחומי העיסוק שלהם, שנרתמו ופינו את זמנם כדי להעניק את הידע והכלים שיסייעו לכם להחזיר את הריגוש וההתלהבות אל הזוגיות שלכם.
נושאים: אהבה, תשוקה, מיניות, תקשורת זוגית, בילויים משותפים ודברים שגורמים לנו לצחוק.
בין המשתתפים: ג'ני ואילן ברק, אבישי מתיה, אופיר עקיבא, איילת סלע הררי, ד"ר ליאת יקיר, לימור בנדל, נאורה גולדברג, ועוד רבים וטובים.

הכנס יצולם בטרקלין העסקים המפואר של מלון טל מרשת אטלס
פרטים על ההרצאה שלי בכנס:

פרטים על ההרצאה שלי בכנס:
נושא: תקשורת זוגית מתוך למידות בא-מונוגמיה

בהרצאה זו, אשתף אתכם כיצד עקרונות של א-מונוגמיה, כמו פתיחות, כנות והקשבה, יכולים לעזור לשפר את התקשורת הזוגית וליצור מערכת יחסים חזקה ומספקת יותר.

הירשמו עכשיו: https://ilanbarak34.minisite.ms/4?ref=yoav

נתראה בכנס!

#זוגיותמאושרת #כנס #אהבה #יחסים #בילוי #חינם

happy_relationship הרשמה חינמית לכנס זוגיות מאושרת. הכנס הגדול ליחסים מרגשים ובילוי משותף כנס וירטואלי מלהיב לזוגות, ראשון מסוגו בישראל בהפקת גני ואילן ברק בשיתוף YANG.

לבבות שבורים, אמון מתרפא: האם אהבה יכולה לשרוד בגידה?
האם בגידה הרסה את מערכת היחסים שלכם? תקווה פורחת מתוך האפר! מאמר זה בוחן את הדרך לריפוי לאחר בגידה, ומציע הדרכה לבניית מחדש את האמון, גילוי מחדש של האהבה ויציאה חזקים יותר מאי פעם.

AltCtrLife טיפול זוגי לאחר בגידה בגידה - האם אפשר להתאושש מהבלתי נתפס? כשאמון אינטימי נבגד, העולם מתערער. בגידה יכולה לגרום לטלטלה רגשית עזה, ולהותיר זוגות שבורי לב ומרוסקים. אבל התשובה אינה חד-משמעי....

זה טוב? זה רע?
הנושא הזה מורכב לא פחות ממערכת היחסים עצמה.
יש בזה המון חופש ואפשרויות בחירה, אבל גם אחריות גדולה מאוד על הבחירות שאנחנו עושים.

ריפוי הוא מסע אישי, והבחירות "הנכונות" ישתנו בהתאם לאדם ולחוויותיו. הדבר החשוב הוא להיות אקטיביים, לחפש תמיכה במידת הצורך, ולמלא את הזמן שלכם בפעילויות התורמות לבריאות הנפשית והרגשית שלכם

https://wix.to/OdZmVL4

האם יש חובה לתת קלוז'ור בפרידה ממערכת יחסים? במאמר אני חוקרת את הדילמה. אני טוענת שאין חובה, אבל כן אחריות.

AltCtrLife קלוז'ור בפרידה - האם זו חובה? על אחריות וגבולות בסיום מערכות יחסים האם יש חובה לתת קלוז'ור בפרידה ממערכת יחסים? במאמר אני חוקרת את הדילמה. אני טוענת שאין חובה, אבל כן אחריות.

המפה אינה השטח 🗺

אחת מאבני היסוד של NLP היא ההבנה שכל אחד מאיתנו תופס את המציאות באופן שונה, בהתאם לניסיון, ערכים ואמונות האישיים שלו.

את התפיסה הזו ממחישים ב-NLP באמצעות מטאפורת "המפה והשטח". המפה מסמלת את הדרך שבה אנחנו תופסים ומפרשים את העולם - היא מייצגת את ה"מסננות" וההטיות האישיות שלנו.

השטח הוא המציאות "האובייקטיבית", שקיימת מעבר לפרשנות הסובייקטיבית שלנו.

כלומר לכל אחד יש את המפה האישית שלו, ולכן שני אנשים יכולים לחוות את אותה המציאות באופן שונה לחלוטין!

למשל, באחד הקורסים שלי, חוויתי באופן חיובי מאוד דברים שאדם אחר באותו החדר חש תסכול וכעס בגללם. פשוט כי היינו עם "מפות" שונות לגמרי.

כשאתם נתקלים במצבים שמישהו סביבכם מגיב אליהם באופן שונה בתכלית, זכרו שהוא פשוט מסתכל על ה"מפה" שלו. והמפה שלו היא לא המפה שלכם 😉

נקודה זו מאפשרת לנו להתחבר לאנשים אחרים מתוך הבנה וקבלה גדולות יותר, בלי לנסות "לשכנע" אותם שה"מפה" שלנו היא הנכונה.

איך המטפורה הזו של המפה והשטח מדברת אליכם? אילו דוגמאות אתם יכולים לחשוב עליהן מהחיים שממחישות אותה? אהבתי לשמוע 👇

רוצה לשתוק על זה ביחד?"

זוהי שאלה פשוטה, אבל היא יכולה להיות בעלת השפעה רבה. היא מראה שמישהו מקשיב, שהוא מבין, שהוא לא שופט.

כשאנחנו חולקים את הסוד שלנו עם מישהו אחר, אנחנו לא צריכים להיות לבד עם זה יותר. אנחנו יכולים להרגיש מחוברים ותומכים.

אם את.ה שומע.ת מישהו אומר "רוצה לשתוק על זה ביחד?", אל תדחו את ההצעה. זה יכול להיות הצעד הראשון בדרך לריפוי.

בחברה שלנו, השתיקה לרוב נתפסת כדבר חיובי. אנחנו לומדים לשתוק מגיל צעיר, אנחנו מעודדים להסתיר את רגשותינו, אנחנו נמנעים מלדבר על דברים קשים.

אבל השתיקה היא לא תמיד זהב. לפעמים, השתיקה היא הדבר הגרוע ביותר שאנחנו יכולים לעשות.

השתיקה יכולה להוביל לבדידות, לתחושת בדידות, אפילו למחלה. היא יכולה להפוך אותנו לאנשים קרים יותר, אטומים יותר, חסרי חמלה.

אז בואו נדבר. בואו לא נשתוק יותר. בואו נמצא את הכוח להיות פתוחים, להיות אמיתיים, להיות אנושיים.

הקשבה לגוף - המסע שלי לחיבור עמוק יותר עם עצמי

AltCtrLife מסעה של אישה אל תוך עצמה: כיצד למדתי להקשיב לגוף שלי בחודשים האחרונים התחלתי לכבות את המוח, להגיד לו שאפשר לנוח, ועברתי לדבר ישירות עם הגוף. גיליתי קול שעולה מהבטן, עובר בבית החזה, מכוון אותי,

השתיקה שלנו

לכל אחד יש משהו לשתוק עליו. משהו שאנחנו נושאים איתנו שנים, משהו שאנחנו מנסים להדחיק, משהו שאנחנו מתביישים בו.

על מה את שותקת? על מה אתה שותק?

אולי זה סוד שאת שמרת לעצמך במשך שנים. אולי זה טראומה שאת מתקשה להתמודד איתה. אולי זה פחד שאת לא יודעת איך להתמודד איתו.

השתיקה שלנו יכולה להיות כבדה, היא יכולה להשתלט על חיינו. היא יכולה להוביל לבדידות, לתחושת בדידות, אפילו למחלה.

אבל אנחנו לא צריכים לשתוק יותר. אנחנו לא צריכים להחזיק את זה בפנים.

בואו נדבר על מה שאנחנו שומרים בתוכנו. בואו נשתף את זה אחד עם השני. בואו נמצא את הכוח להתמודד עם זה יחד.